בס"ד
בשורות הפתיחה של פרשת וארא הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל שהוא מוציא אותם ממצרים, לוקח אותם לעצמו ומיישב אותם בארץ ישראל. דבר זה הוא הסיבה לשתיית ארבע כוסות יין בסדר פסח.
מובא בהלכה לשתות כוס יין לאחר סעודה שהיה בה לחם בזמן ברכת המזון. בשבת ויום טוב שותים כוס נוסף בקידוש שבתחילת הסעודה. בפסח שותים כוס שלישית באמצע תהילים של הלל דווקא לגבי הגאולה ורביעית בסיום הסדר.
שמות (ו ו) מביא שלושה ביטויים המבטאים את רעיון היציאה בעוצמה גוברת. הראשון וְהוֹצֵאתִי הוא פשוט שפת היציאה. כביכול ישראל עוזבים את מצרים ואת סבלותיה הנלווים. השני וְהִצַּלְתִּי הוא שפת ההצלה מעבודה גרועה. זה מעביר את הרעיון של להיות לכוד ובסכנה. השלישית היא גָאַלְתִּי הנותנת רושם של תקופת הבראה. כל אחד מאלה ראוי לכוס יין.
שמות (ו ז) שעבורו שותים כוס יין זה קצת שונה. זה הוא לכבוד ולהודיה על כך שנלקח להיות העם הייחודי של ה'. שמות (ו ח) עוסק בהתיישבות בארץ ישראל. כוס יין לא שותים בשביל זה, אלא היא מופרשת לאליהו הנביא, שיבוא לבשר בעידן המשיח.
כביכול אנחנו חימר בידיו של קדר או צמחים בשדה של גנן. הכיוון של העם היהודי הוא כלפי הדת וארץ ישראל. מנקודת המבט של הטקסט זה יותר תיאור של הדרך שבה העולם פועל. ה' הכול יכול וכל החזק אומר לנו מה הוא עושה. מנקודת המבט של הפילוסופיה הדתית אלה נתפסים כברכות. הברכה ביציאה ממצב עלוב ברורה. ברכת הדת ברורה גם לאדם בעל תפיסה. גם ארץ ישראל היא ברכה אבל זה בא עם הרבה עבודה.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל גם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment