בס"ד
חלק גדול מההפטרה לפרשת שמות מקורה בישעיהו פרק כ"ז, ההתחלה היא בהשוואה בין ישראל לצמח שיום אחד ישרש, יפרח ניצוץ ויניב פרי לכל העולם. זה גם רומז שהם מתנהגים כמו עשבים וקוצים נגד הקדוש ברוך הוא. העשבים והקוצים הם חטאי האומה. הפרח הפורה הוא האומה הבוגרת שהגיעה למצב של שלמות. אלו יהיו ימי המשיח.
כאן הוא מזכיר את חטאי העמודים אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים (ראה פסוק ט'). בהמשך הנביא מגנה אותם כעם נטול הבנה. נראה שהעבירה היא פרימיטיביות בור עיקשת. למעשה, הזמנים שישעיהו ניבא היו טובים בדרך כלל אבל הכיוון היה רע, מה שיגרום בסופו של דבר לגלות כואבת. לעתים נראה היה שישראל עומדת לקראת הכחדה. עם זאת, הניסיון מושווה לאדם הגורן תבואה. כביכול ה' יכה את ישראל במקל עד שיפריד את הזרעים והמוץ יתעופף עם הרוח. מה שנשאר יאסוף מקרב האומות לארץ ישראל ויעבוד את ה' בבית המקדש בירושלים.
המה הפסוק, "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָ͏ִם", (שם יג). הוא מובא גם בתפילה לראש השנה ולְהַלחִין על ידי הרב שלמה קרליבך.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל גם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment