הוּא הָיָה אוֹמֵר, נְגַד
שְׁמָא, אֲבַד שְׁמֵהּ. וּדְלָא מוֹסִיף, יָסֵיף. וּדְלָא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב.
וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף.
במשנה לעיל הלל הזקן נזף באלה אשר חסרו או השתמשו בלימוד התורה. ישנם
ארבעה ביטויים במשנה. זה מתחיל ומסתיים עם תחזיות של רע להשתמשות בלימוד התורה. באמצע
שתיים המאיימים על אלה שנכשלו להתקדם בחוכמתם.
פתח המשנה, "נגד שמא אבד שמה". העיר רבי עובדיה מברטנורא,
"מי שנמשך שמו למרחוק מתוך שררה ורבנות, מהרה יאבד שמו, שהרבנות מקברת את בעליה".
כמו כן פירוש רבינו שמחה בעל מחזור ויטרי: המושך עליו שם תורה, שעוסק בתורה להתגאות
בה ולא לשמה אינו זוכה לשם, וכן הוא אומר, "אם נבלת בהתנשא", (משלי ל לב)
, אם נושא ומגביה את עצמו אחריתו יהיה נבל, שכל הרודף אחר שררה, שררה בורחת ממנו, והדוחק את השעה שעה דוחקתו, כמו שמצינו בקרח, ובאבשלום,
ובאדניה בן חגית, עכ"ל. העניין הוא אופי התורה להיות צנוע ועניו. בגלל זה היצר
הרע מסית אנשים לעשות את ההפך היינו להיות יהיר וראוותני עם התורה.
הביטוי הבא פחות או יותר אומר כי מי שלא הולך קדימה בתורה הולך אחורה.
הרעיון שצריך תמיד להוסיף לכמות של התורה שהוא כבר למד וכן לעתים קרובות להתבונן במה
שהוא יודע על מנת לקבל תובנות חדשות. המילה "יסיף", אפשרי להבין בדרכים שונות
ביניהם "לסוף". לכן יש פרשנויות שיגידו דרך דרש כי מי הוא שקופא בתורה יהיה מסיים את חייו. אבל המסר החשוב של המשנה
הוא שאי אפשר להישאר באותה הדרגה בדת. אם לא מתקדם יתחיל לשכוח את הדברים שכבר למד
וגם לרדת.
הביטוי השלישי הוא יותר קיצוני. זה אומר שמישהו שלא מלמד התורה כדאי להיהרג.
בצורתו מלומדת מעט הברטנורא מביא מילות מהתלמוד, "עם הארץ מותר לקרעו כדג, (פסחים
מ"ט:). פירוש מחזור ויטרי, "מי שלא למד תורה מימיו . . . חייב, חייב מיתה".
ההבנה הפשוטה של הלל היא כי מי שיש לו ידע בתורה חובה להרביץ אותו לאחרים. הלשון הקיצונית
אף מראה את הרגשות כלפי אנשים ששומרים אחרים בחושך למטרות האנוכיות שלהם.
הביטוי הסופי חוזר לנושא של שימוש לרעה בתורה. ההבנה הפשוטה היא דברים
רעים קורים למי שמשתמש בדת למטרות אישיות. הרעיון הבסיסי הוא התורה היא מדריך של החיים,
כמו גם נתיב ידיעה מנעים את הקדוש ברוך הוא. אלו הן הסיבות הלגיטימיות היחידות ללמוד
אותה ולעשות מצוותיה. כבוד נחשב כתר תורה. עבירה חמורה נחשב לצבור חוכמה דתית לשם יהירות
וצעקנות. התעללות נוספת היא להשתמש בחכמתה ואווירת אמינות לעשות דברים כמו לחטט בעניינים
של אחרים, לרמות אותם בכספם, או להשפיל אותם. הלל אומר שעושה את הדברים האלה יעברו
או ישתנו (חלף). המחזור ויטרי מעיר, "נטרד מן העולם, ולא יאריך ימים כצל אשר איננו
ירא מפני האלוקים, .שאינו עוסק בתורה לשמה אלא ליהנות עצמו".
הרעיון שהתורה משנה את אדם חשוב. אם אדם שלא לומד תורה, הוא ירוקן את
עצמו אפילו מהכישרונות שנולד בהם. שימושים בלתי הולמים בתורה ישתנה למשהו שונה ומוזר.
מחד גיסא מי שלומד תורה ומלמד אותה לאחרים יתפתח הכישרון הטבעי שלו ויצבור חדשים. בסופו
של דבר כתר כבוד יושם על ראשו כמו הטל שיורד על הדשא בלי מאמץ ואפילו ללא הודעה מוקדמת.
לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב
Blogger
English http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/pinchas-ethics-of-our-fathers-113-crown.html
Blogger
Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/184.html
YouTube https://youtu.be/j0jo6iuoJak
No comments:
Post a Comment