בס"ד
ההפטרות לתחילת ספר שמות עוסקות בנבוכדנצר בגלל כיבוש מצרים. ההרס שהוא גרם להם הופך לחבר מועיל לעשר המכות ולקריעת ים סוף. הספרות הדתית עליו עומדת בסתירה קשה. עבור התלמוד והפרשנויות המודרניות זו שנאה פנימית להרס בית המקדש. באופן מוזר, אלפי שנים מאוחר יותר הוא עדיין מטיל פחד בלבבות העם היהודי.
ספר ירמיהו הציג את נבוכדנצר כמטה של הקדוש ברוך הוא נגד העמים החוטאים, ובמיוחד ממלכת יהודה, כובש אכזרי, ושליט העולם הממונה על ידי אלוהים. הוא היה הרבה יותר דמים ממלכי יהודה וישראל. אף על פי כן, דניאל הנביא היה חבר בולט בחצרו ופירוש החלומות שלו חשוב במיוחד. זאת בניגוד לצידקיהו מלך יהודה, שלא רק שלא קיבל את נבואות ירמיהו, אלא גם השליך אותו לכלא. חטאו של נבוכדנצר היה גאווה בעצמו שעליה חזר בתשובה רבה, ולאחר ניסיון קשה, הוא התגאה בכך שקלט את הכלל, העמוק, המקיף את ה', העליון.
ספר דניאל עוסק בפירוש חלק מחלומותיו של נבוכדנצר. בראשון (דניאל ב) הוא מוטרד קשות. הוא אינו מסוגל להיזכר בחלום, ודורש מהמיסטיקנים שלו לא רק לפרש אותו, אלא לומר לו מה היה החלום מלכתחילה. כשהם עונים שדבר כזה הוא בלתי אפשרי, המלך מחליט להוציא את כולם להורג. הסוד מתגלה לדניאל בחיזיון לילה.
החלום הוא על פסל שנפגע מאבן שנחצבה ממנו וגורמת לו להתפורר. לאחר מכן, האבן הופכת להר שממלא את העולם. לפסל ארבעה חלקים. הראש זהב וכפות הרגליים מעורבות ברזל וחמר. אלה מייצגים את ארבע האימפריות הבסיסיות. האבן היא מלכות חמישית שהיא מלכות השמים על הארץ. ראש הזהב מייצג את ממלכת נבוכדנצר שהיא ראש כל האימפריות.
נבוכדנצר חולם עוד חלום נבואי מפחיד שאת סיפורו הוא מספר במכתב לעולם. תוכן החלום הוא סמלי. דניאל מפרש את זה באומר שלמלך יהיה ניסיון נורא שאחריו יידע באמת שהעליון שולט במלכות בני האדם ונותן אותו למי שירצה (ראה כב). כמו כן שהנסיון יסתיים וממלכתו תהפוך לממלכת מתמשכת, כאשר הוא יודע שהשמים אכן שולטים (ראה כג).
שנים עשר חודשים לאחר מכן מתגאה נבוכדנצר באומרו, "האין זו בבל הגדולה שבניתי כמעון המלכותי, בכוחי האדיר ולתפארת הוד מלכותי?", (ראה כז). באותו שלב נבוכדנצר איבד את דעתו. "הוא הורחק מאנשים ואכל עשב כמו שור. גופו היה ספוג טל השמים עד שצמחו שערו כנוצות נשר וציפורניו כציפורני ציפור”, (ראה ל).
בתום שבע שנים, "אני, נבוכדנצר, נשאתי את עיני לשמים, ושפיותי הושבה לי. ברכתי את עליון, והללתי והללתי את חיי עולם, אשר שלטונו שלטון עולם ומלכותו עומדת לאורך הדורות. כל יושבי הארץ אינם מוערכים. הוא עושה כרצונו עם צבא השמים ועם יושבי הארץ. אין מי שיעצור את ידו או יגיד לו 'מה עשית?' שם ואז הושבה לי שכלי, והוד והדר הושבו לי לתפארת מלכותי. חבריי ואצילי חיפשו אותי, והוקמתי מחדש על מלכותי, וניתנה לי גדלות נוספת. אז עכשיו אני, נבוכדנצר, משבח, מרומם ומפאר את מלך השמים, שכל מעשיו צודקים ודרכיו נכונות, והוא מסוגל להפיל את המתנהגים ביוהרה" (ראה לא לה).
נראה שזו המסקנה לא רק לגבי נבוכדנצר אלא הניסיון של עם ישראל מהתקופה שהחלה בכיבוש ישראל תחת יהושע ועד מעט לאחר חורבן בית המקדש הראשון. בעצם, הם באמת לא קיבלו את זה שצריך לקחת ברצינות את דברי הנביאים, במיוחד הביקורת החברתית ואיומי ההרס כשהגאווה היא רעל יסודי.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל גם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment