שמות - לב פתוח # 49

בפרשת שמות משה רבינו בורח ממצרים כדי להימלט מכעסו של פרעה. הוא מוצא מלט אצל יתרו כהן הגדול הוגלה מדין ומתחתן עם בתו ציפורה. " ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלקים חרבה.  וירא מלאך יהוה אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל. ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה. וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה," (שמות ג א ב). בנקודה זו מלאך ה' קורא למשה מתוך האש ומן אותו להיות מנהיגם של ישראל ולקחת עמו משעבוד מצרים.

רש"י  אחר המדבר. להתרחק מן הגזל, שלא ירעו בשדות אחרים: עכ"ל. הוא עשה זאת כי הוא היה אדם ישר והיה בניגוד לרועים אחרים בכך שהוא נזהר שלא לגנוב בטעות. אור החיים   ומשה וגו' וינהג וגו'. פירוש כי ה' סבבו לעשות כן. או שהוא נהג כמנהגו והצאן הלכו שמה אל הר וגו' כי שם ידבר אליו האלקים: ספורנו:  ויבא אל הר האלהים חורבה. הוא לבדו להתבודד ולהתפלל. הצד השוה ביניהם הוא שמשה נמשך לקדושה באופן מודע, באופן לא מודע, או על ידי רצונו של הקדוש ברוך הוא.

כלי יקר  ומשה היה רועה את צאן יתרו. אמרו המפרשים לפי שכל רועה פסול על שמרעים בהמות בשדות אחרים וחשודים על הגזל ע"כ אמר שצאן אלו היו של יתרו ואין אדם חוטא ולא לו, אבל מ"מ הוצרך להודיע שהיה רועה כי רוב הנביאים באו לידי נבואה מתוך הרעיה כי הנבואה צריכה התבודדות וע"י שיראה השמים מעשה ידי אלהים כמ"ש (תהלים ח.ד) כי אראה שמך מעשה אצבעותיך וגו' כי עי"ז תהיה כל מחשבתו במציאת הש"י עד אשר יערה עליו ממרום רוח ה', מה שאינו מצוי כל כך ביושב בביתו או בעושה איזו מלאכה אחרת בשדה, זולת הרועה היושב פנוי ברוב הזמנים.

רש"י  אסורה נא. אסורה מכאן להתקרב שם: ספורנו  אסורה נא ואראה. אתבונן ואראה.

הרמב"ן   ורבותינו אמרו בבראשית רבה (צז ד, ועי' שמו''ר ב ח) מלאך זה מיכאל, רבי יוסי הארוך בכל מקום שהיו רואים אותו היו אומרים שם רבינו הקדוש, כך כל מקום שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה. נתכוונו לומר שמתחלה נראה אליו מיכאל ושם כבוד השכינה, והוא לא ראה הכבוד כי לא הכין דעתו לנבואה, וכאשר כיון לבו וסר לראות נתגלה אליו מראה השכינה ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה.

 הערת פרשנות אחרת, כי בהדור של חפצים רגילים יש רמז לנוכחות ה' ושבו אדם תופס אותו ככזה, הוא מוכן להתגלות משמים.

ספר הכוזרי  עז:  וְאַל יִהְיֶה רָחוק בְּעֵינֶיךָ הֵרָאות רָשְׁמֵי עִנְיָנִים אֱלוהִיִּים נִכְבָּדִים בָּעולָם הַזֶּה הַתַּחְתּון, כְּשֶׁיִּהְיוּ הֶחֳמָרִים הָהֵם נְכונִים לְקַבֵּל אותָם. וְזֶהוּ שׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה וְשׁרֶשׁ הַמֶּרִי. תניא  ליקוטי אמרים  פרק כט : ועתים רבים יש להם טמטום הלב שנעשה כאבן ולא יכול לפתוח לבו בשום אופן לעבודה שבלב זו תפלה. וגם לפעמים לא יוכל להלחם עם היצר לקדש עצמו במותר לו מפני כבדות שבלבו. . . וזאת היא עצה היעוצה בזהר הקדוש דאמר רב מתיבתא בגן עדן אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה כו'. עכ"ל. הרעיון הוא שאדם שחטא צריך לאפשר לעצמו לחוות צער על מנת להסיר את גסות לב שהוא יוצר מחסום בינו לבין הקב"ה.

כך לומדים ממשה והסנה הבוער שאדם צריך רגש לסביבתם. במיוחד שלבו  פתוח לסימנים של ה' בעולם הגשמי הזה. דווקא לדברים שלא יכול להיות מוסבר על ידי הטבע. אם אישטוב מתנהג כזה הנטיות הרגילות שלו תביא אותו לאמונה ה' ולדברו.

http://dyschreiber.blogspot.com/2013/12/shmos-open-heart.html