VaEtchanan & Haftara Main Points

Parshat VaEtchanan Main Points

1. Moses' Denied Plea (וָאֶתְחַנַּן - VaEtchanan / "And I pleaded"): Moses begs desperately with God to let him cross the Jordan River to see the Promised Land, but God firmly refuses, instructing him to pass leadership to Joshua instead. 
2. Warning Against Idolatry (לֹא תֹסִפוּ וְלֹא תִגְרְעוּ - Lo Tosifu V'Lo Tigreu / "Do not add or subtract"): Moses commands the people to strictly observe God’s laws without altering them, warning that turning to idols will result in immediate exile and national scattering. 
3. Cities of Refuge (עָרֵי מִקְלָט - Arei Miklat): Moses sets aside three sanctuary cities on the eastern side of the Jordan River to provide safe asylum for individuals who commit accidental manslaughter.  
4. The Ten Commandments (עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת - Aseret HaDibrot): Moses reviews the foundational covenant by repeating the Ten Commandments, which the nation collectively heard directly from God amidst fire and cloud at Mount Sinai. 
5. The Shema Yisrael (שְׁמַע יִשְׂרָאֵל - Shema Yisrael): The parshah introduces the paramount declaration of Jewish faith, commanding the nation to love God with all their heart, soul, and might, and to pass these teachings down to their children. 
6. Choosing the Chosen People (עַם סְגֻלָּה - Am Segulah / "A treasured people"): Moses explicitly clarifies that God did not choose the nation of Israel due to their massive size or power, but rather because of His profound love and His oath to their forefathers.   

Haftarah Main Points 

(Isaiah 40:1–26)   

1. The Call to Comfort (נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי - Nachamu Nachamu Ami): God forcefully commands the prophets to console the Jewish nation with this famous dual opening, signaling that their period of suffering and exile has finally ended.    
2. Preparing the Divine Highway (פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה - Panu Derech Hashem): A heavenly voice calls out to clear a straight path through the desert wilderness, evening out valleys and flattening mountains to prepare for the revealed glory of God.  
3. The Endurance of God's Word (וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם - U'dvar Eloheinu Yakum L'olam): The prophet highlights the intense fragility of human life by comparing mankind to withered grass, contrasting it directly against the word of God, which stands forever.   
4. The Gentle Shepherd (כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה - K'roeh Edro Yirreh): God is beautifully portrayed as a strong yet gentle shepherd who intimately gathers his vulnerable lambs in his arms and carefully guides the nursing ewes.  
5. The Incomparable Creator (כְּמַר מִדְּלִי - K'mar Midli / "Like a drop from a bucket"): The text mocks the sheer absurdity of human-made idols while exalting God's absolute sovereignty, noting that entire nations are merely tiny drops or grasshoppers before Him.  
6. The Starry Host (הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם - HaMotzi V'mispar Tzeva'am): The reading concludes by instructing the people to look up at the night sky and contemplate who created the stars, emphasizing that God calls every single one by name.   

Blessings of Balaam (ברכות בלעם)

 בס"ד

The Blessings of Balaam (ברכות בלעם), found in Numbers 22-24, are a series of divine pronouncements in which God forces a hired sorcerer to praise Israel instead of cursing them.Below is the summary of each blessing with the requested concepts inserted:

First Blessing (Numbers 23): Balaam blesses Israel's vast numbers and unique character. He famously declares that they are a nation that dwells alone (עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן), set apart from other peoples and impervious to magic.

Second Blessing (Numbers 23): Balaam emphasizes God's unwavering faithfulness and love for Israel. He declares that God sees no fault in them and describes Israel's unstoppable strength by comparing them to a nation that is like a lion (כְּלָבִיא יָקוּם).

Third Blessing (Numbers 24): Balaam marvels at the physical beauty and spiritual integrity of Israel's dwellings, proclaiming "How goodly are thy tents, O Jacob (מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב)". He reinforces their power by again comparing them to a crouching lion.

Fourth Blessing (Numbers 24): This is a messianic prophecy describing the future rise of a royal leader (the "Star from Jacob"). This king will conquer surrounding enemies and establish an enduring, exalted kingdom.

Israel Romania Maps

 

41 Years in Eretz Yisrael 2026 / 5786 Reflections

Yad Yoseph; Genesis 2:25 - 3:7 - Original Sin

בס"ד

The picture conjured up by the sin of Eve is that of a world in its childhood and where its creatures are like innocent children. They are basically good but have weaknesses in character and things to learn, but are not actually evil. 

To a certain extent it is like an anthropomorphic cartoon where human beings interact with animals that talk. It reminds me of one I watched as a child called Top Cat. The plot revolves around a group of cats who talk, walk on two legs, and wear some clothes. The joke is that they are a gang of conniving thieves. Their nemesis is a policeman named Officer Dibble. He’s a fully clothed human being who is on to their tricks and in the end puts a stop to their shenanigans. He mainly causes them embarrassment but does not harm them.

Concerning the sin itself it is as if Eve is like the older child playing teacher and the snake is like the younger child playing the student. Eve is slightly vain but not actually evil. The snake at first glance seems to be merely mischievous but upon examination can be very malevolent. 

The snake is also described as potentially man’s most valuable assistant. It could be that the verse, “He who troubles his own house will inherit wind, And the foolish will be servant to the wisehearted”, (Proverbs 11:29), was written about this situation. The vignette suggests that the snake is learning Torah from man who in turn learned it from Hashem, Himself. Man has a small amount of evil in him while part of the snake is the abode of the evil inclination. One of the tasks of the snake is to test man by suggesting bad ideas that nevertheless are tempting. In this way man grows and the snake becomes a valued servant through the Torah seasoning the evil inclination.

The snake essentially appeals to Eve’s vanity by flattering her into eating the forbidden fruit, saying it will make her into a goddess. This is helped along with shallow thinking and foolish meditation. The fruit looked good but if she thought about it seriously she would quickly and clearly realize that it was not good. On the contrary, it was very bad. 

 

The fruit itself sharpened a person to good and evil. This does not seem to be problematic forbidden knowledge. A lesser sin would be a desire to be judgmental and self-righteous. A heinous sin would be a desire to know evil by actually being evil.

One of the errors of Eve was claiming that God forbade her to touch the tree of knowledge of Good and evil when in fact His only prohibition was against eating of it. There is an aspect of making a fence to the Torah, however it is important to recognize the stringency as being distinct from the mitzvah itself. The Gemara reckons this as a chumra meaning a stringency (Hebrew חוּמְרָא). It also says that anyone who adds to the Torah will come to subtract from it (Sanhedrin 29a). In addition chumras can be a vehicle for vanity יוּהֲרָה (see Gemara Brachos 16b).

In the end we learn that chumras can lead to distortion of God’s word. Distortion of God’s word is facilitated by vanity. Vanity also encourages shallow observation and distorted thinking. A distorted mentality leads to rebelliousness. These things annul fear of heaven which causes evil, misery, and death. 

לע"נ

האבא פייוול בן אהרן זצ"ל ב אדר תשפ"ג

  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

יד יוסף # 429: בראשית ב':25 - ג':7 - החטא קדמו

 בס"ד

בראשית ב':25 - ג':7

החטא קדמו

התמונה שמעלה חטא חוה היא של עולם בתחלתו, כמו עולם בילדותו יצוריו נראים כמו ילדים תמימים. הם טובים בבסיסם אבל יש להם חולשות אופי ודברים ללמוד, אבל הם לא באמת רעים.

במידה מסוימת זה כמו סרט מצויר אנתרופומורפי שבו בני אדם מקיימים אינטראקציה עם חיות מדברות. זה מזכיר לי סרט שראיתי כילד בשם "חתול עליון". העלילה סובבת סביב קבוצת חתולים שמדברים, הולכים על שתי רגליים ולובשים בגדים מסוימים. הבדיחה היא שהם חבורת גנבים ערמומיים. אויבם הוא שוטר בשם השוטר דיבל. הוא בן אנוש לבוש במלואו שמבין בתחבולות שלהם ובסופו של דבר שם קץ לשטויות שלהם. הוא בעיקר גורם להם מבוכה אבל לא פוגע בהם.

בנוגע לחטא עצמו, זה כאילו חוה היא כמו ילדה גדולה שמשחקת את המורה, והנחש הוא כמו ילד צעיר שמשחק את התלמיד. חוה קצת יהירה אך לא ממש רעה. במבט ראשון הנחש נראה כשובב בלבד, אך בבחינה יכול להיות מרושע מאוד.

הנחש מתואר גם כעוזר הפוטנציאלי היקר ביותר של האדם. ייתכן שהפסוק, "עֹכֵר בֵּיתוֹ, יִנְחַל-רוּחַ; וְעֶבֶד אֱוִיל, לַחֲכַם-לֵב", (משלי יא כי), נכתב על המצב הזה. התמונה מרמזת שהנחש לומד תורה מהאדם, אשר בתורו למד אותה מהשם עצמו. באדם יש כמות קטנה של רע בתוכו, בעוד שחלק מהנחש הוא משכנו של היצר הרע. אחת מתפקידיו של הנחש היא לבחון את האדם על ידי הצעת רעיונות רעים, שבכל זאת מפתים. בדרך זו האדם גדל והנחש הופך למשרת יקר ערך באמצעות התורה המתבלת את היצר הרע.

הנחש פונה למעשה לגאווה של חוה בכך שהוא מחמיא לה לאכול את הפרי האסור, באומרו שזה יהפוך אותה לאלה. חשיבה שטחית ומדיטציה טיפשית עוזרת לכך. הפרי נראה טוב, אבל אם היא תחשוב על זה ברצינות, היא תבין במהירות ובבהירות שהוא לא טוב. להיפך, הוא היה רע מאוד.

הפרי עצמו חידד את האדם לטוב ולרע. זה לא נראה כבעייתי בידע האסור. חטא קל יותר יהיה רצון להיות שיפוטי וצדקני. חטא נורא יהיה רצון לדעת רע על ידי היותו רע בפועל.

אחת הטעויות של חוה הייתה הטענה שאלוקים אסר עליה לגעת בעץ הדעת טוב ורע, בעוד שלמעשה האיסור היחיד שלו היה לאכול ממנו. יש היבט של יצירת גדר לתורה, אולם חשוב להכיר בריחוק הזה כנבדלת מהמצווה עצמה. הגמרא מחשיבה זאת כחומרא. היא גם אומרת שכל מי שמוסיף לתורה יבוא לגרוע ממנה (סנהדרין כט.). בנוסף, חומרות יכולות להיות כלי ליוּהֲרָה (ראה גמרא ברכות טז:).

בסופו של דבר אנו למדים שחומרות יכולות להוביל לעיוות דבר אלוקים. עיוות דבר אלוקים מתאפשר על ידי יהירות. יהירות גם מקלה על התבוננות שטחית וחשיבה מעוותת. מנטליות מעוותת מובילה למרדנות. דברים אלה מבטלים פחד שמים הגורם לרוע, סבל ומוות.

לע"נ

האבא פייוול בן אהרן זצ"ל ב אדר תשפ"ג

  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Fast of Gedalia 5786

The Fast of Gedalia is one of the four fasts instituted by the prophets because of the destruction of the First Temple. After Nebuchadnezzar destroyed the First Temple just about all of the Jews were exiled. However a small remnant of them remained in the Holy Land. The Babylonians appointed Gedalia as their governor. He was not greatly notable but was reckoned as a generally righteous man. He was murdered by a pin headed malevolent Jew. He could have prevented it but basically was a chump. Both the murderer and Gedalia had religious albeit erroneous rationales for their actions.

The surviving Jews were alarmed by the prospect of punitive actions by the Babylonians so they asked the prophet Jeremiah to inquire of God as to the proper actions to take. God responded that if they remained in the land He would take care of them but if they were disobedient and fled He would do horrible things to them. The people upon hearing this immediately accused Jeremiah of lying and fled to Egypt. Egypt was then conquered by the Babylonians who proceeded to torture and kill the Jews there. The final result was that the land of Israel was absolutely devoid of Jews for seventy years.

Eli Tsiyon אלי ציון as sung by Yoseph 

https://youtube.com/shorts/7MSQR0FIeHs?si=ud_vmC47b7AeIiTI