בס"ד
בקשר לחזרת היהודים לארץ הקודש מגלות בבל, מקבל זכריה הנביא נבואה רבת פנים. זה כמו חלום שכמו מבטא את תקוות השמים לגבי יישוב מחדש של יהודה. יש מיזוג של רעיונות העתיד המיידי של היהודים בארץ ישראל והגעת המשיח. נראה שאומרים שיום השלום לכל העולם יכול להתחיל באירוע הזה או במקום זה להתרחש באיזה תאריך עתידי לא מוגדר.
החזון כולל את שיכון השכינה בין בני ישראל בארץ אבותיהם, טיהור הכהן הגדול, דמות המנורה ובניית בית המקדש מחדש. הכהן הגדול, יהושע מוזמן להקשיב לתורת משה ולדברי הנביאים. המנהיג הפוליטי, זרובבל, נזכר שהוא יצליח בגישה לרוח ה' ולא באמצעות כוח צבאי.
יש גם הצצה לחיים בעידן החדש כפי שנאמר, "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל־תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל־תַּחַת תְּאֵנָה", (זכרי' ג י). הדימויים של הגפן והתאנה משמשים גם בנביא מיכה (ד ד) ובסיפורי גדולתו של שלמה המלך (מלכים א ה ה). אצל מיכה זהו חזון של שלום אוניברסלי בין העמים. גם לגבי שלמה המלך זה דימוי של אומה שלווה. גם מלכות שלמה נחשבת לשרטוט של התקופה המשיחית.
מתחת לגפן ולתאנה נמצא סמל השגשוג השליו. מזון יבש כמו תאנים מתוק מאוד ויין משכר. סוכריות משמחות את הלב. משקאות אלכוהוליים הם כלי להבעת ידידות ולהעמקת החברות. בזמן שהפירות רבים עין אדם טובה כלפי רעהו ויש שלום בעולם. לכן הם יזמינו זה את זה להירגע בצל הגפנים ועצי התאנה.
מדרש לקח טוב מביא את הפסוק מזכריה בקשר לדיון בחלום פרעה שפירש יוסף. הוא דורש את הפסוק, "וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ", (בראשית מא ב), ומסביר שזה לשון רעות ואחוה. הלקח שהוא מפיק הוא כשיש שפע בעולם, אנשים הופכים לבני לוויה ואחים זה לזה. כדי להרבות את האחווה שיש ביניהם, הם מזמינים זה את זה לחצר שלהם לאכול, לשתות ולהירגע. תיאור החלום משתמש גם במילים טוב, יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹות, תיאור החיטה הוא שבעה שיבלים על גבעול אחד המצביעים על ביחד ואחדות.
סיפורי יוסף נוטים להעלות תמונות של התקופה המשיחית. מעניין שהסיפור על יוסף שיצא מהכלא ומפרש את חלומו של פרעה נופל תמיד בשבת חנוכה. פירוש השם מִקֵץ הוא בסוף. המונח "אחרית הימים" הוא גם ביטוי לעידן המשיחי שמשמעותו סוף עידן זה בהיסטוריה האנושית עם עידן חדש וטוב יותר שיגיע.
עם זאת, הסמליות של הגפן והתאנה אינה באמת נוגעת לשגשוג כלכלי. הדת היא הגפן האמיתית והצדיקים יושבים בצילה ומתענגים מפירותיה היקרים אליהם מוזמנים אחרים להשתתף. הם משוחחים ביחידות, מצטרפים לפולחן פומבי וחוגים יחד על שולחן ה'. הם נותנים זה לזה עידוד וכל מה שהם עושים מוכתר בנוכחות ה' ובהתאחדות עמו.
זוהי גם השלמות של העם היהודי כפי שנרמז בגמרא בסיפור המפגש של רבי יוסי עם אליהו הנביא, אשר יבשר על ביאת המשיח שנ' אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְנִכְנַסְתִּי לחוּרבָּה אַחַת מֵחוּרבוֹת יְרוּשָׁלַיִם להִתְפַּלֵּל. בָּא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב וְשָׁמַר לִי עַל הַפֶּתַח . . . ואָמַר לִי: בְּנִי, מָה קוֹל שָׁמַעְתָּ בְּחוּרבָּה זוֹ? ואָמַרְתִּי לוֹ: שָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁמְּנַהֶמֶת כְּיוֹנָה וְאוֹמֶרֶת: ״אוֹי לבָנִים שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי והִגְלִיתִים לבֵין הָאוּמּוֹת״. ואָמַר לִי . . . לֹא שָׁעָה זוֹ בִּלְבַד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ. ולֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת ועוֹנִין ״יְהֵא שְׁמֵיהּ הַגָּדוֹל מְבֹורָךְ״, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ, ואוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ, מַה לּוֹ לָאָב שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו, ואוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שׁוּלחַן אֲבִיהֶם, (גמ' ברכות ג.).
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל גם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment