Thursday, December 26, 2013

VaEra וארא – Lessons of the Plagues

In pashas VaEra Egypt is subjected to seven of the ten plagues. The three concluding ones are in the following parsha, Bo. The ordeal however starts in the previous pasha, Shmos. In it Moshe conveys Hashem’s word that Pharaoh should send Israel into the desert to observe a religious celebration. Pharaoh, dripping with contempt, replies, “Who is Hashem? That I should release Israel; I do not know Hashem, also Israel I will not release,” (Exodus 5:2). The plagues that follow are meant to answer the question, “who is Hashem?” In addition Pharaoh will get to know Hashem and something about Israel.

Onkolos renders this verse as “the name of Hashem has not been revealed to me and that I should accept his word”. The Targum Yonason (Jonathan’s translation) adds, “I have not found in the royal books the name of Hashem written”.  The word “name” in this context means repute, and “word” in this context means authority. The Or HaChaim explains that Pharaoh meant, “What is His great power that I should obey (לשמוע) his voice in a matter as large as this?” He continues that this was not a request for information rather it was a belittlement and rejection of the essence of faith. G-d gives His reply to Moshe that Egypt will recognize Him when His hand is extended against them and He takes the children of Israel out of their midst (see Shmos 7:5).

In five of the ten plagues specific lessons concerning belief are stated. With the plague of blood it is, “with this you will know that I am Hashem”, (Shmos 7:17). It would seem that the message is that we should at least recognize the presence of G-d in supernatural occurrences.  With the attacks by the mixed packs of wild animals it is, “to know that I Hashem am in the midst of the land”, (Shmos 8:18). The idea is that G-d is to be found in the physical world. The plague of hail has two lessons. The first is, “to know that there is nothing like me in the whole world”, (Shmos 9:14). The idea is that G-d is unique. The second is, “to know that to Hashem is the world”, meaning the G-d owns the entire world. The lesson of the plague of locusts is like that of the plague of blood, “that you will know that I am Hashem” (Shmos 10: 2), however this time it is addressed to all generations. The message of the death of the first born is, “to know that Hashem makes a distinction between Egypt and the children of Israel”, (Shmos 11:7).

Two plagues have lessons that are to affect our actions. In the warning before the plague of hail Hashem declares, “I have shown you my power in order that you will recount my name throughout the world”, (Shmos 9:29). In this context the word “name” means lore. The Sforno comments that the purpose of the display of strength is to encourage the many to repent. The Ibn Ezra adds that the name of G-d is to be recounted in every generation. The Baal HaTurim remarks that the through the condemnation of the wicked, Hashem’s repute is recounted. The Or HaChaim remarks that it is to recount the strong reaction upon those that refuse His wishes.  The lesson of the plague of locusts is to, “recount the stories into the ears of your children and grandchildren”, (Shmos 10:2). The moral is that religion and G-d’s name " י – ה – ו – ה " should be famous throughout the entire world in all times in order to teach mankind what is good and evil.





וארא - לקחים של המכות

בפרשה וארא מצרים נפגע עם שבע מכות מתוך עשר. השלושה אחרונים בפרשה הבאה, בא. אולם הנסיון מתחיל בפשה הקודמת, שמות. בזה משה מעביר את דבר ה' שפרעה צריך לשלוח את ישראל למדבר כדי לשמור חגיגה דתית. פרעה, בנטופי בוז, מגיב, "מי ה' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח", (שמות ה ב). המכות הבאות נועדו לענות על השאלה, "מי ה'". בנוסף פרעה יקבל דעת ה' וישראל.

פ' אונקלוס:  וַאֲמַר פַּרְעֹה שְׁמָא דַיְיָ לָא אִתְגְלִי לִי דִי אֲקַבֵּל לְמֵמְרֵהּ לְשַׁלָחָא יָת יִשְׂרָאֵל לָא אִתְגְלִי לִי שְׁמָא דַיְיָ וְאַף יָת יִשְׂרָאֵל לָא אֲשַׁלַח. יונתן :  וַאֲמַר פַּרְעה שְׁמָא דַיְיָ לָא אִיתְגְלֵי לִי דַאֲקַבֵּל בְּמֵימְרֵיהּ לְמִפְטוֹר יַת יִשְרָאֵל לָא אַשְׁכָּחִית בְּסֵפֶר מַלְאָכַיָא כְּתִיב יַת שְׁמָא דַיְיָ מִינֵהּ לֵית אֲנָא דָחִיל וְאוּף יַת יִשְרָאֵל לָא אִיפְטוֹר: עכ"ל. המילה "שם" בהקשר פירושו מוניטין, ו "מילה"בהקשר פירושו רשות.

פ' אור החיים:  אשר אשמע וגו' לשלח וגו'. יכוין לומר מה כחו הגדול לשמוע בקולו בדבר גדול כזה לשלח וכו', וחזר לומר שדבריו לרבותא נאמרו הגם שיהיה גדול עד מאוד לא יועיל זה לשלח ישראל, ואין כוונתו בזה שהוא יודעו אלא שאינו גדול בעיניו לשלח ישראל אלא שאינו יודעו כל עיקר והוא אומרו לא ידעתי וגו'. ואומרו וגם פי' והגם שיודיעהו וישכיל כי גדול הוא אף על פי כן את ישראל לא וגו' והם תחלת דבריו והבן. עכ"ל. תשובתו הקב"ה למשה, "וידעו מצרים כי אני ה' בנטתי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם", (שמות ז ה).

בחמש מתוך עשר מכות יש לקחים לגבי האמונה.
·         דם:  "כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאר ונהפכו לדם", (שמות ז יז). פירושו - צריך לפחות להכיר יד אלוקים בהתרחשויות למעלה מן הטבע.
·         ערוב:  "הפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ", (שמות ח יח). פירושו - האלוקים נמצא בעולם הגשמי.
·         ברד, שני לקחים: א) כי בפעם הזאת אני שלח את כל מגפתי אל לבך ובעבדיך ובעמך בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ", (שמות ט יד). פירושו - הקב"ה הוא ייחודי. ב) " ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרש את כפי אל ה' הקלות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי לה' הארץ", (שמות ט כט). פירושו - הקב"ה הבעל של כל העולם כולו.  
·         ארבה: "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'", (שמות י ב). פירושו כמו מכת דם וגם עכשיו וגם כל דורות.
·         מכת בכורות: "לכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו למאיש ועד בהמה למען תדעון אשר יפלה יהוה בין מצרים ובין ישראל", (שמות יא ז). פירושו כמו שהוא.

יש לשתי מכות לקחים שמשפיע על הפעולות. באזהרה לפני מכת ברד הקב"ה אומר, "ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ", (שמות ט טז). כאן שימוש במילה "שם" פירושה אגדתה.
·         הספורנו:  בעבור הראותך את כחי. כדי שתחזור בתשובה, כי י לא אחפוץ במות המת: ולמען ספר שמי. ורבים תשיב מעון:
·         אבן עזרא:  ואולם בעבור זאת העמדתיך. פי' מה טעם זאת. והוא בעבור הראותך את כחי. כמוהו ומתוכ' כעין החשמל מתוך האש. ויפת אמר בעבור זאת המכה שהיא מכת הברד: וטעם ולמען ספר שמי. איננו שב אל פרעה. רק מלת ספר שם הפועל. כמו כי כבד אכבדך. ואין הטעם שפדעה ישוטט בעולם לספר כבוד השם רק יסופר שמו בכל דור ודור בעבור אלה האותות שעשה:
·         בעל הטורים:  ספר. ב' במסורה דין ואידך הזכירני נשפטה יחד ספר אתה למען תצדק. כשהקב''ה עושה דין ברשעים שמו מתעלה זהו נשפטה יחד ספר שמי בכל הארץ ששמו מתעלה בכך:
·         אור החיים:  בעבור וגו' ולמען ספר. ירצה בעבור הראותך את כחי אתה שאמרת מי ה', ולמען ספר שמי באמצעותך בכל הארץ פירושו כל העולם יספרו את גודל אשר עשה לממאן בדבריו. וכן שמענו שאמר מלך אחד גדול כי אם יבא משיח ישראל ויעשה אות או מופת כי לא יעשה כפרעה למאן בדבר ה':

לקח הארבה, "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'" (שמות י ב).

סוף הדבר: לפרסם את שמו " י – ה – ו – ה " בכל העולם כולו בכל דור ודור ללמד את בני אדם  מהו טוב ומהו רע.



Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/ , http://www.chabad.org/


Wednesday, December 18, 2013

שמות - לב פתוח # 49

בפרשת שמות משה רבינו בורח ממצרים כדי להימלט מכעסו של פרעה. הוא מוצא מלט אצל יתרו כהן הגדול הוגלה מדין ומתחתן עם בתו ציפורה. " ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלקים חרבה.  וירא מלאך יהוה אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל. ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה. וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה," (שמות ג א ב). בנקודה זו מלאך ה' קורא למשה מתוך האש ומן אותו להיות מנהיגם של ישראל ולקחת עמו משעבוד מצרים.

רש"י  אחר המדבר. להתרחק מן הגזל, שלא ירעו בשדות אחרים: עכ"ל. הוא עשה זאת כי הוא היה אדם ישר והיה בניגוד לרועים אחרים בכך שהוא נזהר שלא לגנוב בטעות. אור החיים   ומשה וגו' וינהג וגו'. פירוש כי ה' סבבו לעשות כן. או שהוא נהג כמנהגו והצאן הלכו שמה אל הר וגו' כי שם ידבר אליו האלקים: ספורנו:  ויבא אל הר האלהים חורבה. הוא לבדו להתבודד ולהתפלל. הצד השוה ביניהם הוא שמשה נמשך לקדושה באופן מודע, באופן לא מודע, או על ידי רצונו של הקדוש ברוך הוא.

כלי יקר  ומשה היה רועה את צאן יתרו. אמרו המפרשים לפי שכל רועה פסול על שמרעים בהמות בשדות אחרים וחשודים על הגזל ע"כ אמר שצאן אלו היו של יתרו ואין אדם חוטא ולא לו, אבל מ"מ הוצרך להודיע שהיה רועה כי רוב הנביאים באו לידי נבואה מתוך הרעיה כי הנבואה צריכה התבודדות וע"י שיראה השמים מעשה ידי אלהים כמ"ש (תהלים ח.ד) כי אראה שמך מעשה אצבעותיך וגו' כי עי"ז תהיה כל מחשבתו במציאת הש"י עד אשר יערה עליו ממרום רוח ה', מה שאינו מצוי כל כך ביושב בביתו או בעושה איזו מלאכה אחרת בשדה, זולת הרועה היושב פנוי ברוב הזמנים.

רש"י  אסורה נא. אסורה מכאן להתקרב שם: ספורנו  אסורה נא ואראה. אתבונן ואראה.

הרמב"ן   ורבותינו אמרו בבראשית רבה (צז ד, ועי' שמו''ר ב ח) מלאך זה מיכאל, רבי יוסי הארוך בכל מקום שהיו רואים אותו היו אומרים שם רבינו הקדוש, כך כל מקום שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה. נתכוונו לומר שמתחלה נראה אליו מיכאל ושם כבוד השכינה, והוא לא ראה הכבוד כי לא הכין דעתו לנבואה, וכאשר כיון לבו וסר לראות נתגלה אליו מראה השכינה ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה.
 הערת פרשנות אחרת, כי בהדור של חפצים רגילים יש רמז לנוכחות ה' ושבו אדם תופס אותו ככזה, הוא מוכן להתגלות משמים.

ספר הכוזרי  עז:  וְאַל יִהְיֶה רָחוק בְּעֵינֶיךָ הֵרָאות רָשְׁמֵי עִנְיָנִים אֱלוהִיִּים נִכְבָּדִים בָּעולָם הַזֶּה הַתַּחְתּון, כְּשֶׁיִּהְיוּ הֶחֳמָרִים הָהֵם נְכונִים לְקַבֵּל אותָם. וְזֶהוּ שׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה וְשׁרֶשׁ הַמֶּרִי. תניא  ליקוטי אמרים  פרק כט : ועתים רבים יש להם טמטום הלב שנעשה כאבן ולא יכול לפתוח לבו בשום אופן לעבודה שבלב זו תפלה. וגם לפעמים לא יוכל להלחם עם היצר לקדש עצמו במותר לו מפני כבדות שבלבו. . . וזאת היא עצה היעוצה בזהר הקדוש דאמר רב מתיבתא בגן עדן אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה כו'. עכ"ל. הרעיון הוא שאדם שחטא צריך לאפשר לעצמו לחוות צער על מנת להסיר את גסות לב שהוא יוצר מחסום בינו לבין הקב"ה.

כך לומדים ממשה והסנה הבוער שאדם צריך רגש לסביבתם. במיוחד שלבו  פתוח לסימנים של ה' בעולם הגשמי הזה. דווקא לדברים שלא יכול להיות מוסבר על ידי הטבע. אם אישטוב מתנהג כזה הנטיות הרגילות שלו תביא אותו לאמונה ה' ולדברו.


http://dyschreiber.blogspot.com/2013/12/shmos-open-heart.html


Shmos שמות - An Open Heart

Shmos   שמות  - An Open Heart
In parshas Shmos Moshe rabenu flees from Egypt to escape the anger of Pharaoh. He finds refuge with Yisro the exiled high priest of Midian and marries his daughter Tsipora. One day while Moshe is shepherding the flock he comes to Horev, the mountain of Hashem. There he encounters a bush that is burning, but never the less is not being burnt up.  When he notices this he walks closer to get a better look and wonders why the bush is not being consumed by the fire. At that point the angel of G-d calls out to Moshe from within the flame and charges him to be the leader of Israel and take his people out of Egyptian bondage.

Rashi explains that Moshe went into the wilderness to graze the flock in order to avoid having the sheep eat from the agricultural fields of others. He did this because he was an honest man and was unlike other shepherds in that he was careful not to negligently steal. According the Or HaChaim Moshe either was drawn to the Horev by G-d or inadvertently wandered there by simply following the sheep. The Sforno opines that Moshe specifically went to the Mountain of G-d in order to meditate and pray. The common denominator between them is that Moshe was drawn to sanctity consciously, unconsciously, or by the will of the Holy blessed be He.

Rashi explains that Moshe left the place he was at to come close to the burning bush. The Sforno explains Moshe's reaction as, "I will contemplate and I will see". In other words Moshe wished to understand what was happening.

The Ramban explains that what appeared to Moshe was the glory of the Divine presence. However he had not prepared his mind for prophesy but once he did incline his heart and stepped aside to observe, then G-d called to him from the midst of the bush. Other commentaries remark that in the splendor of ordinary objects there is a hint of G-d presence and that when a person perceives it as such, he is prepared to revelation from heaven.

In the argument for the faith of the Israel the Kuzari (1:77) states, " One must not deem it improbable that exalted divine traces should be visible in this material world, when physical matter is prepared to receive them. Here are to be found the roots of faith as well as denial". The Tanya (chapter 29) describes the negative condition of dullness of heart טמטום הלב in which, "the heart becomes like a stone and the person is not able to open his heart in anyway to service of the heart, that means prayer. Also, sometimes he can not battle his evil inclination to sanctify himself with that which is permitted due to heaviness of heart. The advice of the Zohar  . . .  is that a stick that will not catch fire should be shattered". The idea is that a person who has sinned should allow himself to experience regret in order to remove the coarseness of heart that is forming a barrier between himself and Hashem.


What we learn from Moshe and the burning bush is that a person should be sensitive to their surroundings. Specifically one's heart should be open to signs of Hashem in this mundane world especially to phenomenon that can not be explained by nature. If a good person behaves thusly his ordinary tendencies will bring him to faith and the word of G-d.

Blogspot link:
http://dyschreiber.blogspot.com/2013/12/shmos-open-heart.html

Hebrew:


Wednesday, December 11, 2013

ויחי - זיכוך ברזל

לקראת סוף פרשת ויחי יעקב אבינו נפטר. והתורה אומרת, "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו", (באשית נ טו). לכן הם שולחים לו בקשה לחנינה. יוסף בטוב הלב מבטיח להם שהוא אינו הנושא איבת ואמר, "ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחית עם רב", (בראשית נ כ). אבל הוא מקדים את דבריו באומרו, " אל תיראו כי התחת אלקים אני, (שם יט).

פלפול החתן סופר: "התחת אלקי׳ אני" -  י״ל הכי קאמר וכי אותי יעמיד השי״ת להיות אלקי׳ ודיין שלכם לשפטיכם, חלילה לי כי אני שליח רחמי׳ ולא שליח דין. ואם אולי נתחייבתם עונש לשמים, הרבה שלוחי׳ למקום, ולא אני שליח להרע. ומה שהייתם אתם שלוחים להרע לי למכרני, זה לא הי׳ שליחות רע כ״א לפי מחשכתכם אבל האלקי׳ חשבה לטובה להחיות עם רב:

העניין שמכירתו של יוסף הייתה נגזר מראש ורצונו של אלוהים גם נדרש. כמ"ש  "ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון",(בראשית לז יד).

  • רש"י "מעמק חברון" - והלא חברון בהר שנאמר (במדבר יג) ויעלו בנגב ויבא עד חברון אלא (ב"ר) מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (לעיל טו) כי גר יהיה זרעך.

  • המלבי"ם - באור המלות  ויקרא רעב. כמו כי קרא ה' לרעב דהיינו הגזירה.- באור הענין - ויקרא, עתה ספר איך קיים בריתו לתת להם את הארץ, והסבות אשר סבב לזה, כי באשר היה צריך שירדו תחלה לכור הברזל לצרפם שם בכור עוני, שעמ''ש אברהם במה אדע כי אירשנה א''ל ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, והיה גלות מצרים הכנה אל ירושת הארץ, סבב סיבות שירדו למצרים ע''י שקרא רעב על הארץ, היינו שגזר הרעב והודיע גזרתו בחלום פרעה, והרעב הזה כל מטה לחם שבר

  • אמרו במדרש תהלים: "ויקרא רעב על הארץ" (מזמור קה טז). אמר ר' יהודה בר נחמני בשם ר' שמעון בן לקיש ראוי היה יעקב לירד במצרים בשלשלאות של ברזל, ועשה הקב"ה כמה מנגנאות כדי להורידו בכבודו, לכך נאמר ויקרא רעב על הארץ. וכל כך למה ויבא (יוסף) [ישראל] מצרים (תהלים ק"ה פסוק כג)? אמר ר' פנחס הכהן [בר המא]: משל לפרה שהיו מבקשין למשוך אותה למקולין שלה, ולא הייתה נמשכת. מה עשו, משכו בנה תחלה, והייתה רצה אחוריו. כך קודם שבא יעקב למצרים כמה מנגנאות נעשו, שיעשו אחי יוסף כל אותן הדברים, כדי שירד יוסף למצרים, ואחרי כן ירד יעקב אחריו למצרים.

פירוש הבעל הטורים:  התחת אלהים אני. בלשון שהשיב יעקב לרחל כשבקשה ממנו שיבקש עליה רחמים, וגער בה בו בלשון (ר' בראשית ל א ב). השיב לאחיו. על כן הוא ג' במסורה השלישי, "התחת זאת לא יומת שמעי", (שמואל ב יט כב) (ע''ש). שבאותו לשון שאמר לאחיו נפרע משמעי שאחיו למדו ממנו לדבר בלשונו:

 "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן", (בראשית ל א ב). פ' ה רמב"ן: ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו, אמרו בבראשית רבה (עא ז) אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה. פרש"י – "וישתחו ישראל", (בראשית מז לא). תעלא בעידניה סגיד ליה עכ"ל. זוהי לשון נקי לומר שבעתיד יעקב, שהוא בהשוואה לאריה, יהיה יהיה זוטר ליוסף שכאן בהשוואה לשועל.

בפעם השנייה את מילת "התחת" משמשת הוא ע"ייוסף כאמור לעיל. עם זאת ה הקדמי קשה מבחינה דקדוקית. יש אומרים הוא ביטוי ליישום עונש, כמו "אני במקומו של אלקים". פשוטו כמו הרבינו בחיי, "כי ירא אלקים אני משועבד". עם זאת, כי זה בדיוק אותו הדבר לכן הוא אומר דרשיני.

בדרך זו יכול להבין את הסיפור של יוסף ואחיו. זרעו יוסף נוצר כאשר יעקב הגיב בבוז,"התחת אלקים אנכי". לעומת זה יוסף אמר אותו הביטוי המדויק, אבל במדת החסד. התוצאה הבחינה זה של יוסף בישראל הוא קטן, לא מובן, וזלזלת. בניגוד האחים נמשכו מאותו הביטוי אבל בדרך יעקב אמר אותו. יוסף התיקון. זה יגרום לסכסוך מר וחזק, אך בסופו יוסף ינצח וכל האחים ידברו השפה שלו.


To view on YouTube click:        http://youtu.be/5oygz3t2oWw



To read on Blogger click:



תרגום לעברית              
http://dyschreiber.blogspot.com/2013/12/blog-post_11.html



VaYachi ויחי – Refining of Iron

Towards the end of parshas VaYachi Ya'akov avinu passes away. The brothers react with alarm fearing that Yosef will take vengeance upon them for selling him into Egyptian slavery and send him a request for clemency. Joseph good-heartedly assures them that he bears no animosity saying, "You contemplated evil against me, [but] God contemplated it for good, in order to do what is being done today [namely] to give life to many" (Bereshis 50:20). He prefaces his statement though by saying they should not fear because he is subservient (התחת) to G-d (ibid 19).

The Hasam Sofer makes use of casuistry to give a rational for Yosef's words. He explains that Yosef felt that Hashem had set him up to be a messenger of mercy and not a messenger of retribution. Although their intentions may have been bad, never the less, they caused him no harm. On the contrary good came to Yosef in that he was the one who saved the lives of many people. Therefore it would not be appropriate for him to punish them for their misdeeds.

The idea that the sale of Yosef was preordained and G-d's will is also discussed. When Jacob sent Joseph to check on his brothers the Chumash says, "he sent him from the depths of Hevron", (Genesis 37:14). Rashi explains that Hebron is on the high ground not in a valley. Rather it was advice from the depths of the tsadik [Avraham] who was buried in Hevron to fulfill the bris bein hab'sarim that your children will be sojourners, etc.", (Bereshis 16:13).

In Psalm 105:16 it says that, "a famine was declared on the land". Rashi explains that it was in order to exile the house of Ya'akov to Egypt. The Malbim explains that it was a decree from heaven made because of Abraham's question how will he know that his children will possess the Holy Land. He continues that Egypt was the fiery furnace in which Israel would be purified in order to inherit the land.  The Midrash Tehillim comments that it would have been appropriate for Ya'akov to go down to Egypt in chains, but the Holy One Blessed be He went through several gyrations to bring him there in dignity. Some of those gyrations were the things that occurred between Yosef and his brothers in order for Yosef to go down to Egypt.  

The Ba'al HaTurim notes the use of the subservient, התחת, in Yosef's statement that he is subservient to G-d. This word can also mean "in the place of". It is only used, though, three times in the Tanach with an introductory interrogative ה. The first time is when Rachel demands of Ya'akov that he give her children. Ya'akov angrily retorts "Am I in the place (התחת) of G-d (see Bereshis 30:1-2). The Ramban comments that this harsh response was reckoned as a sin and because of it Ya'akov's children in the future will stand before her children. This is a polite way of saying that in the future Ya'akov, who is compared to a lion, will be junior to Yosef, who here is compared to a fox, as explained by Rashi (Bereshis 47:31), "bow to the fox (Yosef) in his time".

The second time the word התחת is used by Joseph as mentioned above. However the introductory ה appears to be grammatically difficult. Some commentaries read as a rhetorical question in regards to applying a punishment, "am I in the place of G-d". The simplest understanding seems to be like the Rabeinu Bechai, "because to fear of G-d I am enslaved". However because it is exactly the same, it invites an analysis. The third time התחת is used is, "In exchange (התחת) for this Shimi will not be killed", (2 Samuel 19:22). On this the Ba'al HaTurim comments that this is the same language in which [Yosef] spoke to his brothers, and that the brothers had learned how to speak in Yosef's language.

Through this we can understand the story of Yosef and his brothers. The seed of Yosef was created when Ya'akov scornfully snapped, "Am I in the place of G-d". Yosef on the other hand kindly said the exact phrase but with the meaning, "I am subservient to G-d". What this means is that the this aspect of Yosef within Yisrael is small, misunderstood, and scorned. The brothers in contrast were drawn from the same phrase but the way the Ya'akov said it. Yosef is the tikun (correction). This will cause much bitter conflict but in the end Yosef will prevail and all of the brothers will speak his language.



To view on YouTube click:        http://youtu.be/5oygz3t2oWw



To read on Blogger click:



תרגום לעברית              
http://dyschreiber.blogspot.com/2013/12/blog-post_11.html

Wednesday, December 4, 2013

VaYigash ויגש – Pangs of Conscience

In parshas VaYigash Yehuda offers to take Benjamin's place as a slave in Egypt. The viceroy of Egypt, who is not recognized by his brothers as Yosef, has accused Benyamin of stealing an expensive goblet from his table, thereby incurring the penalty of servitude. Attitudes have rapidly shifted during this episode. When first accused the brothers strongly deny guilt saying that the one that is found with the stolen property should die and the rest should become slaves. When the cup is found in Benyamin's sack, Joseph in the garb of Tsafnath Pane'ach declines the offer saying only the guilty party should be enslaved. He than blithely tells them to return to their father in peace.

Judah reacts with horror to this suggestion. He explains that he has guaranteed Benyamin's safety saying that if he does not safely return him, "I will have sinned against my father for all time", (Genesis 44:32). He continues that Benyamin is the last surviving son of their father's most beloved wife. Ya'akov only consented to release him under the threat of starvation and said that if a tragedy befalls Benyamin it will send his head down to the grave in misery. At this point Yosef reveals himself to his brothers and tells them that he has forgiven them for selling him into slavery. He instructs them to bring the entire family down to Egypt, where he will support them well because there remain five years of famine.

We see from this that Yehuda preferred to be a slave in Egypt rather than return to his father without Benjamin. The Ramban explains he felt that it would better to be a slave the rest of his life rather than see his father constantly crying and in mourning over this. The Targum Yonasan compares it to seeing his father stabbed and strung up. The Sforno comments that Yehuda preferred to be a slave and have Benyamin go free, so he would not have to accept the blame of having sinned against his father for all time.

Essentially what Yehuda is experiencing is a fear of sin. The effects of sin are seen in the story of King Saul. After he violates the word of Hashem in failing to totally destroy Amalek the spirit of Hashem departs from him and a bad spirit from Hashem kicks (ובעתתו) him (1 Samuel 16:14). The Metsudas Tsion explains kicking as frightening and shaking him. The Radak explains it as being kicked until he has lost his mind. Things get worse for Saul. He engages in a mad chase after David, is defeated in battle by the Philistines, and commits suicide to avoid being captured and most likely tortured by a very cruel enemy. Shaul HaMelech, though, is not considered an evil man. On the contrary he is reckoned as a tsadik. The medium for his destruction were feelings of guilt.

The lesson is that there is a power in heaven that fills the world including the recesses of the human heart. The shallow lie that Yosef was killed by an animal created a miserable situation for Yehuda. There was an aspect of kindness in the chastisement from Yosef in that Yehuda learned something. In addition not only was the sin of the sale of Yosef forgiven but he merited also to lead the family to Egypt, and to be the father of the royal line of Israel.





To view on YouTube click:        http://youtu.be/DlbiHvuVtz0

To read on Blogger click:
http://dyschreiber.blogspot.com/2013/12/vayigash-pangs-of-conscience.html
  
תרגום לעברית               
http://dyschreiber.blogspot.com/2013/12/blog-post.html 


ויגש - רגשות אשם

בפרשת ויגש יהודה רוצה לקחת את מקומו של בנימין להיות עבד במצרים. המשנה למלך מצרים, שאינו מוכר על ידי אחיו כיוסף, האשים את בנימין בגניבת גביע יקר מהשולחן שלו, ובכך שתעורר  את העונש של עבדות. עמדות השתנו במהירות במהלך הפרק הזה. כשהאשים את האחים הראשונים מכחיש בתוקף אשמה ואמר, "אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים", (בראשית מד ט).

יהודה מגיב עם אימה להצעה זו. הוא מסביר, "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים", (בראשית מד לב). הוא ממשיך כי בנימין הוא בנו שהמת האחרון של אשתו האהובה ביותר של אביהם. יעקב הסכים רק כדי לשחרר אותו תחת האיום של רעב ואמר שאם,"וקרהו אסון והורדתם את שיבתי ברעה שאלה", (בראשית מד כט). בשלב זה יוסף חושף את עצמו לאחיו ואומר להם שהוא סלח להם על שמכר אותו לעבדות. הוא מצווה עליהם להביא את כל המשפחה למצרים, שבו הוא יתמוך בהם עם לחם לפי הטף משום שנותרו חמש שנות רעב.

פירוש "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" (בראשית מד לד):
·         הרמב"ן :  ואמר כי איך אעלה אל אבי. להודיעו כי יבחר להיות עבד עולם מעלותו אל אביו בלתי הנער שלא יוכל לראות ברעתו כי יבכה תמיד ויתאונן עליו כל היום.
·         תרגום יונתן:  אֲרוּם הֵיכְדֵין אֶסַק לְוַת אַבָּא וְטַלְיָא לֵיתוֹי עִמִי דִלְמָא אֶחֱמֵי בְּבִישְׁתָּא דְתִבְרַז יַת אַבָּא. פירוש יונתן: דְתִבְרַז – ל' דקירה ונעיצה . . . מחרוזות של גדים
·         ספורנו: לפיכך אני מבקש להיות עבד תחתיו כדי שלא אחטא לאבי כל הימים כמו שקבלתי עלי

בעיקר יש ליהודה יראת חטא בזה. ההשפעות של חטא נראות בסיפורו של שאול המלך. אחרי שהוא מבזבז את דבר ה 'בכך שלא להרוס את עמלק לגמרי. כמ"ש, "וְרוּחַ ה' סָרָה מֵעִם שָׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת יְהוָה", (שמואל א טז יד). פ' המצודת ציון:  ובעתתו. מלשון בעתה וחרדה : רוח רעה. רוח מחריד ומרעיד. פ' הרד"ק - בעתה אותו, עד שלא הי' בדעתו.

המצב מחמיר על שאול. הוא עוסק במרדף משוגע אחרי דוד, הוא הובס בקרב על ידי הפלשתים, ומתאבד שלא להיתפס וסביר להניח שעונה על ידי אויב אכזרי מאוד. שאול המלך, אם כי, לא נחשב איש רע. אדרבה נחשב צדיק. הגורם להשמדתו היו רגשות אשם.

הלקח שיש כוח בשמים שממלא את העולם, כולל תעלמות לב האדם. השקר השטחי שיוסף נררג על ידי חיה רעה הביא למצב אומלל ליהודה. היה בחינת חסד שתוכחה מיוסף למד יהודה משהו. בנוסף לא רק את חטא של מכירתו יוסף היה נמחל, אלא הוא זכה גם להנהיג את המשפחה למצרים, ולהיות האב לשושלת המלוכה של ישראל.



To view on YouTube click:        http://youtu.be/DlbiHvuVtz0

To read on Blogger click:
http://dyschreiber.blogspot.com/2013/12/vayigash-pangs-of-conscience.html
  
תרגום לעברית               
                                                                              http://dyschreiber.blogspot.com/2013/12/blog-post.html 


Wednesday, November 27, 2013

מקץ – רעב לדבר ה'

בפרשת מקץ יוסף זומן כדי להסביר את המשמעות החלומו של פרעה. חלומו של פרעה, "מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר . . .  הנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר . . . ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה", (בראשית מאי ח כא).  הנושא חוזר על עצמו, אבל עם שבלים חיטה ולא עם פרות.

אימחותפ נחשב להיות יוסף
חלומו של פרעה דומה לחלומו של יוסף על האלומות של אחיו שנכנע לאלומה שלו בכך שחיטה היא הסמל. בנוסף מה הוא בעצם אותו החלום חוזר על עצמו. זה דומה לחלום של ציפורים אוכלות את העוגה שנערם על ראשו של האופה המלכותי בכך שהוא מבשר להשמדה. זה שונה מהחלום של מלצר יין הנחת כוס יין ביד פרעה וחלומו של יעקב של סולם לשמים שבאלה יש עניין של עלייה.

אפשר לפרש את חלומו של פרעה ואירועים שלאחר מכן כתאורה של מחזור צדיק, במיוחד כאשר נחשבו עם החלומות האחרים בחומש. המספר שבע סמל של הקב"ה שברא את העולם בשבעה ימים. יופי אם זה שוורים או שעורה בחינת דביקות לצדיק. מתחיל ללמוד תורה יש שמחה והתלהבות בגלל הרעיונות גבוהים ומעודנים הרבים שלה.

במשך שהזמן מתחיל להרגיש חובה בקשור לרעיונות שלא כל כך נעימים. אחד מהם הכרת הטוב לצדיק. בנקודה זה מתחיל לבעוט. לאט לאט מתחיל לנטוש את התורה שכבר למד עד כאילו מעולם לא למד תורה בכלל.

זוהי המשמעות של המכוער אוכל את כל מה היפה, אבל המכוער משאר כמו שהיה. יש רמז בזה בפרקי האבות ו ג שאומר חיוב לכבד את כל האנשים שלמדו אותו משהו ולא משנה כמה קטן. הוא מתאר את שבחיו של דוד המלך אחיתופל שלימדו אותו שתי הלכות. המקור הוא תהילים נה שבו דוד מלך מקונן על נופת רוחני של אחיתופל. הבגידה האישית מריר במיוחד כפי שהוא אומר, "אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש", (שם טו).

בגלל שחיתות חברתית, הצדיק השמיץ ומבודד. זו קנאתם של האחים כלפי יוסף קורצא נגדו על ידי אשת פוטיפר. אחרי הם המכירת יוסף לעבדות במצרים והמאסר שם. עם זאת, אף בסביבה האומללה הזה, הוא ממשיך להצטיין ומפרש את החלום של משרתיו של פרעה כראוי.

אחרי שנתיים יוסף הובא מהכלא לפתר את חלומו של פרעה נסערת. החלום מנבא רעב אחרי זמן של שפע. להוקיר החוכמה והבנתו של יוסף, הוא נותן לו שליטה מוחלטת של האומה. גם הרעב וניסיונות הביאו את אחי יוסף אל מבט שלו. כאשר המשפחה מתאחדת, הם גם קיבלו את מנהיגותו. יוסף ואז נותן זרעים לעם והרעב נגמר.


רואים העלייה וירידה של הצדיק ולאחר ה הממסד חזק שלו. מסקנה הוא שאפילו הרעיונות הקשים של הצדיק א אפשר לדחוף לעולם. אדרבא סופו של דבר יהיה רעב לדברים שבהתחלה נדחו.




To view on YouTube click:       http://youtu.be/pJzDL2w6K40


To read on Blogger click:
http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/mikayts-famine-for-word-of-g-d.html



תרגום לעברית              
http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/blog-post_27.html

MiKayts מקץ – Famine for the Word of G-d


In parshas Mikayts Yosef is called upon to explain the meaning of Pharaoh's dream. In Pharaoh's dream seven very beautiful cows spring from the Nile. They are followed by seven very ugly cows that proceed to consume the beautiful cows but remain as ugly as ever. The theme is repeated but with stalks of wheat rather than with cows.

Pharaoh's dream resembles Joseph's dream of his brothers' sheaves bowing to his sheaf in that both use wheat as a metaphor. In addition what is essentially the same dream is repeated. It is also similar to the dream of birds eating the cake stacked on the royal baker's head in that it is a harbinger of destruction. It differs from the dream of the wine steward placing the cup of wine in Pharaoh's hand and Ya'akov's dream of a ladder to heaven in that these contain messages of ascension.

It is possible to interpret Pharaoh's dream and subsequent events as shedding light on the cycle of a tsadik especially when considered with the other dreams in the Chumash. The number seven is a symbol of the G-d that created the world in seven days. Beauty, whether it is bulls or barley, conveys the idea of attachment to the tsadik. When a person starts learning Torah he is happy and enthusiastic because of its many high and exquisite ideas.

As time goes by the student begins to feel a sense of obligation in regards to ideas that are not so pleasing. Among them is that special recognition is due to a tsadik. At that point he begins to rebel. Little by little he begins to abandon the Torah he has learned until it is as if he never learned Torah to begin with.

This is the meaning of that which is ugly entirely consuming that which is beautiful, but remaining as ugly as it ever was. It is alluded to in Ethics of our Fathers (6:3) which states that one is obligated to honor all people who have taught him something regardless of how small. It describes King David's praises of Achitophel who taught him two halachas. The source is Psalm 55 where David HaMelech laments Achitophel's fall. The personal betrayal is particularly bitter as it says, "that together we had sweet insights in the House of G-d where we went with feeling", (Ibid 15).

Because of societal corruption, the tsadik is slandered and isolated. This is the jealousy of the brothers towards Yosef and the false accusation against him by the wife of Potiphar. They are followed by the sale of Yosef into Egyptian slavery and his subsequent imprisonment there. However even in this miserable environment, he continues to excel and properly interprets the dream of Pharaoh's servants.

Two years later Yosef is fetched from jail to interpret an agitated Pharaoh's dream. The dream prophesies a famine after a time of plenty. Appreciating Yosef's wisdom and understanding, he gives him total control of the nation. Famine and life experiences have also brought Yosef's brothers over to his point of view. When the family is reunited, they also accept his leadership. Yosef then gives seeds to the people and the famine is over.


What we see is an elevation and descent of a tsadik then his firm establishment. The idea is that not even the difficult ideas of the tsadik can be permanently suppressed. On the contrary ultimately there is a famine for the words that at first were rejected.


To view on YouTube click:       http://youtu.be/pJzDL2w6K40


To read on Blogger click:
http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/mikayts-famine-for-word-of-g-d.html



תרגום לעברית              
http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/blog-post_27.html

Wednesday, November 20, 2013

וישלך - היאבקות עם השטן

פרשת וישב מציג יוסף אומר, "אלה תלדות יעקב", (בראשית לז ב). פרש"י: ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף זה נשטם וזה נשטם זה אחיו מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו וכן הרבה. הלשון דומה בקשור ליצחק שהיה הדור הבא אחרי אברהם. "ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק",  (בראשית כה יט). פרש"י: קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם. כמו כן היה לו קשיים עם אחיו ישמעאל.

"וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא", (בראשית לז ג). פירוש הרמב"ן: שנולד לו בעת זקנתו ואונקלוס תרגם ארי בר חכים הוא ליה שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו דבר אחר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו לשון רש"י וכן אמר רבי אברהם כי בן זקונים שהולידו לזקוניו והוא בן תשעים ואחת שנה וגם אחיו בנימין קראו ילד זקונים קטן. ואיננו נכון בעיני כי הכתוב אמר שאהב את יוסף מכל בניו בעבור שהוא בן זקונים וגם כל בניו נולדו לו בזקוניו והנה יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק כשנה או שנתים והנראה בעיני כי מנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו והוא נשען על ידו תמיד לא יפרד ממנו והוא נקרא לו בן זקוניו בעבור שישרתו לזקוניו והנה לקח יעקב את יוסף לדבר הזה והיה עמו תמיד ועל כן לא ילך עם הצאן ברעותם במקום רחוק. ואונקלוס שאמר "בר חכים" ירצה לומר שהיה בן דעת וחכם בעיני אביו וטעמו כטעם זקנים ותרגם בילד זקונים בר סבתין כי לא אמר הכתוב בכאן "כי בן זקונים היה" אבל אמר "הוא לו" שהיה כן בעיניו וזאת כונתם באמרם (ב"ר פד ח) כל מה שלמד משם ועבר מסר לו לומר שמסר לו חכמות וסתרי תורה ומצאו משכיל ובעל סוד בהם כאלו היה זקן ורב ימים עכ"ל. לכן יוסף היה בקי חריף של כל חכמת יעקב הוא היה זקן ומלא ניסיון.

החומש לעתים קרובות יראה קו אבות כגוף עצמאית וחשובה. יוסף הוא ייחודי בין האחים בכך שהוא המשך של האבות בניגוד למייסד של קו חדש ועצמאי. כתוצאה מכך הוא עובד על קידום עניינים המשפחה שבאו לפניו, שחלקם קשים מאוד.

"יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם", (בראשית לז ב). בקשר עם שיוצבו להשגיח על אחיו יוסף ניתן על ידי אביו חלוק מפוארת. אבל בלהה וזלפה היו פילגשים, וכתוצאה מכך בני לאה, המכונה ילדיהן עבדים. רבה זמן יוסף ואחיו בנימין הוגדלו על ידי בלהה. לכן, לא בלתי צפוי שהוא מתלונן שכל האחים צריך להיחשב אחים ושהאמהות שלהם צריכים להיקרא נשיו של יעקב גם כן.

זה שונה מהמצב של ישמעאל, שאינו יורש אברהם עם יצחק, והגר שנחשב תמיד שפחה. כביכול יוסף אומר שהבנה המשפחתית התקדמה. אף אחד מבניו של האב הוא להתחשב עבד אלא כולם האחים. עם זאת, אחד האחים עכשיו הוא נסיך.

נושא זה בא לידי ביטוי בחלום של השמש, ירח ואחד עשרה כוכבים משתחווים ליוסף. אפשר שהיו כוכבים בהירים כהים וארבעה ירחים. הרעיון הוא שהם צריכים לראות את קצת כמו בנים של רחל. יעקב מבין שהחלום הוא נבואה כמשיחה וקבל יוסף כמנהיג של המשפחה. אבל יש אותו עניין בפנימייתו של עצמו ושל אברהם.
הרעיון שהאמהות יהיו בנויה על ידי מתן שפחות  שלהם לבעלים שלהן נובע מרעיון שהבן מהגוף של הפילגש יהיה בנו המאומץ של הגברת. אחרי הרבה ייסורי האחים מקבלים את הרעיון הזה בלב שלם  ואומרים ליוסף, שהם תופסים בשעתו כמשנה למלך מצרים, "ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו", (בראשית מב יג).

הבעיה היסודית יותר היא כי למרות של דור חדש ומראש חדשים. כאשר אדם מתחיל ראשון שיש ילדים חוסר ניסיונו מאלץ אותו להסתמך על הסיוע של הוריו. לכן את הילדים בוגרים יותר מושפעים ממסורות משפחתיות. עם זאת, עם הצעירים שהוריהם מסוגלים באופן מלא ולגדל אותם כראות עיניהם. זה כולל מתן על החוכמה ואת הערכים שהם רואים חשובים. זה יוצא שידע שההורה לקח כל החיים לרכישה הם חלק מהחינוך הבסיסי של הילד. לא פחות התמימות של בני נוער היא הווה. אולי יש אהבה מיוחדת על ידי ההורה כי הילד הוא לקדם את אמונות עמוקות שהתקיימו אך מוסתרת. זה, אם כי, עשוי לעורר קנאה, בנוסף להתנגדות הרגילה לרעיונות חדשים.

העניין היסודית הוא דור חדש וקידום חדש. כאשר אדם מתחיל להביא ילדים לעולם החוסר ניסיונו מאלץ אותו להסתמך על הסיוע של הוריו. לכן את הילדים בוגרים יותר מושפעים ממסורות משפחתיות. מה שאין כן, עם הצעירים, שהורים מסוגלים באופן מלא ולגדל אותם כראות עיניהם. זה כולל מתן על החוכמה ואת הערכים שהם רואים חשובים. התוצאה היא שלקט שלקח שהאב מכל ימי  חייו הם חלק מהחינוך היסודי של הילד. אעפ"כ התמימות עדיין נמצא בנוער. אולי יהיה אהבה מיוחדת כי הילד מתקדם את אמונות עמוקות שהתקיימו אך מוסתרת. לפעמים זה מעורר קנאה, בנוסף להתנגדות הרגילה לרעיונות חדשים.

סיפורו של יוסף הוא ביטוי של הרעיון הקבלית של אור מלמעלה שהאיר לתוך עולם אפל. הוא הנזיר של האחים. משמעות דבר הוא יכול לבטא רעיונות רחשים שזמנו הגיע. עם זאת התובנה המיוחדת הזה מגיעה עם משא של מתנגדים ופרישות.



לע"נ אהרן בן יוסף ז"ל, סבא,  נלב"ע כז טבת תשכ"ו           


To view on YouTube click:      http://youtu.be/cBoffvzkk5k


To read on Blogger click:

תרגום לעברית              
http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/blog-post.html