שמות - שערי דמעה # 293

משה רבנו נולד בעת שפרעה אמר למצרים לזרוק את כל הבנים שנולדו לישראל לתוך הנהר. אמו מסתירה אותו, ואז במה שנראה כמו מעשה של ייאוש, מכניסה אותו לסל ומשיטה אותו על הנילוס. באופן בלתי צפוי, הבת של פרעה מחזרת אחרי הסל. כאשר התינוק בוכה היא מרחמת עליו ומאמצת את הילד למרות שהיא יודעת שהוא עברי.

המפרשים נותנים כמה סיבות למה נסיכה מצרית התנהגה גל כך יוצאת דופן. רמב"ן: בוכה כנער בחריצות וזריזות ולכן חמלה עליו. ספורנו: ותפתח ותראהו ותרא אותו כי טוב הוא ויפה מאד. גמרא סוטה י״ב ע"ב: ותפתח ותראהו את הילד ותרא מיבעי ליה א"ר יוסי ברבי חנינא שראתה שכינה עמו. תקוני הזהר כ״ו ב:ב׳: וְדָא אִיהוּ כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ, אֲבָל שַׁעֲרֵי דִמְעָה לֹא נִנְעֲלוּ, וְלֵית מָאן דְּאַפְתַּח לוֹן לְאִלֵּין שְׁעָרִים, עַד דְּיֵיתֵי מָארֵי דְּדִמְעָה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (שמות ב ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה, וְלֵית הֵיכָלָא מִתְפַּתְּחָא אֶלָּא בֵיהּ, וְדָא אִיהוּ וַתִּפְתַּח, וַתִּפְתַּח דּאִתְפַתַּח הַאי הֵיכָלָא לְגַבֵּיהּ, בְּמַאי אִתְפַּתַּח לֵיהּ בְּדִמְעָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה, וּמִיָּד וַתַּחְמֹל עָלָיו.

יש לחשוב כי תינוק שכל העולם נגדו יהיה חסר אונים. אבל רואים שזה לא היה נכון. על אף שהוריו ויתרו עליו ועל חברה עוינת, עדיין היה עמו הקדוש ברוך הוא, ונתן לו את כוח הדמעות. בזה הוא יכול להציג את המאפיינים הטובים האחרים שלו ולא רק להציל את חייו, אלא גם את חייהם של רבים אחרים.

אנו רואים גם את המאפיין הזה עם יוסף הצדיק. אחיו זרקו אותו לבור נחשים, מכרו אותו כעבד במצרים, ואמר בלגלוג, "ונראה מה יהיו חלמתיו", (בראשית לז כ). יש להניח כי יוסף יהיה חסר אונים לעשות משהו בקשר לזה, הוא יהיה עבד במצרים. במקום זה יוסף הפך לשליט מצרים והאחים הונחו תחת אגודלו. זה כמו הביטוי ביידיש, אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט.

החומש הוא מפורש כי הקדוש ברוך הוא צופה על החלשים. והוא מצווה על ישראל, "כָּל־אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם־עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם־צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים", (שמות כב כא כג). רש"': כל אלמנה ויתום לא תענון: הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם.

התורה מלמדת אותנו שיש כוחות רוחניים בעולם. יש כוח הצדק, כוח תיקון, וכוח פורענות. כוחות אלה מתגלים באמצעות התעללות ותיקון אחר כך של החלשים. אפילו לתינוקת יש כוח. זה דורש קצת עומק כדי לראות את היד אלוקים בזה בליעלים אכזריות  הם לעתים קרובות עיוור לזה. בסופו של דבר הצדיקים ילך לאור החכמה האמיתית, "יִשְׂמַח . . . כִּי־חָזָה נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע. וְיֹאמַר אָדָם אַךְ־פְּרִי לַצַּדִּיק אַךְ יֵשׁ־אֱלֹקים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ", (תהלים נח יא יב).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Shmos - Gate of Tears

Moshe rabbeinu is born at the time Pharaoh has told the Egyptians to throw all the new born baby boys of Israel into the river. His mother hides him, then in what seems to be an act of desperation, puts him in a basket and floats him away on the Nile. Unexpectedly the daughter of Pharaoh retrieves the basket. When the baby cries she has pity on it and adopts the child even though she knows he is a Hebrew.

The commentaries give several reasons why an Egyptian princess would behave in such and unusual way. Nachmanides comments that he was  crying like a child, sharply and vigorously, therefore she had pity on him. The Seforno comments that when she opened the basket and saw him, she saw that he was good and very handsome. The Gemara (Sota 12:) states in the name of Rabbi Yossi the son of Rabbi Hanina that she saw that he presence of God was with him. Tikunay HaZohar comments: You should know that all of the gates are locked, but the gate of tears is not locked. But, there was no one who could open for us these gates until the master of tears came, as it says, “She opened it, and she saw the child, and behold the boy was crying”, (Shmos 2:6).

We would think that a baby that the whole world is against would be powerless. But we see that this was not true. In spite of his parents giving up on him and a hostile society, HaKadosh Baruch Hu was still with him and gave him the power of tears. With this he could exhibit his other good characteristics and not only save his own life, but the lives of many others as well.

We also see this characteristic with Yosef the tsaddik. His brothers threw him into a snake pit, sold him as a slave in Egypt, and mockingly said, “we’ll see what comes of his dreams”, (Genesis 37:20). A person can say that Yosef will be powerless to do something about this, he will be a slave in Egypt. Instead Yosef became ruler of Egypt and the brothers were placed under his thumb. This is like the Yiddish expression, man proposes and God disposes.

The Chumash is explicit that HaKadosh Baruch Hu watches over the weak. It commands Israel, “Do not mistreat or oppress a foreigner, for you were foreigners in Egypt. Do not take advantage of the widow or the fatherless. If you do and they cry out to me, I will certainly hear their cry. My anger will be aroused, and I will kill you with the sword; your wives will become widows and your children fatherless”, (Exodus 22:20-23). Rashi explains: You shall not oppress any widow or orphan - The case applies to all people, but the Scripture speaks of the usual situation, since they [widows and orphans] are weak therefore care frequently oppressed. - [From Mechilta].

The Torah teaches us that there are spiritual forces in the world. There is a force of righteousness, a force of rectification, and a force of retribution. These forces are revealed by means of the abuse and subsequent rectification of the disadvantaged. Even an infant can have power. It takes some depth to see the hand of God in this and unscrupulous brutes are often blind to this. In the end the righteous will walk in the light of true wisdom and, “rejoice when he sees revenge; he will bathe his feet in the blood of the wicked. And men will say, “surely there is a reward for the righteous; surely there is a God judging the world”, (Psalm 58:11-12).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

ויגש \ חקת עבדי המלך # 292

בתחילת הרעב במצרים באו האנשים ליוסף וקנו מזון ושילמו בזהב ובכסף. יוסף לקח את כל הכסף ונתן אותו לפרעה. אחר כך נתנו לו את כל רכושם. הדבר האחרון שאנשים עשו היה לתת את אדמתם ולמכור את עצמם כעבדים לפרעה.

בעשותם זאת הם לא היו מרירים כלל, אלא הם היו מאוד אסירי תודה במיוחד ליוסף ואמר לו, "וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה", (בראשית מז כה). יש מקום לומר שאם האנשים היו אסירי תודה ליוסף הם היו צריכים להיות עבדים שלו ולא עבדים פרעה. עם זאת, הם ראו נכונה כי יוסף עשה את כל זה עבור פרעה. הוא לא רצה שהם יהיו המשרתים שלו, אלא רצה שהם יהיו העובדים הנאמנים, הצייתנים של פרעה. לכן הדבר באמת היה למצוא חן בעיני יוסף היה להם להיות מצרים טובים ששירת כראוי את המלך שלהם.

מכאן יש להבין את חטאו של משה רבנו ע"ה, בנדודי ישראל במדבר, לאחר פטירתה אחותו של משה, מוצאת הקהילה את עצמה בלי מים, והעם מתקוטט עם משה בגלל זה, כך הוא שואל הקב"ה. והוא אומר למשה לדבר עם סלע והוא יזרם מים בשפע עבורם וכל הצרכים שלהם, אבל משה קורא להם המורדים בזעם ומכה את הסלע.

בעקבות זה, "ויאמר ה' אל-משה ואל-אהרן יען לא-האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את-הקהל הזה אל-הארץ אשר-נתתי להם", (במדבר כ יב). פירוש רש"' - להקדישני. שֶׁאִלּוּ דִּבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע וְהוֹצִיא, הָיִיתִי מְקֻדָּשׁ לְעֵינֵי הָעֵדָה, וְאוֹמְרִים מַה סֶּלַע זֶה שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפַרְנָסָה מְקַיֵּם דִּבּוּרוֹ שֶׁל מָקוֹם, קַל וָחֹמֶר אָנוּ.

דוד המלך בתהלים קו עוסק בתקריות הרעות של ישראל המתחילות באומרו, "חָטָאנוּ עִם־אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ", (פסוק ו). הפסוקים בעניין זה קשים. השפה דורשת קצת מחשבה, אבל הקושי האמיתי הוא כי התיאור של מה שקרה הוא כל כך לא עולה בקנה אחד עם האישיות של משה. נראה שהוא אומר שהם קצפו אותו במי המריבה ומשה חלף להיות רע בגללם. הם שינו את רוחו והוא אמר להם מה הוא באמת חשב, (ראה פסוקים לב לג).

במילים אחרות, בגלל כל הטרחה, משה קצף. התפקיד שלו היה להשרות את העם עם קדושה כדי שיוכלו לשרת ה' כראוי, אבל עכשיו הוא כבר לא יכול לעשות את זה. כתוצאה מכך הוא לא היה מסוגל להתמודד עם משימה גדולה כמו להביא את ישראל לארץ הקודש.

המניע העיקרי של התורה הוא ללמד את היהודים. הרמז ליוסף ולמצרים המורעבים הוא שמנהיגי ישראל צריכים רק לרצות שהעם יהיו עובדים ראויים של המלך שלהם. ומי הוא המלך האמיתי של ישראל? --- הקדוש ברוך הוא. כלומר, אם יהודי רוצה להרשים את הרב, מורה, מנהל או מנהיג פוליטי גדול, הוא צריך להיות רק יהודי ראוי.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

VaYigash / Hukath - Serving the King

In the beginning of the famine in Egypt the people came to Yosef and bought food paying for it with gold and silver. Yosef took all of the money and gave it to Pharaoh. Next they gave him everything they owned. The final thing the people did was give their land and sell themselves as slaves to Pharaoh.

In doing this they were not bitter at all, rather they were very thankful especially to Yosef and said to him, "You have saved our lives! Let us find favor in my lord's eyes, and we will be servants to Pharaoh”, (Genesis 47:18-19). There is room to say that if the people were thankful to Yosef they should have agreed to be his slaves and not Pharaoh's slaves. However, they correctly saw that Yosef was doing all of this for Pharaoh. He didn't want them to be his servants, rather he wanted them to be Pharaoh's loyal, obedient workers. Therefore the thing that would really please Yosef was for them to be good Egyptians who properly served their king.

From this we can understand the sin of Moshe rabbeinu, may he rest in peace. During Israel's wanderings in the desert, after the death of the sister of Moshe, the community finds itself without water. The people quarrel with Moshe because of this, so he inquires of Hashem. Hashem tells Moshe to speak to a rock and it will copiously flow with water for them and all of their needs. Instead he angrily calls them rebels and hits the rock.

The holy One, blessed be He, then says to Moses and Aaron, too, as you did not  believe in Me to sanctify Me in the eyes of the children of Israel, therefore you shall not bring this congregation to the land which I have given them, (see Numbers 20:12). Rashi explains that had Moshe spoken to the rock and it had given forth water, it would have sanctified God in the eyes of the congregation. They would have said,"If this rock, which neither speaks nor hears, and does not require sustenance, fulfills the word of the Omnipresent, how much more should we!

King David in Psalm 106 deals with the bad incidents of Israel starting by saying, “We have sinned with our fathers, we have abused and been evil”, (verse 6). The verses concerning this are difficult. The language does require some thought, but the real difficulty is that the description of what happened is so inconsistent with the personality of Moshe. It seems to be saying they provoked him at the quarrelsome waters and Moshe became bad because of them. They had changed his spirit and he told them what he really thought, (see verses 32, 33).

In other words because of all the aggravation, Moshe went sour. His job was to imbue the nation with sanctity so they could properly serve Hashem, but now he could no longer do it. As a result he could not handle a major task like bringing Israel into the Holy Land.

The prime motive of the Torah is to teach the Jews. The hint of Yosef and the starving Egyptians is that the leaders of Israel should only desire that the people be proper servants of their king. And who is the true king of Israel? --- HaKadosh Baruch Hu. This means that if a Jew wants to impress his rabbi, teacher, boss, or big political leader, he should just be a proper Jew.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.co

Proverbs 4:3 - A Loving Father

The fourth chapter of Proverbs continues its regular themes. Some of the verses contain new ideas. Others are fundamentally restatements of the theme of the importance of wisdom especially as an instrument of religion. The approach is to make an impression by means of repetition. Repetition is often boring but can be pleasant if done properly. An example would be Psalm 136 which has 26 verses, all ending with the phrase, “for until forever is His kindness”. Here repeating something the reader likes and believes is pleasing.

In Proverbs the lesson is that a great amount of wisdom, which is very deep, will strengthen a person's belief in God and His Torah. Also the greater the knowledge, the  greater the faith. Knowledge is a friend and ally not something that will make a person into an apostate. However the reader may need many reassurances on this, especially if the idea is under attack. As a result this theme is repeated often, at least in the opening chapters.

Proverbs frequently addresses the readers as sons. In chapter four verse three the author refers to himself as son who received this instruction from his parents saying, “For I was a son to my father, tender and [like] the only one, before my mother”. Rashi explains that this means that the author was the son that was more beloved. As a result the quality of the advice itself and education used to convey it was the best possible and given in the spirit of tender love.

The motive is to increase the credibility of the advice and exhortations that are given. Not only is this King Solomon himself speaking, but he is recounting his upbringing from his father, King David, as well as his education in the royal palace. Even more so Solomon was reckoned by the holy One, blessed be He as His own son and trusted to build the Temple as it says, “He shall build a house for My name, and I will establish his royal throne forever. . . . I will be a father to him, and he shall be a son to Me”, (2 Samuel 7:13-14). We are given a glimpse of being raised in the palace of the king and if it is possible to perceive with Hashem as our father.

This knowledge was imparted during the susceptibility of childhood and accompanied by parental affection. Therefore it is seen as having surpassing intrinsic excellency, cherished in the heart, and to be retained at all costs. The Malbim explains that the musar that is received from one’s father is very selected and valuable because the father wants to hand down good direction to all of his children. This is even more so to his favorite who has been entrusted with things that are lofty and important.

The Midrash Agada comments, “says HaKadosh Baruch Hu, many precepts I have commanded upon you; and for what? Rather it is to give you merit. I said to you to take the red heifer. Was it for me? No, rather it was for your purity. I said to you take to me donations. It was for you so that I should dwell in your midst. I said you should take pure oil. Do I need the light? I did it for you so you should protect yourself. For the soul of a man is like a candle as it says, “The candle of God is the soul of a man”, (Proverbs 20:27).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

משלי ד ג - אב אוהב # 291

הפרק הרביעי של משלי ממשיך בנושאים הקבועים. חלק מהפסוקים עם רעיונות חדשים. פסוקים אחרים מחדש את הנושא של חשיבות החכמה במיוחד ככלי של הדת. הגישה היא לחזק את הדברים על ידי חזרה עליהם. החזרה היא לעתים קרובות משעמם אבל יכול להיות נעים אם נעשה כראוי. דוגמה תהיה תהילים קלו אשר יש כ"א פסוקים, בכל פסוק בסוף הביטוי, "כי לעולם חסדו". כאן הוא, החוזר על משהו שהקורא אוהב ומאמין, הוא יפה.

במשלי הלקט הוא כי כמות גדולה של חכמה, שהוא עמוק מאוד, יחזק את אמונתו של האדם בהקב"ה ותורתו. כמו כן את הידע גדול יותר, כך גדל האמונה. ידע הוא ידיד ובעל ברית ולא משהו שיגרום לאדם להיות אפיקורוס. עם זאת הקורא אולי להזדקק הרבה הבטחות על זה, במיוחד אם הרעיון הוא תחת התקפה. כתוצאה מכך נושא זה חוזר לעתים קרובות, לפחות בפרקים הפתיחה.

משלי לעתים קרובות קורא לקוראיו בנים. בפרק ארבעה פסוק שלוש המחבר מתייחס לעצמו כבן שקיבל הוראה זו מהוריו ואמר, "כִּי־בֵן הָיִיתִי לְאָבִי רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי". רש"' - . . . כי בן הייתי וגו' רך ויחיד וגו' שהיה אוהב אותי יותר, עכ"ל. כתוצאה מכך איכות הייעוץ והחינוך להעברתו היתה הטובה ביותר וניתנה ברוח האהבה העדינה.

המטרה היא לחזק את אמינות של העצה וההדרכות שניתנות. לא רק המלך שלמה עצמו מדבר, אלא הוא מתאר את חינוכו בבית מאביו, דוד המלך, וכן את חינוכו בבית ספר בארמון המלכות. יתרה מזאת, שלמה נזכר על ידי הקדוש ברוך הוא, כבנו ממש, ובוטח לבנות את בית המקדש שנאמר, "הוּא יִבְנֶה־בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת־כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד־עוֹלָם. אֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן", (שמואל ב יג יד). ניתנת לנו הצצה לגדל בארמון המלך, ואם אפשר לתפוס את ה' כאבא שלנו.

ידע זה הוקלט בזמן ההתרשמות של הילדות ומלווה בחיבה הורית. לכן היא נתפסת כמי שעולה על מצוינות פנימית, מטופחת בלב, ושמירה עליה בכל מחיר. המלב"ם מסביר: "כי בן", מבאר שהמוסר שקבל מאביו הוא מוסר נבחר ויקר מאד, כי האב ינחיל מוסר טוב גם לכל בניו וכ"ש לבנו הנבחר לו מכל בניו שאליו ימסור דברים מיוחדים ונשגבים, עכ"ל.

מדרש אגדה מעיר: זה שאמר הכתוב שמע בני וקח אמרי וגו' (משלי ד ג), אמר הקב"ה הרבה לקיחות צויתי אתכם, ומפני מה, אלא בשביל לזכות אתכם, אמרתי לכם ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט ב) שמא בשבילי, אינו אלא בשביל טהרתכם, שנאמר הוא יתחטא בו ביום השלישי וגו' (שם שם יב), אמרתי לכם ויקחו לי תרומה (שמות כה ב), בשבילכם שאדור ביניכם, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שם שם ח). אמרתי ויקחו אליך שמן זית זך (שם כז כ), וכי אני צריך לאורה, אלא בשבילכם עשיתי כדי לשמור את נפשותיכם שנמשלה הנפש בנר, שנאמר נר אלהים נשמת אדם (משלי כ כז).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

MiKetz / VaYayshev - The Will of God be Done

At the end of parshas VaYeshev Yosef the tsaddik is joined in prison by Pharaoh's wine steward. Over time they become well acquainted. One night the wine steward is shaken by a nightmare. Attempting to calm him down, Yosef offers to interpret the dream.

From the standpoint of the Tanakh and the Talmud dreams can come true and they may follow the interpretation. Therefore it is in the power of the interpreter to give a good or bad interpretation. As a result people should be careful to only reveal a dream to someone they trust. The steward does trust Yosef and recounts the dream.

In the dream grapes develop on a vine, which are made into wine, that the wine steward gives to Pharaoh. Yosef's interpretation is that he will be given back his job. The next sentence in the Chumash is cryptic. It is typically understood as, “But remember me when things go well with you, and please do me a favor and mention me to Pharaoh, and you will get me out of this place”, (Genesis 40:14)*. He continues, “For I was stolen from the land of the Hebrews, and here too, I have done nothing, for which they should have put me into the dungeon”.

The steward is unlike a second servant who is too shrewd for his own good. When Yosef interprets his dream, he condemns him to death. The Or HaChaim observes that the development of the grapes was not necessary for the wine steward rather it was enough for him to dream about placing the cup in Pharaoh's hand. The idea of development was for Yosef, hinting that he has to develop.

Many commentaries understand this as Yosef pleading with Pharaoh's servant to use his power to get him released. This would be problematic because it would mean that the waiter has unique independent power of his own; as opposed to he is simply one of many possible agents to do the will of the Almighty. The Or HaChaim, though, sees the servant's intercession as a condition for things going well. Specifically things will go badly if he doesn't talk to Pharaoh on Yosef's behalf. More extreme the verbs are in past tense (זְכַרְתַּנִי) or kind of in past tense (וְעָשִׂיתָ, וְהִזְכַּרְתַּנִי, וְהוֹצֵאתַנִי) as if this had already been done. Yosef's comment that he was not legitimate war booty in Canaan rather he was kidnapped, in this light comes across as a compliment for doing the right thing. It can also be a hint as to how he should talk to Pharaoh. Specifically a horrible injustice has been done that we must promptly rectify.

This approach is used in the Tanakh when Hashem or the prophets speak. The language portrays that Hashem is above and transcends time. In other words the human perceptions of present, past, and future are all the same to Him. This is something that is not fully understandable by flesh and blood.

The wine steward in fact consciously forgets Yosef. When it is clear that the steward is not intending to take up Yosef's case, he is compelled to do so. Pharaoh has a horrible nightmare, and an agitated Pharaoh can be extremely dangerous. At this point in a less than glorious fashion the steward explains the merits of Yosef.

The result is that Yosef is given absolute power in the most powerful country in the world. He then has two children. The first is an expression of forgetting the miserable experiences with his family.  The second expresses a feeling of being persecuted in Egypt.

Later on Yosef's brothers, because of famine, come to him and prostate themselves. He has a range of options. He could kill them in a painful and humiliating way. He could let them starve. Or he could sell them food, send them away, and forget the whole thing. He then remembers his dreams. However, now it is more of an obligation as opposed being an honor and a joy as it was before. His response is to properly chastise them and put them under his control.

What Yosef learns that Egypt is not an option, not for him and certainly not his descendants. Relations with his brothers will be satisfactory and with his father very good. It is much better for the tribes of Ephraim and Manasseh to grow up as part of Israel. The glory of Egypt will fade and the promise of Israel will be kept.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Proverbs 3:26-35 - Helpful and Good Natured

The last ten verses of the third chapter of Proverbs are basically exhortations not to act like a fool and rather to be a wise man. It starts by saying a person should not avoid doing good to those to whom it is due, when he has the power to do it. A characteristic of a wise man is to be accommodating. On the other hand a fool may take twisted pleasure or pride by being difficult especially when it is not necessary to do so. The idea is that a person should like to be helpful. This is the sign of intelligence while being troublesome and mischievous are signs of of stupidity.

These foolish traits are to be found among immature children especially when they think they are being clever. Usually with age and education they change. Unfortunately some grow up and become skillful in vanity and cruelty and take pleasure from them.

The following verses then warn against other bad characteristics. An example is gratuitously sabotaging an unsuspecting neighbor, when on the contrary people should rightly trust each other. Another bad characteristic is to be pointlessly quarrelsome. Also very bad is to envy and emulate a wrongheaded rasha who loves to abuse others

Proverbs then comments that being underhanded is an atrocity in the eyes of Hakadosh Baruch Hu while an honest person receives His guidance. The implication is that the wellsprings of religion are closed to a sneak. Generally being open is associated with wisdom while secrecy is associated with evil. In the end heaven curses, mocks, and disgraces the malevolent. The righteous though receive a beautiful, blessed home; honor and grace.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

משלי ג כו לה: מועיל וטוב לב # 289

עשר פסוקים אחרונים של הפרק השלישי של משלי הם בעצם הדרכה, לא להתנהג כמו טיפש אלא להיות חכם. זה מתחיל באומרו אין למנוע טוב למי שמגיע לו דווקא אם יש לו הכוח לעשות ככה. מאפיין של אדם חכם הוא להיות אדיב. מצד שני טיפש עלול לקחת התענוג מעוות או גאווה על ידי להיות קשה במיוחד כאשר אין צורך. העניין הוא נכון שהרצון אדם יתענג אדם בגמילות חסד. זהו סימן של אינטליגנציה, אבל להיות מטריד שובב הם סימנים של טיפשות.

תכונות מטופשות אלה נמצאות אצל ילדים לא בוגרים במיוחד כאשר הם חושבים שהם ערמומיים. בדרך כלל עם הגיל והחינוך הם משתנים. למרבה הצער כמה גדלים להיות מיומן ביהירות ואכזריות ולהנות מהם.

הפסוקים הבאים מזהירים מפני מאפיינים רעים אחרים. דוגמה היא חבלה ללא סיבה לשכנים התמימים, כאשר להיפך, אנשים צריכים אמון זה בזה. עוד מאפיין רע הוא להיות ריב חסר טעם. גם רע מאוד הוא לקנא ולדמות טועה שאוהב להתעלל באחרים.

משלי אז הערות להיות מעוות בדרכיו היא זוועה בעיני הקדוש ברוך הוא, אבל אדם ישר מקבל הדרכה שלו. משמע כי מעיינות הדת סגורים להתגנבות. בדרך כלל להיות פתוח קשורה בחכמה אבל סודיות קשורה לרע. בסוף השמים מקלל, לועג, ומבזה את המרושע. אף הצדיק מקבל בית יפה ומבורך וגם כבוד וחסד.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

ויצא - הגיע הזמן # 288

פרשת ויצא ממשיכה ומפתחת את נושא האבירות, שהתחיל עם הבחירה של רבקה ליצחק. סיפורו של יעקב מתחיל עם רבקה כשהיא הביעה אל בעלה יצחק דאגה על יעקב שינשא לאישה כנענית מקומית כמו אחיו עשו. הרעיון הוא נורא ואביו אומר לו לברוח לארם ולקחת אישה מבנותיו של דודו מצד אמו. הברכה הגנובה עוררה איום מוות מעשיו, ולמרות שהוא יירגע, לא ניתן להתעלם ממנו בבטחה.

אפשרות שהגיע הזמן ליעקב להתחתן בלי קשר להתנגשות הקשה עם אחיו. גם יכולות כי שדוכים נותן יעקב תירוץ נוח לעזוב בחן. אפשרות אחרת היא דברים כמו זה מבשר כי הזמן להתחתן הגיע. כמו הרבה קטעים בחומש, הקורא מוזמן להתבונן במשמעותו. רעיונות דומים מתעוררים על הסיפור שאברהם מחפש שידוך ליצחק מיד אחרי הסיפור של פטירתה של שרה.

כמו הסיפורים של רבקה אמנו ומשה רבנו, המפגש הראשוני מתרחש בבאר מים וכולל אירוע יוצא דופן. במקרה של רבקה זה מעשה יוצא דופן שלה להשקות מים לעשרה גמלים צמאים. עם משה הוא נלחם רועים שגנבו את המקום של הבנות של יתרו ליד הבאר. הנה יעקב תרגיל כוח פיזי יוצא דופן על ידי גלגול סלע מעל הפתיחה של הבאר, כאשר בדרך כלל אנשים רבים היו צריכים לבצע את מעשה כזה. מעשים יוצאי דופן אלה הם סימנים אשר התאמות שנעשו בידי שמים.

לעתים קרובות הפרשנויות מפרשות  את כל מעשים של לבן לרע ובוודאי לבן הוא בעייתי. אולם קריאה פשוטה תהיה כי הוא תערובת של טוב ורע. הוא מקבל בחום את יעקב בביתו בשעת הצורך ושמח לתת לו את בתו לנישואין. הצעתו של יעקב בתמורה לשבע שנים כעמלת שדכן מוטעית בעליל. עם זאת הרעיון הוא כי רחל בעיניו הוא לא יסולא בפז. גם את הנושא של כסף לא חשוב. ביסודו של דבר יעקב אומר שהוא רוצה להצטרף לביתו של לבן, והוא יבטח בו שיקבל החלטות כלכליות נבונות והוגנות. הקושי באשר לרצונו להמתין שבע שנים נותר.

הרדיפה אחרי יעקב, אחרי הוא בורח, מעיד שלבן רוצה שהוא ישאר בביתו. הטענה שילדיו של יעקב הם ילדיו מראה שהוא מקבל אותם ואוהב אותם. במישור מסוים הוא רואה את העושר של יעקב כמו שלו למרות שהוא לא בשליטתו. בסופו של דבר הוא רוצה את יעקב היטב עם שובו כנען. ליתר דיוק, יש ללבן תאות כסף, הוא משתרר, וגם השימוש שלו בראשים מכווצים כקמעות אינו מקובל.

רחל היא בת זוגו האהובה של יעקב ובמרכז מערכות היחסים שלו. עם זאת יש מצבים מוזרים רבים. בלי כל הציפיות הוא מתחתן עם עוד שלוש נשים, ובנם אחותה של רחל, לאה. רחל היא עקרה כאשר רעותיה להרות בקלות. אבל בסוף היא יולדת את הבנים החיוניים של יעקב. יש ליוסף האישיות ואת דמותו של יעקב והוא הדור החדש של נשמתו. בנימין הוא התגשמות ברכת ארץ ישראל.

גדולתו של יעקב היא יכולתו להתמודד עם אנשים קשים ומצבים קשים. זה יוצא, כי רחל מממשיכה ומפתחה את המאפיין הזה וגם את הטוב ביותר כי אשר ביעקב. זהו אחד מן הלקחים על היחסים המשפחתיים שנלמדו מהסיפור הזה. ישנם גם לקחים חשובים אחרים, למשל. אחד צריך להיות חלק מהמשפחה של בשרתו. לפעמים מצבים חריגים הם סימנים של דברים טובים לבוא. הרעיונות של באר מים וארץ ישראל הם נושאים חוזרים ונשנים. לעתים קרובות המים מושווים לתורה. יכול להיות כי מציאת האהוב הוא היבט של נתיב לדת ואת הארץ המובטחת.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

VaYaytsay - The Time has Arrived

Parshas VaYaytsay continues and develops the theme of chivalry which was started with the selection of Rivka for Isaac. The story of the romance of Jacob starts with Rivka expressing to her husband Yitzchak concern that Yaakov will marry a local Canaanite woman as did his brother Esau. The idea is chilling and his father tells him to flee to Aram and take a wife from the daughters of his maternal uncle Lavan. The stolen blessing has elicited a death threat from Esav, and even though he will calm down, it cannot be safely from ignored.

It could be that the time for Yaakov to marry arrived independently of the severe altercation with his brother. It could also be that marriage provides Yaakov with a convenient excuse to leave gracefully. Another possibility is that things like this herald that the time, when someone should get married, has arrived. Like many passages in the Chumash, the reader is invited to meditate on its meaning. Similar ideas are aroused with the story of Abraham marrying off Isaac immediately following the story of the death of Sarah.

Like the stories of Rivka imeinu and Moshe rabbeinu, the initial encounter occurs at a well of water and involves an extraordinary event. In the case of Rivka it is her extraordinary act of drawing water for ten thirsty camels. With Moshe he fights off shepherds who were stealing the place of Jethro's daughters at the well. Here Yaakov exercises extraordinary physical strength by rolling a boulder off the opening of the well, when normally many people were needed to accomplish this task. These extraordinary acts are signs that these are matches made in heaven. There is a tendency for impulsive actions; Yaakov kisses Rachel and the servant of Abraham gives Rivka expensive jewelry without knowing who she is. On the other hand the daughters of Yisro are oblivious to Moshe's great service, but Yisro himself recognizes there is something here.

The commentaries often interpret everything Lavan does as for the bad and Lavan is definitely a problematic character. However a simple reading of the text would be that he is a mixture of good and bad. He warmly welcomes Yaacov into his home at a time of need and is happy to give him his daughter in marriage. Yaakov's offer in exchange to work for seven years as a shadchan fee is clearly misguided. However the idea is that Rachel in his eyes is priceless. Also the issue of money is not important. Essentially Yaakov is saying that he wishes to join Lavan's household and will trust him to make wise and fair financial decisions. The difficulty as to why he wished to wait seven years remains.

The chasing after Yaakov, when he flees, shows the Laban wants him to remain in his household. The claim that Jacob's children are his children shows that he accepts them and loves them. On a certain level he sees Jacob's wealth as his own even though it is not under his control. In the end he wishes Yaakov well on his return to Canaan. To be exact Lavan is greedy and dictatorial, and his use of shrunken heads as talismans cannot be accepted.

Rachel is the beloved soulmate of Yaakov and at the center of his relationships. Even so there are many dramatic turns. Against all expectations, he winds up married to another three women among them Rachel's sister Leah. Rachel is barren while her fellow wives conceive easily. In the end though she gives birth to the essential sons of Jacob. Yosef has the personality and image of Jacob and is the new generation of his soul. Benjamin is the embodiment of the blessing of the land of Israel.

The greatness of Yaakov is his ability to deal with difficult people and difficult situations. It comes out that Rachel brings out and develops this characteristic as well as the best that is in Jacob. This is one of lessons about family relationships learned from this story. There are other important lessons as well for example. One should be a part of their soulmate's family. Unusual situations may be signs of good things to come. The ideas of a well of water and the land of Israel are recurring themes. Water is often compared to Torah. It could be that finding one's beloved is an aspect of a path to religion and the promised land.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Proverbs 3:19 - 25; Handiwork of Hashem

It says in Proverbs 3:19-20, “Hashem founded the earth with wisdom; He established the heavens with understanding. With His knowledge the depths were split, and the heavens drip dew”. The text contains a number of nuances, but the fundamental message is that in examining the world much knowledge of the Creator is to be found. It can take the form of numerous facts, all sorts of relationships, intellectual depth, and subtle influences on behavior. The Holy One, blessed be He, can be perceived through observation of the physical world and study of the sciences, as well as morality and metaphysics. Through them even the laws of the Torah can be discerned.

This idea shows up throughout the religious literature. Job 19:26 states, “From my flesh I can gaze at God”. The Aramaic translation renders it the way it sounds. Rashi adds to this that he is seeing the laws. In Psalm 19:2 King David says with admiration, “The heavens declare the glory of God, the sky proclaims His handiwork”. Maimonides notes the use of the word handiwork in connection with perception of God in nature. He then brings the verse, “Hashem gave me the two tablets of stone inscribed by the finger of God”, (Deuteronomy 9:10). Based on the word finger, he draws the conclusion that the God of the Tanakh can be perceived through nature.

This idea is developed in the Mishna Torah; Foundations of the Torah chapter 4. In it he states that upon meditating on the four basics of the physical world (fire, air, water, earth). One sees that there is a master of all. Chaim Vital in “The Gates of Holiness” applies the Four Foundations to the four letters of the primary name of God.

Concerning the construction of the Tabernacle, the Gemara in Berakhot 55a implies that the letters of the aleph-bet have the same source as the forces that not only make up the physical world but the world of spirit as well, as it says, “Rav Yehuda said that Rav said: Bezalel knew how to join the letters with which heaven and earth were created. From where do we derive this? It is written here in praise of Bezalel: “And I have filled him with the spirit of God, in wisdom, and in understanding, and in knowledge, and in all manner of workmanship” (Exodus 31:3); and it is written there with regard to creation of heaven and earth: “The Lord, by wisdom, founded the earth; by understanding He established the heavens” (Proverbs 3:19), and it is written: “By His knowledge the depths were broken up and the skies drop down the dew” (Proverbs 3:20)”. We see that wisdom, understanding, and knowledge; the qualities with which the heavens and earth were created; are to be found in Bezalel, the Temple, and the Torah.

Other Gemaras say we can learn morality from the animals. Eruvim 100b: Rabbi Ḥiyya said: What is the meaning of that which is written: “Who teaches us by the beasts of the earth, and makes us wiser by the birds of the sky” (Job 35:11)? He explains . . . this is the female mule, which crouches and urinates and from which we learn modesty . . .  this is the rooster, which first cajoles the hen and then mates with it . . . [Similarly] Rabbi Yoḥanan said: Even if the Torah had not been given, we would nonetheless have learned modesty from the cat, which covers its excrement, and that stealing is objectionable from the ant, which does not take grain from another ant, and forbidden relations from the dove, which is faithful to its partner.

The Sefer Yetzira (Book of Creation) has at its foundation the aleph-bet. It basically says that just as there is an aleph-bet of letters so too is there are ones for cosmos, times of year, parts of the body, and various aspects of the human condition. For example the letter Ayin (ע) rules over anger, and from it was formed Capricorn in the universe, the month of Teveth, and the liver in the body. Another is, “He made the letter beit (ב) rule over wisdom and tied a crown on it; he combined them with each other, and created with them the moon in the world, Sunday in the year, and the right eye in a soul”, (Sefer HaYetzira 4:8).

It comes out as one studies the world from a physical, behavioral, or moral standpoint; the presence of God becomes perceived. In addition through this wisdom the truth of Torah is seen. Plus a path towards peace with man and with the environment is recognizable.

The Book of Proverbs than praises acquisition of this knowledge saying it will give life to the soul and grace to the neck. The neck is an expression of speech or beauty like a necklace. A person will walk with confidence and not stub his toe. He will sleep pleasantly without fear. Sudden horror will not startle him nor the ruin of the wicked when it comes.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

משלי יט כה - מעשה ידיו של ה' # 287

כתוב בספר משלי ג יט כ, "ה' בְּחָכְמָה יָסַד־אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ־טָל".המילים מכילים מספר דברים, אבל המסר הבסיסי הוא שבבדיקת העולם יש למצוא הרבה ידע על הבורא. זה  לובש בצורה של עובדות רבות, כל מיני מערכות יחסים, עומק בשכל, והשפעות עדינות על ההתנהגות. ניתן לראות הקב"ה באמצעות התבוננות בעולם הגשמי ובלימוד המדעים, כמו גם במוסר ובמעשה מרכבה. בדברים אלו ניתן להבחין אפילו את חוקי התורה.

רעיון זה נמצא הרבה בספרים. כתוב באיוב עט כו, "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹק". תרגום ארמית כמו לה"ק, "וּמִבִּסְרִי אֶחְמֵי תוּב אֱלָקא". רש"י מוסיף, "ומבשרי - אני רואה משפטים". בתהילים יט ב אומר דוד המלך בהתפעלות, "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־קל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ". הרמב"ם מציין את המילים "מעשה ידיו" בהקשר תפיסת האלוקים בטבע. ואז הוא מביא את הפסוק, "וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת־שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים", (דברים ט י). על פי המלה "אצבע", הוא מסיק את המסקנה כי האלוקים של התנ"ך ניתן לראות דרך הטבע.

רעיון זה דורש במשנה תורה; יסודי התורה פרק ד'. בו הוא קובע בהתבוננות על ארבעת היסודות של העולם הפיזי (אש, אוויר, מים, עפר). יכול לראות שיש אדון על הכל. חיים ויטאל ב "שערי הקדושה" חל את ארבעת היסודות לארבע האותיות של שם הוויה.

לגבאי בניית המשכן, הגמרא משמיעה יש לאותיות של האלף-בית אותו מקור של הכוחות להמציא את העולם הגשמי וגם כן לעולם הרוח, כמו שאמר, "אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ כתיב הכא וימלא אתו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת וכתיב התם ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב בדעתו תהומות נבקעו", (ברכות נה.). גם, "אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב בעשרה דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה ובגבורה בצדק ובמשפט בחסד וברחמים בחכמה ובתבונה דכתיב (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעת דכתיב (משלי ג, כ) בדעתו תהומות נבקעו", (חגיגה יב.). לכן אנו רואים את החוכמה, ההבנה והידע; את התכונות שבהן נבראו השמים והארץ; נמצאים בבצלאל, בבית המקדש ובתורה.

חלקים אחרים של הגמרא אומרים שיש ללמוד מוסר מן החיות לדוגמה: "דאמר רבי חייא מאי דכתיב מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו מלפנו מבהמות זו פרידה שכורעת ומשתנת מים ומעוף השמים יחכמנו זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל . . . אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל", (עירובין ק:).

ביסודו ,של ספר היצירה האלפבית. זה בעצם אומר כמו יש אלפבית של אותיות גם כן יש כאלה עבור היקום, זמנים בשנה, אברי הגוף, ואת ההיבטים השונים של המצב האנושי. לדוגמה, האות עי"ן שולט על כעס, וממנה נוצר מזל גדי ביקום, חודש טבת, והכבד בגוף. עוד, "המליך אות ב' בחכמה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם לבנה בעולם יום ראשון בשנה ועין ימין", (ספר היצירה ב ח).

יוצא מזה כאשר בוחן את העולם ממבט גשמי, התנהגותית, או מוסרית; נוכחותו של הקב"ה נתפסת. גם בדרך חוכמה זו את האמת של התורה נראה. בנוסף, נתיב לשלום עם האדם ועם הסביבה הוא מוכר.

ספר משלי אז משבח קנית הידע הזה באומרו שהוא ייתן חיים לנשמה וחן לצוואר. הצוואר הוא ביטוי של דיבור או יופי כמו שרשרת. אדם ילך בביטחון ולא יכה את הבוהן. הוא יישן בנועם בלי פחד. אימה פתאומית לא תבהיל אותו ולא את חורבן הרשעים, כשזה מגיע.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

חיי שרה - תאווה יתרה # 286

בפרשתינו; "וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד א). מפרש רש"י: בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה. בהקשר לזה אברהם דן משרתו החשוב אליעזר וממנה אותו לשמש כשדכן בעד יצחק. הבנות של הכנענים השכנות לא צריך להיחשב בהם. אלא המשרת חייב לנסוע לארץ מולדתו של אברהם ולמצוא אישה ליצחק מבין בני דודיו. לחזק זאת דורש אברהם שהמשרת ישבע למלא את ההוראות.

לעשות רושם טוב המשרת לוקח איתו שיירה עמוסה מתנות. גם הוא חושב על הנושאים וממציא גישה שתמצא אישה עשירה במידת החסד. התוכנית מצליחה והוא מוצא את רבקה, שהיא בתולה יפה. אחר כך הוא נותן לה מתנות יקרות ומבקש לפגוש את משפחתה. רבקה מסכימה ומציגה אותו בפני אביה, אמה ואחיה. המשרת מספר את סיפורו ומבקש שרבקה תתארס ליצחק. המשפחה מסכימה. כאשר המשרת רוצה לצאת מיד, הם מבקשים קצת זמן להתכונן לחתונה. כאשר המשרת לוחץ לצאת מיד, הם מבקשים מרבקה על הסכמתה; והיא נותנת את זה. בני הזוג נפגשים, אוהבים את מה שהם רואים, ומתחתנים.

ההתנהגות כאן ניגוד מוחלט לפרעה ולאבימלך, שחושבו ששרה אינה נשואה, פשוט תפסו אותה להוסיף לנשותיהם. למעשה הם היו צריכים לדון כוונותיהם עם אברהם, לכאורה אחיה, ולה.

כל זה היבט של מילה, ברית, ואת תיקון חטא אדם הראשון. כתב ברגע שהובאה חוה לאדם הוא לקח אותה. בגלל זה הנחש קינא והיה מסוגל לפתות אותה. הנחש למעשה היה חכם ביותר והיה בעל התכונות הטובות ביותר מבין החיות. זוג נחשים יבצע את כל עבודת האיש, ובנוסף לכך יספקו לו בכסף, זהב ואבנים יקרות. אם אדם היה ממתין עד שבת, למחרת, ואז התחתן איתה; הנחש לא היה מקנא ואף אחד לא היה חוטא. המקובל הרב יצחק לוריא ז"ל, מוסיף כי עם האור של שבת הם אפילו יכלו לאכול בבטחה מעץ הדעת.

להסיק כי שורש החטא של האדם היה תאווה יתרה שגרם לו להתנהג בפחז ובאסון. בין התוצאות של חטא זה היה אדם גדל ערלה. כי אברהם למד להיות אבירי, הוא זכה למצווה להסר אותו. ישנן תשוקות בעייתיות אחרות לדוגמה לכסף או לאוכל עם זאת, תאווה הגוף היא השורש של הרוע לעידן הנוכחי.

חייב להיות מתונים בדין. אבל ברואת את הבשירת אפשר להיות ניסיון לשמור על השכל. אפילו אם היא היחידה בעולם צריך לחשוב ולדבר בעניינים חשובים; גם להתייעץ עם המשפחה, החברים והמורים. אחרי זה צריך לקבל ההסכמה הסופית.

תשוקה מוגזמת יכול  להזיק אפילו דברים טובים. יותר מדי חסד הופך לשרירות. שעות ארוכות ללא הפסקות וחופשות עלולות לגרום לעובד פחות רווח. מסירות מוגזמת לאזה מצווה יכולה להפוך אותה ללעג. ברוב הדברים הדרך של איזון ומתינות היא הטובה ביותר.

יש סיפור, אולי לא בטוח, כאשר הרב חיים מוולוז'ין רצה להקים את הישיבה הראשונה בעת החדשה, הוא ביקש את הגאון מווילנה לאישורו. הוא הסביר שזה יהיה כמו הישיבות התלמודיות הגדולות בסורא ופומבדיתא, אבל להפתעתו סירב הגאון. זמן קצר לאחר מכן הרב חיים חזר ואמר שזה יציל את היהדות ושוב הגאון סירב. הוא חזר פעם שלישית והסביר כי ללמוד בחדר לא מספיק טוב. לתלמידים של היום שיעורים מאורגנים עם תוכנית הלימודים ואת המעונות היו נחוצים. עם זאת הגר"א נתן לו את ברכתו. רבי חיים שאל אז למה הוא נדחה פעמים אחרות. הגאון הסביר שהרעיון טוב, אבל כשמתחיל לעשות הגזמות גדולות, זה סימן לכישלון. אם יש כובד ראש, זה סימן של הצלחה.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Chayay Sarah - Excessive Desire

In parshas Chayay Sarah it says that Hashem had blessed Abraham with everything. Rashi comments “[The word] ‘everything’ (Hebrew - בַּכֹּל) is numerically equal to ‘son’ (Hebrew - בֵּן) and since he had a son, he had to find him a wife”. In connection with this Abraham talks the situation over with with his top servant and appoints him to act as a marriage broker in this matter. The daughters of the neighboring Canaanites are not to be considered. Rather the servant must travel to Abraham's native land and find a match for Isaac from among his cousins. To add emphasis Avraham has the servant swear by his circumcision to follow his instructions.  

To make a good impression the servant takes with him a caravan laden with gifts. He also thinks over the issues and devises an approach that will find a woman who is rich in kindness. The plan works and he finds Rebecca, who is a beautiful virgin. He then gives her expensive gifts and asks to meet her family. Rivka agrees and introduces him to her father, mother, and brother. The servant tells his story and asks that Rivka be betrothed to Yitzchak. The family agrees. When the servant wishes to promptly depart, they request some time to prepare for the wedding. When the servant presses to leave immediately, they ask Rivka for her consent; and she gives it. The couple meet, like what they see, and get married.

The behavior here is in stark contrast to that of Pharaoh and Abimelech, who thinking Sarah was unmarried, simply seized her for their harem. In fact they should have discussed their intentions with Avraham, ostensibly her brother, and her. A courtship would also be desirable.

All of this is an aspect of the covenant, circumcision, and the rectification of the sin of Adam, the first man. It is written that as soon as Eve was brought to Adam he took her. Because of this the serpent got jealous and was able to lead her astray. The serpent in fact was the wisest and had the best qualities from among the animals. A pair of serpents would perform all the work man had to do, plus they would have supplied him with silver, gold, and precious stones. If Adam had wooed Eve until Shabbos, the next day, then married her; the serpent would not have gotten jealous and nobody would have sinned. The saintly mystic Rabbi Yitzchak Luria of blessed memory, adds that with the light of Shabbos they could have even eaten safely from the tree of knowledge.

It comes out that the root of man's sin was having excessive desire which caused him to act impetuously and disastrously. Among the results of this sin was that man grew a foreskin. Because Abraham had learned to be chivalrous, he merited the mitzvah of removing it. There are other problematic lusts for example money or food. However physical lust seems to be the root of evil for the present era.

A person should generally be deliberate in judgement. However when a person meets their soulmate, there can be a real test to keep one’s wits. Even if it's the only one in the world it's still necessary to give things some thought, talk over important issues, consult family, friends, and teachers, and obtain the final consent.

A person can have excessive desire which can even be harmful for good things. Kindness if pushed too far becomes domineering. Long hours without breaks and vacations may make a worker less productive. Excessive devotion to a religious precept can make it into a mockery. In most things the way of balance and moderation is the best.

There is a story, perhaps apocryphal, that when Rabbi Chaim of Volozhin wanted to set up the first yeshiva in modern times, he asked the Vilna Gaon for his approval. He explained it would be like the great Talmudic academies in Sura and Pumbedita, but to his surprise the Gaon refused. A short time later Rabbi Chaim returned saying this would save Judaism and again the Gaon refused. He returned a third time and explained that learning in a cheder was no longer good enough. For today's students formal classes with a curriculum and a dormitory were necessary.  With that the Gra gave him his blessing. Rabbi Chaim then asked why he was turned down the other times. The gaon explained the idea was good, but when you start making big exaggerations, it's a sign of failure. If a person is level headed, it's a sign of success.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com