הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ
הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ
תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ
שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ. וְדַע, מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד
לָבוֹא:
במשנה לעיל רבי טרפון מתעסק בעניין ים של תורה ומצוות. יש לחשוב שאי אפשר
להיות בעל תורה בעקבות הכמות הגדולה. בנוסף מטרותיו כל כך גדולות ורחוקות שאין אפשרות
לכל איש להשיג אותם. לכן אפשר לחשוב שזה בלתי אפשרי לעשות אפילו דבר אחד. בא רבי טרפון
להגיד אין להרגיש ככה. אלא צריך לעשות מה שאפשר ולבטוח בהקב"ה שיתן שכר יפה.
הגמרא נותן הגדרה לגבי העבודה הגדולה הזו: דבר אחר "הסכת ושמע ישראל",
(דברים כז ט). כתתו עצמכם על דברי תורה כדאמר ריש לקיש דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי
תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל דבר
"אחר הסכת ושמע ישראל", הס ואחר כך כתת כדרבא דאמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה
ואחר כך יהגה. רש"י - יהגה. יעיין,
ע"כ ברכות סג. כמו כן:
א"ר כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה הש"ס
ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קמ"ל דליגמר איניש והדר
ליסבר. רש"י -דברי תורה כתיב. הוי זהיר לחזר על משנתך שתהא מזומנת לך בשעת הדין
להביא ראיה כחרב על ירך גבור לנצח במלחמה והוא הודך והדרך; דליגמר איניש. לגרוס שמעתא
מרביה ואף על גב דלא ידע לכולהו טעמיה; והדר ליסבר. טעמיה דהא קשה ליה לרב כהנא ולא
הוה ידע להאי טעמא ותלמודיה הוה קים ליה מדהוה בר תמני סרי; המחדדין. שואלין ומשיבין
ולא לקפח אלא להתחדד; ע"כ שבת סג. עצה כללית של חז"ל בקיאות ראשונה אחר כך
עיון. כלומר לראות כל התמונה אחר כך להסתכל בחלקים, פרטים וקשריהם.
פלא יועץ (קצט א אות ל) אמר
"אם יוכל ללמד עם חברים או עם תלמידים טובים מה טוב ומה נעים". לפני
זה אומר, "סדר הלמוד זהו דרך ישרה שיבחר לו האדם. מאחר שלמוד התורה צריך להיות
לשמה על מנת לקים, לשמר ולעשות", עכ"ל. הערה מחזור ויטרי, "כל אשר תוכל
לעשות בכוחך עשה".
מצד מטרות אומר מסילת ישרים (כ מט): "התרעם הנביא (ישעיה נ"ט):
וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, ואמר (שם ס"ג): ואביט ואין עוזר ואשתומם
ואין סומך, ואמר (ירמיה ל'): ציון היא דורש אין לה, ופי' ז"ל (סוכה מ"א):
מכלל דבעיא דרישה. הרי כאן שחייבים אנחנו בזה, ואין לנו ליפטר מפני מיעוט כחנו, כי
על כיוצא בזה שנינו (אבות פ"ג): לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין ליבטל
הימנה, עכ"ל.
היסוד של המשנה הזו הוא, יש עבודות עצומות שצריכות להיעשות בעולם הזה.
וצריך הרבה אנשים והרבה זמן לקיימם. אבל כל אדם נדרש לתרום את חלקו. בזה צריך תפיסה
ואמונה שה' ייתן תמורה בשפע לעמל אפילו אם לא רואה השלמה סופית, וגם חלק הגמול יהיה
בעולם הבא.
לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב
Blogger
Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/184_27.html
YouTube https://youtu.be/O52qI0oc7Eo
No comments:
Post a Comment