מסעי \ אבות ג ה # 185 - העול תורה

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה אוֹמֵר, כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

המשנה לעיל משווה חובות טבעיים כנגד התחייבויות של מעלה. הברטנורא מסביר: עול מלכות - משא מלך ושרים, עכ"ל. משמע זה דינא דמלכותא דינא, לשלם מס, חיוב להתגייס. פירוש הברטנורא: דרך ארץ - עמל וטורח הפרנסה, לפי שמלאכתו מתברכת, עכ"ל.

המקבל את עול התורה הוא אדם שעיסוקו לימודי קודש, לעשות במצוות, וענייני הדת. פירוש הקיצור שלחן ערוך (כז ב):

כל איש ישראל חיב ללמד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין זקן גדול. אפלו עני המחזיר על הפתחים, חיב לקבע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה. ומי שאינו יודע כלל ללמד, או שאי אפשר לו מחמת רב, הטרדות,יספק לאחרים הלומדים, ותחשב לו כאלו לומד בעצמו, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בפסוק שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, זבולן ויששכר עשו שתפות. זבולן עסק בסחורה וספק ליששכר פרנסתו, שיהיה לו פנאי לעסק בתורה. לפיכך הקדים הפסוק זבולן ליששכר,, מפני שתורתו של יששכר על ידי זבולן היתה. וכן מצינו במשנה - זבחים פ"א, שמעון אחי עזריה אומר וכו', ונקרא שמעון על שם אחיו עזריה, לפי שעזריה עסק בפרקמטיא, והיה מספק צרכי שמעון אחיו, שהיה עוסק בתורה, והתנו ביניהם, שיהא חלק לעזריה, בשכר למודו של שמעון. ועל- כל- פנים יתאמץ כל אדם ללמד, אפלו רק מעט, בכל יום ובכל

סיפור בגמרא בבא בתרא ח. יותר חזק:

רב נחמן בר רב חסדא רמא כרגא ארבנן א"ל רב נחמן בר יצחק עברת אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי אדאורייתא דכתיב (דברים לג, ג) "אף חובב עמים כל קדושיו בידך", (דברים לג ג) . . . תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה ישא מדברותיך לישא וליתן בדבורותיו של מקום אדנביאי דכתיב "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים", (הושע ח י). אמר עולא פסוק זה בלשון ארמית נאמר אי תנו כולהו עתה אקבצם ואם מעט מהם יחלו ממשא מלך ושרים אדכתובי דכתיב,  "מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם", (עזרא ז, כד). ואמר רב יהודה מנדה זו מנת המלך בלו זו כסף גולגלתא והלך זו ארנונא.

כל זה לפי דרש אבל פסק הקצש"ע קמד ו:

מי שהוא מחזק לתלמיד-חכם בדורו, דהינו שיודע לשא ולתן בתורה, ומבין מדעתו ברב מקומות הש"ס ופוסקים, ותורתו אמנותו, ואפלו יש לו מעט אמנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי צרכי בני ביתו ולא להתעשר, ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו הוא עוסק בתורה, מצד הדין הוא פטור מכל מיני מסים ומכסים, ואע"פ שהוא עשיר. ואפלו מס המטל על כל איש בפרטות, חיבים בני העיר לשלם עבורו. והכל תלוי בראות עיני טובי-העיר

הערת המאירי: הפורק ממנו על תורה – שמאבד זמנו בעסקי העולם ואינו נותן לבו להתבונן בתורה ומצוותיה. הרמב"ם בתמקדות הבחירה, מעיר: כי בשכר לקחו על תורה, יצילהו ה' יתברך מעלי מלכים ויקל עליו טורח הזמן.   דרש פנחס קהתי, "כי אדם לעמל יולד", (איוב ה ז), ואם אינו עמל בתורה, מעמיסים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

עניין עול תורה נגד עול עולם הזה הוא עניין עמוק. התוצאה היא שיש ערכים דתיים ויש ערכים ארציים עם נקודת מחלוקת, ואדם נאלץ להחליט באיזה מחנה הוא עומד. בחירה זו תקבע את אורח חייו, שם הוא ישכון, העבודה תילקח, בחירה של חברים, ספרים אשר ייקראו. עוד בעדינות אם יקבע את המידות שבו אדם נמדד ע"י מקום ובני אדם. אם אדם אינו בוחר בתורה אז הוא ייאלץ ללכת יחד עם הקהל ולציית לחוקים טפשיים, אפילו הוא יודע שהוא עושה שטויות ואפילו זה מזיק. מצד שני אם אדם בוחר בתורה, הוא יכול לקיים אותו אפילו אם זה לא תקין פוליטית, וגם אפילו אם זה אסור על פי חוק, הוא יהיה מסוגל לצאת מזה. לעשות את הדבר הנכון הוא לעתים קרובות לא מספיק. עם זאת, כשליח של המקום הוא יהיה מוגן.

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/masey-ethics-of-our-fathers-35.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/185.html

YouTube               https://youtu.be/97sW_kK2IvM