בס"ד
.jpg)
קיים ויכוח מתמשך, לעיתים זועם, בקרב יהודים דתיים בנוגע ללגיטימציה של מדינת ישראל המודרנית. המקור הוא סיפור בתלמוד הבבלי בגמרא כתובות דף קיא ע"ב. הוא מתרחש בסביבות 4130 של הלוח היהודי, המקביל ל-370 של הלוח המודרני. זה בערך כ 300 שנה לאחר חורבן בית המקדש השני, 700 שנה לאחר שהנביא עזרא הוביל את היהודים בחזרה ליהודה, ומעט לפני נפילת רומא. בעוד שהייתה קהילה גדולה בארץ ישראל, זו שבבבל הייתה גדולה יותר עם ישיבות חשובות.
הסיפור הוא חלק מדיון רחב יותר עם שבחים מרובים על החיים בישראל, אם כי יש דעות שעדיף לגור בבבל בגלל הצטיינותו בלימודי הדת. בו מחליט רבי זירא, חכם תלמוד חי בבבל, לעבור לארץ ישראל. בשל כך, הוא נמנע מלהיפרד ממורו, רב יהודה, שקבע שאסור ליהודים לעבור לישראל. לאחר מכן מביאה הגמרא דרשה שלפיה היהודים הושבעו שלא לבוא לישראל כמו "חומה", כלומר אסור להם לנסות לכבוש אותה צבאית. מקורו הוא הפסוק בשיר השירים ב ז, "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם־תָּעִירוּ וְאִם־תְּעוֹרְרוּ אֶת־הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ". הרעיון הוא שהמעבר לארץ ישראל מעורר את האהבה מאלוקים, אבל אם ה' לא במצב רוח לאהבה, זה יעורר במקומו כעס.
זה חלק מדיון שנקרא שלוש השבועות. אחד נוסף הוא שהיהודים לא ימרדו בעמים שבהם הם הוגלו והאחרון הוא שהעמים לא ירדפו מאוד את היהודים. ישנה דעה שניה שמוסיפה עוד שלוש השבועות: 1) לא לגלות מתי יגיע המשיח, 2) לא לעכב את בואו של המשיח בחטא, אבל יש אומרים שאין להתפלל יתר על המידה על הגאולה, ו-3 ) לא לחשב את התאריך שבו יגיע המשיח.
המשמעות המאוחדת של קטע זה נוטה להיות מעורפלת כאשר נושא הכוח וביאת המשיח שנוי במחלוקת במיוחד. יש שתי עמדות מנוגדות. האחת היא של הרב אַבְרָהָם יִצְחָק הַכֹּהֵן קוּק שהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של המנדט הבריטי של פלסטין. הוא נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית, וידוע בהקמת ישיבת מרכז הרב. את נקודת המבט המנוגדת ביטא האדמו"ר מסאטמאר רבי יואל טייטלבוים בספרו ויואל משה. בו אמר שרק המשיח יכול להקים מדינה יהודית, שכל כוח צבאי אסור, וזה חל במיוחד על מדינת ישראל המודרנית. עמדתו של הרב קוק התפתחה לאסכולה הנקראת אתחלתא דגאולה. היא נקטה בעמדה כי כוח אכן מוצדק כתגובה לשואה וכי באמצעות האומות המאוחדות נתנו האומות את ארץ ישראל לעם היהודי. באופן כללי יותר היא קבעה שביאת המשיח היא תהליך שיכלול מלחמה. היו גם טענות שעמדת ההצפנה של סאטמאר הייתה התנגדות למדינה חילונית וכי עמדת ההצפנה של הציונים, החילונים והדתיים כאחד, היא למעשה מיליטריזם. נושא ביסוד עדין היה ויכוח אם יש מצווה לחיות בישראל. הרב משה פיינשטיין עמד על כך שאמנם אין חובה לחיות בישראל אך יהודי העושה כן זוכה לזכותו במצווה.
ישנו סיפור מופלא על הגאון רבי יוסף צבי דושינסקי, שהיה הרב הראשי של בית הדין הדתי של העדה החרדית בירושלים. במלחמת העצמאות המיליציה הציונית נלחמת על ירושלים, האוכל הולך ואוזל ונשאר אוכל רק ליום אחד. בן גוריון, מפקדה, שלא רצה להיות זה שיפקיר את העיר, שאל את הרב דושינסקי מה לעשות. להפתעתו התגובה הייתה לאכול שלושה רבעים מהאוכל באותו היום ולשמור רבע אחד למחרת. החסידים צחקו עליו ואמר מה יהיה הבדל יום אחד? באופן בלתי צפוי באותו יום סוכם על שביתת נשק כדי לתת את העיר העתיקה לירדן ולהכניס את השכונה הדתית, מאה שערים, למדינת ישראל.
אז איפה זה משאיר אותנו היום? מבחינה כלכלית המדינה הצליחה. מבחינה חברתית יש הרבה בעיות. תפקידה של הדת ואולי אפילו מהי הדת נותר להכריע.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל גם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment