כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ
בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "כֹּל
הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיה
מג ז), וְאוֹמֵר "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד", (שמות טו יח).
המשנה האחרונה
בפרקי אבות אמרת כל הדברים שבעולם נבראו לשם כבוד ה'. ומוסיפה את הפסוק, "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי
וְלִכְבוֹדִי", (ישעיה מג ז). כדי לתת מקור לרעיון הזה. למעשה פסוק זה הוא חלק
מקטע ארוך יותר על עם ישראל בגלות וכמה יקרים הם לה'. בתוך כך הוא מצהיר כי הוא יחזיר
אותם אל ארץ ישראל ואומר כי בני ישראל נקראים בשמו וברא אותם לכבודו. ישראל מתואר כעיוור,
אף שיש לו עיניים, ועם חירש למרות שיש להם אוזניים.
המשנה, לעומת
זאת, רואה רמז כאן שבאמת כל דבר בעולם נוצר למען כבוד הקב"ה, אבל צריך לפקוח את
העינים כדי לראות את זה. בקנה אחד הרב עובדיה מברטנורא מעיר "אלא לכבודו – לשבחו".
פירוש פינחס קהתי: , לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ – כי כולם יעידו על גדלותו ורוממותו".
הוא מביא גם דרש של מדרש שמואל: פסוק זה כולל כל ארבעת העולמות: אצילות, בריאה, יצירה,
עשיה. עולם האצילות, שכולו שמותיו של הקב"ה, נאמר, "כל הנקרא בשמי ולכבודי",
בראתיו – עולם בריאה, יצרתיו – עולם יצירה, אף עשיתיו – עולם עשיה, עכ"ל. משמע
ד' עולמות של כבוד ושבח ה'.
הזוהר אומר
שהקב"ה התחיל את התורה עם המילה בראשית כי האות הראשונה בי"ת. זה בגלל האות
הראשון של ברכה גם בי"ת, והעולם נברא בשביל ברכות. כאשר אוכל אוכל טעים, מריח
פרח, עושה מצווה חיות לברך ברכה. הגמרא שואלת למה יש חיות לברך ברכות? תשובה אחת מכריעה
בין שני כתובים המכחישים זה את זה. פסוק א', "ליהוה הארץ ומלואה" (תה' כד
א); פסוק ב', "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", (תהלים קטו טז), מסקנה
כאן קודם ברכה, (ר' גמ' ברכות לה.). אי נמי "קודש הילולים לה'" (ויקרא יט
כד), מסקנה השבח זה הברכה. היסוד הוא, בראות חסדי ה' ע"י אוכל טוב, מצוות חכמות
ומיטיבות, או רואה קשת, כוכב נופל או ידיד ותיק, מכבד אותו ומשבח אותו. וזה הסיבה שנברא
העולם.
בתהילים קד
דוד המלך מדבר על איך נשמתו מברכת את קב"ה
בראותו את גדולתו וההדר שלו. אז הוא מספר את גדולתו של הקב"ה בהסתכלות בטבע. הוא
מתפעל מהשמש, הירח, רוח, רעם, ונהרות. הוא מעריץ
ציפורי שיר, אריות שואגים, ועזים מטפסות על הרים סלעיים. הוא מביע את הערכתו
על עצים ודשא המספקים מזון עבור אדם ובהמה. הוא משתפך על יין אשר ישמח לבב אנוש, שמן
להצהיל פנים ולחם שיסעד לבב אנוש. לקראת הסוף הוא מזכיר איך היצירות הרבות של הקב"ה
מלאו את הארץ ואיך כולן מבוססות על חוכמה. הוא ממשיך כי הכבוד של הקב"ה הוא לנצח
והוא ייתן תודות לו כל חייו. עם זאת שמחתו לא תהיה שלמה עד שהרשעים יוסרו מן העולם.
יש היבט בראייה
וחולק כבוד לכבוד ה' כשאנו אומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. זהו הביטוי שמשמש
מספר פעמים בתנ"ך. בתהילים נאמר בקשר עם תקווה להיכלל העם היהודי למרות חטאיהם,
שניצל מסכנה, הצלה מפני אויבים, ורשימה של חסדי ה' שעשה בעד האנושות בכלל ועם עם ישראל
בִּפְרָט. הביטוי משמש את הספרים האחרים של התנ"ך בעצם בקשר בניין בית המקדש.
בכולם הרעיון הוא ראית הכבוד של המקום ולהעריך אותו.
פרקי אבות
מסיים עם פסוק, "ה' ימלוך לעולם ועד". זהו שבח של משה לאחר קריעת ים סוף,
הצלת ישראל, והטבעת המצרים. זה היה המקום שבו את כבוד ה' התגלה במלואו ומוערך באופן
מלא. עם זאת אנחנו חיים בתקופה שבה כל איש חסר שלמות, ולכן כבוד ה' מסתתר לעתים קרובות.
יבוא העת שאדם ישיג שלמות. ביום ההוא כבוד ה' יתגלה ולא יחזור להסתתר. זה יהיה היום
בו ה' ישלוט לנצח בעולמו של האדם.
לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב
Blogger English
http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/balak-ethics-of-our-fathers-last-mishna.html
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/183.html
YouTube
https://youtu.be/Q82IEcT0UP0
No comments:
Post a Comment