דרש לראש השנה מאת הרב ברייטוביץ מישיבת אור שמח

בס"ד 

ביום שני, י"ט בספטמבר, כ"ג אלול, בהשתתפות החברותא שמואל, הלכתי להרצאתו של הרב ד"ר יצחק ברייטוביץ. הרב ברייטוביץ הוא מרצה בכיר בישיבת אור שמח בירושלים. הוא הרב לשעבר של בית הכנסת וודסייד בסילבר ספרינג, מרילנד, ופרופסור חבר למשפטים באוניברסיטת מרילנד. הוא קיבל הסמכה לרבנות מהמכללה לרבנים נר ישראל ותואר במשפטים מבית הספר למשפטים בהרווארד. הדרשה נערכה במרחק קצר מדירתי בישיבה בבית הכנסת קהילת יראי השם. 

כהקדמה פתח בהזכרת ראש השנה הראשון לאחר חזרת היהודים לארץ הקודש לאחר גלות בבל כמתואר בספר נחמיה. כעבור זמן מה הוא סטה לדיון על התפילה וּנְתַנֶּה תֹּקֶף. קשה לתרגם את הכותרת והכי טוב שיכולתי להמציא הוא "ומתוקף". הרב ברייטוביץ הדגיש את השימוש שלו בנושא "תשובה, תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה". הוא ציין כי השפה המדויקת משמשת בתלמוד הירושלמי. התלמוד הבבלי מוסיף שינוי השם ושינוי המקום. נעשה ניסיון ליישב בין שני הקטעים שהתמזגו עם הרעיון של אחדות ישראל.

לאחר מכן עבר הרב ברייטוביץ לגוף דרשתו ואמר שהוא רוצה להעלות ארבע נקודות. הראשון הוא שראש השנה הוא יום השנה ליצירת אדם הראשון כפי שמתואר בספר בראשית. הנקודה השנייה הייתה שעלינו להיות אסירי תודה על עוד שנת חיים.

שלישית נכנס לדיון במשנה שאפשר לעשות שופר מקרן של כל בהמה מלבד פרה. הוא סיפר על ההסבר המסורתי לפיו מאשים אינו יכול להיות מגן. מכיוון שפרה נזכרת בחטא של עגל הזהב לא ניתן להשתמש בה כדי להתחנן לרחמים על העם היהודי. לנקודה הרביעית המסכמת הוא השתמש בביטוי "החזר על השקעה" והזכיר את השימוש המודרני שלו וכיצד הוא חל על ימים נוראים. הוא אמר שבזמן זה הקדוש ברוך הוא שוקל את שיעור התשואה על כל בני האדם ובכך הוא מחליט מה יהיה מנת חלקם לשנה                         הקרובה.

מאחל שכל קוראיי בימים הקרובים יהיו כתובים וחתומים בספר החיים הטובים!

יוסף תוקע בשופר:

https://youtube.com/shorts/Yb2XgBrpins?feature=share 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Pre Rosh Hashanah Address by Rabbi Breitowitz of Yeshiva Ohr Somayach

בס"ד

On Monday, 19 September, 23 Elul, attending with my study partner Shmuel, I went to a lecture by Rabbi Dr. Yitzchak Breitowitz. Rabbi Breitowitz is a senior lecturer at Yeshiva Ohr Somayach, Jerusalem. He is the former rabbi of the Woodside Synagogue in Silver Spring, Maryland, and associate professor of law at University of Maryland. He received rabbinical ordination from Ner Israel Rabbinical College and his law degree from Harvard Law School. The sermon was held a short distance from my apartment at a yeshiva in the Kehilas Yirey Hashem M3 (קהילת יראי השם) synagogue. 

As a preface he started with mentioning the first Rosh Hashanah after the Jews returned to the Holy Land after the exile in Babylon as described in the book of Nechemia.  Sometime later he digressed into a discussion of the prayer וּנְתַנֶּה תֹּקֶף (Unasana Tokef). The title is difficult to translate and the best I could come up with is, “And Validated”. Rabbi Breitowitz emphasized its use of the theme, “Repentance, Prayer, and Charity pass away the bad of the decree”. He noted that the exact language is used in the Jerusalem Talmud. The Babylonian Talmud adds changing your name and changing your place. An attempt was made to reconcile the two passages which melded with the concept of the unity of Israel. 

Rabbi Breitowitz then moved onto the body of his sermon saying that he wanted to make four points. The first is that Rosh Hashanah is the anniversary of the creation of Adam the first man as described in the book of Genesis. The second point was that we should be thankful for another year of life.

Third he went into a discussion of the mishnah that a shofar can be made from the horn of any animal except a cow. He recounted the traditional explanation that an accuser cannot be a defender. Because a cow recalls the sin of the Golden Calf it cannot be used to plead for mercy on the Jewish people. For the concluding fourth point he made use of the expression, “return on investment” mentioning its modern use and how it applies to the Days of Awe. He said that at this time the Holy One, blessed be He, considers the rate of return on all human beings and with that He makes a decision what will be their lot for the coming year.

Yoseph sounds the shofar:

https://youtube.com/shorts/Yb2XgBrpins?feature=share

Wishing that all my readers in the coming days will be written and sealed in the Book of Good Life!

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

ל"ג בעומר מעברים # 408

 

רבי לוי יצחק מברדיצ'וב בספרו קדושת לוי (ס"פ ויצא) מצא רמז לל"ג בעומר בפסוק, "וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד" (בראשית לא מז). שתי האותיות הראשונות של המילה גַלעֵד הן גל שהן אותן אותיות שמתחילות את החג ל"ג בּעוֹמֶר. ההקשר של הפסוק הוא שיעקב בורח מפני חותנו לבן בפדן ארם, וחוזר לביתו ומשפחתו בארץ כנען. יש להם עימות כועס אבל נפרדים בשלום.

רבי לוי יצחק מציין כי ספירת העומר היא התקופה שבין קריעת ים סוף למתן עשרת הדברות. הוא נוקט בעמדה כי בתחילה עם ישראל שם לב בעיקר לקריעת ים סוף, אך תשומת לבם השתנתה ככל שהתקרבו להר סיני, וכי נקודת המעבר הייתה ל"ג בעומר.

טבעו הטבוע של ל"ג בעומר הוא להיות מעבר. מהבחינה התנ"כית נחשבה ספירת העומר לתקופה מאושרת. זה היה בערך כמו חול המועד ארוך שמקשר בין פסח לשבועות. עם זאת, מאוחר יותר היה מגפה שגבתה את 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא. היא השתוללה עד יום ה-33 לעומר. לכן הימים ההם נחשבים כימי אבל. ככזו האזנה למוזיקה אסורה ולא גוזרים את השיער כדי להיראות קצת מדוכאים. ימים עצובים אלו מסתיימים בל"ג בעומר, שהפך ליום שמח בו זכורים את זוהרו של חכם התלמוד הגדול רבי שמעון בר יוחאי. בנוסף אנשים מתחדשים בהתקרבותו של חג שבועות שמח.

רבי לוי יצחק משווה את קריעת ים סוף להכשרת ילד ללכת לבית הכנסת. בדרך כלל בהתחלה הילד יאהב את ניגון התפילה ויקשיב לדרשת הרב, אך בעיקר הוא יחבב את העוגיות והסודה הניתנים לאחר התפילה. אולם, מטרת הניסים הייתה כדי שבני ישראל יכירו בבורא וירצו להפוך את עבודתו למפעל חייהם. בחג השבועות התחיל עם ישראל ללמוד את הלכות איך כל האנשים צריכים להתנהג זה כלפי זה. זו הייתה המטרה. כביכול, ל"ג בעומר בחייו של אדם הוא כאשר הוא נעשה חכם ובוגר מספיק ללכת לבית הכנסת בעיקר כדי ללמוד תורה למרות שהוא עדיין נהנה מהכיבוד.

גם רבי לוי יצחק מציין שהמילה גַלעֵד מסתיימת במילה עֵד שפירושה עדות. הרעיון בחומש היה שערימת הסלעים הזו (גל) צריכה להוות עדות (עֵד) שכאשר נוסעים לבקר זה את זה זה צריך להיות בשלום. התורה נקראת גם עֵדוּת והיהודים הם עֵדִים שלה והמסר הוא שיש אלוקים בשמים ואלו החוקים שידריכו את האדם לשלום.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Lag B’Omer - Transitions

בס"ד

Rabbi Levi Yitzchak of Berditchev in his book Kiddushat Levy (ס"פ ויצא) sees a hint of Lag B’Omer in the verse, “And Ya’akov called it Gal-ed”, (Genesis 31:47). The first two letters of the word גַלעֵד are גל which are the same letters which begin the festival ל"ג בּעוֹמֶר. The context of the verse is that Jacob is fleeing from his father in law, Laban, in Paddan Aram, and returning to his home and family in the land of Canaan. They do have an angry confrontation but separate in peace.

Rabbi Levi Yitzchak notes that the counting of the omer is the period between the parting of the Red Sea and the giving of the Ten Commandments. He takes the position that initially the nation of Israel was mainly paying attention to the parting of the Red Sea but their attention shifted as they came closer to Mount Sinai, and that the transition point was Lag B’Omer.

The inherent nature of Lag B"Omer is that it is a transition. From the Biblical standpoint the counting of the Omer was considered a happy time. It was kind of like a long Chol HaMoed linking Passover to Shavuot. However, later on there was a plague that claimed the 24,000 students of Rabbi Akiba. It raged until the 33rd day of the omer. Therefore those days are considered as days of mourning. As such listening to music is forbidden and one does not trim the hair in order to look a bit downtrodden. These sad days end on Lag B’Omer, which became a happy day on  which the brilliance of the great Talmudic sage Rabbi Shimon bar Yochoi is remembered. In addition people are enlivened by the approach of the happy holiday Shavuot. 

Rabbi Levi Yitzchak compares the parting of the Red Sea to training a child to go to synagogue. In the beginning the child will often like musical liturgy and listen to the rabbi’s sermon, but the favorite part is the cookies and soda given out after the services. However, the purpose of the miracles was so that the children of Israel would recognize the Creator and should desire to make His service their life’s work. On Shavuot the nation of Israel started to learn the laws of how all people should behave towards each other. This was the objective. So to speak, the Lag B’Omer of a person’s life is when they become wise and mature enough to go to shul primarily to learn Torah even though they still enjoy the refreshments.

Rabbi Levi Yitzchak also notes that the word גַלעֵד (Gal-ed) ends with the word עֵד which means testimony. The idea in the Chumash was that this pile of rocks (גל) should be a testimony (עֵד) that when traveling to visit each other that it should be in peace. The Torah is also called a testimony (עֵדוּת) and the Jews are its witnesses (עֵדִים) and the message is that there is a G-d in heaven and these are the laws which will guide a person to peace.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

עצמאות ישראל - מה שלומנו? # 407

 בס"ד

קיים ויכוח מתמשך, לעיתים זועם, בקרב יהודים דתיים בנוגע ללגיטימציה של מדינת ישראל המודרנית. המקור הוא סיפור בתלמוד הבבלי בגמרא כתובות דף קיא ע"ב. הוא מתרחש בסביבות 4130 של הלוח היהודי, המקביל ל-370 של הלוח המודרני. זה בערך כ 300 שנה לאחר חורבן בית המקדש השני, 700 שנה לאחר שהנביא עזרא הוביל את היהודים בחזרה ליהודה, ומעט לפני נפילת רומא. בעוד שהייתה קהילה גדולה בארץ ישראל, זו שבבבל הייתה גדולה יותר עם ישיבות חשובות.

הסיפור הוא חלק מדיון רחב יותר עם שבחים מרובים על החיים בישראל, אם כי יש דעות שעדיף לגור בבבל בגלל הצטיינותו בלימודי הדת. בו מחליט רבי זירא, חכם תלמוד חי בבבל, לעבור לארץ ישראל. בשל כך, הוא נמנע מלהיפרד ממורו, רב יהודה, שקבע שאסור ליהודים לעבור לישראל. לאחר מכן מביאה הגמרא דרשה שלפיה היהודים הושבעו שלא לבוא לישראל כמו "חומה", כלומר אסור להם לנסות לכבוש אותה צבאית. מקורו הוא הפסוק בשיר השירים ב ז, "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם־תָּעִירוּ  וְאִם־תְּעוֹרְרוּ אֶת־הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ". הרעיון הוא שהמעבר לארץ ישראל מעורר את האהבה מאלוקים, אבל אם ה' לא במצב רוח לאהבה, זה יעורר במקומו כעס.

זה חלק מדיון שנקרא שלוש השבועות. אחד נוסף הוא שהיהודים לא ימרדו בעמים שבהם הם הוגלו והאחרון הוא שהעמים לא ירדפו מאוד את היהודים. ישנה דעה שניה שמוסיפה עוד שלוש השבועות: 1) לא לגלות מתי יגיע המשיח, 2) לא לעכב את בואו של המשיח בחטא, אבל יש אומרים שאין להתפלל יתר על המידה על הגאולה, ו-3 ) לא לחשב את התאריך שבו יגיע המשיח.

המשמעות המאוחדת של קטע זה נוטה להיות מעורפלת כאשר נושא הכוח וביאת המשיח שנוי במחלוקת במיוחד. יש שתי עמדות מנוגדות. האחת היא של הרב אַבְרָהָם יִצְחָק הַכֹּהֵן קוּק שהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של המנדט הבריטי של פלסטין. הוא נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית, וידוע בהקמת ישיבת מרכז הרב. את נקודת המבט המנוגדת ביטא האדמו"ר מסאטמאר רבי יואל טייטלבוים בספרו ויואל משה. בו אמר שרק המשיח יכול להקים מדינה יהודית, שכל כוח צבאי אסור, וזה חל במיוחד על מדינת ישראל המודרנית. עמדתו של הרב קוק התפתחה לאסכולה הנקראת אתחלתא דגאולה. היא נקטה בעמדה כי כוח אכן מוצדק כתגובה לשואה וכי באמצעות האומות המאוחדות נתנו האומות את ארץ ישראל לעם היהודי. באופן כללי יותר היא קבעה שביאת המשיח היא תהליך שיכלול מלחמה. היו גם טענות שעמדת ההצפנה של סאטמאר הייתה התנגדות למדינה חילונית וכי עמדת ההצפנה של הציונים, החילונים והדתיים כאחד, היא למעשה מיליטריזם. נושא ביסוד עדין היה ויכוח אם יש מצווה לחיות בישראל. הרב משה פיינשטיין עמד על כך שאמנם אין חובה לחיות בישראל אך יהודי העושה כן זוכה לזכותו במצווה.

ישנו סיפור מופלא על הגאון רבי יוסף צבי דושינסקי, שהיה הרב הראשי של בית הדין הדתי של העדה החרדית בירושלים. במלחמת העצמאות המיליציה הציונית נלחמת על ירושלים, האוכל הולך ואוזל ונשאר אוכל רק ליום אחד. בן גוריון, מפקדה, שלא רצה להיות זה שיפקיר את העיר, שאל את הרב דושינסקי מה לעשות. להפתעתו התגובה הייתה לאכול שלושה רבעים מהאוכל באותו היום ולשמור רבע אחד למחרת. החסידים צחקו עליו ואמר מה יהיה הבדל יום אחד? באופן בלתי צפוי באותו יום סוכם על שביתת נשק כדי לתת את העיר העתיקה לירדן ולהכניס את השכונה הדתית, מאה שערים, למדינת ישראל.

אז איפה זה משאיר אותנו היום? מבחינה כלכלית המדינה הצליחה. מבחינה חברתית יש הרבה בעיות. תפקידה של הדת ואולי אפילו מהי הדת נותר להכריע.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Israel Independence - How are We Doing?

בס"ד

There is an ongoing debate, often angry, among orthodox Jews concerning the legitimacy of the modern state of Israel. The source is a story in the Babylonian Talmud in Gemara Ketubot page 111b. It takes place around 4130 of the Jewish calendar which corresponds to 370 of the modern calendar. This would be around 300 years after the destruction of the second Temple, 700 years after the prophet Ezra led the Jews back to Judea, and slightly before the fall of Rome. While there was a major community in the land of Israel, the one in Babylon was larger with major yeshivos. 

The story is part of a larger discussion with many flowery praises about living in Israel, although there are opinions that it is better to live in Bavel because of its excellence in religious scholarship. In it Rabbi Zeira, a Talmudic sage living in Babylon, decides to move to the land of Israel. Because of this, he avoided his teacher, Rav Yehuda, who held that Jews should not move to Israel. The Gemara then cites a homily that the Jews were adjured not to come to Israel like a “wall”, meaning they should not try to militarily conquer it. Its source is the verse in the Song of Songs, “I adjure you, maidens of Jerusalem, By the deer or antelope of the field: Do not wake or rouse the love until it is desired”. The idea is that moving to the land of Israel arouses G-d’s love, but if G-d is not in the mood for love, it will instead arouse anger.

This is part of a discussion called the Shalosh Shavuot (שלוש שבועות - The Three Oaths). The another one is for the Jews not to rebel against the nations in which they have been exiled and the final is for the nations not to greatly persecute the Jews. There is a second opinion which adds another three oaths: 1) not to reveal when the messiah will arrive, 2) not to delay the arrival of the messiah by sinning, but some say that they should not pray excessively for the redemption, and 3) not to calculate the date when the messiah will arrive. 

The unified meaning of this passage tends to be nebulous with the issue of force and the coming of the messiah particularly being controversial. There are two opposing positions. One is that of Rabbi Abraham Isaac Kook who was the first Ashkenazi Chief Rabbi of British Mandatory Palestine. He is considered to be one of the fathers of religious Zionism, and is known for founding the Mercaz HaRav Yeshiva. The opposing point of view was enunciated by the Satmar Rebbe Joel Teitelbaum in his book Vayoel Moshe (Moses consented - ויואל משה). In it he said that only the messiah could set up a Jewish state, that any military force was forbidden, and this specifically applied to the modern state of Israel. The position of Rav Kook evolved into a school of thought called Atchalta De'Geulah (Aramaic: אתחלתא דגאולה - the beginning of the redemption). It took the position that force was indeed justified as a response to the Holocaust and that through the United Nations the nations had given the land of Israel to the Jewish people. More generally it held that the coming of the messiah was a process that would involve war. There were also claims that the crypto position of Satmar was an objection to a secular state and that the crypto position of the Zionists, both secular and religious, was in fact militarism. A subtle underlying issue was a debate if there was a mitzvah to live in Israel. Rabbi Moshe Feinstein took the position that while there was no obligation to live in Israel nevertheless a Jew who does so is credited with a mitzvah. 

There is a miracle story of Rabbi Yosef Tzvi Dushinsky, who was the Chief Rabbi of the Edah HaChareidis religious court of Jerusalem during the war of independence. In it the Zionist militia battling for Jerusalem was down to its last day of food. Ben Gurion, its commander, not wanting to be the one to abandon the city, asked Rabbi Dushinsky what to do. To his surprise the response was to eat three quarters of the food that day and save one quarter for the next. The Hasidim laughed at him saying what difference would one day make? Unexpectedly on that day an armistice was agreed to conceding the Old City to Jordan and putting the religious neighborhood, Meah Sharim, into the State of Israel.

So where does this leave us today? Economically the state has been successful. Socially there are many problems. The role of religion and perhaps even what is religion remains to be resolved.   

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

יד יוסף # 405; מחשבות לחודש ניסן

בס"ד 

החומש קובע את ניסן כחודש ראשון מכיוון שהוא מכיל את יום השנה ליציאת בני ישראל ממצרים. יום הולדתו של העולם נחשב לראש השנה שהוא היום הראשון של תשרי. למעשה, המשנה מפרטת ארבעה חודשים כתחילתה של שנה חדשה מסיבות שונות. לדוגמא שבט מכיל את השנה החדשה לעצים.

המספר שתים עשרה חשוב במחשבת ישראל. ישנם שנים עשר שבטי ישראל. ספר יצירה מחלק את 22 אותיות האלפבית העברי לשלוש קבוצות: 3 אמהות, 7 כפולות ו-12 אותיות פשוטות. האות ה מוכתרת בשיחה. ממנו יצאו קבוצת הכוכבים טלה (הכבש) ביקום, חודש ניסן בשנה ורגל ימין בגוף האדם. הקבלה מציינת כי ישנם שנים עשר תמורות של אותיות שם הוי"ה ומתאימה אותם לשנים עשר החודשים. הראשון הוא איך זה מאוית בדרך כלל וזה מותאם לחודש הראשון של ניסן. מעודדים שילוב של רעיונות אלה כדי להגיע לתובנות חדשות.

נראה לי שהרמז לגבי ניסן הוא שחשוב להתחיל את השנה ברגל הנכונה. משמעות הדבר היא היכולת להכיר ברצון הקב"ה במיוחד כאשר הוא ברור. בהמשך ניתן יהיה להבחין ברצון הקב"ה גם כאשר הוא מבולבל או אפילו לאחור. חלק מזה נובע מהיותו עניו כמו כבש.

החירות היא הנושא המרכזי של חג הפסח. הפיכת ניסן לחודש הראשון אומר שחשוב לזכור זאת תמיד. זה צריך להיות חלק מהשיחה שלנו, במיוחד בסדר פסח. באופן דומה יש לשנוא רדיפה ואדם שנמצא במצב מצער זה צריך לעזוב אותה בהזדמנות הראשונה ומהר.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Thoughts for the Month of Nissan

בס"ד 

The Chumash fixes Nissan as the first month because it contains the anniversary of the exodus of the children of Israel from Egypt. The birthday of the world is considered to be Rosh Hashanah which is the first day of Tishrei. The Mishna in fact lists four months as being the start of a new year for various reasons. For example Shvat contains the new year for trees.

The number twelve is important in Jewish thought. There are twelve tribes of Israel. The Sefer Yetzira breaks the 22 letters of the Hebrew alphabet into three groups: 3 mothers, 7 doubles, and 12 simple letters. The letter ה is crowned with conversation. From it came the constellation Aries (the lamb) in the universe, the month of Nissan in the year, and the right foot in the human body. The Kabbalah notes that there are twelve permutations of the letters of the Tetragrammaton and matches them with the twelve months. The first is how it is normally spelled and that is matched with the first month Nissan. Combining these ideas to arrive at new insights is encouraged.

It seems to me that the hint concerning Nissan is that it's important to start off the year on the correct foot. This means being able to recognize the will of God especially when it is clear. Later on it will be possible to discern the will of God even when it is jumbled or even backwards. Part of this comes from being as humble as a lamb. 

Freedom is the central theme of Passover. Making Nissan the first month means that it's important to always keep it in mind. It should be part of our conversation, particularly at the Passover Seder. Similarly persecution should be hated and a person in that unfortunate situation should leave it at the first opportunity and quickly.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

סדר פסח - הרהורים על כוסות היין # 397

בס"ד

בשורות הפתיחה של פרשת וארא הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל שהוא מוציא אותם ממצרים, לוקח אותם לעצמו ומיישב אותם בארץ ישראל. דבר זה הוא הסיבה לשתיית ארבע כוסות יין בסדר פסח.

מובא בהלכה לשתות כוס יין לאחר סעודה שהיה בה לחם בזמן ברכת המזון. בשבת ויום טוב שותים כוס נוסף בקידוש שבתחילת הסעודה. בפסח שותים כוס שלישית באמצע תהילים של הלל דווקא לגבי הגאולה ורביעית בסיום הסדר.

שמות (ו ו) מביא שלושה ביטויים המבטאים את רעיון היציאה בעוצמה גוברת. הראשון וְהוֹצֵאתִי הוא פשוט שפת היציאה. כביכול ישראל עוזבים את מצרים ואת סבלותיה הנלווים. השני וְהִצַּלְתִּי הוא שפת ההצלה מעבודה גרועה. זה מעביר את הרעיון של להיות לכוד ובסכנה. השלישית היא גָאַלְתִּי הנותנת רושם של תקופת הבראה. כל אחד מאלה ראוי לכוס יין.

שמות (ו ז) שעבורו שותים כוס יין זה קצת שונה. זה הוא לכבוד ולהודיה על כך שנלקח להיות העם הייחודי של ה'. שמות (ו ח) עוסק בהתיישבות בארץ ישראל. כוס יין לא שותים בשביל זה, אלא היא מופרשת לאליהו הנביא, שיבוא לבשר בעידן המשיח.

כביכול אנחנו חימר בידיו של קדר או צמחים בשדה של גנן. הכיוון של העם היהודי הוא כלפי הדת וארץ ישראל. מנקודת המבט של הטקסט זה יותר תיאור של הדרך שבה העולם פועל. ה' הכול יכול וכל החזק אומר לנו מה הוא עושה. מנקודת המבט של הפילוסופיה הדתית אלה נתפסים כברכות. הברכה ביציאה ממצב עלוב ברורה. ברכת הדת ברורה גם לאדם בעל תפיסה. גם ארץ ישראל היא ברכה אבל זה בא עם הרבה עבודה.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Passover Seder - Meditations on the Glasses of Wine (Exodus 6:6-8)

 בס"ד

In the opening lines of parshat VaEra the Holy One Blessed be He tells the nation of Israel that he is taking them out of Egypt, taking them for himself, and settling them in the land of Israel. This is typically brought as the reason for drinking four cups of wine at the Passover Seder. 

It is brought in halacha to drink a glass of wine after a meal which had bread during grace after meals. On Shabbat and Yom Tov a second is drunk on Kiddush at the beginning of the meal. On Passover a third cup is drunk in the middle of the Psalms of Hallel specifically concerning redemption and a fourth one at the conclusion of the seder.   

Exodus 6:6 brings three phrases expressing the idea of departure with increasing intensity. The first וְהוֹצֵאתִי is simply the language of exit. So to speak Israel is leaving Egypt and its attendant sufferings. The second וְהִצַּלְתִּי is the language of being rescued from a bad job. It conveys the idea of being trapped and in danger. The third is גָאַלְתִּי redeem which gives the impression of a period of convalesence. Each of these is deserving of a glass of wine. 

Exodus 6:7 for which a cup of wine is drunk is a bit different. This one is in honor and thanksgiving for being taken to be the unique nation of G-d. Exodus 6:8 is about being settled in the land of Israel. A cup of wine is not drunk for this, rather it is set aside for Elijah the prophet, who will come to herald in the messianic era. 

So to speak we are clay in the hands of a potter or plants in the field of a gardener. The direction of the Jewish people is towards religion and the land of Israel. From the standpoint of the text it is more a description of the way the world is operating. The Almighty and all powerful G-d is telling us what He is doing. From the standpoint of religious philosophy these are viewed as blessings. The blessing of getting out of a miserable situation is clear. The blessing of religion is clear, too, for a person of perception. The land of Israel is also a blessing but it comes with a lot of work.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Key Points: VaEra וארא I appeared

PARSHA

1. G-d's blueprint

2. Genealogy of Moshe

3. The Plagues

HAFTORAH 

1. Israel will return from the dispersion

    a. to the land of Israel

    b. Where they will dwell securely

2. Egypt 

    a. It's my canal יְאֹרִי I made it

    b. משענת קנא לבית ישראל

    c. devastation and exile

    d. in-gathering

    e. Nebuchadnezar

צום עשרה בטבת - כל כך רחוק

 בס"ד

זמנים לצום עשרה בטבת בישראל: התחלה: שלישי, 5:14 בבוקר, מסתיים: 17:07.

עשרה בטבת הוא אחד מארבעת ימי הצום המציינים את חורבן בית המקדש. בעשרה בטבת החל נבוכדנצר מלך בבל במצור על ירושלים. המצור הסתיים שנתיים וחצי לאחר חורבן ממלכת יהודה, חורבן ירושלים וחורבן בית ראשון. הצומות חלות גם על אירועים שהתרחשו ב-9 וב-8. כמו כן - עשרה בטבת הוגדר על ידי הרבנות הראשית לישראל לקדיש כללי לזכר קורבנות השואה, שתאריך פטירתם אינו ידוע. פרקטיקות קשורות יהיו לימוד המשנה, הדלקת נרות היארצייט, אמירת קדיש ותפילה לנפשם של הנספים.

לפי השולחן ערוך, בט' בטבת קרה משהו, אבל אנחנו לא יודעים מה היה. הסליחות להיום קובעות שזהו היארצייט של עזרא הסופר, נביא שיבת היהודים לארץ הקודש מגלות בבל, ומי שהביא את עידן בית שני.

בשמיני בטבת במאה ה-3 לפנה"ס, הורה תלמי מלך מצרים על תרגום התנ"ך העברי ליוונית, יצירה שלימים נודעה בשם השבעים. שבעים ושניים חכמים הוכנסו לבידוד ונאמר להם לתרגם את התורה ליוונית. האגדה היא שכל התרגומים היו זהים, כולל כולם עשו את אותם 13 שינויים בעריכה. זה נחשב לנס. התנ"ך היה אמור להיות ממוקם בספרייה הגדולה של אלכסנדריה, שהייתה מוסד הלימוד הגבוה ביותר של ימיו.

הסיבות שניתנו מדוע זה צריך להיות יום צום ולא יום של שמחה נוטות להיות קשות. ישנם מקורות דתיים שאומרים שכל תרגום של התנ"ך אינו מספק. עם זאת, להרחיק לכת ולהכריז על יום צום נראה קיצוני. מובאות דעות שהבעיה הייתה שהתרגום נעשה עבור היהודים. ייתכן שזה היה הזמן שהעברית הפכה לשפה מתה עבור ההמונים כולל עבור הטקסטים הדתיים הבסיסיים ביותר.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Fast of the Tenth of Teveth - So Far Away

 בס"ד

Times for the Fast of the Tenth of Tevet in Israel

Starts: Tuesday, 5:14 am, Ends: 5:07 pm

The Tenth of Tevet is one of the four fast days that mark the destruction of the Temple. On the tenth of Tevet, Nebuchadnezzar, King of Babylon began his siege on Jerusalem. The siege ended two and a half years after the destruction of the Kingdom of Judah, the destruction of Jerusalem and the destruction of the First Temple. The fasts also apply to events that occurred on the 9th and the 8th. Also the tenth of Tevet, has been designated by the Chief Rabbinate of Israel for a general kaddish in memory of the victims of the Holocaust, whose date of death is unknown. Related practices would be the study of the Mishnah,the lighting of  yahrzeit candles, the recitation of Kaddish, and prayer for the souls of those who perished. 

According to the Shulchan Aruch, on the ninth of Tevet, "something happened, but we do not know what it was...". The selichot liturgy for the day states that it is the yahrzeit of Ezra the Scribe, the prophet of the return of the Jews to the Holy Land from Babylonian exile, and who ushered in the era of the Second Temple.

On the eighth of Tevet in the 3rd century BC, Ptolemy, King of Egypt, ordered the translation of the Hebrew Bible into Greek, a work which later became known as the Septuagint. Seventy two sages were placed in solitary confinement and told to translate the Torah into Greek. The legend is that all of the translations were identical, including them all making the same 13 editorial changes. This was reckoned as a miracle. The Tanakh was to be placed in the Great Library of Alexandria, which was the highest learning institution of its day.

The reasons given why it should be a fast day rather than a day of joy tend to be difficult. There are religious sources that say that any translation of the Tanakh is inadequate. However, to go so far as to declare a fast day strikes me as extreme. Opinions are stated that the problem was that the translation was made for the Jews. It seems to me that this was the time that Hebrew became a dead language for the masses including for the most fundamental of religious texts. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

מלכים א פרק ג - לֵב שֹׁמֵעַ # 394

 בס"ד

ההפטרה לשבת חנוכה היא הסיפור המפורסם של שלמה המלך השופט את המחלוקת בין שתי זונות מי מהן הייתה אם האמיתית לתינוק. הסיפור, עם זאת, באמת מתחיל קצת לפני. הוא מתרחש זמן קצר לאחר ששלמה הפך למלך ישראל. הוא עדיין היה נער ואולי אפילו קצת תמים. כביטוי לדבקותו בה' ולהודיה על קבלתו למלך, הלך למשכן והביא אלף קרבנות.

באותו לילה ה' מופיע לשלמה בחלום ואומר לו להגיש בקשה. שלמה מבקש, לֵב שֹׁמֵעַ לשפוט את עמך, להבחין בין טוב ורע", (מלכים א' ג, ט). הקדוש ברוך הוא מרוצה מאוד מבקשה זו ונותן לו בשמחה לב חכם ומבין שהוא גדול מכל מה שנראה קודם וגדול מכל מה שיראה בכל עת. לא רק זה אלא שהוא נותן לו עושר וכבוד. גם לשלמה מובטח אורך ימים בתנאי שהוא שומר תורה.

כאשר שלמה המלך מתעורר הוא נקרא להכריע בתיק בין שתי זונות. שתיהן אמהות לילדים תינוקות. אחת מהן טוענת ששכנתה הרגה בטעות את הילד הטבעי שלה ואז החליפה בחשאי את התינוקות. השכן אומר שזה לא נכון. עיוות הדין למקרה של רכוש במחלוקת, שלמה מתכונן לחתוך את הילד לשניים ולתת חצי לכל צד. בשלב הזה אישה אחת אמרה תן את זה ליריבה שלי פשוט תן לזה לחיות. האישה השנייה אומרת להרוג את זה. האם האמיתית התגלתה לכולם ושלמה נותן לה את הילד.

ניתן ללמוד מהסיפור הזה דברים רבים, ביניהם תפקידו של המלך בהקמת חברה צודקת. ראשית להיות שופט ראוי מצריך את היכולת להקשיב בכנות ולהיות בעל תחושה טובה של נכון ולא נכון. אחרי זה השופט חייב להיות חכם וערמומי. לבסוף הצדק חייב לכלול גם את האומללים ביותר בחברה.

יוצא שבסיס אנושי הוא חברה צודקת וזה נובע מערכי תורה. בנוסף להשגת מטרה זו יש לאמץ אותה על ידי האנשים החשובים ביותר בארץ ולהרחיב אותה גם לאלה שנמצאים במצב נמוך מאוד. זה יעניק לאומה אריכות ימים, עושר וכבוד.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

זכריה ג י - מתוק ומשכר # 393

 בס"ד

בקשר לחזרת היהודים לארץ הקודש מגלות בבל, מקבל זכריה הנביא נבואה רבת פנים. זה כמו חלום שכמו מבטא את תקוות השמים לגבי יישוב מחדש של יהודה. יש מיזוג של רעיונות העתיד המיידי של היהודים בארץ ישראל והגעת המשיח. נראה שאומרים שיום השלום לכל העולם יכול להתחיל באירוע הזה או במקום זה להתרחש באיזה תאריך עתידי לא מוגדר.

החזון כולל את שיכון השכינה בין בני ישראל בארץ אבותיהם, טיהור הכהן הגדול, דמות המנורה ובניית בית המקדש מחדש. הכהן הגדול, יהושע מוזמן להקשיב לתורת משה ולדברי הנביאים. המנהיג הפוליטי, זרובבל, נזכר שהוא יצליח בגישה לרוח ה' ולא באמצעות כוח צבאי.

יש גם הצצה לחיים בעידן החדש כפי שנאמר, "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל־תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל־תַּחַת תְּאֵנָה", (זכרי' ג י). הדימויים של הגפן והתאנה משמשים גם בנביא מיכה (ד ד) ובסיפורי גדולתו של שלמה המלך (מלכים א ה ה). אצל מיכה זהו חזון של שלום אוניברסלי בין העמים. גם לגבי שלמה המלך זה דימוי של אומה שלווה. גם מלכות שלמה נחשבת לשרטוט של התקופה המשיחית.

מתחת לגפן ולתאנה נמצא סמל השגשוג השליו. מזון יבש כמו תאנים מתוק מאוד ויין משכר. סוכריות משמחות את הלב. משקאות אלכוהוליים הם כלי להבעת ידידות ולהעמקת החברות. בזמן שהפירות רבים עין אדם טובה כלפי רעהו ויש שלום בעולם. לכן הם יזמינו זה את זה להירגע בצל הגפנים ועצי התאנה.

מדרש לקח טוב מביא את הפסוק מזכריה בקשר לדיון בחלום פרעה שפירש יוסף. הוא דורש את הפסוק, "וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ", (בראשית מא ב), ומסביר שזה לשון רעות ואחוה. הלקח שהוא מפיק הוא כשיש שפע בעולם, אנשים הופכים לבני לוויה ואחים זה לזה. כדי להרבות את האחווה שיש ביניהם, הם מזמינים זה את זה לחצר שלהם לאכול, לשתות ולהירגע. תיאור החלום משתמש גם במילים טוב, יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹות,  תיאור החיטה הוא שבעה שיבלים על גבעול אחד המצביעים על ביחד ואחדות.

סיפורי יוסף נוטים להעלות תמונות של התקופה המשיחית. מעניין שהסיפור על יוסף שיצא מהכלא ומפרש את חלומו של פרעה נופל תמיד בשבת חנוכה. פירוש השם מִקֵץ הוא בסוף. המונח "אחרית הימים" הוא גם ביטוי לעידן המשיחי שמשמעותו סוף עידן זה בהיסטוריה האנושית עם עידן חדש וטוב יותר שיגיע.

עם זאת, הסמליות של הגפן והתאנה אינה באמת נוגעת לשגשוג כלכלי. הדת היא הגפן האמיתית והצדיקים יושבים בצילה ומתענגים מפירותיה היקרים אליהם מוזמנים אחרים להשתתף. הם משוחחים ביחידות, מצטרפים לפולחן פומבי וחוגים יחד על שולחן ה'. הם נותנים זה לזה עידוד וכל מה שהם עושים מוכתר בנוכחות ה' ובהתאחדות עמו.

זוהי גם השלמות של העם היהודי כפי שנרמז בגמרא בסיפור המפגש של רבי יוסי עם אליהו הנביא, אשר יבשר על ביאת המשיח שנ' אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְנִכְנַסְתִּי לחוּרבָּה אַחַת מֵחוּרבוֹת יְרוּשָׁלַיִם להִתְפַּלֵּל. בָּא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב וְשָׁמַר לִי עַל הַפֶּתַח . . . ואָמַר לִי: בְּנִי, מָה קוֹל שָׁמַעְתָּ בְּחוּרבָּה זוֹ? ואָמַרְתִּי לוֹ: שָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁמְּנַהֶמֶת כְּיוֹנָה וְאוֹמֶרֶת: ״אוֹי לבָנִים שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי והִגְלִיתִים לבֵין הָאוּמּוֹת״. ואָמַר לִי . . . לֹא שָׁעָה זוֹ בִּלְבַד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ. ולֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת ועוֹנִין ״יְהֵא שְׁמֵיהּ הַגָּדוֹל מְבֹורָךְ״, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ, ואוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ, מַה לּוֹ לָאָב שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו, ואוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שׁוּלחַן אֲבִיהֶם, (גמ' ברכות ג.).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com