ישעיהו מב ט - מהאבסורד לנשגב # 416

 בס"ד

אמר הנביא ישעיהו (מב ט), "הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה־בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם". "אתה" פירושו עם ישראל. לגבי הנבואות הראשונות יש הסברים שונים. רש"י מעיר שהראשונים מתייחסים לנבואה שניתנה לאברהם אבינו שצאצאיו יהיו בגלות מצרים. זו בהחלט אחת הנבואות הראשונות הנוגעות לעם ישראל. אולם הרד"ק אומר שהראשונים מתייחסים לפלישת סנחריב ליהודה, שהתרחשה קודם לכן בחייו של ישעיהו. לגבי הנבואות החדשות הרד"ק ממשיך כי אלו נבואות חדשות על אירועים שעדיין לא התרחשו. בדיוק כפי שהתגשמו הנבואות המוקדמות כך גם הנבואות האחרונות יתקיימו. כמו הנבואות המוקדמות התקיימו כך גם הנבואות האחרונות. במקרה זה מדובר בבשר על עידן של אמונה אוניברסלית באלוהים עם הניסים, היסורים והשמחה שיבואו בתחילתו. המטאפורה לקוחה מצמחים ופרחים כאשר המילה תִּצְמַחְנָה מתייחסת לצמיחת צמחים הכוללת דברים כמו שליחת נצרים וניצני פרחים. הביטוי אומר לפני שיש גידול כלשהו בצמח או אפילו סימנים לחיים. הרעיון הוא שאלוהים חשף אירועים עתידיים לפני שהיה משהו שעל פיו ניתן להסיק שהתרחשויות כאלה יתקיימו. לכן זה לא היה תחזית המבוססת על חוכמה אנושית. במקום זאת, האירוע התבסס על ידיעת הכל וכל-יכולתו של הקדוש ברוך הוא.

דוגמה לכך היא סיפורה של עיר מורעבת, הנצורה על ידי צבא רב עוצמה. בשעת צרה גדולה אמר אלישע הנביא בשם ה' שלמחרת האוכל יהיה בשפע ובזול. כאשר קצין המלך דחה תחזית זו, השיב אלישע כי יראה את התגשמותה אך לא ישתתף בשפע. באותו ערב שמע צבא האויב מהומה בלתי מוסברת ונמלט כשהוא משאיר אוצר של מזון. כשהידיעה הגיעה לנצורים, הייתה דריסה למחנה הנטוש שבה נרמס הספקן בדבר ה'. דוגמה נוספת תהיה הנבואה לאברהם על לידתו הקרובה של בן כאשר אשתו עברה מזמן את גיל הפוריות. מכיוון שאירועים אלו נחזו בזמן שהם נראו בלתי סבירים או אפילו מגוחכים, התרחשותם בפועל היא הוכחה שהם באו מאלוהים. כמו כן, הגשמת הנרטיב שלהם היא הוכחה לקדושת ספרי התנ"ך.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Isaiah 42:9: From the Absurd to the Sublime

 בס"ד

The prophet Isaiah (42:9) declares, “Behold, the first prophecies have occurred and the new ones I’m declaring, before they flower I will announce them to you”. You means the people of Israel. Concerning the first prophecies (הָרִאשֹׁנוֹת) there are various explanations. Rashi comments that the first ones refers to the prophecy given to Abraham our prophet that his descendents would be in exile in Egypt. This is certainly one of the first prophecies concerning the nation of Israel. The Radak, though, says that the first ones   refers to the invasion of Judea by Sancheriv, which had occurred earlier in the life of Isaiah. Concerning the new prophecies (וַחֲדָשׁוֹת) the Radak continues that these are new prophecies about events that are yet to occur. Just like the early prophecies came to pass so too will the recent prophecies. In this case it is the heralding of an era of universal faith in God with the miracles, travails, and joy that will come at its onset. The metaphor is taken from plants and flowers with the word תִּצְמַחְנָה referring to the springing up of plants which includes things like sending out shoots and flowers budding. The phrase means before there is any growth in the plant or even indications of life. The idea is that God revealed future events before there was anything by which it might be inferred that such occurrences would take place. Therefore it was not a prediction based on human sagacity. Rather the event was based on the omniscience and omnipotence of the holy One, blessed be He.

An example would be the story of a starving city, besieged by a large powerful army. At a time of great travail Elisha the prophet said in the name of God that the next day food would be plentiful and cheap. When an officer of the king rejected this prediction, Elisha replied he would see its fulfillment but not partake of the bounty. That evening the enemy army heard an inexplicable tumult and fled leaving a treasury of food. When the news reached the beleaguered, there was a stampede to the abandoned camp in which the one skeptical of the word of God was trampled. Another example would be the prophecy to Abraham of the imminent birth of a son when his wife was long past child bearing age. Because these events were foretold at a time when they seemed unlikely or even ridiculous, their actual occurrence is proof that they came from God. Likewise the fulfillment of their narrative is a proof of  the sanctity of the books of the books of the Bible. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

יד יוסף # 408; ירמיהו טז, כא - הבנת השם

בס"ד 

כתוב בירמיהו טז, כא: "לָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעָם בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת־יָדִי וְאֶת־גְּבוּרָתִי וְיָדְעוּ כִּי־שְׁמִי הֹ'". מסביר הרד"ק, "וידעו כי שמי ה'. כמו כי אני ה' כי הוא שמו ושמו הוא". זה כמו, "אני ה'", כמו שנאמר בהר סיני כלומר זה שמו והשם הזה הוא מה שהוא. ההקדמה היא שהכינוי של הקב"ה בא עם ראיית כוחו. ההקשר הוא שהעם היהודי ייענש על עבירותיו ובאמצעות הפגנת כוח זו אנו מכירים בה' ונבין את שמו.

באמצעות ניתוח דקדוקי של השם, שאסור להגותו בפה, אנו למדים על קיומו ותכונותיו. זה גם הולך יד ביד בראיית צדק בעולם, במיוחד כאשר הרשעים סובלים בגלל רשעתם. הנחל שורק מסביר שהשם הוויה מורה שהוא מפקח על מה שלמטה בעולם הגשמי והוא בחר בשם זה כדי להודיע את זאת.

שם ארבע האותיות של השם הוא צורה של הפועל "להיות". המילה "השם" פירושה המילולי "השם". בימי קדם נאמר כפי שהוא כתוב, אולם כיום אנו נחשבים לא ברמה הראויה לומר זאת. לפעמים משתמשים במילה "הוויה", שבמידה מסוימת מתקרבת אליה. התעמקות בדקדוק ובהגייתו מגלה דברים רבים על אלוקים.

השם הוויה כהרחבה של המילה "להיות" מסמל הוויה מוחלטת וקיום מהותי. זה מרמז על קיום עצמי, עצמאי, מספק את עצמו, הכל כל יכול וייחודי. כל זה מיוחד לקל האמיתי, שהוא העליון.

"אנכי" מרמז על נצח ובלתי ניתן לשינוי. ישות הקיימת בעצמה תהיה בלתי משתנה ונצחית. צורת השם הוויה כוללת היבטים של זמני עבר, הווה ועתיד המרמזים על שליטה לאורך זמן ועל היותו נצחי.

תיאורים אלו מגיעים מהבנת הפועל בצורתו הפסיבית. אבל צורתו הפעילה מרמזת שה' הוא המקור והמקור של כל השלמות שממנה מקבלים כל היצורים את הווייתם והמשך קיומם. במידה מסוימת, בזמן עתיד זה מרמז על היכולת לממש את הבטחותיו ואיומיו.

כל זה מרמז על אמונה, למשל שה' יספק. לפעמים אפשר לתפוס את אלוקים דרך הברכות שמקבלים. זה נכון במיוחד אם ברכה מגיעה כתוצאה מהתקשרות של אדם לדת. לעומת זאת אפשר לתפוס את ה' דרך נפילת הרשעים. כאשר מגיעה ברכה לאדם טוב, חסד ה' מתגלה. כשחורבן פוקד את הרשעים, אז מתגלה כוחו של ה'.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Jeremiah 16:21 - Understanding the Name

בס"ד

It  says in Jeremiah (16:21) “Therefore, behold, this time I am making them know my power and my might, and they shall know that my name is  יְ-הֹ-וָ-ה". The Radak explains concerning the phrase “And they will know my name is Hashem”, it is like, “I am Hashem” as it was said on Mount Sinai meaning it is His name and this name is what he is. The preface is that the appellation of the Almighty comes with seeing His power. The context is that the Jewish people will be punished for their transgressions and through this display of power that we recognize G-d and will understand His name. 

Through grammatical analysis of the ineffable name we learn of his existence and qualities. This also goes hand in hand in seeing justice in the world, particularly when the wicked suffer because of their wickedness. The Nachal Sorek explains that the name Havaya instructs that He oversees that which is below in the physical world and He chose the ineffable name to make this known.

The four letter name of Hashem is a form of the Hebrew verb “to be” (להיות). The word “Hashem” (Hebrew השם) literally means “the name”. In ancient times it was said the way it is spelled, however today we are considered not on a proper level to say it. Sometimes the word “Havayah”, which to a certain extent approximates it, is used. Delving into its grammar and pronunciation reveals many things about G-d. 

The name Havayah as an extension of the word “to be” signifies absolute being and essential existence. This implies self-existence, self-sufficing, independent, omnipotent, and unique. All of this is peculiar to the true God, who is the most High.

“I am” suggests  everlasting and unchangeable. A self-existent Being would be immutable and everlasting. The form of the name Havayah includes aspects of the past, present, and future tenses implying mastery over time and being eternal. 

These descriptions come from understanding the verb in its passive form. But its active form implies that G-d is the source and origin of all perfection from which all creatures receive their own  being and continued existence. To a certain extent it is in the future tense this implies the ability to make good on His promises and threats. 

All of this implies faith, for example that G-d will provide. At times G-d can be perceived through the blessings that one receives. This is particularly true if a blessing comes as a result of a person’s attachment to religion. Conversely one can perceive G-d  through the downfall of those that are evil. When a blessing comes to a good person, the kindness of Hashem is displayed. When destruction befalls the wicked, then the power of G-d is revealed. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

  

עמוס 9:7 - 15 - ניפו את האבנים # 406

בס"ד

ההפטרה (אשכנז) לפרשת קדושים (ויקרא י"ט א' - כ"א ד') היא מספר עמוס ט' ז' - ט"ו. היא ידועה בדרך כלל במילותיה הראשונות, "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים". כוש הוא ביטוי תנ"כי לאפריקה השחורה וכאן הוא משווה עבדים שחורים, ששירתו לעתים קרובות את כל חייהם, לבני ישראל, המשרתים את הקדוש ברוך הוא במשך כל חייהם. עמוס היה פעיל כ-100 שנה לאחר אליהו הנביא. הוא היה מדרום ממלכת יהודה אך הטיף בממלכת ישראל הצפונית.

ההפטרה נפתחת בהצהרה על כוחו של ה' האומר שכמו שהוא הוציא את הפלשתים מכרתים ואת הארמים ממה שהיא עיראק של היום, כך גם הוציא את ישראל ממצרים. עמוס אומר אז בשם ה' שהוא ישמיד את המשטר הנוכחי אבל לא ישמיד את עם ישראל לחלוטין. אלא שהעם ייצא לגלות. שם הם יטוהרו כמו מנפה תבואה במסננת. בימי קדם הופרדו גרעיני החיטה בכך ששור רומס את הצמחים החתוכים. כתוצאה מכך התערבבו הגרעינים עם אבנים שהיה צריך לנפות החוצה. הנביא משווה את חוטאי ישראל לחלוקי נחל ודנה אותם להרג במלחמה במיוחד אם אמרו שהאסון לא יתקרב אליהם.

התלמוד מחשיב את היותו קשה כסלע כהיבט של הרוע. בדרך כלל להיות רך נחשב טוב ולהיות קשוח נחשב רע. חטאים ספציפיים אינם מוזכרים כאן. התלונות הנפוצות הן דחיית תורת משה ודברי נביאי היום. חטאים אחרים מסתכמים בהפרות של עשרת הדברות.

הלומדים את לקחי הגלות יוחזרו לארץ ישראל. ישראל תהיה מנהיג העמים. שושלת דוד המלך תשוקם במלוא הדרו. האומה תיבנה מחדש וישגשג והעם לא ייעקר שוב.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Amos 9:7-15 - Sifting out the Stones

 בס"ד

The Haftarah (Ashkenaz) for parshas Kedoshim (Leviticus 19:1 - 21:4) is Amos 9:7 - 15. It is commonly known by its first words הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים, literally are you not like the children of Cush. Cush is a Biblical expression for black Africa and here it compares black slaves, who often served their entire lives, to the children of Israel, who serve the Holy one blessed be He for their entire lives. Amos was active about 100 years after Elijah the prophet. He was from the southern Kingdom of Judah but preached in the northern Kingdom of Israel.   

The haftarah opens with a statement of G-d’s power saying just like He brought the Philistines from Crete and the Arameans from what is today Iraq, so too He brought Israel out of Egypt. Amos then says in the name of G-d that He will destroy the current regime but will not totally destroy the people of Israel. Rather the nation will go into exile. There they will be purified like grain is sifted in a sieve. In ancient times wheat kernels were separated by having a bull trample the cut plants. Consequently the kernels were mixed with stones that had to be sifted out. The prophet compares the sinners of Israel to pebbles and condemns them to be killed in war especially if they said that disaster would not approach them.

The Talmud reckons being hard as a rock as an aspect of evil. Generally being tender is considered good and being harsh is considered bad. Specific sins are not mentioned here. Common complaints are rejection of the five books of Moses and the words of the prophets of the day. Other sins boil down to violations of the Ten Commandments.

Those that learn the lessons of the exile will be returned to the land of Israel. Israel will be the leader of the nations. The dynasty of King David will be restored in full glory. The nation will be rebuilt and prosperous and the people will never again be uprooted. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

מלכים א ט ג - תשומת לב ואהבה # 403

 בס"ד

מלכים א 5:26 עד 9:9 הוא סיפור בניית בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך. לאחר מכן התנ"ך מתפוגג לנושאים שונים. זה מובא גם בספר דברי הימים עם כמה וריאציות. בסיום הבניין אלוקים מדבר עם שלמה. שלוש נקודות מובאות. הראשון הוא שהקב"ה מקדש את בית המדרש לשמו ועיניו ולבו יהיה בו כל הזמן (ראה מלכים א ט, ג).

מקדש: לשון נישואין. ניתן להרחיב את המטאפורה.

לשמו: דוגמאות 1. האישה לוקחת את שם בעלה כך גם בית המקדש מקבל את שם ה'. 2. מוסד חינוך שם את שמו על תלמיד במתן תעודה המשמשת כאות הצטיינות.

עיניים: לשון תשומת לב

לב: רגשות במיוחד אהבה ודאגה

המשמעות היא שבית המקדש תמיד ייחשב כמקדש דתי במיוחד בקרב היהודים. זה יהיה גם מוקד תשומת הלב שלעתים קרובות הוא רגשי.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

1 Kings 9:3 - Attention and Love

 בס"ד

From 1 Kings 5:26 to 9:9 is the story of the building of the first Temple by King Solomon. After that the Tanach fades into different subjects. It's also brought in the book of Chronicles with some variations. At the conclusion of the building G-d speaks to Shlomo. Three points are made. The first is that G-d is sanctifying the Beis Midrash to His name and His eyes and his heart will be on it constantly (see 1 Kings 9:3).

Sanctifying: language of marriage. The metaphor can be expanded on. 

To his name: Examples 1. The woman takes the name of her husband so too the Temple takes on the name of G-d.  2. An educational institution puts its name on a student by giving them a certificate that is used as a mark of distinction.   

Eyes: Language of attention

Heart: Emotions especially love and concern

What this means is that the Temple will always be considered as a religious shrine particularly among the Jews. It will also be the focus of attention that is often emotional.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

יחזקאל לג י יא - מלאכה ואופי # 402

בס"ד 

הנביא יחזקאל מתאר את בנייתו מחדש של בית המקדש. לפרפראזה הוא מתחיל באומרו, אתה בן אדם, תאר לבית ישראל את בית המקדש, למען יתביישו בעוונותיהם; וימדדו את התכנית. כשהם מתביישים בכל מה שעשו, הכר להם את צורת בית המקדש ואת נושאיו החשובים, יציאותיו וכניסותיו - צורתם השלמה, ואת כל הכללים וההנחיות הנוגעים לתכנית כולה. כתוב אותו לנגד עיניהם, כדי שיוכלו לעקוב בנאמנות אחר כל התוכנית שלו לרבות תקנותיו. (ראה יחזקאל לג י יא). הוא מצמיד מיד את החרטה על החטא לבנייה בפועל. מיד להלן תיאור מילולי של המזבח שעליו מביאים קורבנות בהמה. היה לי קשה להבין את הטקסט. מכיוון שהבנתי שאני צריך דיאגרמה, עשיתי חיפוש בגוגל על ​​הפסוקים. בתמונות היו מספר דיאגרמות המראות את המידות וברגע שהבנתי את התרשים הבנתי את הטקסט.

על פסוקים אלו מעיר הרד"ק כי יתביישו בעבירותיהם, וחלק מהמבוכה תהיה ההכרה שבין הנזקים שנגרמו מעבירות אלו היה חורבן בית המקדש. לכן, אמור להם שהמקדש שייבנה בעתיד לעולם לא ייהרס כי הם לא יעשו דברים רעים כאלה שוב.

המלבי"ם מסביר גם כי ההנחיות כיצד לבנות את בית המקדש מתייחסות לא רק לבנייה אלא גם למושגים. זה כולל רמזים רוחניים הנוגעים להשגחת ה' שאינם תלויים בכללי הטבע. אלא זה תלוי במצב ובתכולת נשמתם של הבונים המשמשים דגם בית המקדש. משמע שנפשם החיה מרוממת לשמים עד כדי כך שהקדושה מוטלת עליה. כתוצאה מכך צורת בית המקדש תלויה בצורת נפש האדם וזה יעמוד בקנה אחד עם מידות וצורת התורה.

הרעיון הבסיסי הוא שאופי ומלאכה שלובים זה בזה. אם לאדם יש אופי רע אין סיכוי שתהיה לו יכולת לבצע משימה קדושה כמו בניית בית המקדש. כדי שאדם יבנה את בית המקדש עליו לקלוט לעומק את הקדושה שיש בתורה ובעולם הגשמי. הרעיון הוא שבית המקדש הוא ביטוי לנפשם של הבונים וכל ישראל בדרגות שונות הם בוני בית המקדש. לרעיון הזה יש השלכות. זה אומר שכל עבודה היא ביטוי לנשמה של האדם המבצע אותה. המנטליות, הגישות והניסיון של העובדים חייבים להיות עקביים עם העבודה כדי שהיא תצליח. נראה שמשימה קדושה מאוד יכולה להצליח רק אם היא נעשית על ידי אנשים קדושים מאוד. הנביא אומר שיבוא היום שישראל יגיעו למרומי הקדושה הדרושים לבניית בית המקדש ושהם לעולם לא ירדו מהפסגה הזו.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

יד יוסף # 400; ישעיהו ו ג - קדוש, קדוש, קדוש

 בס"ד

ספר ישעיהו מתאר את חזון ה' של הנביא על כסאו. מלאכי האש קראו זה לזה: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל העולם כבודו" (ישעיהו ו, ג). בעניין הקדושה מעיר מצודת דוד שפירושו של פסוק זה אומרים שהוא מקודש ומתנשא בעולם המלאכים, בעולם העליון ובעולם השפל.

הקדושה היא הנושא המרכזי שלפיו מבינים ישראל את ה' ואת יחסיו עמו. הוא נקרא קדוש בתפילה עלינו. עלינו מיוחס ליהושע בן נון, מה שהופך אותו לשימוש מוקדם מאוד. השימוש הפופולרי היום מוציא את הביטוי הקדוש ברוך הוא. עם זאת, קשה להבחין במונח קָדוֹשׁ בבירור והוא כרוך במסתורין, חוסר גישה והתעלות. לעתים קרובות זה מעורר תגובות לא רציונליות מבני אדם. זה כרוך בפחד ואימה השזורים ביראה ובקסם.

בשפה התנ"כי - עברית, 'קודש' משמשת כשפת הנישואין והקנאה הקשורה בה. במיוחד גבר מצהיר בפומבי שהוא אוהב את האישה הזו והיא שלו. בתוך הקדושה יש אמות מידה פנימיות של טוהר וצדק, הנושאות השלכות מוסריות ואתיות חזקות. אלה כוללים טוהר מיני בתוך ומחוץ לנישואין, ריבונות, כניעה והתחייבויות לכל החיים. יש גם תכונות של אמון, קביעות וסובלנות.

היבטים אלו נוגעים גם ליחסים בין ה' לבריאה ובראשונה לעם ישראל. הקדושה מבדילה בין נקי למלוכלך שגדל להפרדה בין הקודש לחול. בין התוצאות יש חיים וחיוניות. על מנת להתייחס לה', ישראל חייבים להיות נקיים וטהורים. כל החיים נתפסים כבעלי אפשרות לעבור מהטבעי לרוחני, מהחולין לקודש, וזו שליחותם של ישראל לקדש את החול.

יום גדול ליד יוסף, זה הגליון ה 400. קניתי כובע לכבודו.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"חה

עלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Isaiah 6:3 - Kadosh, Kadosh, Kadosh

 בס"ד

The book of Isaiah describes the prophet's vision of G-d on his throne. The fiery angels called to each other, "Holy, holy, holy, is the Lord of hosts, the whole world is filled with his glory”, (Isaiah 6:3). Concerning holy, the Metzudat David commented that this verse meant to say that He is sanctified and exalted in the world of the angels, the metaphysical world, and the lowly world.

Holiness is the central theme by which Israel understands G-d and its relationship with Him. He is called Kadosh in the prayer עלינו. Alenu is attributed to Yehoshua ben Nun, making it a very early usage. The popular usage today culls the phrase, the holy One, blessed be He (הקדוש ברוך הוא - haKadosh baruch Hu). However the term קָדוֹשׁ can be difficult to distinguish clearly and involves mystery,  unapproachability, and transcendency. Often it elicits irrational responses from humans. It involves fear and dread that is interwoven with awe and fascination.

In post Biblical Hebrew holy is used as the language of marriage and its associated jealousy. Specifically a man is publicly declaring that he loves this woman and she is his. Within holiness are internal standards of purity and righteousness, which carry strong moral and ethical implications. These include sexual purity within and outside of marriage, sovereignty, submissiveness and lifetime commitments. There are also attributes of trust, permanence, and tolerance.

These aspects also relate to the relationship between G-d and the creation and firstly to the nation of Israel. Holiness distinguishes between clean and dirty which grows into a separation between the sacred and the profane. Among the results is life and vitality. In order to relate to Hashem, Israel must be clean and pure. All of life is seen as having the option of moving from the natural to the spiritual, from the secular to holy, and it is the mission of Israel to sanctify the profane.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

פרשת בשלח - עוזרים אחד לשני # 399

 בס"ד

כשהייתי בישיבה סיפר הרב סיפור משל פופולרי. הוא שאל שאלה מה ההבדל בין גן עדן לגיהנום? הוא ענה בגיהנום האנשים הושיבו סביב שולחן מלא באוכל טעים שהם יכלו לאכול רק עם כף. אולם הכפות היו ארוכות מאוד ואי אפשר היה להביא את האוכל אל הפה. כתוצאה מכך הם היו עצובים מאוד. בגן עדן הם היו באותה מסיבה אבל האנשים האכילו זה את זה בכפות הארוכות מאוד. כתוצאה מכך כולם שמחו מאוד.

כשבני ישראל עזבו את מצרים ואת עבדותה הם מצאו עצמם נרדפים על ידי מרכבות פרעה וחוסמים על ידי ים סוף. באותו רגע אמרו למשה,"הֲמִבְּלִי אֵין־קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם", (שמות יד יא). דברי ישראל היו קשים מאוד, בכל זאת משה נתן להם תשובה טובה והקדוש ברוך הוא עשה נס. ים סוף התפצל כדי שישראל תוכל לעבור בבטחה, וכאשר מצרים באה בעקבותיה, היא חזרה למסלולה הטבעי והטביעה אותם.

במדבר האומה מצאה את עצמה ללא מים. בגלל זה העם התחיל לקטר על משה. שוב התגובה משמים הייתה חביבה ומים הפכו זמינים. פירוש רש"י, "לעם וראה קשי ערפן שלא נמלכו במשה בלשון יפה בקש עלינו רחמים שיהי' לנו מים לשתות אלא נתלוננו", (ראה שמות טו כה).

כעבור חודשיים וחצי האנשים רטנו שוב על משה כי לא היו מרוצים מהאוכל. ה' שלח להם את המן מהשמים אבל הפעם הם נזפו בהתנהגותם. בשלב זה ניתן להבחין בדפוס התנהגות כללי.

כעבור זמן מה בספר במדבר התלונן האנשים על ה' ומשה אמרו, "וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ־הָעָם בַּדָּרֶךְ. וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל", (במדבר כא ד ה). למעשה המן היה בסדר, האנשים פשוט הפכו להיות סוררים. הפעם אמנם התגובה הייתה חמורה ואלוקים שלח נחשים להכיש את האנשים. לזכותם ייאמר שהם הכירו בטעותם והתנצלו אז משה התפלל עבורם. הנחשים נלקחו ורבים מהם נרפאו כראוי.

הנקודה היא שבעולם הזה אנשים לא מקבלים אוטומטית את כל הדברים שהם צריכים או רוצים. עם זאת, הרבה פעמים דברים זמינים לפי בקשה. לפעמים יש צורך להסתדר בלי. פעמים אחרות זה דורש עבודה וסיוע של אחרים. זו אפילו יכולה להיות ברכה. לעתים קרובות התוצאות הטובות ביותר מתקבלות כאשר אנשים משתפים פעולה ועוזרים זה לזה. למעשה זו אחת הברכות שנאמרות לאחר האכילה, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת. בו אנו מודים לאלוקים על יצירת סוגים רבים ושונים של נשמות וכן על הדברים שחסרים להם. לעתים קרובות זה יוצר עולם שבו אנשים מתרכזים בדברים שהם הכי אוהבים ועושים טוב יותר מאחרים. הם יכולים אפילו להחליף או לעזור עם זה. אחרים בתורם יחזרו ויעזרו גם להם כשהם צריכים את זה והעולם יהיה מקום מאושר יותר.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם

ספר דניאל - נבוכדנצר - השפיות שלי חזרה

 בס"ד

ההפטרות לתחילת ספר שמות עוסקות בנבוכדנצר בגלל כיבוש מצרים. ההרס שהוא גרם להם הופך לחבר מועיל לעשר המכות ולקריעת ים סוף. הספרות הדתית עליו עומדת בסתירה קשה. עבור התלמוד והפרשנויות המודרניות זו שנאה פנימית להרס בית המקדש. באופן מוזר, אלפי שנים מאוחר יותר הוא עדיין מטיל פחד בלבבות העם היהודי.

ספר ירמיהו הציג את נבוכדנצר כמטה של הקדוש ברוך הוא נגד העמים החוטאים, ובמיוחד ממלכת יהודה, כובש אכזרי, ושליט העולם הממונה על ידי אלוהים. הוא היה הרבה יותר דמים ממלכי יהודה וישראל. אף על פי כן, דניאל הנביא היה חבר בולט בחצרו ופירוש החלומות שלו חשוב במיוחד. זאת בניגוד לצידקיהו מלך יהודה, שלא רק שלא קיבל את נבואות ירמיהו, אלא גם השליך אותו לכלא. חטאו של נבוכדנצר היה גאווה בעצמו שעליה חזר בתשובה רבה, ולאחר ניסיון קשה, הוא התגאה בכך שקלט את הכלל, העמוק, המקיף את ה', העליון.

ספר דניאל עוסק בפירוש חלק מחלומותיו של נבוכדנצר. בראשון (דניאל ב) הוא מוטרד קשות. הוא אינו מסוגל להיזכר בחלום, ודורש מהמיסטיקנים שלו לא רק לפרש אותו, אלא לומר לו מה היה החלום מלכתחילה. כשהם עונים שדבר כזה הוא בלתי אפשרי, המלך מחליט להוציא את כולם להורג. הסוד מתגלה לדניאל בחיזיון לילה.

החלום הוא על פסל שנפגע מאבן שנחצבה ממנו וגורמת לו להתפורר. לאחר מכן, האבן הופכת להר שממלא את העולם. לפסל ארבעה חלקים. הראש זהב וכפות הרגליים מעורבות ברזל וחמר. אלה מייצגים את ארבע האימפריות הבסיסיות. האבן היא מלכות חמישית שהיא מלכות השמים על הארץ. ראש הזהב מייצג את ממלכת נבוכדנצר שהיא ראש כל האימפריות.

נבוכדנצר חולם עוד חלום נבואי מפחיד שאת סיפורו הוא מספר במכתב לעולם. תוכן החלום הוא סמלי. דניאל מפרש את זה באומר שלמלך יהיה ניסיון נורא שאחריו יידע באמת שהעליון שולט במלכות בני האדם ונותן אותו למי שירצה (ראה כב). כמו כן שהנסיון יסתיים וממלכתו תהפוך לממלכת מתמשכת, כאשר הוא יודע שהשמים אכן שולטים (ראה כג).

שנים עשר חודשים לאחר מכן מתגאה נבוכדנצר באומרו, "האין זו בבל הגדולה שבניתי כמעון המלכותי, בכוחי האדיר ולתפארת הוד מלכותי?", (ראה כז). באותו שלב נבוכדנצר איבד את דעתו. "הוא הורחק מאנשים ואכל עשב כמו שור. גופו היה ספוג טל השמים עד שצמחו שערו כנוצות נשר וציפורניו כציפורני ציפור”, (ראה ל).

בתום שבע שנים, "אני, נבוכדנצר, נשאתי את עיני לשמים, ושפיותי הושבה לי. ברכתי את עליון, והללתי והללתי את חיי עולם, אשר שלטונו שלטון עולם ומלכותו עומדת לאורך הדורות. כל יושבי הארץ אינם מוערכים. הוא עושה כרצונו עם צבא השמים ועם יושבי הארץ. אין מי שיעצור את ידו או יגיד לו 'מה עשית?' שם ואז הושבה לי שכלי, והוד והדר הושבו לי לתפארת מלכותי. חבריי ואצילי חיפשו אותי, והוקמתי מחדש על מלכותי, וניתנה לי גדלות נוספת. אז עכשיו אני, נבוכדנצר, משבח, מרומם ומפאר את מלך השמים, שכל מעשיו צודקים ודרכיו נכונות, והוא מסוגל להפיל את המתנהגים ביוהרה" (ראה לא לה).

נראה שזו המסקנה לא רק לגבי נבוכדנצר אלא הניסיון של עם ישראל מהתקופה שהחלה בכיבוש ישראל תחת יהושע ועד מעט לאחר חורבן בית המקדש הראשון. בעצם, הם באמת לא קיבלו את זה שצריך לקחת ברצינות את דברי הנביאים, במיוחד הביקורת החברתית ואיומי ההרס כשהגאווה היא רעל יסודי.  

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Key Points: BeShalach בשלח in sending

PARSHA

1. Parting of the Red  Sea 
2. Song of the Sea אז ישיר
3. Manna
4. Shabbat
5. Water from the Rock
6. Amalek

HAFTORA

Song of Devora

Judges 4:4 - 5:31

A. Story

1.  Devora
2.  Barak: Zevulon & Naphtali
3.  Sisera
4.  Yael

B. Balad

1. Praise, Sinai
2. Highways deserted
3. Call to arms
4. War
5. Victory

Key points: Bo בא Come

 PARSHA:

1. Two plagues

2. Death of the first born מכה בכורות 

3. Exodus

4. Redemption of the first born פגיון הבן

HAFTORAH: Jeremiah 46:13- 28

1. Egypt is being delivered to Nebuchadnezzar

2. Israel should not fear

     a. they will return from exile and dwell securely in the holy land.

     b.  end to the nations they were driven to

     c. Israel will be punished for its transgressions

סדר פסח - הרהורים על כוסות היין # 397

בס"ד

בשורות הפתיחה של פרשת וארא הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל שהוא מוציא אותם ממצרים, לוקח אותם לעצמו ומיישב אותם בארץ ישראל. דבר זה הוא הסיבה לשתיית ארבע כוסות יין בסדר פסח.

מובא בהלכה לשתות כוס יין לאחר סעודה שהיה בה לחם בזמן ברכת המזון. בשבת ויום טוב שותים כוס נוסף בקידוש שבתחילת הסעודה. בפסח שותים כוס שלישית באמצע תהילים של הלל דווקא לגבי הגאולה ורביעית בסיום הסדר.

שמות (ו ו) מביא שלושה ביטויים המבטאים את רעיון היציאה בעוצמה גוברת. הראשון וְהוֹצֵאתִי הוא פשוט שפת היציאה. כביכול ישראל עוזבים את מצרים ואת סבלותיה הנלווים. השני וְהִצַּלְתִּי הוא שפת ההצלה מעבודה גרועה. זה מעביר את הרעיון של להיות לכוד ובסכנה. השלישית היא גָאַלְתִּי הנותנת רושם של תקופת הבראה. כל אחד מאלה ראוי לכוס יין.

שמות (ו ז) שעבורו שותים כוס יין זה קצת שונה. זה הוא לכבוד ולהודיה על כך שנלקח להיות העם הייחודי של ה'. שמות (ו ח) עוסק בהתיישבות בארץ ישראל. כוס יין לא שותים בשביל זה, אלא היא מופרשת לאליהו הנביא, שיבוא לבשר בעידן המשיח.

כביכול אנחנו חימר בידיו של קדר או צמחים בשדה של גנן. הכיוון של העם היהודי הוא כלפי הדת וארץ ישראל. מנקודת המבט של הטקסט זה יותר תיאור של הדרך שבה העולם פועל. ה' הכול יכול וכל החזק אומר לנו מה הוא עושה. מנקודת המבט של הפילוסופיה הדתית אלה נתפסים כברכות. הברכה ביציאה ממצב עלוב ברורה. ברכת הדת ברורה גם לאדם בעל תפיסה. גם ארץ ישראל היא ברכה אבל זה בא עם הרבה עבודה.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Key Points: VaEra וארא I appeared

PARSHA

1. G-d's blueprint

2. Genealogy of Moshe

3. The Plagues

HAFTORAH 

1. Israel will return from the dispersion

    a. to the land of Israel

    b. Where they will dwell securely

2. Egypt 

    a. It's my canal יְאֹרִי I made it

    b. משענת קנא לבית ישראל

    c. devastation and exile

    d. in-gathering

    e. Nebuchadnezar

Key Points: Shmot שמות Names

PARSHA

1. Shmot

2. מלך חדש (1:8)

3. Moshe

4. Tsipora צפרה

5. Burning bush

6. Return to Egypt 

HAFTARAH

Isaiah 27:6 - 28

Chapter 27

1. Prophecy of success

2. Desolation caused by sin

3. יחבט 

4.  ובאו העובדים 

Chapter 28

1. Drunkards of Efriam

2. Crown of flowers 

3. צו לצו . . . קו לקו 

4. יעריצו 

Isaiah 27:6 - 13 (Haftorah Parshat Shmot) - Gone With the Wind

בס"ד

 

Much of the haftorah for Parshat Shmot is from Isaiah chapter 27. It starts by comparing Israel to a plant that some day will root, blossom, bud, and produce fruit for the whole world. It also insinuates that they act like weeds and thorns against the Holy One, blessed be He. The weeds and thorns are the sins of the nation. The fruitful flower is the mature nation which has reached the state of perfection. This would be the days of the messiah. 

Here it mentions the sins of fetish trees and sun-pillars (אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים see verse 9). Later on the prophet condemns them as a people devoid of understanding. It seems that the offense is stubborn ignorant primitivism. In fact the times that Isaiah prophesied were generally good but the direction was bad, which would eventually cause a painful exile. At times it would seem that Israel was headed for extinction. However the experience is compared to a man threshing grain. So to speak Hashem will hit Israel with a stick until he separates out the seeds and the chaff will blow away with the wind. What remains will be gathered from among the nations to the land of Israel and will worship G-d at the Temple in Jerusalem.

The verse is, “In will be on that day, a great shofar shall be blasted; and they will come those who were lost in the land of Assyria and those who were expelled in the land of Egypt and worship the LORD on the holy mount, in Jerusalem”, (Ibid 13). It is also quoted in the liturgy for Rosh HaShana and was set to music by Rabbi Shlomo Carlebach.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com