Thoughts for the Month of Nissan

בס"ד 

The Chumash fixes Nissan as the first month because it contains the anniversary of the exodus of the children of Israel from Egypt. The birthday of the world is considered to be Rosh Hashanah which is the first day of Tishrei. The Mishna in fact lists four months as being the start of a new year for various reasons. For example Shvat contains the new year for trees.

The number twelve is important in Jewish thought. There are twelve tribes of Israel. The Sefer Yetzira breaks the 22 letters of the Hebrew alphabet into three groups: 3 mothers, 7 doubles, and 12 simple letters. The letter ה is crowned with conversation. From it came the constellation Aries (the lamb) in the universe, the month of Nissan in the year, and the right foot in the human body. The Kabbalah notes that there are twelve permutations of the letters of the Tetragrammaton and matches them with the twelve months. The first is how it is normally spelled and that is matched with the first month Nissan. Combining these ideas to arrive at new insights is encouraged.

It seems to me that the hint concerning Nissan is that it's important to start off the year on the correct foot. This means being able to recognize the will of God especially when it is clear. Later on it will be possible to discern the will of God even when it is jumbled or even backwards. Part of this comes from being as humble as a lamb. 

Freedom is the central theme of Passover. Making Nissan the first month means that it's important to always keep it in mind. It should be part of our conversation, particularly at the Passover Seder. Similarly persecution should be hated and a person in that unfortunate situation should leave it at the first opportunity and quickly.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

גמ' ברכות נא - אחת מששים לנבואה # 404

בס"ד

מספר עמודים בגמרא (ברכות נ"ה) עוסקים בדיונים על חלומות. נקודת המבט הכללית היא שחלומות הם שישים של נבואה ושחלום שאינו מפורש הוא כמו מכתב שאינה נפתחת. בדרך כלל אדם מוצג בחלומו רק את מחשבות ליבו. בנוסף, גם חלום שיתגשם מכיל אלמנט כלשהו של שטויות.

כדוגמה מובא סיפורו של יוסף הצדיק שחלם: שהשמש, הירח ואחד עשר כוכבים השתחוו לו. הכוכבים מייצגים את אחיו, השמש את אביו, והירח את אמו. אולם אמו, רחל, נפטרה לפני שנים. בדרך כלל, ניתן לפרש את החלום כאומר שהוא נעשה למנהיג המשפחה מעל כל אחד מאחיו, אביו או נשותיו האחרות של אביו. בכל מקרה זה לא מתאים בצורה מושלמת. ישנם חלומות נוספים בתנ"ך, במיוחד בספר דניאל. לגבי יוסף מציינת הגמרא כי עברו עשרים ושתים שנה עד שהתממשה.

חלק מהסימנים לכך שחלום יתגשם הם חלום של בוקר, וכזה שמתפרש בתוך חלום, או אם הוא חוזר על עצמו. אם אדם מתעורר ועולה בראשו פסוק מסוים, זה נחשב נבואה קטנה. לגבי חלומות טובים ורעים התלמוד ממליץ לומר, ״וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ״, (זכרי' ינב) זאת הוא כאשר חלם חלום רע. אך כאשר חלם חלום טוב יש לומר: "וְכִי הַחֲלוֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ? וְהָכְתִיב ״בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ״,(במדבר יב ו, גמ' ברכות נה:). נוסחאות אחרות מובאות גם אם אדם מבולבל או מוטרד. אחד מייעץ לאדם נוסח התפילה הנאמר בהרכב של שלושה אנשים כבית דין, זה ימשיך לפרש ולשנות את החלום לטובה. ניתן למצוא את הטקסט בהרבה ספרים.

התלמוד חוקר את האמירה, שכל החלומות הולכים אחרי הפה. זה מתחיל בסיפורו של רַבִּי בְּנָאָה שהסביר שהיו בירושלים 24 מפרשי חלומות. פעם הוא חלם חלום והוא התייעץ עם כולם. לכל אחד מהם הייתה פרשנות אחרת וכולם התגשמו (שם).

לאחר מכן מספרת הגמרא כי בַּר הֶדְיָא היה מפרש חלומות. למי שנתן לו שכר היה מפרש את החלום לטובה, ולמי שלא נתן לו שכר, יפרש את החלום שלא בטובתו. הייתה שורה של מקרים שבהם גם אַבָּיֵי וגם רבא ראו חלום זהה והם ביקשו מבַּר הֶדְיָא לפרש אותו. אביי נתן לו כסף ושילם את שכר טרחתו, ואילו רבא לא. להלן סדרה של חלומות עם פרשנות טובה ורע.

גם אביי וגם רבא היו כורמים. בחלום אחד אמרו לו שראינו בשר על פי חביות. אצל אביי הפירוש היה שהיין שלו יהיה טעים עם בשר וכולם יקנו אותו. מצד שני אמר לרבא שהיין שלו יהפוך לחומץ וכולם ישתמשו בו כדי להשרות את בשרו. בחלום אחר ראו רימון משתרש על פי חביות. לאביי אמר שעסקך ירבה כרימון יש לו גרעינים. לרבא אמר שהעסק שלך יתקלקל כרימון. בסוף רבא מגלה שהדברים הרעים האלה קרו לו כי החלום עוקב אחר הפירוש. לאחר מכן הוא מקלל את בר הדיא ודברים נוראיים קורים לו (ראה ברכות נו.).

נראה שחלומות נוטים להעצים את כוחה של הסוגציה בתנאי שיש בהם צליל של אמת. במצבים מסוימים הם קובעים את מהלך אירועי העולם באמצעות השפעתם על העולם המטפיזי כפי שהיה במקרה של יוסף. בדרך כלל למרות שהם חושפים מה נמצא בתת המודע של אדם ועשויים לספק פתרונות לקשיי החיים.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Brachos 55b - One-Sixtieth of Prophecy

 בס"ד

The Talmud (Brachot 55) spends a number of pages discussing dreams. Its general point of view is that dreams are one sixtieth of prophecy and that a dream that is not interpreted is like a letter that is not opened. Typically a person is shown in his dream only the thoughts of his heart. In addition, even a dream that will be fulfilled contains some element of nonsense. 

As an example it brings the story of Yosef who dreamt that the sun, the moon, and eleven stars bowed down to him. The stars represent his brothers, the sun his father, and the moon his mother. However, Rachel, his mother, had passed away years ago. Generally though the dream can be interpreted as saying he was being made the leader of the family above any of his brothers, his father, or his father’s other wives. In any case it doesn't fit perfectly. There are other dreams in the Tanach particularly in the book of Daniel. Concerning Yosef, the Gemara points out that it took twenty-two years before it came true. 

Some of the signs that a dream will be fulfilled are a dream of the morning, one that is interpreted within a dream, or if it is repeated. If a person wakes up and a specific verse comes to mind, it is considered a minor prophecy. Concerning good and bad dreams the Talmud advises to say “dreams speak falsely” (see Zechariah 10:2) for a bad dream. For a good dream, “I speak with him [a prophet] in a dream”, (see Numbers 12:6) can be said. Other formulas are also brought if a person  is confused or distraught. One advises after religious services for a person to assemble three people as an ersatz beit din who will proceed to interpret and change the dream for good. The text can be found in many prayer books. 

The Talmud explores the statement, “All dreams go after the mouth”. It starts with the story of Rabbi Bena’a who explained that there were 24 interpreters of dreams in Jerusalem. Once he dreamed a dream and he consulted all of them. Each of them had a different interpretation and all of them came true (see Berakhot 55b). 

 

The Gemara then relates that Bar Haddaya was an interpreter of dreams. For one who gave him a fee, he would interpret the dream favorably, and for one who did not give him a fee, he would interpret the dream unfavorably. There was a series of incidents in which both Abaye and Rava saw an identical dream and they asked bar Haddaya to interpret it. Abaye gave him money and paid his fee, while Rava did not. What follows is a series of dreams with a good and bad interpretation. 

Both Abaye and Rava were vintners. In one dream they said to him, “We saw meat on the mouth of barrels”. For Abaye the interpretation was that his wine would be tasty with meat and everyone would buy it. On the other hand he told Rava that his wine would turn to vinegar and everyone would use it to soak their meat. In another dream they saw a pomegranate taking root on the mouth of barrels. To Abaye he said that your business will multiply like a pomegranate has seeds. To Rava he said that your business will spoil like a pomegranate. In the end Rava finds out that these bad things happened to him because the dream follows the interpretation. He then curses bar Haddaya and horrible things happen to him (see Berakhot 56a).

It would seem that dreams tend to enhance the power of suggestion provided they have the ring of truth. In some situations they determine the course of world events through their influence on the metaphysical world as was the case with Yosef. Generally though they reveal what is in a person’s subconscious mind and may provide solutions to life’s difficulties. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

מלכים א ט ג - תשומת לב ואהבה # 403

 בס"ד

מלכים א 5:26 עד 9:9 הוא סיפור בניית בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך. לאחר מכן התנ"ך מתפוגג לנושאים שונים. זה מובא גם בספר דברי הימים עם כמה וריאציות. בסיום הבניין אלוקים מדבר עם שלמה. שלוש נקודות מובאות. הראשון הוא שהקב"ה מקדש את בית המדרש לשמו ועיניו ולבו יהיה בו כל הזמן (ראה מלכים א ט, ג).

מקדש: לשון נישואין. ניתן להרחיב את המטאפורה.

לשמו: דוגמאות 1. האישה לוקחת את שם בעלה כך גם בית המקדש מקבל את שם ה'. 2. מוסד חינוך שם את שמו על תלמיד במתן תעודה המשמשת כאות הצטיינות.

עיניים: לשון תשומת לב

לב: רגשות במיוחד אהבה ודאגה

המשמעות היא שבית המקדש תמיד ייחשב כמקדש דתי במיוחד בקרב היהודים. זה יהיה גם מוקד תשומת הלב שלעתים קרובות הוא רגשי.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

1 Kings 9:3 - Attention and Love

 בס"ד

From 1 Kings 5:26 to 9:9 is the story of the building of the first Temple by King Solomon. After that the Tanach fades into different subjects. It's also brought in the book of Chronicles with some variations. At the conclusion of the building G-d speaks to Shlomo. Three points are made. The first is that G-d is sanctifying the Beis Midrash to His name and His eyes and his heart will be on it constantly (see 1 Kings 9:3).

Sanctifying: language of marriage. The metaphor can be expanded on. 

To his name: Examples 1. The woman takes the name of her husband so too the Temple takes on the name of G-d.  2. An educational institution puts its name on a student by giving them a certificate that is used as a mark of distinction.   

Eyes: Language of attention

Heart: Emotions especially love and concern

What this means is that the Temple will always be considered as a religious shrine particularly among the Jews. It will also be the focus of attention that is often emotional.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

יחזקאל לג י יא - מלאכה ואופי # 402

בס"ד 

הנביא יחזקאל מתאר את בנייתו מחדש של בית המקדש. לפרפראזה הוא מתחיל באומרו, אתה בן אדם, תאר לבית ישראל את בית המקדש, למען יתביישו בעוונותיהם; וימדדו את התכנית. כשהם מתביישים בכל מה שעשו, הכר להם את צורת בית המקדש ואת נושאיו החשובים, יציאותיו וכניסותיו - צורתם השלמה, ואת כל הכללים וההנחיות הנוגעים לתכנית כולה. כתוב אותו לנגד עיניהם, כדי שיוכלו לעקוב בנאמנות אחר כל התוכנית שלו לרבות תקנותיו. (ראה יחזקאל לג י יא). הוא מצמיד מיד את החרטה על החטא לבנייה בפועל. מיד להלן תיאור מילולי של המזבח שעליו מביאים קורבנות בהמה. היה לי קשה להבין את הטקסט. מכיוון שהבנתי שאני צריך דיאגרמה, עשיתי חיפוש בגוגל על ​​הפסוקים. בתמונות היו מספר דיאגרמות המראות את המידות וברגע שהבנתי את התרשים הבנתי את הטקסט.

על פסוקים אלו מעיר הרד"ק כי יתביישו בעבירותיהם, וחלק מהמבוכה תהיה ההכרה שבין הנזקים שנגרמו מעבירות אלו היה חורבן בית המקדש. לכן, אמור להם שהמקדש שייבנה בעתיד לעולם לא ייהרס כי הם לא יעשו דברים רעים כאלה שוב.

המלבי"ם מסביר גם כי ההנחיות כיצד לבנות את בית המקדש מתייחסות לא רק לבנייה אלא גם למושגים. זה כולל רמזים רוחניים הנוגעים להשגחת ה' שאינם תלויים בכללי הטבע. אלא זה תלוי במצב ובתכולת נשמתם של הבונים המשמשים דגם בית המקדש. משמע שנפשם החיה מרוממת לשמים עד כדי כך שהקדושה מוטלת עליה. כתוצאה מכך צורת בית המקדש תלויה בצורת נפש האדם וזה יעמוד בקנה אחד עם מידות וצורת התורה.

הרעיון הבסיסי הוא שאופי ומלאכה שלובים זה בזה. אם לאדם יש אופי רע אין סיכוי שתהיה לו יכולת לבצע משימה קדושה כמו בניית בית המקדש. כדי שאדם יבנה את בית המקדש עליו לקלוט לעומק את הקדושה שיש בתורה ובעולם הגשמי. הרעיון הוא שבית המקדש הוא ביטוי לנפשם של הבונים וכל ישראל בדרגות שונות הם בוני בית המקדש. לרעיון הזה יש השלכות. זה אומר שכל עבודה היא ביטוי לנשמה של האדם המבצע אותה. המנטליות, הגישות והניסיון של העובדים חייבים להיות עקביים עם העבודה כדי שהיא תצליח. נראה שמשימה קדושה מאוד יכולה להצליח רק אם היא נעשית על ידי אנשים קדושים מאוד. הנביא אומר שיבוא היום שישראל יגיעו למרומי הקדושה הדרושים לבניית בית המקדש ושהם לעולם לא ירדו מהפסגה הזו.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Ezekiel 43:10-11 - Craft and Character

 בס"ד

The prophet Ezekiel describes the rebuilding of the Temple. He starts by saying, "You, son of man, describe to the house of Israel the temple, that they may be ashamed of their iniquities; and they shall measure the blueprint. When they are ashamed of all they have done, make known to them the form of the Temple and its important themes, its exits and entrances—their complete form, and all the rules and instructions pertaining to the entire plan. Write it down before their eyes, so that they may faithfully follow its entire blueprint including its regulations.", (Ezekiel 43:10-11). It immediately juxtaposes regret for sin with the actual construction. What follows immediately is a verbal description of the altar on which animal sacrifices are brought. I found the text difficult to comprehend. Because I realized that I needed a diagram, I did a Google search on the verses. In the images there were a number of diagrams showing the dimensions and once I understood the diagram I understood the text.

On these verses the Radak comments that they will be embarrassed by their transgressions, and part of the embarrassment will be the recognition that among the damage caused by these transgressions was the destruction of the Temple. Therefore, say to them that the temple that will be built in the future will never be destroyed because they won’t do such bad things again.

 

The Malbim also explains that the instructions on how to build the Temple not only apply to construction but concepts as well. This includes spiritual hints concerning G-d’s providence which do not depend on the rules of nature. Rather it depends on the state and contents of the soul of the builders which serve as the model of the Temple. This means that their living soul is elevated to heaven to the extent that sanctity rests on it. As a result the form of the Temple depends on the form of the human soul and this will be consistent with the measurements and form of the Torah.

The basic idea is that character and craft are intertwined. If a person has bad character there is no way that he will have the ability to perform a task as holy as building the Temple. In order for a person to build the Temple he must have absorbed deeply the sanctity that is in the Torah and the physical world. The idea is that the Temple is a manifestation of the soul of the builders and all Israel to varying degrees are builders of the Temple. This idea has ramifications. It means that any job is an expression of the soul of the person performing it. The workers mentality, attitudes, and experience must be consistent with the work for it to be successful. It would seem that a very holy task can only be successful if it is done by very holy people. The prophet is saying that the day will come when Israel will reach the heights of holiness needed to construct the Temple and that they will never descend from this summit. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com