Masey \ Ethics of our Fathers 3:5 - The Yoke of Torah

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה אוֹמֵר, כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.
וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

Rabbi Nechunia the son of Hakanah would say: One who accepts upon himself the yoke of Torah is exempted from the yoke of government duties and the yoke of worldly cares; but one who casts off the yoke of Torah is saddled with the yoke of government duties and the yoke of worldly cares.  

The above mishna contrasts natural obligations against heavenly obligations. The Bartenura explains that the yoke of the kingdom is the obligations imposed on a person by the king and his ministers. This comes out to be things like obeying civil law, paying taxes, and going into the army. The Bartenura explains that the yoke of worldly cares is the labor and aggravation involved with earning a living, and according to his craft he will be blessed.

A person who accepts the yoke of Torah would be a person whose main preoccupation is religious studies and performing religious precepts. The Kitzur Shulchan Aruch (27:2) explains that all Jews are required to study Torah whether rich or poor, healthy or afflicted, young or old. He then quotes the verse, “Thou shalt meditate on it day and night,” (Joshua 1:8). He then explains that one who does not wish to greatly devote their time to Torah can pay somebody else to learn on their behalf and brings an example from the Talmud. In it Azaria decides to pursue a business career but designates his brother Simon to learn on his behalf and financially supports him. Simon in return gives Azaria a spiritual share in his studies and deeds.

Going a step further there is a story in the Gemara (Buba Basra 8.) In it Rabbi Nachman bar Hisda levies a tax on the rabbis. Rabbi Nachman bar Yitzchak protests saying he has violated Torah, prophets, sacred writing as it says, “In deed the nations are dear but His devoted ones are in His hands”, (Deuteronomy 33:3). Rabbi Yosef commented that the devoted ones are the religious scholars that go from town to town and nation to nation to learn Torah. He then brings a homily from a verse in the prophets to infer that these are the “few that will be free of the obligations of the king and his ministers”, (Hoshea 8:10). Following this approach, the Gemara concludes that talmid chachamim should be exempt from taxes.  The scriptural analysis seems to be convoluted but the Kitzur Shulchan Aruch (144:6) poskins that from the standpoint of the law a very great Talmid Chacham should be exempt from taxes, whether he is rich or poor.

The Meiri describes casting off the yoke of Torah as wasting time in the dealings of the world and not giving over his heart to meditate on Torah and mitzvahs. The Rambam focusing on the choice, comments that in recompense of taking on the yoke Torah, Hashem Yisborach will shield him from the yoke of kings and will lighten up on him the aggravations of the time. Pinchas Kahati expounds on the verse, “Man was born for toil”, (Job 5:7), saying one who does not toil in Torah will be burdened with the yoke of government and the yoke of worldly concerns.

The issue of the yoke of Torah or the yoke of the natural world is a deep issue. It comes out there are religious values and worldly values with a dividing point between them, and a person must decide in which camp he stands. This choice will determine lifestyle, where one will live, the job that will be taken, choice of friends, books that will be read. More subtly it will determine the standards by which a person is judged both by G-d and man. If a person does not choose Torah then he will be forced to go along with the crowd and obey stupid laws, even if he knows what he is doing is nonsense and even damaging. On the other hand if a person chooses Torah, he can even pursue it even if it is politically incorrect. In addition even if it is actually illegal, he will be able to get away with it. To do the right thing is often not good enough. However if one is a messenger of the Almighty, he will be protected.

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/masey-ethics-of-our-fathers-35.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/185.html

YouTube               https://youtu.be/97sW_kK2IvM

מסעי \ אבות ג ה # 185 - העול תורה

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה אוֹמֵר, כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

המשנה לעיל משווה חובות טבעיים כנגד התחייבויות של מעלה. הברטנורא מסביר: עול מלכות - משא מלך ושרים, עכ"ל. משמע זה דינא דמלכותא דינא, לשלם מס, חיוב להתגייס. פירוש הברטנורא: דרך ארץ - עמל וטורח הפרנסה, לפי שמלאכתו מתברכת, עכ"ל.

המקבל את עול התורה הוא אדם שעיסוקו לימודי קודש, לעשות במצוות, וענייני הדת. פירוש הקיצור שלחן ערוך (כז ב):

כל איש ישראל חיב ללמד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין זקן גדול. אפלו עני המחזיר על הפתחים, חיב לקבע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה. ומי שאינו יודע כלל ללמד, או שאי אפשר לו מחמת רב, הטרדות,יספק לאחרים הלומדים, ותחשב לו כאלו לומד בעצמו, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בפסוק שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, זבולן ויששכר עשו שתפות. זבולן עסק בסחורה וספק ליששכר פרנסתו, שיהיה לו פנאי לעסק בתורה. לפיכך הקדים הפסוק זבולן ליששכר,, מפני שתורתו של יששכר על ידי זבולן היתה. וכן מצינו במשנה - זבחים פ"א, שמעון אחי עזריה אומר וכו', ונקרא שמעון על שם אחיו עזריה, לפי שעזריה עסק בפרקמטיא, והיה מספק צרכי שמעון אחיו, שהיה עוסק בתורה, והתנו ביניהם, שיהא חלק לעזריה, בשכר למודו של שמעון. ועל- כל- פנים יתאמץ כל אדם ללמד, אפלו רק מעט, בכל יום ובכל

סיפור בגמרא בבא בתרא ח. יותר חזק:

רב נחמן בר רב חסדא רמא כרגא ארבנן א"ל רב נחמן בר יצחק עברת אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי אדאורייתא דכתיב (דברים לג, ג) "אף חובב עמים כל קדושיו בידך", (דברים לג ג) . . . תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה ישא מדברותיך לישא וליתן בדבורותיו של מקום אדנביאי דכתיב "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים", (הושע ח י). אמר עולא פסוק זה בלשון ארמית נאמר אי תנו כולהו עתה אקבצם ואם מעט מהם יחלו ממשא מלך ושרים אדכתובי דכתיב,  "מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם", (עזרא ז, כד). ואמר רב יהודה מנדה זו מנת המלך בלו זו כסף גולגלתא והלך זו ארנונא.

כל זה לפי דרש אבל פסק הקצש"ע קמד ו:

מי שהוא מחזק לתלמיד-חכם בדורו, דהינו שיודע לשא ולתן בתורה, ומבין מדעתו ברב מקומות הש"ס ופוסקים, ותורתו אמנותו, ואפלו יש לו מעט אמנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי צרכי בני ביתו ולא להתעשר, ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו הוא עוסק בתורה, מצד הדין הוא פטור מכל מיני מסים ומכסים, ואע"פ שהוא עשיר. ואפלו מס המטל על כל איש בפרטות, חיבים בני העיר לשלם עבורו. והכל תלוי בראות עיני טובי-העיר

הערת המאירי: הפורק ממנו על תורה – שמאבד זמנו בעסקי העולם ואינו נותן לבו להתבונן בתורה ומצוותיה. הרמב"ם בתמקדות הבחירה, מעיר: כי בשכר לקחו על תורה, יצילהו ה' יתברך מעלי מלכים ויקל עליו טורח הזמן.   דרש פנחס קהתי, "כי אדם לעמל יולד", (איוב ה ז), ואם אינו עמל בתורה, מעמיסים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

עניין עול תורה נגד עול עולם הזה הוא עניין עמוק. התוצאה היא שיש ערכים דתיים ויש ערכים ארציים עם נקודת מחלוקת, ואדם נאלץ להחליט באיזה מחנה הוא עומד. בחירה זו תקבע את אורח חייו, שם הוא ישכון, העבודה תילקח, בחירה של חברים, ספרים אשר ייקראו. עוד בעדינות אם יקבע את המידות שבו אדם נמדד ע"י מקום ובני אדם. אם אדם אינו בוחר בתורה אז הוא ייאלץ ללכת יחד עם הקהל ולציית לחוקים טפשיים, אפילו הוא יודע שהוא עושה שטויות ואפילו זה מזיק. מצד שני אם אדם בוחר בתורה, הוא יכול לקיים אותו אפילו אם זה לא תקין פוליטית, וגם אפילו אם זה אסור על פי חוק, הוא יהיה מסוגל לצאת מזה. לעשות את הדבר הנכון הוא לעתים קרובות לא מספיק. עם זאת, כשליח של המקום הוא יהיה מוגן.

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/masey-ethics-of-our-fathers-35.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/185.html

YouTube               https://youtu.be/97sW_kK2IvM

Hashish by Ze'ev Jabotinsky

Ode to cannabis written by Ze’ev Jabotinsky, who apparently used the herb. Jaobotinsky was the leader of one of the groups fighting for an independent state of Israel. His principle student was Menachem Begin who years later became prime minister of Israel and made peace with Egypt. The poem captures the feelings of a marijuana high viewed through the prism of Jabotinsky’s idealism and struggle.

Hashish by Ze'ev Jabotinsky

חשיש / זאב ז'בוטינסקי

With the tribulations of a forlorn delight

ביסורי חמדה גלמדת
I hover between death to life.

ארחף בין מוות לתחייה.

Copper bowls resonate

גלי נחושת מהדהדת
Flowing from above the sanctuary.

זורמים ממרום הכנסיה.

My spirit fades, in the body there is no more strength,

רוחי דועך, בגוף שום עוז אין,
My mind sinks, slumbering and not slumbering;

מוחי שוקע, נים-לא-נים;

And like a verdict which thunders in the ear

וכגזר-דין ירעם באוזן

Those ringing bells.

אותו צלצול פעמונים.

And without touch burns a silver fire

ובלי מגע תשרוף אש-כסף –
And the arms which have no body

ולזרועות של בת-בלי-גוף
And me on a cradle torment

אותי אל ערש-הסיגוף
It draws the dream and arouses the fervor.

ימשוך חלום-ערוה-וחושף.
And intoxicating elation

ובטירוף המשכר
It calls to me "Come"  and I rush ...

יקרא לי "בוא" – ואמהר…

Mattos \ Ethics of our Fathers Last Mishna chapter 2 - Enormous Tasks

הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ. וְדַע, מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא:

He would also say: It is not incumbent upon you to finish the task, but neither are you free to absolve yourself from it. If you have learned much Torah, you will be greatly rewarded, and your employer is trustworthy to pay you the reward of your labors. And know, that the reward of the righteous is in the World to Come.  

In the above Mishna Rabbi Tarfon deals with the issue of the ocean of Torah and mitzvahs. It is possible for a person to think that he will never master the Torah because there is so much of it. In addition the goals of the Torah are so huge and distant that there is no possibility that he will ever fulfill them. Therefore one may feel it is pointless to engage in such a giant endeavor. Rabbi Tarfon comes to say you should not feel that way. Rather the proper approach is for a person to do what he can and trust the Holy One Blessed be He to give him appropriate recompense.

The Gemara gives an approach to dealing with this enormous task. It starts by analyzing the words from the Chumash, “pay attention and listen, Israel,” (Deuteronomy 27:9). Resh Lakish says that a person should cut himself into pieces to learn Torah because the Torah only stays with somebody who kills himself for it. On the other hand Raba says that a person should simply learn Torah and after that examine it in depth, (see Brachos 63:). In line with this Rabbi Kahana said that by the time he was eighteen he had read the entire Talmud but even so he did not know that a verse does not depart from its simple meaning. Because of this he said that a man should read the material and understand it later. Rashi explains that a person should be meticulous to review that which he has learned so that it will be available to him on judgement day, that he will be able to bring a proof as if it is like a sword on the thigh of a champion to prevail in war, and this is his glory and splendor. He continues that one should be able to absorb the bulk of the idea even though he does not follow the reasoning. Over time though he should review and inquire so as not to stand still. The general advice of our sages of blessed memory is to first cover ground and after that go into detail.

The Pele Yoetz (199:1) praises a person who learns with a study partner or with other students. However he first states that one should choose the approach to learning that is straight in his eyes. In any case it should be for the sake of heaven and on the condition to practice it. The Machzor Vitry states simply that one should do all that his abilities allow him to do.

The Messilat Yesharim (20:49) is more issue oriented and brings the verse, “This is Zion and nobody looks after her”, (Jeremiah 30:17). He continues that the Gemara comments that this implies we should be looking after Zion (Succa 41) and we are not excused due to our lack of ability to do much as it says, “you are not required to complete the task but you are also not free to absolve yourself from it”.

The basic idea of this Mishna is that there are enormous tasks to be done in this world. They may require many people and many years to accomplish. However we are all required to do our part. We need to have perception and faith that G-d will give us ample recompense for our labors even if we do not see their final completion and that some of the recompense will be in the world to come.

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/mattos-ethics-of-our-fathers-last.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/184_27.html

YouTube               https://youtu.be/O52qI0oc7Eo

מטות \ אבות ס"פ ב # 184 - מלאכה גדולה

הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ. וְדַע, מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא:  

במשנה לעיל רבי טרפון מתעסק בעניין ים של תורה ומצוות. יש לחשוב שאי אפשר להיות בעל תורה בעקבות הכמות הגדולה. בנוסף מטרותיו כל כך גדולות ורחוקות שאין אפשרות לכל איש להשיג אותם. לכן אפשר לחשוב שזה בלתי אפשרי לעשות אפילו דבר אחד. בא רבי טרפון להגיד אין להרגיש ככה. אלא צריך לעשות מה שאפשר ולבטוח בהקב"ה שיתן שכר יפה.

הגמרא נותן הגדרה לגבי העבודה הגדולה הזו: דבר אחר "הסכת ושמע ישראל", (דברים כז ט). כתתו עצמכם על דברי תורה כדאמר ריש לקיש דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל דבר "אחר הסכת ושמע ישראל", הס ואחר כך כתת כדרבא דאמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך יהגה.        רש"י - יהגה. יעיין, ע"כ ברכות סג. כמו כן:

א"ר כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה הש"ס ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קמ"ל דליגמר איניש והדר ליסבר. רש"י -דברי תורה כתיב. הוי זהיר לחזר על משנתך שתהא מזומנת לך בשעת הדין להביא ראיה כחרב על ירך גבור לנצח במלחמה והוא הודך והדרך; דליגמר איניש. לגרוס שמעתא מרביה ואף על גב דלא ידע לכולהו טעמיה; והדר ליסבר. טעמיה דהא קשה ליה לרב כהנא ולא הוה ידע להאי טעמא ותלמודיה הוה קים ליה מדהוה בר תמני סרי; המחדדין. שואלין ומשיבין ולא לקפח אלא להתחדד; ע"כ שבת סג. עצה כללית של חז"ל בקיאות ראשונה אחר כך עיון. כלומר לראות כל התמונה אחר כך להסתכל בחלקים, פרטים וקשריהם.

פלא יועץ (קצט א אות ל) אמר  "אם יוכל ללמד עם חברים או עם תלמידים טובים מה טוב ומה נעים". לפני זה אומר, "סדר הלמוד זהו דרך ישרה שיבחר לו האדם. מאחר שלמוד התורה צריך להיות לשמה על מנת לקים, לשמר ולעשות", עכ"ל. הערה מחזור ויטרי, "כל אשר תוכל לעשות בכוחך עשה".

מצד מטרות אומר מסילת ישרים (כ מט): "התרעם הנביא (ישעיה נ"ט): וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, ואמר (שם ס"ג): ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך, ואמר (ירמיה ל'): ציון היא דורש אין לה, ופי' ז"ל (סוכה מ"א): מכלל דבעיא דרישה. הרי כאן שחייבים אנחנו בזה, ואין לנו ליפטר מפני מיעוט כחנו, כי על כיוצא בזה שנינו (אבות פ"ג): לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין ליבטל הימנה, עכ"ל.

היסוד של המשנה הזו הוא, יש עבודות עצומות שצריכות להיעשות בעולם הזה. וצריך הרבה אנשים והרבה זמן לקיימם. אבל כל אדם נדרש לתרום את חלקו. בזה צריך תפיסה ואמונה שה' ייתן תמורה בשפע לעמל אפילו אם לא רואה השלמה סופית, וגם חלק הגמול יהיה בעולם הבא.

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/mattos-ethics-of-our-fathers-last.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/184_27.html

YouTube               https://youtu.be/O52qI0oc7Eo

פינחס \ אבות א יג # 184 - כתר מכובד

הוּא הָיָה אוֹמֵר, נְגַד שְׁמָא, אֲבַד שְׁמֵהּ. וּדְלָא מוֹסִיף, יָסֵיף. וּדְלָא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף.

במשנה לעיל הלל הזקן נזף באלה אשר חסרו או השתמשו בלימוד התורה. ישנם ארבעה ביטויים במשנה. זה מתחיל ומסתיים עם תחזיות של רע להשתמשות בלימוד התורה. באמצע שתיים המאיימים על אלה שנכשלו להתקדם בחוכמתם.

פתח המשנה, "נגד שמא אבד שמה". העיר רבי עובדיה מברטנורא, "מי שנמשך שמו למרחוק מתוך שררה ורבנות, מהרה יאבד שמו, שהרבנות מקברת את בעליה". כמו כן פירוש רבינו שמחה בעל מחזור ויטרי: המושך עליו שם תורה, שעוסק בתורה להתגאות בה ולא לשמה אינו זוכה לשם, וכן הוא אומר, "אם נבלת בהתנשא", (משלי ל לב) , אם נושא ומגביה את עצמו אחריתו יהיה נבל, שכל הרודף אחר שררה, שררה בורחת ממנו,  והדוחק את השעה שעה דוחקתו, כמו שמצינו בקרח, ובאבשלום, ובאדניה בן חגית, עכ"ל. העניין הוא אופי התורה להיות צנוע ועניו. בגלל זה היצר הרע מסית אנשים לעשות את ההפך היינו להיות יהיר וראוותני עם התורה.

הביטוי הבא פחות או יותר אומר כי מי שלא הולך קדימה בתורה הולך אחורה. הרעיון שצריך תמיד להוסיף לכמות של התורה שהוא כבר למד וכן לעתים קרובות להתבונן במה שהוא יודע על מנת לקבל תובנות חדשות. המילה "יסיף", אפשרי להבין בדרכים שונות ביניהם "לסוף". לכן יש פרשנויות שיגידו דרך דרש כי מי הוא שקופא  בתורה יהיה מסיים את חייו. אבל המסר החשוב של המשנה הוא שאי אפשר להישאר באותה הדרגה בדת. אם לא מתקדם יתחיל לשכוח את הדברים שכבר למד וגם לרדת.

הביטוי השלישי הוא יותר קיצוני. זה אומר שמישהו שלא מלמד התורה כדאי להיהרג. בצורתו מלומדת מעט הברטנורא מביא מילות מהתלמוד, "עם הארץ מותר לקרעו כדג, (פסחים מ"ט:). פירוש מחזור ויטרי, "מי שלא למד תורה מימיו . . . חייב, חייב מיתה". ההבנה הפשוטה של הלל היא כי מי שיש לו ידע בתורה חובה להרביץ אותו לאחרים. הלשון הקיצונית אף מראה את הרגשות כלפי אנשים ששומרים אחרים בחושך למטרות האנוכיות שלהם.

הביטוי הסופי חוזר לנושא של שימוש לרעה בתורה. ההבנה הפשוטה היא דברים רעים קורים למי שמשתמש בדת למטרות אישיות. הרעיון הבסיסי הוא התורה היא מדריך של החיים, כמו גם נתיב ידיעה מנעים את הקדוש ברוך הוא. אלו הן הסיבות הלגיטימיות היחידות ללמוד אותה ולעשות מצוותיה. כבוד נחשב כתר תורה. עבירה חמורה נחשב לצבור חוכמה דתית לשם יהירות וצעקנות. התעללות נוספת היא להשתמש בחכמתה ואווירת אמינות לעשות דברים כמו לחטט בעניינים של אחרים, לרמות אותם בכספם, או להשפיל אותם. הלל אומר שעושה את הדברים האלה יעברו או ישתנו (חלף). המחזור ויטרי מעיר, "נטרד מן העולם, ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מפני האלוקים, .שאינו עוסק בתורה לשמה אלא ליהנות עצמו".

הרעיון שהתורה משנה את אדם חשוב. אם אדם שלא לומד תורה, הוא ירוקן את עצמו אפילו מהכישרונות שנולד בהם. שימושים בלתי הולמים בתורה ישתנה למשהו שונה ומוזר. מחד גיסא מי שלומד תורה ומלמד אותה לאחרים יתפתח הכישרון הטבעי שלו ויצבור חדשים. בסופו של דבר כתר כבוד יושם על ראשו כמו הטל שיורד על הדשא בלי מאמץ ואפילו ללא הודעה מוקדמת.

  

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

  

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/pinchas-ethics-of-our-fathers-113-crown.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/184.html

YouTube              https://youtu.be/j0jo6iuoJak

Pinchas \ Ethics of our Fathers 1:13 - Crown of Glory

הוּא הָיָה אוֹמֵר, נְגַד שְׁמָא, אֲבַד שְׁמֵהּ. וּדְלָא מוֹסִיף, יָסֵיף. וּדְלָא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף.

He would also say: One, who advances his name, destroys his name. One who does not increase, diminishes. One who does not learn is deserving of death. And one who makes personal use of the crown of Torah shall perish.

In the above Mishna Hillel castigates those that are deficient or abuse their study of Torah. There are four phrases in the Mishna. It begins and ends with predictions of ill for abuse of Torah study. The middle two threaten those that fail to advance in their knowledge.

The Mishna opens by saying those that declare their name destroy their name. Rabbi Ovadia of Bartenura comments that one who spreads his name far and wide by means of being domineering and ostentatious will quickly ruin his name because pompousness buries its master. In line with this the Rabenu Simcha the author of the Machzor Vitry comments as follows:

“One who cultivates a reputation of Torah and is engrossed in it in order to acquire status will not have a good reputation. Similarly it says, ‘If you have been put to shame, you will be in your ascendency; (Proverbs 30:32)’. Therefore if one engages in self-adulation or is an upstart in the end he will be a lowlife. This is because all who chase after power, power flees from him, and those that preempt are preempted themselves, as we saw with Korach, Avshalom, and Adinya ben Chagit”.

The idea is that the nature of Torah is to be humble and modest. Because of this the evil inclination incites people to do the opposite, specifically to be arrogant and showy with the Torah.

The next phrase more or less says that one who does not go forward in Torah goes backwards. The idea is that one should always be adding to the amount of Torah that he has learned as well as often meditating on that which he knows in order to receive new insights. The Hebrew word, יסיף, though, is understood in various ways among them “to end”. Therefore commentaries will say homiletically that one who is stagnant in Torah will end his life. However the central message of the Mishna is that one cannot remain stationary in religion. If they do not advance they will begin to forget the things that they have learned and go downhill.

The third phrase is more extreme. It says that one who does not teach Torah should be killed. In somewhat scholarly form the Bartenura brings a quote from the Talmud (Pesachim 49:) that it is okay to cut up and hang an ignoramus like a fish. The Machzor Vitry says that this is referring to somebody that in all of his days has never learned Torah. The simple understanding of Hillel is that one who knows Torah has an obligation to share the knowledge with others. The extreme language though captures the feelings towards people who keep others in the dark for their own selfish purposes.

The final phrase returns to the subject of misuse of Torah. It is generally understood to mean that bad things will happen to one who uses religion for his own personal purposes. The basic idea is that the Torah is a code of life as well as a path to knowing and pleasing the Holy One Blessed be He. These are the only legitimate reasons to study it and carry out its precepts.

Prestige is considered the crown of Torah. It is considered a serious transgression for a person to accumulate religious wisdom for the purpose of being vain and garish. Another abuse is to use its wisdom and attendant air of trustworthiness to do things like pry into the affairs of others, cheat them out of their money, or humiliate them. Hillel states that one who does these things will fade or change (חלף). The Machzor Vitry comments that the world will generally disturb him and he will pass like a nonexistent shadow.

The idea that Torah changes a person is an important one. If a person doesn’t learn Torah, he will empty himself of even the talents he was born with. A person who misuses Torah will change into something different and strange. On the other hand one who learns Torah and shares it with others will develop his natural talents and accumulate new ones. In the end a crown of glory will be placed on his head like the dew descends onto the grass below without anybody’s effort and even without notice.

  

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

  

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/pinchas-ethics-of-our-fathers-113-crown.html

Blogger Hebrew   

YouTube              https://youtu.be/j0jo6iuoJak