בס"ד
ההפטרה (אשכנז) לפרשת קדושים (ויקרא י"ט א' - כ"א ד') היא מספר עמוס ט' ז' - ט"ו. היא ידועה בדרך כלל במילותיה הראשונות, "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים". כוש הוא ביטוי תנ"כי לאפריקה השחורה וכאן הוא משווה עבדים שחורים, ששירתו לעתים קרובות את כל חייהם, לבני ישראל, המשרתים את הקדוש ברוך הוא במשך כל חייהם. עמוס היה פעיל כ-100 שנה לאחר אליהו הנביא. הוא היה מדרום ממלכת יהודה אך הטיף בממלכת ישראל הצפונית.
ההפטרה נפתחת בהצהרה על כוחו של ה' האומר שכמו שהוא הוציא את הפלשתים מכרתים ואת הארמים ממה שהיא עיראק של היום, כך גם הוציא את ישראל ממצרים. עמוס אומר אז בשם ה' שהוא ישמיד את המשטר הנוכחי אבל לא ישמיד את עם ישראל לחלוטין. אלא שהעם ייצא לגלות. שם הם יטוהרו כמו מנפה תבואה במסננת. בימי קדם הופרדו גרעיני החיטה בכך ששור רומס את הצמחים החתוכים. כתוצאה מכך התערבבו הגרעינים עם אבנים שהיה צריך לנפות החוצה. הנביא משווה את חוטאי ישראל לחלוקי נחל ודנה אותם להרג במלחמה במיוחד אם אמרו שהאסון לא יתקרב אליהם.
התלמוד מחשיב את היותו קשה כסלע כהיבט של הרוע. בדרך כלל להיות רך נחשב טוב ולהיות קשוח נחשב רע. חטאים ספציפיים אינם מוזכרים כאן. התלונות הנפוצות הן דחיית תורת משה ודברי נביאי היום. חטאים אחרים מסתכמים בהפרות של עשרת הדברות.
הלומדים את לקחי הגלות יוחזרו לארץ ישראל. ישראל תהיה מנהיג העמים. שושלת דוד המלך תשוקם במלוא הדרו. האומה תיבנה מחדש וישגשג והעם לא ייעקר שוב.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל גם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment