רבי לוי יצחק מברדיצ'וב בספרו קדושת לוי (ס"פ ויצא) מצא רמז לל"ג בעומר בפסוק, "וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד" (בראשית לא מז). שתי האותיות הראשונות של המילה גַלעֵד הן גל שהן אותן אותיות שמתחילות את החג ל"ג בּעוֹמֶר. ההקשר של הפסוק הוא שיעקב בורח מפני חותנו לבן בפדן ארם, וחוזר לביתו ומשפחתו בארץ כנען. יש להם עימות כועס אבל נפרדים בשלום.
רבי לוי יצחק מציין כי ספירת העומר היא התקופה שבין קריעת ים סוף למתן עשרת הדברות. הוא נוקט בעמדה כי בתחילה עם ישראל שם לב בעיקר לקריעת ים סוף, אך תשומת לבם השתנתה ככל שהתקרבו להר סיני, וכי נקודת המעבר הייתה ל"ג בעומר.
טבעו הטבוע של ל"ג בעומר הוא להיות מעבר. מהבחינה התנ"כית נחשבה ספירת העומר לתקופה מאושרת. זה היה בערך כמו חול המועד ארוך שמקשר בין פסח לשבועות. עם זאת, מאוחר יותר היה מגפה שגבתה את 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא. היא השתוללה עד יום ה-33 לעומר. לכן הימים ההם נחשבים כימי אבל. ככזו האזנה למוזיקה אסורה ולא גוזרים את השיער כדי להיראות קצת מדוכאים. ימים עצובים אלו מסתיימים בל"ג בעומר, שהפך ליום שמח בו זכורים את זוהרו של חכם התלמוד הגדול רבי שמעון בר יוחאי. בנוסף אנשים מתחדשים בהתקרבותו של חג שבועות שמח.
רבי לוי יצחק משווה את קריעת ים סוף להכשרת ילד ללכת לבית הכנסת. בדרך כלל בהתחלה הילד יאהב את ניגון התפילה ויקשיב לדרשת הרב, אך בעיקר הוא יחבב את העוגיות והסודה הניתנים לאחר התפילה. אולם, מטרת הניסים הייתה כדי שבני ישראל יכירו בבורא וירצו להפוך את עבודתו למפעל חייהם. בחג השבועות התחיל עם ישראל ללמוד את הלכות איך כל האנשים צריכים להתנהג זה כלפי זה. זו הייתה המטרה. כביכול, ל"ג בעומר בחייו של אדם הוא כאשר הוא נעשה חכם ובוגר מספיק ללכת לבית הכנסת בעיקר כדי ללמוד תורה למרות שהוא עדיין נהנה מהכיבוד.
גם רבי לוי יצחק מציין שהמילה גַלעֵד מסתיימת במילה עֵד שפירושה עדות. הרעיון בחומש היה שערימת הסלעים הזו (גל) צריכה להוות עדות (עֵד) שכאשר נוסעים לבקר זה את זה זה צריך להיות בשלום. התורה נקראת גם עֵדוּת והיהודים הם עֵדִים שלה והמסר הוא שיש אלוקים בשמים ואלו החוקים שידריכו את האדם לשלום.
.JPG)
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל גם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment