VaYechi - Difficult Truths

In parshas VaYechi Yaakov avinu knows that he will die shortly. He demands that Yosef promise not to bury him in Egypt, rather he is to bury him in the family graveyard in the Double (מכפלה-Machpelah) cave. To add emphasis he has him swear by his crotch. The idea is that burying his father in Egypt is effectively castrating him by destroying his descendants.

The oath is directed against Pharaoh because Yaakov believes that if buried in Egypt he will be added to their pantheon of deities. This would be a high honor in what was the world’s most advanced society and spurning it would be a great violation of their norms. He anticipates that Pharaoh will not be happy about, his decision. However, he also knows that because Yosef actually swore a formal oath, he will try very hard to keep it. As a result, when the time comes, after a lengthy period of formal mourning, Pharaoh goes along with this deal.

Again violating traditional procedures, Yaakov gives Menashe and Efraim the status of full fledged tribes in what is emerging as his nation. This means that Yosef will have two votes national councils. Two of his sons, Shimon and Levy, are to be scattered, therefore they will have none. Exaggerating this Efraim, the younger, will be placed ahead in the roll call before his older brother, Menashe. 

If anyone was to receive a double portion, it would be expected to be Reuven, who is the oldest, but his tribe will have one vote like the other tribes. It would also be expected that this would be the royal tribe. Instead it is Yehuda, whose camp will travel first and be first among the groups carrying Jacob's coffin in the funeral procession.

Jacob knew exactly what he was doing. He saw correctly that popular etiquette was a useful device for arriving at the correct decision, but it was not infallible and at times needed adjustment. The destiny of Israel and even the position of his large extended family was greater than that of Egypt. Yosef had the intelligence and perception to clearly understand this but the other children not so much. He could lose everything by being deified in Egypt while being buried with Abraham and Isaac made the point.

Likewise Yosef’s towering excellence in wisdom and righteousness would greatly benefit the nation as such his voice should be strengthened. Shimon and Levi’s predisposition to the sword would cause much pain and suffering so it was appropriate to freeze them out of discussions of the great issues. Efraim was more able than Menashe, therefore he should be heard first.

To say things like this timing can be very important. One of the unique times is when a person is about to depart from this world. In Deuteronomy 1:3 as Rashi explains we learn this, “From Jacob, who rebuked his sons only a short while before his death. He said, “Reuben, my son, I will tell you why I have not reproved you during all these years. It was so you would not leave me and join my brother, Esau. And for four reasons, one should not reprimand a person except shortly before one’s death: So that one should not rebuke and again have to rebuke him, so as not to cause his friend to feel ashamed when he sees him; [so that he will not bare a grudge against him, and so that he will depart from him in peace as rebuke brings peace]”.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

ויחי - אמת קשה #248

בפרשת ויחי יעקב אבינו יודע שהוא ימות בקרוב. הוא דורש מיוסף להבטיח שלא לקבור אותו במצרים, אלא לקבור אותו בבית הקברות המשפחתי במערת המכפלה. כדי להוסיף תוקף הוא משביע אותו.

השבועה מכוונת נגד פרעה כי יעקב מאמין שאם קבור במצרים הוא יתווסף לאליל. זה יהיה כבוד גדול בחברה המתקדמת ביותר בעולם, והדוחה זאת תהיה הפרה גדולה של מנהגיהם. הוא צופה שפרעה לא ישמח, החלטתו. עם זאת, הוא גם יודע כי בגלל יוסף נשבע שבועה משפטית, הוא ינסה מאוד לשמור את זה. כתוצאה מכך, כאשר מגיע הזמן, לאחר תקופה ארוכה של אבל רשמי, פרעה מקבל את ההסכם הזה.

שוב מפר את ההליכים המסורתיים, יעקב נותן למנשה ולאפרים מעמד של שבטים מלאים במה שמתגלה כאומה שלו. משמעות הדבר היא כי יוסף יהיו שני קולות המועצות הלאומיות. שניים מבניו, שמעון ולוי, יפוזרו, ולכן לא יהיו להם קולות. הגזמה זו אפרים, הצעיר, יונח במסדר לפני אחיו הגדול, מנשה.

אם מישהו היה מקבל מנה כפולה, זה היה ראוי להיות ראובן, שהוא הבכור, אבל השבט שלו יקבל קול אחד כמו שבטים אחרים. היה גם צפוי כי זה יהיה שבט המלכותי. במקום זאת, יהודה, שמחנהו ייסע ראשון ויהיה הראשון מבין הקבוצות שהובילו את ארון המתים של יעקב בתהלוכת הלוויה.

יעקב ידע בדיוק מה הוא עושה. הוא ראה נכון כי כללי ההתנהגות העממיים הם אמצעי שימושי להגיע להחלטה הנכונה, אך לא היה זה בלתי-נכון ולעתים אף צורך בהתאמות. גורלה של ישראל ואפילו מעמד משפחתו הגדולה היה גדול ממצרים. יוסף היה המודיעין והתפיסה כדי להבין בבירור אבל הילדים האחרים לא כל כך. הוא יכול לאבד הכול על ידי היותו אלוהים במצרים אבל קבורתו עם אברהם ויצחק עשה את הנקודה.

כמו כן מצוינותו הגבוהה של יוסף בחוכמה ובצדקתה תועיל מאוד לאומה ולכן יש לחזק את קולו. הנטייה של שמעון ולוי לחרב היתה גורמת לכאב ולסבל רב, ולכן ראוי היה להוציא אותם מן הדיונים בסוגיות הגדולות. אפרים היה יותר מסוגל ממנשה, ולכן הוא צריך לשמוע קודם.

להגיד דברים כמו אלו, הזמן חשוב מאוד. אחד הזמנים המיוחדים הוא בשעה אדם עומד לעזוב את העולם הזה. בספר דברים א ג רש"י מסביר לנו נלמוד, "שֶׁלֹּא הוֹכִיחָן אֶלָּא סָמוּךְ לַמִּיתָה; מִמִּי לָמַד? מִיַּעֲקֹב, שֶׁלֹּא הוֹכִיחַ אֶת בָּנָיו אֶלָּא סָמוּךְ לַמִיתָה, אָמַר, רְאוּבֵן בְּנִי אֲנִי אוֹמֵר לָךְ מִפְּנֵי מַה לֹּא הוֹכַחְתִּיךָ כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַנִּיחֵנִי וְתֵלֵךְ וְתִדְבַּק בְּעֵשָׂו אָחִי; וּמִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵין מוֹכִיחִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא סָמוּךְ לַמִיתָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מוֹכִיחוֹ וְחוֹזֵר וּמוֹכִיחוֹ, וְשֶׁלֹּא יְהֵא חֲבֵרוֹ רוֹאֵהוּ וּמִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ, כּוּ' [כך שהוא לא יחשוף טינה נגדו, כדי שהוא יעזוב ממנו בשלום כמו תוכחה מביא שלום] כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב.   

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

ויגש # 247 - בטחון בצדיקים

בפרשת ויגש מוצג מלוא כוחו של הצדיק. יוסף הוא השליט המוחלט על משפחתו ועל מצרים. כאשר יהודה מציע להיות עבד במצרים כוחו הגופני של יוסף מוצג. כאשר האחים מספרים בשמחה על כוחו ויוקרתו של יוסף, כוחו המוסרי מוצג. כאשר המצרים מוכרים את עצמם להיות עובדי פרעה, כוחו הפיסי של יוסף מוצג. כאשר הם מודים בכך שהוא הציל את חייהם ורוצה למצוא חן בעיניו, כוחו המוסרי של יוסף מוצג. יוסף מכבד את הכבוד של הכהנים על ידי שהוא לא לאלץ אותם להיות עובדים לפרעה. עם זאת, הכוח היחיד גדול ממנו הוא כס המלוכה של פרעה. זה גם מרמז כי הכוח היחיד בכל הארץ גדול ממנו הוא כס המלכות הקדוש ברוך הוא.

הכוח האמיתי של יוסף הוא היכולת לתפוס את רצון ה' ואת הרצון שלו להגשים את זה. זה נוטה לראות דרך החלומות בסיפור שלו. הוא רואה בנכון בחלומות של כבשים וכוכבים השתחוו לו שהוא מונה לראש המשפחה ומנסה לקיים את זה. במהלך הרעב, כאשר האחים למעשה משתחוים לו, הוא מגיב על ידי כפייה להם לקבל את מנהיגותו. הוא היה יכול לשלוח אותם או לתת להם למות, אבל זה היה נגד רצון המקום.

כוח נוסף נראה עם החלומות של מלצר היין והאופה. החלום של שר המשקה הוא של אדם חי, שאוהב את עבודתו בעולם הזה, בכך שהוא רואה צמח גדל, ומניח כוס יין ביד פרעה. האופה רואה את עבודתו כמטען כבד על ראשו. החזון של הציפורים אוכלים את העוגות שלו מציין שהוא מת מבחינה רוחנית, למרות שהוא מסתובב פיזית. המלצר הוא כמו מת כי הוא יושב בכלא. באמצעות הפרשנות של החלומות, יש ליוסף הכוח להעביר את כוח החיים השיורי של האופה למלצר. הוא עושה זאת, המלצר מוחזר לתפקידו והאופה נהרג.

בחלומו של פרעה, יוסף מקבל כוח רב. הוא משתמש בו כדי להציל את חייהם של אלה שעושים את רצונו ולתת לאלה שלא למות מרעב. עם זאת, זה יותר מזה. דברים טובים קוראים לשר המשקה ופרעה עושים כי הם אוהבים את יוסף ובטוח בו בגלל הוא איש אלוקים. האחים גם רואים שהוא איש אלוקים אבל הם דוחים אותו בגלל זה. לכן הם נתקלים בקשיים כי הם לא מבינים, בוטחים, ואוהבים בו. עם זאת הם בסופו של דבר לעשות תשובה.

הלקח של הסיפור של יוסף הוא כאשר אדם ברור שהוא חכם וצדיק, צריך לאהוב אותו ולבטוח עליו, למרות שלפעמים הוא נראה קשה ומוזר. אפילו לאדם רחוק מאוד מן האמונה, אמון בצדיקים יביא שפע ברכות.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב.   

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

VaYigash - Trusting the Righteous

In parshas Vayigash the full power of the righteous is displayed. Yosef is put in absolute control over his family and over Egypt. When Yehuda offers to be a slave in Egypt the physical power of Yosef is displayed. When the brothers cheerfully report Yosef’s power and prestige, his moral power is displayed. When the Egyptians sell themselves to be servants of Pharaoh, Yosef’s physical power is displayed. When they acknowledge that he saved their lives and wish to find favor in his eyes, the moral power of Yosef is displayed. Yosef respects the honor of the priests by not forcing them to be servants to Pharaoh. Even so the only power greater than him is the throne of Pharaoh. This also hints that the only power on Earth greater than him  is the throne of the holy One, blessed be He.

The real power of Yosef is his ability to perceive the will of Hashem and his desire to fulfill it. This tends to be seen through the role of dreams in his story. He correctly sees in the dreams of sheaves and stars bowing to him that he has been appointed leader of the family and tries to live up to it. During the famine, when the brothers actually bow down to him, he responds by coercing them to accept his leadership. He could have simply sent them away or let them starve, but this would have been contrary to the will of G-d.

Another aspect is seen with the dreams of the wine steward and the baker. The dream of the wine waiter is that of a living man, who loves his work in this world, in that he sees a growing plant and places a cup of wine in the hand of Pharaoh. The baker sees his job as a heavy load on his head. The vision of the birds eating his cakes indicates that he is spiritually dead, even though he is physically walking around. The waiter is also kind of dead in that he is sitting in jail. Through the interpretation of dreams,Yosef has the power to transfer the residual life force of the baker to the waiter. He does so and the waiter is restored to his position and the baker is killed.

In the dream of Pharaoh, Yosef is given great power. He uses it to save the lives of those that do his will and let those that do not die of starvation. However it is more than this. The wine steward and Pharaoh do well because they like Yosef and trust him because he is a man of G-d. The brothers run into difficulties because they don't understand, trust, or like Yosef because he is a man of G-d. However they eventually do tshuva.

The lesson of the story of Yosef is that once a person is established to be chacham and a tsadik, one should like him and trust him, even though at times he may seem difficult and peculiar. Even for a person who is very distant from faith, trust in the righteous will bring a shower of blessings.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Hanukkah - Rededication

Hanukkah commemorates the victory of the Jews over the Greeks during the Second Temple period. The identity of the victors is clear. They were religious Jews fighting under the high priest Mattisyahu and his five sons. The most important one was Judah Maccabee. Maccabee means hammer and Judah was the hammer that crushed the enemies of religion. It is also an acronym for the Hebrew expression, “Who among the powers is like You Hashem?” (מי כמוכה באלים יי).

The identity of enemy is garbled. One component was the Jews who had embraced Greek culture, who were known as Hellenists. Another component was King Antiochus. He was a descendant of a major general of Alexander the Great and like him from Macedonia.

The Greeks themselves were not involved. However, the Greek approach to knowledge especially nature and science, was the foundation of the war. Essentially they said that there is a natural explanation for everything. The Jewish position was, “the head of wisdom is fear of Hashem”, (Psalm 111:10). In other words when dealing with any subject, especially at a high level, one will see the hand of G-d, the truth of the Tanach, and the obligation to live according to its precepts. This is particularly true of the sciences. Nature is to G-d what clothing and tools are to a man. In addition at some point this becomes clear and to deny it requires at least intellectual dishonesty and at worst blatant fraud. It is not difficult to see how strong adherents would find each other's point of view to be extremely offensive.

Ritual purity became a strong issue and the Hellenists would specifically defile the Temple. This infuriated Yochanan the grandson of the Cohen Gadol who proceeded to murder Nicanor, the viceroy of the emperor Antiochus, over it. A war ensued and against all odds, what amounts to a small number of hasidim militarily defeated the greatest empire of the time.

After the war the Maccabees purified the Temple. When the went to ceremonially light the menorah, they only found a one day supply of pure oil. It would take eight days to produce more oil. Even so they lit it and a miracle occurred when this oil lasted eight days. However, thoughtful people said the real miracle was that they won the war. A festival was declared. They called it Hanukkah, which is a form of the Hebrew word, dedication, because the Temple was rededicated.

The middle of Hanukkah tends to fall on the winter solstice.  The Talmud in book dealing with idolatry talks about ancient holidays falling at this time. It explains that when Adam the first man saw that the days were getting shorter he feared that because of his sin the world was reverting to desolation and chaos. When at the solstice the days started getting longer, he realized that this was the nature of the world, and declared this period as an eight day holiday. Adam intended the holiday for the sake of heaven, but in later generations it degenerated into an idolatrous disgrace.

Adam saw the hand of G-d in nature, but this insight degenerated. With the Hanukkah victory the idea that G-d can be seen in nature was publicized and continued to gain strength. Therefore Hanukkah can also be seen as the rededication of what may be mankind's first holiday.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

חנוכה - הכתרה מחדש # 246

חנוכה מזכיר את ניצחונם של היהודים על היוונים בתקופת בית שני. זהות המנצחים ברורה. הם היו יהודים דתיים שנלחמו תחת הכהן הגדול מתתיהו וחמשת בניו. הבן החשוב ביותר היה יהודה מכבי. מכבי פירושו פטיש ויהודה היה הפטיש שהרס את אויבי הדת. זה גם ראשי תיבות של הביטוי, "מי כמוך באלים ה'.

הזהות של האויב היא משובשת. מרכיב אחד היה היהודים שאימצו את התרבות היוונית, שנקראו מתייוונים. מרכיב אחר היה המלך אנטיוכוס. הוא היה צאצא של אלוף גדול של אלכסנדר מוקדון וכמוהו ממוקדון. מוקדון בגבול יוון וכמו יוון.

היוונים עצמם לא העריבו. עם זאת, הגישה היוונית לידע בעיקר טבע ומדע, היה הבסיס של המלחמה. ביסודו של דבר הם אמרו שיש הסבר טבעי לכל דבר. העמדה היהודית היא, "ראשית חכמה יראת ה'", (תהילים קיא י). כלומר, כאשר עוסקים בכל נושא, במיוחד ברמה גבוהה, יש לראות את יד ה ', את האמת של התנ"ך, ואת החובה לחיות על פי מצוותיה. זה נכון במיוחד של המדעים. הטבע הוא לאלוקים. בנוסף בשלב מסוים זה ברור ולהכחיש את זה יש לפחות גנבת דעת ובמקרה הגרוע נוכלות בגלוי ראש. לא קשה להבין איך חסידים חזקים ימצא הצד השני מאוד פוגע.'

היה מחלוקת גדולה בענייני טהרה והמתיוונים טמאו הבית מקדש בכוונה. הגגיז יוחנן ממשפחת הכהן גדול לכן היא הרג ניקנור משנה למלך אנטיוכוס. היתה מלחמה ובלתי ציפוי חסידים במספר מעט הצליחו בדרך צבאי על המלכות הגדול בזמנו.

לאחר המלחמה טיהרו המכבים את בית המקדש. כאשר רצו להדליק את המנורה, הם מצאו רק יום אחד של שמן טהור. הצטרכו שמונה ימים לייצר יותר שמן. אף על פי כן הם הדליקו אותו, והנס אירע כשהשמן הזה נמשך שמונה ימים. עם זאת, אנשים מתחשבים אמר את הנס האמיתי היה שהם ניצחו במלחמה. הוכרז חג וקראו לה חנוכה בגלל הבית מקדש הכתרה מחדש.

מרכז החנוכה נוטה ליפול על היפוך החורף. פירוש ר"ע מברטנורה משנה ע"ז ב: סטרנורא. שמונה ימים קודם התקופה. לפי שראה אדם הראשון יום שהיה מתמעט והולך, אמר, אוי לי שמא בשביל שסרחתי חוזר העולם לתוהו ובוהו, עמד וישב שמונה ימים בתענית [ובתפלה], כיון שנפלה התקופה וראה יום שמאריך והולך, אמר מנהגו של עולם הוא, עמד ועשה שמונה ימים טובים. לשנה אחרת, עשאן לאלו ואלו ימים טובים. הוא קבעם לשמים, והם קבעום לע״ז:,

אדם ראה את ידו של אלוקים בטבע, אבל החידוש הזה נפגעה. עם ניצחון חנוכה הרעיון שהקב"ה נראה בטבע פורסם והמשיך לצבור כוח. לכן החנוכה ניתן לראות גם הכתרה מחדש של מה עשוי להיות החג הראשון של האנושות.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב.ח   

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com 

וישב - מוות ע"י צדקות

בפרשת וישב מינה יעקב אבינו את בנו יוסף על אחיו. זוהי בחירה טובה כי הוא החכם והצדיק של המשפחה. הבחירה מוצאת חן בעיני שמים והקדוש ברוך הוא מעניק ליוסף חלום המגלה שלא רק שהוא אחראי על האחים, אלא גם על כל המשפחה.

כולם מבינים את המסר של החלומות, גם אם זה לא מתאים להם. ברוח החלום יעקב, כדי לחנך את ילדיו, מורה ליוסף להודיע ​​לו את החסרונות של האחים. כאשר הוא עושה כך האחים קטרוגים יוסף כי הוא מלשין ולדרוש שהוא ייהרג. ראובן, המבוגר ביותר, אינו מסכים לחלוטין, ובכל זאת הוא קובע את העונש של מלשין, מורידין ולא מעלין, כמקובל. בניגוד לבאר, הוא נזרק לבור שאין בו מים, אבל יש לו נחשים ועקרבים. עם התבוננות יהודה מקיל יותר וממליץ על מאסר עולם בצורת עבדות במצרים. לכן מוכרים את יוסף לערבים.

מתברר כי להיות בכלא כי הוא כמו חג. במקום ללבוש בגדים מלוכלכים במשך שבוע וחצי, הוא מקבל בגדים יפים. במקום שיאלץ לישון על מיטת בטון, הוא מקבל חדר פרטי. הוא לא נאלץ ללבוש אזיקים, אלא הוא יכול ללכת לאן שהוא רוצה, אבל פרעה שומר את הצבא שלו קרוב כדי לוודא יוסף לא להימלט.

דברים רעים קורים ליהודה. שניים מבניו מתים כי הם רשעים. הכלה שלו מרמה אותו. לאחר מכן אין ליהודה שום אשה ולא להינשא מחדש.

מערכת המשפט הפלילי המצרי הוא רע מאוד. יוסף נענש על סמך עדות מובהקת, כאשר האמת היא התנהגותו מצוינת. איתו בכלא היה מלצר יין נאמן ומקצועי, שהיה לו מזל רע שזבוב נפל לכוסו של פרעה. גם היה בכלא האופה של פרעה. הוא לא היה פועל טוב ואפה סלע בלחם פרעה. לכן בשביל הכיף, פרעה תולה אותו במסיבת יום ההולדת שלו.

בסופו של הדבר האחים נמצאים תחת האגודל של יוסף והוא מאיים עליהם עם דברים שהם מפחדים הרבה יותר גרוע ממוות. לאחר מכן הם מקבלים את סמכותו של יוסף ומסכים ללמוד ממנו.

הנקודה של הסיפור היא לפעמים אנשים שונאים חכמה וצדקות כל כך הרבה שהם מוכנים להרוג את המורה. אולם הקדוש ברוך הוא לא ייתן להם לעשות את זה. במקום זאת, הוא ישמור על המורה, יעניש את התלמידים על החוצפה שלהם, ויכריח אותם ללכת לכיתה.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב.   

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

VaYeshev - Dead Right

In parsha VaYeshev Yaakov avinu places his son Yosef in charge of his brothers. It is a good choice because he is the sage and the tsadik of the family. The selection is favorable before heaven and haKadosh Baruch Hu gives Yosef a dream which reveals that not only is he to be in charge of the brothers, but the entire family as well.

Everybody understands the message of the dreams but even so it does not sit well with them. In the spirit of the dream Yaakov, in order to educate his children, instructs Yosef to report to him the shortcomings of his brothers. When he does so, the brothers accuse Yosef of being an informer and demand that he be killed. Reuven, the oldest, does not fully agree, nevertheless he deems the punishment for an informer of “moridin v’lo maalin” (מורידין ולא מעלין  - throw him in a well and don't let him out) as acceptable. Unlike a well he is thrown into a pit that has no water but it does have snakes and scorpions. Upon reflection Judah is more lenient and recommends life imprisonment in the form of slavery in Egypt. Therefore they sell Yosef to the Arabs.

It turns out though to be a country club jail. Instead of having to wear dirty underwear for a week and a half, he is given nice clothes. Instead of being forced to sleep on a concrete bed, he is given a private room. He is not forced to wear handcuffs, rather he can go where he wants, but Pharaoh keeps his army close by to make sure Yosef does not escape.

Things go badly for Judah. Two of his sons die because they are rashaim. His daughter in law tricks him for one night into fathering her twins. After that Judah has no wife and never remarries.

Egyptian justice is very bad. Yosef is punished based on obvious perjured testimony, when in fact his behavior was exemplary. With him in jail is a dedicated, professional wine steward, who had the bad luck that a fly fell into Pharaoh's cup. Also imprisoned is Pharaoh's baker. He was not a good worker and baked a pebble into Pharaoh's bread. Therefore Pharaoh for entertainment has him hung at his birthday party.

In the end the brothers are put under Yosef’s thumb and he terrorises them with things they fear worse than death. After that they accept the authority of Yosef and agree to learn from him.

The point of the story is sometimes people hate wisdom and righteousness so much that they are ready to kill the teacher. However haKadosh Baruch Hu will not let them do it. Rather, He will take care of the teacher, punish the students for their chutzpah, and force them to go to class.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

VaYetzey - Learning to be Brotherly

The underlying theme in parshas VaYetze is dealing with people like Esau particularly those in the land of Israel. The parsha begins with Yaakov fleeing from Esav and ends with him preparing to face him after twenty years of exile.

The reason Jacob is fleeing is because he stole his father's blessing intended for his brother. The theft is successful except for the fact that Esauv is ready to kill him over it. Really Yaakov is not guilty because his mother forced him to do it plus Esav does not want to be one of the fathers of a kingdom of priests. The original sin though is Jacob's exploiting a bad moment of Esau years ago to get him to give him the rights of the first born. The reason it worked was because Esav held religious service in contempt. Nevertheless this was not a brotherly way to handle religious honors. Therefore Yaakov must go into exile to learn better.

The parsha begins with Yaakov stopping at the Temple Mount. There he has a prophetic dream. The dream has many aspects to it. In it he sees a ladder with angels ascending and descending. Rashi comments that the angels that were accompanying him in the land of Israel were being replaced by the angels for outside of Israel. This parallels the end of the parsha, when Yaakov encounters a camp of angels on his return to Israel. The central message of the dream is the words of the holy One, blessed be He, that he is giving Jacob the holy land and that he will be with him and protect him in the adventures he is about to face.

The next sections are Yaakov’s adventures in Paddan Aram. They consist of 1) the initial meetings with Rachel and Laven, 2) the birth of Jacob’s children, 3) his financial success, and 4) his departure from Laban.

The key lessons for Yaakov and the reader is how to deal with somebody like Laban. The main feature of Laban is that he is a crook consumed with greed. To complicate things greatly he is the head of the household, Yaakov’s father in law, and has some genuine feelings of affection for Yaakov.

At the beginning Yaakov does something very stupid. When asked to name his wage, he offers to work seven years for the hand of Rachel in marriage. Rachel in fact us priceless, however as a shadchan fee, this is absurd. Exploiting an opportunity, Laban matches Yaakov additionally with Leah, also priceless, for the same fee. Yaakov recognises that he has been cheated. When Yaakov is working for himself Laban tries to cheat him out of his pay. When Yaakov is leaving Laban tries to take everything he owns. However none of this works, Hakadosh Baruch Hu protects him in a variety of ways.

The lesson from heaven though is that the birthright and the blessing also are priceless, even so it is not appropriate to use underhanded tactics to obtain them. Not only that but Providence will find a way to make the rectification.

In the final confrontation Yaakov brings out the good side of Laban, even if it's only for a day. This is the deeper message of the exile. In the land of Israel there are many rock heads, cheats, and those that scorn religion. Just the same they are your brother and must be dealt with in a brotherly way. In addition a person must trust in the protection of the Almighty to deal with him fairly.

לע"נ  הדוד שמואל בן יואל לייב ז"ל נלב"ע א כסלו תשמ"ד

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

ויצא # 242 - ללמוד להיות אחים

הנושא הבסיסי בפרשת ויצא מתמודד עם אנשים כמו עשיו במיוחד אלה בארץ ישראל. הפרשה מתחילה עם יעקב בורח מעשיו ומסתיים כאשר הוא מתכונן לפגוש אותו אחרי עשרים שנות גלות.

יעקב בורח מפני שהוא גנב את ברכת אביו המיועדת לאחיו. הגניבה מוצלחת, למעט העובדה שעשיו מוכן להרוג אותו. יעקב באמת לא אשם כי אמו אילצה אותו לעשות את זה בנוסף עשיו לא רוצה להיות מן האבות שיסד ממלכת הכהנים. החטא המקורי  שיעקב מנצל רגע רע של עשיו לפני שנים כדי לגרום לו לתת לו את זכויותיו של הבכור. הסיבה שזה הצליח כי עשו נאץ את עבודת הקודש. אף על פי כן לא היתה זו דרך אחווה לטפל בכבוד דתי. לכן יעקב צריך ללכת לגלות ללמוד טוב יותר.

הסעיפים הבאים הם הרפתקאותיו של יעקב בפדן ארם. הם כוללים את 1( המפגשים הראשונים עם רחל ולבן, 2( לידת הילדים של יעקב, 3( ההצלחה הכספית שלו, 4( עזיבתו את לבן.

השיעורים המרכזיים  ליעקב והקורא אלו איך להתמודד עם מישהו כמו לבן. התכונה העיקרית של לבן היא שהוא רמאי ושקוע בתאוות כסף. כדי לבלבל את המצב מאוד הוא הבעל הבית, חותנו של יעקב, ויש לו רגשות חיבות אמיתות כלפי יעקב.

בהתחלה יעקב עושה משהו מאוד מטופש. כאשר מתבקש שם שכר שלו, הוא מציע לעבוד שבע שנים על ידה של רחל בנישואין. רחל, למעשה, לא יסולא בפז. ניצול הזדמנות, לבן להתאים את יעקב גם עם לאה, גם לא יסולא בפז, עבור אותה עמלה. יעקב מכיר בכך שהוא כבר מרומה. כאשר יעקב עובד לעצמו לבן מנסה לרמות אותו משכרו. כאשר יעקב עוזב, לבן מנסה לקחת את כל מה שיש לו. אף על פי כן, אף אחד מהם לא מצליח, הקדוש ברוך הוא מגן עליו במגוון דרכים.

הלקח מן השמים הוא שהבכורה והברכה גם הם לא יסולא בפז, אף על פי כן לא ראוי לרמות כדי להשיג אותם. לא רק זה אלא השגחת פרטית תמצא דרך לעשות את תיקון.

בעימות הסופי יעקב מביא את הצד הטוב של לבן, אע"פ זה רק יום אחד, זה המסר העמוק יותר של הגלות, בארץ ישראל יש הרבה ראשי סלעים, רמאים, ומזלזלים בדת. אבל הם אחיך וחייב להתנהג בהם בדרך אחווה. ובנוסף לכך, אדם צריך לסמוך על הגנתו של הקב"ה כדי להתמודד איתו באופן הוגן.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Toldos - Keeping the Tradition

Parshas Toldos is basically the story of our patriarch Yitzhak. His story is in fact quite short, much shorter than the stories of Abraham, Jacob, and Joseph. It begins in parshas Chayay Sarah with him being brought as a human sacrifice and with the story of the stolen blessing in Toldos being a transition to the story of Yaakov our patriarch.

The story of Isaac is very similar to the story of his father Avraham. Both of them only had one woman who really played a major role in their life. This is unlike Jacob who had two wives of importance. Both men were uncomfortably barren for many years. Both had a righteous son who was a pillar of the faith as well as a difficult son who really didn’t keep it. Both had conflicts with kings brought on by the beauty of their wives. Both contended over water with Avimelech and the Plishtim and subsequently made a shotgun peace with him at Beer Sheva. Both were rich and preached in the name of G-d. The story of Abraham begins with the test of being commanding to leave his native land. The story of Isaac begins with the test of being brought as a burnt offering. Both in the end are buried by their two sons in Machpela Cave.

G-d’s blessings to all three of the patriarchs are similar. Specifically they will have many descendants, who are compared to stars, dust or both, possess the holy land, and be a blessing to all humanity. Yitzhak differs from his father in that he is not a traveller rather he stays put in the land of Israel. His exclusive connection to the land of Israel gives him a special greatness among the other patriarchs who spent significant periods of time outside the holy land.

However the true greatness of Yitzchak was that he carried on the traditions of Avraham and developed them. When the holy One, blessed be He, tells Isaac not to ever leave Israel, He tells him that he will receive many big blessings because of his father. Abraham is praised with four languages of subservience, “that he kept My precepts (משמרתי), commandments (מצותי), laws (חקותי), and instructions (תורתי).

These describe four ways of keeping the tradition. Precepts are the guiding principles in a person’s heart and mind that he uses to lead his life. Commandments are things that one is ordered to do by a formal superior, like in the army. Laws not only include the laws of the land but also popular social practices. Instructions and education are things learned in school. It is through these four things that we attach ourselves not only to the giants of the Jewish people but to Hakadosh Baruch Hu as well. In addition it is through excellence and devotion to them that we obtain greatness and glory too.

לע"נ  הדוד שמואל בן יואל לייב ז"ל נלב"ע א כסלו תשמ"ד

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

תולדות # 241 - שמירת המסורת

פרשת תולדות הוא בעיקרו סיפורו של יצחק אבינו. הסיפור שלו הוא די קצר, הרבה יותר קצר מסיפורי אברהם, יעקב, ויוסף. תחילתו בפרשת חיי שרה שהוא על המזבח, וממשיך לסיפור של הברכות בתולדות, ומעבר לסיפור יעקב אבינו.

סיפורו של יצחק דומה מאוד לסיפור של אביו אברהם. לשניהם היתה רק אישה אחת. זה לא כמו יעקב שהיו לו שתי נשים חשובות. שניהם לא נפקדו בבנים שנים רבות. לשניהם היה בן צדיק שהיה עמוד האמונה ובן קשה שלא באמת שמר על הדת. לשניהם היו קשים עם מלכים שנגרמו על ידי נשותיהם. שניהם התווכחו על המים עם אבימלך והפלשתים ולאחר מכן קבל אותו עם שר צבאו לעשות שלום בבאר שבע. שניהם היו עשירים והטיפו מוסר בשם ה'. סיפורו של אברהם מתחיל בנסיון של מצות ה' לעזוב את ארצו. סיפורו של יצחק מתחיל בנסיון להיות קרבן עולה. שניהם מתו ונקברו על ידי שני בניהם במערת המכפלה.

הברכות של הקב"ה לכל שלושת האבות דומים. באופן ספציפי יהיו להם צאצאים רבים, המשווים לכוכבים, לאבק או לשניהם, בעלי ארץ הקודש, ויהיו ברכה לכל האנושות. יצחק שונה מאביו בכך שהוא אינו נוסע אלא נשאר בארץ ישראל. החיבור הבלעדי שלו לארץ הקודש מעניק לו גדלות מיוחדת בין האבות האחרים שהתגוררו בתקופות זמן משמעותיות מחוץ לארץ.

עם זאת גדולתו של יצחק היה כי הוא נשא על מסורות אברהם ופיתח אותם. כאשר הקדוש ברוך הוא, אומר יצחק לא לעזוב את ישראל, הוא אומר לו שהוא יקבל ברכות גדולות רבות בגלל אביו. אברהם זוכה לשבחים בארבע שפות, "וישמר משמרתי, מצותי, חוקי, ותורתי".

אלה מתארים ארבע דרכים לשמור על המסורת. משמרתי הם העקרונות המנחים בלב ובמוח של האדם, שבהם הוא משתמש כדי לנהל את חייו. המצוות הן דברים שאדם מצווה עליהם לעשות על-ידי ממונה רשמי, כמו בצבא. חוקים הם כמו דיני המדינה אבל גם כולל מנהגי הציבור. תורת זה הוראות וחינוך שנלמדו בבית הספר. באמצעות ארבעת הדברים אלו אנו מצטרפים לא רק לגדולי העם היהודי אלא גם להקדוש ברוך הוא. בנוסף על ידי מצוינות ומסירות יש לקבל גם כבוד וגדלות.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Chayay Sarah - How it Looks

Parshas Chayay Sarah deals with the concluding adventures of the days of Abraham. He is in fact not greatly old. When Sarah passes away he has lived 137 of his 175 years or over ¾ of his life. Nevertheless 38 years is a substantial amount of time.

The beginning of the end is the death of his wife Sarah. The Chumash spends a noticeable number of words dealing with the purchase of Machpela (מכפלה - double) Cave as a family cemetery. The point is made that even after Avraham departs from this world his descendants are going to be permanently connected to the Holy Land.

Abraham’s next project is marrying off his son Isaac. Looking towards the future of the nation he is fathering, he requires a woman who will be happy to live in the land of Israel. The story is lengthy with three parts: 1) the instructions to the shadchun, 2) meeting the successful candidate, 3) meeting the girl’s family. At this point Abraham is described as an elder, advanced in years, and blessed with everything. He is generally considered to be wealthy.

After that Abraham remarries and has six sons. Seven grandsons are mentioned and three great grandsons for a total of sixteen descendants. However he sends them all away. The parsha ends with Ishmael. First it mentions that with Yitzchak he buried Avraham, it then recounts his glory as a the founder of a major nation, and finally says he died with honor.

At times it seems to the reader of the Chumash that Avraham was a man with many travails but that life was not kind to him. When the holy One, blessed be He, tells him that his descendants will be as numerous as the stars, it adds that Avraham believed it but this was reckoned as charity. So to speak there was enough in the recesses of his knowledge, experience, and intellect to accept this promise but even so it was not entirely rational. It's as if to say he gave charity to G-d by believing this. HaKadosh Baruch Hu lets him know that justice can take time when he says that the nation of Israel will be enslaved but will leave fully compensated.

When Jacob went to Egypt with a family of seventy, it was clear that he would be a nation. Abraham did see the birth of Yaakov and Esau but that really is not enough. However with a family of sixteen from Katura, and great wealth, it's possible to see that Avraham’s prayers were answered and he was justly compensated for his labors. In addition Ishmael was a proper son in the end. However the essential glory of Avraham avinu was being the founder of a kingdom priests, but it may take some mental exertion at this point in the narrative to see that.

What we see is that appearances can be important. It is not enough to be an honest gabbai of tsadaka, one also needs to keep proper records documenting this honesty. It is not enough to be religious in thought and deed, but the proper clothes and haircut must be displayed. This is so glory that may be hidden can be seen by all.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

וירא - מראת עין # 240

פרשת חיי שרה עוסקת בסיום ימי חייו של אברהם אבינו. למעשה הוא  לא זקן מאוד. כאשר שרה נפטרה הוא היה בגיל 137 מתוך 175 שנותיו או מעל שלושה רבעים מחייו. עם זאת 38 שנים הוא כמות משמעותית של זמן.

בתחילת הפרשה מסופר על מותה של שרה אשתו. בתורה יש אריכות על סיפור רכישת מערת המכפלה כבית קברות משפחתי. הנקודה היא כי גם אחרי שאברהם הולך לעולמו צאצאיו יהיו קשורים באופן קבוע לארץ הקודש.

הפרויקט הבא של אברהם הוא מחתן את בנו יצחק. במבט לעתיד האומה - הוא זקוק לאשה שתתרצה לגור בארץ ישראל. הסיפור ארוך עם שלושה חלקים: 1) הוראות לשדכן, 2) פגישה למועמדת המצליחה, 3) פגישה עם משפחת הנערה. בנקודה זו, אברהם מתואר כזקן, מתקדם בשנים, ומבורך בכל. הוא נחשב בדרך כלל להיות עשיר.1

לאחר שאברהם התחתן מחדש ואשתו יולדת שישה בנים. שבעה נכדים מוזכרים ושלושה נינים וזה סך של 16 צאצאים. עם זאת הוא שולח את כולם. הפרשה מסתיימת עם ישמעאל. כתוב,"ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו", פירש"י, "יצחק וישמעאל" - (ב"ר) מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו והיא שיבה טובה שנאמר באברהם. ואז הוא מספר את התהילה שלו כמייסד של אומה גדולה, ולבסוף אומר שהוא מת בכבוד.

לפעמים נדמה לקורא החומש שאברהם אבינו היה אדם עם הרבה תלאות אבל החיים לא היו טובים אליו. כאשר הקדוש ברוך הוא, אומר לו כי צאצאיו יהיו רבים כמו הכוכבים, זה מוסיף כי אברהם האמין זה אבל זה נחשב כמו צדקה. אם אפשר לומר, היה די בפינות חוכמתו, ניסיונו ושכלו לקבל את ההבטחה הזאת, אך גם אם לא היה זה הגיוני לחלוטין. זה כאילו לומר שהוא נתן צדקה לה' על ידי האמונה בכך. הקדוש ברוך הוא הודיע ​​לו כי הצדק יכול לקחת זמן כאשר הוא אומר כי עם ישראל יהיה משועבד אבל תצא עם פיצוי מלא.

כאשר יעקב הלך למצרים עם משפחה של שבעים, היה ברור שהוא יהיה אומה. אברהם אכן ראה את לידתו של יעקב ועשיו, אבל זה לא מספיק. עם זאת, עם משפחה של שש עשרה מקטורה ועושר רב, אפשר לראות את התפילות של אברהם נענו והוא שילם בצדק על עבודתו. בנוסף, ישמעאל היה בן נכון בסופו. אולם התהילה המהותית של אברהם אבינו שהוא היה אב של ממלכת כהנים. אבל זה עלול לקחת קצת מאמץ נפשי כדי לראות את זה בשלב זה בסיפור.

לכן אנו רואים כי ההופעה היא חשובה. לא מספיק להיות גבאי ישר של צדקה, גם צריך לשמור תיעוד תקין המתעד את הכנות. אינו מספיק להיות דתי במחשבה ובמעשה, גם הבגדים ואת התספורת הנכון חייב להיות מוצג. זה בכדי שהפאר שאולי מוסתר יכול להיראות לכולם.  

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.comפ

וירא: יראת-שמים

יראת שמים מובא הרבה בפרשת וירא. הקב"ה  הוא בעל חסד, אוהב, ורחום. אך אין זה סותר לגבורתו וחזקתו, מקפיד כחוט השעיר, ומסוגל להיות קשה מאוד. אדם טוב כמו אברהם אבינו יכיר בקלות את חסדי ה'. בכדי להגיע ליראת שמים עלול לקחת זמן מלווה בהרבה ניסיונות.

הפרשה פותחת עם שלושה נוסעים המקבלים את ההצעה של אברהם לאירוח. המפרשים מסבירים כי ישמעאל השתתף בהכנת הארוחה, אך הוא אינו נקרא בשמו ופשוט מכונה "הנער". זה רומז שהוא לא יהיה חלק של עם הקודש ישראל.

הנוסעים מתגלים כמלאכים ומבשרים את לידתו הקרובה של יצחק. בתגובה שרה צוחקת בשקט. למרות שיש סיבה מספקת לתגובה מאופקת זו, היא מתביישת על חוסר האמונה שלה.

אחרי זה מובא הסיפור עם רוע סדום. הדיון עם אברהם רומז כי יש בהחלט לא יותר מעשרה צדיקים בסדום ואם אין אפילו עשר, צריך להשמיד את הכל. המפגש שם עם לוט מאשר את החשדות הגרועים ביותר והערים נהרסות. החלטתו של לוט לא לחזור לאברהם גורמת להרס רוחני שלו.

אברהם מתחיל להתגורר בין הפלשתים. במעשה אבימלך מסביר אברהם כי הוא ראה כי אין יראת אלוקים במקום הזה, והם מסוגלים להרוג אותו כדי לקחת את אשתו. אבימלך נותן פיצויים, ומאוחר יותר, בליווי הגנרל, מבקש מאברהם הסכם שלום. דיונים קוצניים דיון ואברהם מסכים.

שרה יולדת יצחק. ישמעאל מתנהג בצורה חשודה. בגלל זה הוא נשלח אל המדבר, שם הוא כמעט מת צמא. הקדוש ברוך הוא שומע את בכיו, מציל אותו, הוא איתו, ועושה אותו לעם גדול.

מאוחר יותר ה' אומר לאברהם לשחוט יצחק כקרבן. אברהם מסכים לעשות זאת. ברגע האחרון ה' אומר לו להפסיק ומסביר כי כל זה היה רק נסיון לראות שיש לו יראת אלוקים. אז הקב"ה מברך את אברהם מאוד. הפרשה מסתיימת בחדשות שרבקה, בת זוגו של יצחק נולדה.

האנשים בסיפורים אלה נע בין טוב מאוד לרע מאוד. נראה שהנקודה היא שיש להתייחס ברצינות להחלטות בנוגע לטוב ולרע. דברים איומים מתרחשים בעולם הזה והם יכולים לקרות אפילו אחד שחסרנו העיקרי הוא כישלון לפתח את יכולותיו. אדם יכול אפילו להיות מושפל או נבדק קשות רק כדי לתת להם לדעת עם הדברים האלה באמת קיימים. עם זאת אדם עם פחד הגבור יקבל ברכה גדולה.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

VaYerah - Fear of Heaven

Fear of heaven is a common theme in parshas VaEra. The Holy One, blessed be He, is generally believed to be kind, loving, and merciful. Many take this to mean that He is weak and soft, and one can ignore His will with impunity. In fact, though, he is also powerful, has meticulous standards, and is capable of being very harsh. A good person like our patriarch, Abraham, will easily see the kindness of Hashem. To acquire fear of heaven may take time and experience.

The parsha opens with three travelers who accept Avraham’s offer of hospitality. The commentaries explain that Ishmael helps prepare the meal, however he is not called by name and simply referred to as the boy. This hints that he will not be part of the holy national of Israel.

The travellers turn out to be angels and herald the imminent birth of Isaac. In response Sarah quietly laughs derisively. Even though there is ample reason for this subdued reaction, she is put on the spot for her lack of faith.

Next the evil in Sodom is considered. The discussion with Avraham hints that there are certainly not much more than ten tsadikim in Sodom and if there are not even ten, all should be destroyed. The encounter there with Lot confirms the worst suspicions and the metropolis is destroyed. Lot’s decision not to return to Abraham results in his spiritual destruction.

Avraham then starts to reside among the Plishtim. Thinking Sarah is not married, their king seizes her for his harem. Hakadosh Baruch Hu threatens Avimelech with death because of adultery. When asked why he acted in such an unusual way, Abraham explains that he saw that there was no fear of Hashem in this place as a result he believed that they would go so far as to kill him in order to take his wife. Avimelech makes restitution and later on, accompanied by his general, asks Abraham for a treaty of peace. A thorny discussion ensues and Abraham consents.

Sarah gives birth to Yitzchak. Ishmael behaves in a suspicious way. Because of this he is sent into the desert, where he almost dies of thirst. Hakadosh Baruch Hu hears his weeping, saves him, is with him, and makes him into a great nation.

Later on Hashem tells Abraham to slaughter Yitzchak as a sacrifice. Abraham agrees to do so. At the last possible moment Hashem tells him to stop and explains that it was all just a test to see that he fears the powers that be. G-d then blesses Abraham very greatly. The parsha ends with the news that Rivka, the soulmate of Isaac has been born.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Lech L'cha - Soulmate

Parshas Lech L’cha is the first of three biographical narratives covering the life of our patriarch Abraham. He was initially introduced as the successful goal of the lineage of Noah. This parsha contains seven major episodes: 1) his entry into the holy land, 2) his detour into Egypt, 3) parting with his nephew Lot, 4) his intervention in the war between Sodom and Babylon, 5) Hashem’s gifting of the holy land to the descendants of Avraham, 6) the less than successful attempt to take Sarah’s lady-in-waiting as a concubine, 7) the appointment of the descendants of Avraham to be G-d’s nation and its associated sign circumcision. The following parsha concludes with the birth of Rebekah, the daughter in law of Abraham. The third parsha, Chayay Sarah (the Life of Sarah), includes the passing away of Avraham but concludes with the death of his son Ishmael.

Much of the focus of the story of Abraham is the importance of circumcision and how he comes to merit having this mitzvah. This is intertwined with the importance of his wife, Sarah, and his relationship with her. Sarah is mentioned by name when Avram sets out for the land of Canaan. Rashi explains that when they were in Haran Avram would teach the men religion and Sarah the women. When going to Egypt they discuss her beauty and the related concerns.

An attempt to produce an heir to Avram through the servant of Sarah fails. Abraham’s personal servant is not considered appropriate to continue his work. After Sarah perishes Avraham takes another wife and father's many children. None of them are significant in the Chumash and Abraham sends them away. Previously Lot, because he does not wish to advance in religion, separates from Avram. Problematically,  he moves to Sodom and like them becomes twisted and depraved.

The underlying subtle issues seem to be soulmate and family purity. Avraham is not driven by lust. Subsequent adventures sharpen this characteristic until he can be further purified by circumcision. Also many approaches are explored concerning who will carry on his work. The only one that succeeds is the son that is borne to him by his wife Sarah. From this we learn that a man's greatest achievements may only be possible through refined purity and with the help of his soulmate.

לע"נ  האמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspo

לך לך - יורש. #238

פרשת לך לך הוא הראשון של שלושה פרשיות שמספרים את חייו של אברהם אבינו. האיזכור הראשון שלו כמטרה המרכזית של שושלת בני נח.

פרשה זו מכילה שבעה פרקים עיקריים: 1) כניסתו לארץ הקודש, 2) הביקור במצרים, 3) היפרדות מאחיינו לוט, 4) התערבותו במלחמה בין סדום לבבל, 5) נתינת ארץ הקדוש לזרע אברהם, 6) קיחת הגר, 7) מינויו של זרע אברהם להיות עם קדוש לה' ומצוות מילה, סימנו. הפרשה הבאה מסתיימת עם לידתה של רבקה, כלתו של אברהם. פרשת השלישי, חיי שרה, כולל את פטירתו של אברהם ומסתיימת עם מותו של בנו ישמעאל.

דבר גדול בסיפורו של אברהם היא החשיבות של מילה וכיצד הוא זכה למצווה זו. זה קשור לחשיבות של אשתו, שרה, ואת הקשר שלו איתה. שרה מוזכרת בשמה כאשר אברם יוצא לארץ כנען. רש"י מסביר כאשר הם היו בחרן אברם למד דת לגברים ושרה לימדה לנשים. כאשר הם עמדו לרדת למצרים הם דנו על החששות הקשורים בה.

ניסיון לייצר יורש לאברם דרך משרתת שרה נכשל. משרתו האישי של אברהם אינו נחשב ראוי להמשיך בעבודתו. אחרי פטירת שרה, אברהם לוקח עוד אשה ויולד בנים. אף אחד מהם אינו משמעותי, ואברהם שולח אותם. לגבי לוט, הוא לא רוצה להתקדם בדת, ובסוף ניפרד מאברהם. בעייתי, כי הוא עובר לסדום וכמוהם הופך להיות מעוות ומרושל.

טאות הגוף לא שלט בא"א הרפתקאות שלו מחזקות מדה זאת עד שהוא יכול להיות מטוהר עוד יותר על ידי מילה. גם נדרשות גישות רבות לגבי איזה איש ימשיך בפיקודו. היחיד שמצליח הוא רק הבן שילד לו אשתו שרה. מכאן אנו למדים כי ההישגים הגדולים ביותר של האדם עתים קרובות אפשרי רק באמצעות טוהר מזקק שבעתים ובעזרת ישרות שלו.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

פרשת נח - סבלנות. # 237

בס"ד

---

יד יוסף                                

 ע"י יוסף שרייבר  #  237

---

נח

סבלנות

נושא עקרוני בפרשת נח היא המבול. הסיפור מאוד מפורט. "ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום", (בראשית ז כד). לפני זה, "בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו. ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה", (בראשית ז יא יב). זה כנגד, "וישכו המים ב ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים. . . ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ. וידבר אלהים אל נח לאמר, צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך", (שם ח).

לפני סיפור המבול מקדימה התורה ומספרת  שנח צדיק, תם, ואת הקב"ה התהלך. לעומת זה שאר אנשי העולם מושחתים ומלאים חמס. ויש אחרית דבר שהקרבנות של נח הקריב עלו כריח ניחוח לפני ה', ויאמר לא אסף עוד להכות את כל חי בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו, ונתן הסימן של הקשת.

הלאה סיפור שחם צחק על נח אבל שם ויפת כסו אותו. בהמשך הבני נח שהיה האבות של השבעים עמים. הבא - סיפור מגדל בבל. הבא - עשר דורות מנח עד אברהם.

נושא אחרון - תחילת סיפור אברהם שהוא גר בבבל אבל יצא לארץ אחרת. זה המטרה. אדם הראשון היה איש טוב אבל לא מספיק טוב להיות יסוד לכל העולם. הצטרך י' דורות לזכות זרעו עד בא נח. היו לנח ובניו חסרונות אבל פחות מן הדור המבול. עם י' דורות של זכות בא אברהם. הוא ראוי להיות אב של גוי ראוי לקבל התורה ולהורות אותה לכל העולם. אפילו הכי הצטרך ג' דורות עד יעקוב שמיטתו שלם. ועם ישראל נצטרך הרבה דורות עד שהם באמת ממלכת כהנים. זה ביאת המשיח.

כל זה עניין הקב"ה ארך אפים, רב אמת וחסד, נושא חטאה ופשע, ונקה ולא ינקה. בסוף יהיה לו דירה בתחתון. להגיע לזה הרבה זמן וזיכוך. לפעמים צריך לאבד עולם ולחיות ממנו רק משפחה אחד. מזה יש ללמוד לפעמים צריך הרבה סבלנות וזמן ואולי צריך לעזוב כמעט הכל ולהתחיל מן הראש להשיג השגה גדולה.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

אחרי-קדושים, פרקי אבות # 224 - אחריות הרבנים

 

פר' אחרי מות מתחיל עם תיקון לפטירתם של בני אהרן שהם מתו בחנוכת המשכן במדבר, "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה’ אש זרה אשר לא צוה אתם," (ויקרא ט א). הקושיא מדוע בן אדם מת ביד ה' על עבירה קטנה, גם יש ספק אם היה עבירה בכל אופן?

בהמשך, "ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן", (ויקרא י ג). רש"י מסביר כי נדב ואביהוא היו אנשים גדולים שהיו מנהיגים ראשיים של ישראל. בהתבונן בדברי החומש נבין שמנהיגים של  ישראל היו משה, אהרן ומרים. נדב ואביהוא היו במעמד השני יחד עם בני אהרן, אלעזר ואיתמר, בתוספת יהושע ופנחס.

כוונת הפסוק היא כי הבאת קטורת זו היתה יוזמה שלהם והייתה סטייה בטקס הקבוע בקפידה. י"א שזה התפרצות ספונטאנית של התלהבות דתית, ומסבירים כמו שאסור להשתכר יותר מדי על יין כן אין לשכור יתר מדי על דברי תורה. ספרא ויקרא (פרק י) מדגיש כי נדב ואביהוא היה נמקה משלהם ולא דנו ברעיונות שלהם עם אחרים. רוב הפרשנויות שליליות ואומרות שההחלטה הזאת לא היתה שלהם, והן חרגו מסמכותן. גם יש להבין את הפסוק שהם היו מאוד פוחז.

"לֹא צִוָּה אֹתָם", גזמה מנמסה כוונתה מעשה זאת היה רע. בספרא כבאכול הקב"ה אמר, "אתם הכנסתם לפני אש טמאה". במילים אחרות מה נדב ואביהוא עשה לא בסדר הן בצורה והן בחומר. הם טעו להביא את הקטורת כמו שהם עשו והם טעו להביא את זה תקופה. סוג הגישה היה שגוי וזה לא היה סוג נכון של קטורת.

הקושי עודנו. כן חלה תקלה בטקס ונחשבו שהם הסריחו את המקום. אעפ"כ מיתה בידי שמיים נראה עונש מוגזם. התשובה היא כי שגיאות של מנהיג יכול לגרום לתוצאות מזיקות מאוד עבור אחרים. יש היבט של זה בפרקי אבות א ב באומרו של אנטיגנוס איש סוכו, "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס". פירוש הרמב"ם, "והיו לזה החכם שני תלמידים שם האחד צדוק ושם השני ביתוס וכאשר שמעו שאמר זה המאמר יצאו מלפניו ואמר האחד לחברו הנה הרב אמר בפירוש שאין לאדם לא גמול ולא עונש". זה בעצם אומר כי אדם צריך לעשות את המצוות כי הם טובים במהותם וכי זה לא מתאים לעשות אותם עבור מניע הבסיס.

הצדוקים דחו את התורה משום שהם נצמדו למניעים בסיסיים לא בגלל קשיים בתורות דתיות. הם הרגישו צורך בהסבר כדי להצדיק את החלטתם ואת פרק זה היה קל לשימוש לרעה. מאוחר יותר פרקי אבות (ר' א יא) מנתח את הצורך של חכמים לשקול את המילים שלהם בזהירות. הוא חושש שחוסר זהירות יביא לתלמידים מוטעים, שיהרסו בגולה, משום שהם קיבלו רעיונות רעים, ובסופו של דבר יהיה חילול השם.

התורה אומרת שאם ריח מלוכלך ישתרש בקרב עם ישראל, התוצאות יכולות להיות טרגדיה. גם חוצפה וחצוצרה יכולים להיות הרות אסון ויש לעקורם. אם מנהיגי ישראל יחזקו אותם, התוצאות יכולות להיות הרסניות חו"ש. זה מראה את האחריות הגדולה כי הם הניחו על ידי הרבנים ומחנכים של העם היהודי וכמה חשוב זה כדי להנחות כראוי את העם בדרכים של תורה.

לע"נ  האמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

 

 

Blogger English   http://dyschreiber.blogspot.com/2017/05/achre-mos-kedoshim-pirke-avot.html

Blogger Hebrew  http://dyschreiber.blogspot.com/2017/05/224.html