Bava Kamma 2b-5a: Fathers of Damages

 בס"ד

The beginning of Gemara Bava Kamma deals with property damages. It is largely an exposition on Exodus 21:25 to 22:16 which is largely the original source for the bulk of these laws. The Talmudic analysis at times is succinct and elucidating. At other times though, the logic is elusive and may leave the impartial reader exasperated.   

The first mishna states that there are four fathers, meaning broad categories of damages: the ox, hole, מבעה (maveh), and fire. There is no apparent understanding of the word maveh and Rashi comments that it will be explained later on. Students typically find this irritating. Anyway ox refers to an ox that gores, bites, butts, tramples or generally engages in unexpected aggressive activity. A hole refers to a hole in a public area and generally to any public hazard. There is a debate concerning what maveh means. One opinion is that it refers to an animal eating particularly from the field of someone other than its owner. However a second opinion is that it refers to damages caused by a human being including while sleeping. Fire also includes dangerous volatile  substances. 

A goring ox, a hazardous hole, a hungry ox, and a fire are consistent with the narrative in the Chumash and explain the concept of damages especially in ancient times. The opinion that maveh means man has a basis in the text and the concept of damages albeit a weak one. It frequently shows up in the discussion in the Gemara and can be, at least to me, confusing, irritating, and puzzling. However if a person’s head is in a synagogue with a number of people who study there, it can at some point be viewed affectionately as a discussion among those that regularly study the sacred texts. This in fact is the Talmudic style and is typical.

The Gemara then investigates whether the Mishna or the Chumash is being redundant in these four categories. The conclusion is that they are conceptually different therefore will have different rules, some of them unique. This seems to me to be intuitively obvious. However the Gemara spends many words painstakingly examining if any category can be covered by the others. 

Rabbi Oshaya taught that there are thirteen fathers of damage. They are the four primary categories enumerated in the mishna, the four bailees, and the five types of damage. The four bailees are: 1) The person who agrees to watch something as a favor and is not paid, 2) the borrower, 3) the paid guard, and 4) the renter. The five types of damage one is liable to pay for injuring another person are: 1) decrease in the injured party’s market value if he was a slave; 2) pain; 3) medical expenses; 4) sick leave; and 5) embarrassment.  

Rabbi Ḥiyya teaches that there are twenty-four fathers of damage. They include the thirteen of Rabbi Oshaya. The remaining eleven are culled from the narrative in the Chumash. This includes things like compensation a thief must pay to the victim, sexual abuse, and profanation of sacred articles. On some articles there is a debate as to whether the payment is for damages or in fact is a fine.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

What is Holiness?

 בס"ד

Probably the characteristic of holiness is the most basic idea in religion. But, what is it? God is considered by definition holy and the closer anything to Him is the more holy it is. Therefore anything that is dedicated or consecrated to God or a religious purpose is reckoned as holy. Conversely profane is the antithesis of holy and the further something is from God, the less holy it is. These would be things that are evil and stained by sin. Since God is perfect in goodness and righteousness, evil would be distant from Him. Sin is the violation of God’s will and the opposition to righteousness. 

 

This idea can be illustrated by a parable similar to the one by Maimonides in, “The Guide for the Perplexed”. In it there is a king in his palace. Some of his subjects have entered the inner chambers of his palace where they are close to the ruler, see him and speak to him. Others are in the capital city where they often come into contact with the king. Further away are those who live in the countryside and only see the king infrequently. Those furthest away live in the wilderness and on distant islands, where contact with the king is a rare act of grace. The king is a metaphor for the holy One, blessed be He. He is the embodiment and the source of all holiness. That which is most holy are the things closest to the King of the universe. The least holy is that which is most distant. 

An objection can be raised that since Hashem is everywhere then nothing is closer to Him than anything else. However, holiness is the habit of being of one mind with God. What is the mind of God? The mind of God speaks to us in the Tanakh particularly as recounted by the prophets. It is the habit of agreeing in God's judgment, hating what He hates, loving what He loves, and measuring everything by the standard of His Word. We become holy by clinging to God's ways as revealed in his holy word, the Bible. God calls each of us to mature in his plan for our lives by following the instructions found in sacred texts that are taught by talmedei chachamim.

 

It is a life of discipline, focus, and attention to matters of righteous living. Such dedication to God transforms our lives to God's glory rather than conforming to the vanities of the moment. This would include our thoughts, words, and actions. In addition there is sanctity of time for example the Jewish holidays, and sanctity of place for example the synagogue and Western Wall. We are called to be holy. This is acquired by Torah study, prayer, and keeping the mitzvahs. As we encounter Hashem in His holiness it is possible for us to see ourselves and the world as they truly are.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

מהי קדושה? # 417

 בס"ד

כנראה המאפיין של הקדושה הוא הרעיון הבסיסי ביותר בדת. אבל מה זה? אלוקים נחשב בהגדרה קדוש וככל שמשהו קרוב אליו יותר כך הוא קדוש יותר. לכן כל דבר שמוקדש לאלוקים או למטרה דתית נחשב כקדוש. לעומת זאת חולין הוא ההפך מקדוש וככל שמשהו רחוק יותר מה', כך הוא פחות קדוש. אלו יהיו דברים רעים ומוכתמים בחטא. מכיוון שה' מושלם בטוב ובצדק, הרוע יהיה רחוק ממנו. החטא הוא הפרה של רצון האל וההתנגדות לצדק.

אפשר להמחיש רעיון זה על ידי משל דומה לזה של הרמב"ם ב"מורה לנבוכים". יש בו מלך בארמונו. כמה מנתיניו נכנסו לחדרים הפנימיים של ארמונו שם הם קרובים לשליט, רואים אותו ומדברים איתו. אחרים נמצאים בעיר הבירה שם הם באים לעתים קרובות במגע עם המלך. רחוק יותר נמצאים אלה שגרים בכפר ורואים את המלך רק לעתים רחוקות. הרחוקים ביותר חיים במדבר ובאיים מרוחקים, שבהם המגע עם המלך הוא מעשה חסד נדיר. המלך הוא מטפורה לקדוש ברוך הוא. הוא ההתגלמות והמקור לכל הקדושה. מה שהכי קדוש הם הדברים הקרובים ביותר למלך היקום. הפחות קדוש הוא זה שהוא הכי רחוק.

ניתן להעלות קושי שמכיוון שה' נמצא בכל מקום אז שום דבר לא קרוב אליו יותר מכל דבר אחר. עם זאת, קדושה היא ההרגל להיות בנפש אחת עם אלוקים. מה דעתו של אלוקים? מוחו של אלוקים מדבר אלינו בתנ"ך, במיוחד כפי שסופר על ידי הנביאים. זהו ההרגל להסכים במשפטו של אלוקים, לשנוא את מה שהוא שונא, לאהוב את מה שהוא אוהב ולמדוד הכל לפי הסטנדרט של דברו. אנו הופכים לקדושים על ידי דבקות בדרכי אלוקים כפי שמתגלות בדבר הקדוש שלו, התנ"ך. אלוקים קורא לכל אחד מאתנו להתבגר בתוכניתו לחיינו על ידי ביצוע ההנחיות המצויות בטקסטים הקדושים הנלמדים על ידי תלמדי חכמים.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

ישעיהו מב ט - מהאבסורד לנשגב # 416

 בס"ד

אמר הנביא ישעיהו (מב ט), "הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה־בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם". "אתה" פירושו עם ישראל. לגבי הנבואות הראשונות יש הסברים שונים. רש"י מעיר שהראשונים מתייחסים לנבואה שניתנה לאברהם אבינו שצאצאיו יהיו בגלות מצרים. זו בהחלט אחת הנבואות הראשונות הנוגעות לעם ישראל. אולם הרד"ק אומר שהראשונים מתייחסים לפלישת סנחריב ליהודה, שהתרחשה קודם לכן בחייו של ישעיהו. לגבי הנבואות החדשות הרד"ק ממשיך כי אלו נבואות חדשות על אירועים שעדיין לא התרחשו. בדיוק כפי שהתגשמו הנבואות המוקדמות כך גם הנבואות האחרונות יתקיימו. כמו הנבואות המוקדמות התקיימו כך גם הנבואות האחרונות. במקרה זה מדובר בבשר על עידן של אמונה אוניברסלית באלוהים עם הניסים, היסורים והשמחה שיבואו בתחילתו. המטאפורה לקוחה מצמחים ופרחים כאשר המילה תִּצְמַחְנָה מתייחסת לצמיחת צמחים הכוללת דברים כמו שליחת נצרים וניצני פרחים. הביטוי אומר לפני שיש גידול כלשהו בצמח או אפילו סימנים לחיים. הרעיון הוא שאלוהים חשף אירועים עתידיים לפני שהיה משהו שעל פיו ניתן להסיק שהתרחשויות כאלה יתקיימו. לכן זה לא היה תחזית המבוססת על חוכמה אנושית. במקום זאת, האירוע התבסס על ידיעת הכל וכל-יכולתו של הקדוש ברוך הוא.

דוגמה לכך היא סיפורה של עיר מורעבת, הנצורה על ידי צבא רב עוצמה. בשעת צרה גדולה אמר אלישע הנביא בשם ה' שלמחרת האוכל יהיה בשפע ובזול. כאשר קצין המלך דחה תחזית זו, השיב אלישע כי יראה את התגשמותה אך לא ישתתף בשפע. באותו ערב שמע צבא האויב מהומה בלתי מוסברת ונמלט כשהוא משאיר אוצר של מזון. כשהידיעה הגיעה לנצורים, הייתה דריסה למחנה הנטוש שבה נרמס הספקן בדבר ה'. דוגמה נוספת תהיה הנבואה לאברהם על לידתו הקרובה של בן כאשר אשתו עברה מזמן את גיל הפוריות. מכיוון שאירועים אלו נחזו בזמן שהם נראו בלתי סבירים או אפילו מגוחכים, התרחשותם בפועל היא הוכחה שהם באו מאלוהים. כמו כן, הגשמת הנרטיב שלהם היא הוכחה לקדושת ספרי התנ"ך.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Isaiah 42:9: From the Absurd to the Sublime

 בס"ד

The prophet Isaiah (42:9) declares, “Behold, the first prophecies have occurred and the new ones I’m declaring, before they flower I will announce them to you”. You means the people of Israel. Concerning the first prophecies (הָרִאשֹׁנוֹת) there are various explanations. Rashi comments that the first ones refers to the prophecy given to Abraham our prophet that his descendents would be in exile in Egypt. This is certainly one of the first prophecies concerning the nation of Israel. The Radak, though, says that the first ones   refers to the invasion of Judea by Sancheriv, which had occurred earlier in the life of Isaiah. Concerning the new prophecies (וַחֲדָשׁוֹת) the Radak continues that these are new prophecies about events that are yet to occur. Just like the early prophecies came to pass so too will the recent prophecies. In this case it is the heralding of an era of universal faith in God with the miracles, travails, and joy that will come at its onset. The metaphor is taken from plants and flowers with the word תִּצְמַחְנָה referring to the springing up of plants which includes things like sending out shoots and flowers budding. The phrase means before there is any growth in the plant or even indications of life. The idea is that God revealed future events before there was anything by which it might be inferred that such occurrences would take place. Therefore it was not a prediction based on human sagacity. Rather the event was based on the omniscience and omnipotence of the holy One, blessed be He.

An example would be the story of a starving city, besieged by a large powerful army. At a time of great travail Elisha the prophet said in the name of God that the next day food would be plentiful and cheap. When an officer of the king rejected this prediction, Elisha replied he would see its fulfillment but not partake of the bounty. That evening the enemy army heard an inexplicable tumult and fled leaving a treasury of food. When the news reached the beleaguered, there was a stampede to the abandoned camp in which the one skeptical of the word of God was trampled. Another example would be the prophecy to Abraham of the imminent birth of a son when his wife was long past child bearing age. Because these events were foretold at a time when they seemed unlikely or even ridiculous, their actual occurrence is proof that they came from God. Likewise the fulfillment of their narrative is a proof of  the sanctity of the books of the books of the Bible. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

דרש לראש השנה מאת הרב ברייטוביץ מישיבת אור שמח

בס"ד 

ביום שני, י"ט בספטמבר, כ"ג אלול, בהשתתפות החברותא שמואל, הלכתי להרצאתו של הרב ד"ר יצחק ברייטוביץ. הרב ברייטוביץ הוא מרצה בכיר בישיבת אור שמח בירושלים. הוא הרב לשעבר של בית הכנסת וודסייד בסילבר ספרינג, מרילנד, ופרופסור חבר למשפטים באוניברסיטת מרילנד. הוא קיבל הסמכה לרבנות מהמכללה לרבנים נר ישראל ותואר במשפטים מבית הספר למשפטים בהרווארד. הדרשה נערכה במרחק קצר מדירתי בישיבה בבית הכנסת קהילת יראי השם. 

כהקדמה פתח בהזכרת ראש השנה הראשון לאחר חזרת היהודים לארץ הקודש לאחר גלות בבל כמתואר בספר נחמיה. כעבור זמן מה הוא סטה לדיון על התפילה וּנְתַנֶּה תֹּקֶף. קשה לתרגם את הכותרת והכי טוב שיכולתי להמציא הוא "ומתוקף". הרב ברייטוביץ הדגיש את השימוש שלו בנושא "תשובה, תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה". הוא ציין כי השפה המדויקת משמשת בתלמוד הירושלמי. התלמוד הבבלי מוסיף שינוי השם ושינוי המקום. נעשה ניסיון ליישב בין שני הקטעים שהתמזגו עם הרעיון של אחדות ישראל.

לאחר מכן עבר הרב ברייטוביץ לגוף דרשתו ואמר שהוא רוצה להעלות ארבע נקודות. הראשון הוא שראש השנה הוא יום השנה ליצירת אדם הראשון כפי שמתואר בספר בראשית. הנקודה השנייה הייתה שעלינו להיות אסירי תודה על עוד שנת חיים.

שלישית נכנס לדיון במשנה שאפשר לעשות שופר מקרן של כל בהמה מלבד פרה. הוא סיפר על ההסבר המסורתי לפיו מאשים אינו יכול להיות מגן. מכיוון שפרה נזכרת בחטא של עגל הזהב לא ניתן להשתמש בה כדי להתחנן לרחמים על העם היהודי. לנקודה הרביעית המסכמת הוא השתמש בביטוי "החזר על השקעה" והזכיר את השימוש המודרני שלו וכיצד הוא חל על ימים נוראים. הוא אמר שבזמן זה הקדוש ברוך הוא שוקל את שיעור התשואה על כל בני האדם ובכך הוא מחליט מה יהיה מנת חלקם לשנה                         הקרובה.

מאחל שכל קוראיי בימים הקרובים יהיו כתובים וחתומים בספר החיים הטובים!

יוסף תוקע בשופר:

https://youtube.com/shorts/Yb2XgBrpins?feature=share 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Pre Rosh Hashanah Address by Rabbi Breitowitz of Yeshiva Ohr Somayach

בס"ד

On Monday, 19 September, 23 Elul, attending with my study partner Shmuel, I went to a lecture by Rabbi Dr. Yitzchak Breitowitz. Rabbi Breitowitz is a senior lecturer at Yeshiva Ohr Somayach, Jerusalem. He is the former rabbi of the Woodside Synagogue in Silver Spring, Maryland, and associate professor of law at University of Maryland. He received rabbinical ordination from Ner Israel Rabbinical College and his law degree from Harvard Law School. The sermon was held a short distance from my apartment at a yeshiva in the Kehilas Yirey Hashem M3 (קהילת יראי השם) synagogue. 

As a preface he started with mentioning the first Rosh Hashanah after the Jews returned to the Holy Land after the exile in Babylon as described in the book of Nechemia.  Sometime later he digressed into a discussion of the prayer וּנְתַנֶּה תֹּקֶף (Unasana Tokef). The title is difficult to translate and the best I could come up with is, “And Validated”. Rabbi Breitowitz emphasized its use of the theme, “Repentance, Prayer, and Charity pass away the bad of the decree”. He noted that the exact language is used in the Jerusalem Talmud. The Babylonian Talmud adds changing your name and changing your place. An attempt was made to reconcile the two passages which melded with the concept of the unity of Israel. 

Rabbi Breitowitz then moved onto the body of his sermon saying that he wanted to make four points. The first is that Rosh Hashanah is the anniversary of the creation of Adam the first man as described in the book of Genesis. The second point was that we should be thankful for another year of life.

Third he went into a discussion of the mishnah that a shofar can be made from the horn of any animal except a cow. He recounted the traditional explanation that an accuser cannot be a defender. Because a cow recalls the sin of the Golden Calf it cannot be used to plead for mercy on the Jewish people. For the concluding fourth point he made use of the expression, “return on investment” mentioning its modern use and how it applies to the Days of Awe. He said that at this time the Holy One, blessed be He, considers the rate of return on all human beings and with that He makes a decision what will be their lot for the coming year.

Yoseph sounds the shofar:

https://youtube.com/shorts/Yb2XgBrpins?feature=share

Wishing that all my readers in the coming days will be written and sealed in the Book of Good Life!

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

The Big War by Michael Yitzchak Shmaryahu Harel

 בס"ד

When I was recently visiting my good friend and former roommate Zeev Breier for Shabbos, his step son, Michael gave me a copy of a book he had written. The title of the book was, “The Great War” (המלחמה הגדולה) with captions, the war of light and darkness, the sword of light of the messiah, and the true commando warriors. The cover has a picture of soldiers in combat and a drawing, probably by the author, of a man calling out in prayer. 

I’ve just started reading the book and am finding it pleasing. Early in the book is an essay on the prayer, Modeh Ani (מוֹדֶה אֲנִי - I give thanks), which is said immediately upon awakening. It is only two lines, “I give thanks before You, living and established king, that you have returned my soul in me with compassion. Great is your faith”, (מוֹדֶה (מוֹדָה) אֲנִי לְפָנֶֽיךָ מֶֽלֶךְ חַי וְקַיָּים. שֶׁהֶֽחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה. רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ). Jewish religious thought considers sleep as an aspect of death and when someone wakes up it is like they came back to life. At times I find this thank you excessive because it is as if waking up is an act of divine mercy, which seems excessive. Nevertheless there are times when we really are thankful for simply making it through the night. Judaism does force a person to regularly pay attention to death, as unpleasant as it may be. 

The author explains that when he was in a place that was like the depths of hell, he heard an insight from Rabbi Ya’akov. This hidden saint noted that the words of Modeh Ani formed an acronym, מא"ל מחוש"ב נבר"א. This more or less translates to, from the Almighty are the thoughts of the created.

After that the author draws heavily on an essay by Rabbi Nachman of Breslav from his magnum opus Likutei Moharan (ליקוטי מוהר"ן - Lessons from Our Teacher Rabbi Nachman). Much of it deals with the idea of thinking (מחושב). The idea is that the first thing a person should consider as soon as the eyes open in the morning is what does God have planned for him today? More specifically what is God’s will and how can he fulfill it.  

Therefore it is appropriate to observe and ponder the things that the Creator sends him. The Creator thinks out and supervises everything, nothing is insignificant. Also everything that happens to me has been thought out by the Creator. We and everything else are part of His plan. He brings the gematria that “thought out”, מחושב is the same numerical value of 'רצון י, “will of Hashem”. It is necessary to consider the steps and be prepared for the hints that God gives the individual to bring him close to His service. Therefore one should deeply ponder in order to understand the specific hints. This is a person’s work under heaven.

Yoseph sounds the shofar:

https://youtube.com/shorts/Yb2XgBrpins?feature=share

Wishing that all my readers in the coming days will be written and sealed in the Book of Good Life! 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

המלחמה הגדולה ע"י מיכאל יצחק שמריהו הראל

 בס"ד

כשביקרתי לאחרונה את חברי הטוב ושותפי לשעבר זאב ברייר לשבת, בנו החורג, מיכאל נתן לי עותק של ספר שכתב. שם הספר היה "המלחמה הגדולה", עם כיתובים, מלחמת האור והחושך, חרב האור של המשיח ולוחמי הקומנדו האמיתיים. בכריכה יש תמונה של חיילים בלחימה וציור, כנראה של המחבר, של אדם קורא בתפילה. 

זה עתה התחלתי לקרוא את הספר ואני מוצאת אותו נעים. בתחילת הספר יש חיבור על התפילה, מוֹדֶה אֲנִי, שאומרים מיד עם ההתעוררות. זה רק שתי שורות, "מוֹדֶה (מוֹדָה) אֲנִי לְפָנֶֽיךָ מֶֽלֶךְ חַי וְקַיָּים. שֶׁהֶֽחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה. רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ". המחשבה הדתית היהודית רואה בשינה היבט של מוות וכשמישהו מתעורר זה כאילו חזר לחיים. לפעמים אני מוצא את התודה הזו מוגזמת כי זה כאילו ההתעוררות היא מעשה של רחמים אלקים, מה שנראה מוגזם. בכל זאת יש מקרים שבהם אנו באמת מודים על כך שפשוט עברנו את הלילה. היהדות כן מאלצת אדם לשים לב באופן קבוע למוות, לא נעים ככל שיהיה.

המחבר מסביר שכשהיה במקום שהיה כמעמקי גיהנום, שמע תובנה מרבי יעקב. קדוש נסתר זה ציין כי דברי מודה אני יצרו ראשי תיבות, מא"ל מחוש"ב נבר"א. לאחר מכן המחבר מסתמך רבות על חיבור של רבי נחמן מברסלב מתוך יְצִירָה גְדוֹלָה שלו ליקוטי מוהר"ן. חלק ניכר ממנו עוסק ברעיון החשיבה (מחושב). הרעיון הוא שהדבר הראשון שאדם צריך לשקול ברגע העיניים הפקוחות בבוקר זה מה שאלוקים תכנן עבורו היום? ליתר דיוק מהו רצון ה' וכיצד הוא יכול להגשים אותו.

לכן ראוי להתבונן ולהרהר בדברים שהבורא שולח לו. הבורא חושב ומפקח על הכל, שום דבר אינו חסר משמעות. גם כל מה שקורה לי חשב על ידי הבורא. אנחנו וכל השאר הם חלק מהתוכנית שלו. הוא מביא את הגימטריה ש"מחושב" זהה אל "רצון י' ". יש לשקול את הצעדים ולהיות מוכנים לרמזים שה' נותן ליחיד כדי לקרב אותו לעבודתו. לכן צריך לחשוב לעומק כדי להבין את הרמזים הספציפיים. זוהי עבודתו של אדם מתחת לשמים.

מאחל שכל קוראיי בימים הקרובים יהיו כתובים וחתומים בספר החיים הטובים!

יוסף תוקע בשופר:

https://youtube.com/shorts/Yb2XgBrpins?feature=share 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Key Points: Shoftim שופטים Judges

1. Judges       A. זקן מַמרֵא

2. מלך            B. עדים זוממים 

3. נביא            C. עגל ערופה

4. כהנים          D. עיר מקלט

אהבת ישראל -על ידי החָפֵץ חַיִּים

 בס"ד 

ידידי הטוב שלמה אפשטיין הגיע לההישג המלומד בתרגום החיבור "אהבת ישראל" מאת החפץ חיים לאנגלית. ה"חפץ חיים" היה הספר הראשון שכתב רבי ישראל מאיר הכהן כגן (1838 - 1933). הכותרת, "חפץ חיים", הוא ביטוי מתהילים לד יג. זה היה ספר פופולרי ביותר, עד כדי כך שהסופר נודע בכותרתו. החפץ חיים היה רב מפורסם שנודע בזכות למדנותו וצדיקותו. פירושיו לשולחן ערוך, הנקראים ביחד "משנה ברורה", נחשבים לחיבור המוסמך על ההלכה כיום.

הספר נקרא "אהבת ישראל" אך הנושא הוא גינוי של ההפך, כלומר שנאת חינם. זה נחשב לכשל רציני באופיו שלמרבה הצער הוא נפוץ. החפץ חיים מביא את איסורו כאחת מהתרי"ג מצוות בתנ"ך ומביא את הגמרא שהוא היה הגורם הסופי לחורבן בית שני. הוא ממשיך שזה מזהם את הלב, מוביל לרכילות והשמצות, ומהווה בסיס לרצח. הוא חושב שהסיבה העיקרית שלה היא קנאה. כדי לעקור אותו מהלב, הוא מייעץ לשפוט אחרים לטובה ולעורר אהבה באמצעות מעשי חסד וצדקה, כמו גם בדרך כלל על ידי כיבוד אחרים.

כביקורת חברתית הבעיה היא אמיתית. נראה לי שאדם צריך להתחכם בזיהוי שנאה אפילו בצורותיה העדינות במיוחד בעצמו. כמו כן, יש צורך להיות מיומן בזיהוי רגש האהבה. ברגע שזה נעשה, אדם צריך להעריך אם הרגשות הללו היו מתאימים ובאיזו מידה. בסופו של דבר, מצב המחדל צריך להיות אהבת ישראל. שנאה בדרך כלל צריכה לשמש במצבים ספציפיים, וגם אז לא צריכה להיות עמוקה או נפוצה.

מאחלת שכל קוראיי בימים הקרובים ייכתבו וחתומים בספר החיים הטובים!

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Love of Israel - by the Chofetz Chaim

בס"ד

My good friend Shlomo Epshteyn accomplished the scholarly feat of translating the discourse, “Ahavas Yisrael”, by the Chofetz Chaim into English. The Chofetz Chaim was the first book written by Rabbi Yisrael Meir ha-Kohen Kagan(1838 - 1933). The title, חָפֵץ חַיִּים "Desires Life", is a phrase from Psalm 34:13. It was an extremely popular book, so much so that the author became known by its title. The Chofetz Chaim was a famous rabbi known for his scholarship and saintliness. His commentaries on the Shulchan Aruch, collectively called the Mishna Brura (מִשנַה ברוּרַה - Clarified Teachings) are considered the authoritative work on Jewish law today. 

“Ahavas Yisrael” literally means love of Israel (אהבת ישראל). The theme of the book, though, is a condemnation of the opposite, namely baseless hatred. In the yeshiva world the term is typically used in the original Hebrew, שִׂנאָת חִינָם. It’s considered a serious failing in character that is unfortunately widespread. The Chofetz Chaim cites its prohibition as one of the 613 Biblical commandments and brings the Gemara that it was the ultimate cause of the destruction of the second Temple. He continues that it contaminates the heart, leads to gossip and slander, and is the basis for murder. He reckons its prime cause is jealousy. To uproot it from the heart, he advises habitually judging others favorably and to stimulate love through acts of kindness and charity as well as by generally respecting others.

As a social criticism the problem is real. It seems to me that a person needs to become wise in identifying hatred even in its subtle forms particularly in oneself. Likewise it’s necessary to become skillful in identifying the emotion of love. Once that is done a person should evaluate whether these emotions were appropriate and to what degree. In the final analysis the situation of default should be love of Israel. Hatred, by and large, should be used in specific situations and even then should not be deep or common.

Wishing that all my readers in the coming days will be written and sealed in the Book of Good Life!

 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

תהילים קמז - לעודד את הענווים

 בס"ד

כתוב בתהילים קמז "שהקדוש ברוך הוא מעודד את הענוים" (ראה פסוק ו') ונראה שזה הנושא שלו. לאחר מכן, המזמור ממשיך להזכיר דברים שאדם צנוע ימצא נעים במיוחד אף כל פי למרות שרוב האנשים הטובים ימצאו גם רבים מהרעיונות נעימים. בהקדמה נאמר שה' מרפא את שבורי הלב וקושר את פצעיהם. הרעיון הוא שלעתים קרובות אנשים נעלבים ונפגעים כתוצאה מהתנהגות מנומסת וכָּנוּעַ. כמו כן שהדת וחוויית ה' החי נותנים נחמה. 

בפסוק ד' אומר המזמור שה' קובע את מספר הכוכבים וקורא להם בשמם. הרעיונות הצנועים בזה הם מרחבי היקום ושגם כך ה' מכיר כל חלק בו. מי שמתבונן בכוכבים יכול להרגיש כמו גרגר חול, למרות זאת הוא עדיין מוּכר לבורא. פסוק ז' מפציר באדם להשיב לה' בהודיה ויש לבטא זאת אפילו בשירה. אנשים צנועים מכירים במתנות שקיבלו ומכירים בהן בחום. גם אלוקים מספק לא רק את האדם אלא גם את הצמחים והחיות. הדרך הטובה ביותר להודות לאלוקים היא לא בהישגים גדולים של כוח, אלא היא להראות לו כבוד וכנוע ראויים.

תושבי ירושלים צריכים להודות לה' על שנתן להם עיר בטוחה, שלום ושגשוג. מתנה נוספת מאת ה' היא תובנות אינטלקטואליות שיכולות להיות חודרות ועוצמתיות. ישראל היא העם הראשון שמקבל תובנות דתיות ככזה מחובתו לחלוק אותן עם שאר העמים.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Psalm 147 - Cheering Up the Humble

 בס"ד

It says in Psalm 147 that the holy One, blessed be He, cheers up the humble (see verse 6) and this seems to be its theme. The psalm then goes on to mention things that a humble person would find particularly pleasing even though most good people would find many of the ideas pleasing as well. In the introduction it says that G-d heals the brokenhearted and binds up their wounds. The idea is that often people are insulted and hurt as a consequence of being polite and deferential. Also that religion and the experience of the living G-d provides comfort. 

In verse 4 the Psalm says that G-d fixes the number of stars and calls them by name. The humble ideas in this are the vastness of the universe and that even so G-d knows every part of it. One looking at the stars can feel like a grain of sand nevertheless he is still known to the Creator. Verse seven exhorts one to respond to G-d with thanksgiving and this should even be expressed in song. Humble people recognize the gifts that they have received and acknowledge them warmly. Also not only does G-d provide for man but for plants and animals as well. The best way to give thanks to G-d is not with big feats of strength but rather it is to show Him proper respect and deference. 

The residents of Jerusalem should give G-d great thanks for giving them a secure city, peace, and prosperity. Another gift from G-d is intellectual insights which can be penetrating and powerful. Israel is the first people to receive religious insights as such it is their duty to share them with the other nations.  

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

אדון עולם

בס"ד 

כנראה השיר שבתפילה הפופולרי ביותר הוא "אדון עולם". במאה ה-15 החלו הסדור לכלול אותו ב תחילת שחרית. אולם כיום הוא מופיע פעמים רבות בליטורגיה. זה חלק מהתפילות הנאמרות מדי יום הן זמן קצר לאחר הקימה בבוקר והן רגע לפני השינה. הוא גם מסיים תדיר את תפילות הערב והבוקר בשבתות ובחגים. מבחינה מוזיקלית זה מאוד גמיש ויש הרבה הרבה מנגינות בשבילו. חלקם מסורתיים מאוד, חילונים עשויים להיות מיושמים עליו, ופעמים אחרות הוא פשוט מדקלם. מקובל להזמין ילדים להוביל בשירתו.

אדון עולם הוא שיר קצר יחסית. בנוסח האשכנז חמישה בתים של ארבעה שורות ובנוסח הספרדי שישה. יש לו מספר נושאים. הראשון הוא שה' מתעלה על הזמן, קיים בהווה, לפני העבר ואחרי העתיד. הוא מתואר כייחודי ובעיקרו בלתי ניתן לתיאור, במיוחד כאשר הוא מבוסס על אינטליגנציה וניסיון אנושיים. נושא נוסף הוא שלטונו וכוחו של ה' ורומז שסיבת הבריאה היא כדי שיהיו נתינים שיכריזו עליו כמלך. זה משתלב ברעיון של השגחת ה' כמושיע אישי במיוחד בעת צרה. הוא מסתיים בהכרזה שאדם בעל אמונה, הן הרוחנית והן הגשמית, לא יסבול את ייסורי הפחד.

שלושה אנשים נכבדים מוזכרים כמחברו האפשרי של אדון עולם. האחרון הוא הפילוסוף והמשורר העברי הגדול שלמה בן גבירול, שחי בספרד בשנים 1021 עד 1058. אחר הוא חי בן שרירא הידוע יותר בשם חי גאון, רב ומלומד, שחי בשנים 939 עד 1038 ושימש כגאון בישיבת פומבדיתא. המיוחס הקדום ביותר הוא האמורא רבי יוחנן בן זכאי, אשר בעקבות חורבן בית המקדש השני, הקים את הישיבה ביבנה. עם זאת, אין תיעוד ברור למקורו ואף אחד לא יודע בוודאות מי באמת כתב אותו.

יוסף שר אדון עולם 

https://youtu.be/oig1P49I1yY

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Psalm 146 - Trust in G-d

 בס"ד

In Psalm 146 King David calls upon man to trust in G-d. He starts by saying, “Happy is he whose help is the G-d of Jacob and his expectation is Hashem his G-d”, (Psalm 146:5). Ya’akov had many travails. He had a difficult brother; he had a difficult father in law; he had difficulties with his children. However in the end, things turned out fine for him. This was because he was a righteous man. He is described as being a good student, having integrity, being honest, and not being devious. These are characteristics that would find favor with the G-d of Moshe and the prophets. Because of this Jacob was able to withstand these tests and also to become a wiser and better man. What King David is saying is that the holy One, blessed be He, not only protects people like this but makes them prosper as well. Therefore a person that emulates Ya’akov, our patriarch, will receive similar benevolence from heaven and this is what he should rely on, and not on other things such as wealth, weapons, or powerful friends.

The Psalm then goes into other hard situations that a person should expect to be properly resolved. For example one who is persecuted should expect to eventually see justice and the punishment of the wicked. This includes even for those who are powerless, who are imprisoned, and have been deceived. Also it is not the general way of the world for people to go hungry. The psalm reminds the reader that G-d created the world, runs it, and will rule forever. Therefore it is appropriate to rely on the promises in Scripture, particularly in times of trouble.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com