פר' אחרי מות מתחיל עם תיקון לפטירתם של בני אהרן שהם מתו בחנוכת המשכן במדבר, "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה’ אש זרה אשר לא צוה אתם," (ויקרא ט א). הקושיא מדוע בן אדם מת ביד ה' על עבירה קטנה, גם יש ספק אם היה עבירה בכל אופן?
בהמשך, "ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן", (ויקרא י ג). רש"י מסביר כי נדב ואביהוא היו אנשים גדולים שהיו מנהיגים ראשיים של ישראל. בהתבונן בדברי החומש נבין שמנהיגים של ישראל היו משה, אהרן ומרים. נדב ואביהוא היו במעמד השני יחד עם בני אהרן, אלעזר ואיתמר, בתוספת יהושע ופנחס.
כוונת הפסוק היא כי הבאת קטורת זו היתה יוזמה שלהם והייתה סטייה בטקס הקבוע בקפידה. י"א שזה התפרצות ספונטאנית של התלהבות דתית, ומסבירים כמו שאסור להשתכר יותר מדי על יין כן אין לשכור יתר מדי על דברי תורה. ספרא ויקרא (פרק י) מדגיש כי נדב ואביהוא היה נמקה משלהם ולא דנו ברעיונות שלהם עם אחרים. רוב הפרשנויות שליליות ואומרות שההחלטה הזאת לא היתה שלהם, והן חרגו מסמכותן. גם יש להבין את הפסוק שהם היו מאוד פוחז.
"לֹא צִוָּה אֹתָם", גזמה מנמסה כוונתה מעשה זאת היה רע. בספרא כבאכול הקב"ה אמר, "אתם הכנסתם לפני אש טמאה". במילים אחרות מה נדב ואביהוא עשה לא בסדר הן בצורה והן בחומר. הם טעו להביא את הקטורת כמו שהם עשו והם טעו להביא את זה תקופה. סוג הגישה היה שגוי וזה לא היה סוג נכון של קטורת.
הקושי עודנו. כן חלה תקלה בטקס ונחשבו שהם הסריחו את המקום. אעפ"כ מיתה בידי שמיים נראה עונש מוגזם. התשובה היא כי שגיאות של מנהיג יכול לגרום לתוצאות מזיקות מאוד עבור אחרים. יש היבט של זה בפרקי אבות א ב באומרו של אנטיגנוס איש סוכו, "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס". פירוש הרמב"ם, "והיו לזה החכם שני תלמידים שם האחד צדוק ושם השני ביתוס וכאשר שמעו שאמר זה המאמר יצאו מלפניו ואמר האחד לחברו הנה הרב אמר בפירוש שאין לאדם לא גמול ולא עונש". זה בעצם אומר כי אדם צריך לעשות את המצוות כי הם טובים במהותם וכי זה לא מתאים לעשות אותם עבור מניע הבסיס.
הצדוקים דחו את התורה משום שהם נצמדו למניעים בסיסיים לא בגלל קשיים בתורות דתיות. הם הרגישו צורך בהסבר כדי להצדיק את החלטתם ואת פרק זה היה קל לשימוש לרעה. מאוחר יותר פרקי אבות (ר' א יא) מנתח את הצורך של חכמים לשקול את המילים שלהם בזהירות. הוא חושש שחוסר זהירות יביא לתלמידים מוטעים, שיהרסו בגולה, משום שהם קיבלו רעיונות רעים, ובסופו של דבר יהיה חילול השם.
התורה אומרת שאם ריח מלוכלך ישתרש בקרב עם ישראל, התוצאות יכולות להיות טרגדיה. גם חוצפה וחצוצרה יכולים להיות הרות אסון ויש לעקורם. אם מנהיגי ישראל יחזקו אותם, התוצאות יכולות להיות הרסניות חו"ש. זה מראה את האחריות הגדולה כי הם הניחו על ידי הרבנים ומחנכים של העם היהודי וכמה חשוב זה כדי להנחות כראוי את העם בדרכים של תורה.
לע"נ האמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2017/05/224.html
No comments:
Post a Comment