ראה / אבות
ו ה
שולחן
המלך
שִׁבְעָה אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ, וְאַל תַּחְמֹד
כָּבוֹד, יוֹתֵר מִלִּמּוּדְךָ עֲשֵׂה, וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל מְלָכִים,
שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם, וְכִתְרְךָ גָדוֹל מִכִּתְרָם, וְנֶאֱמָן הוּא
בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ.
המשנה הנ"ל מתפרש לרוב כהכוונה נגד השאיפה ועידוד לאדם להיות
שבע נחת ממה שיש לו. רבי עובדיה מברטנורא מפרש: אל תבקש
גדולה - לרדוף אחר השררה. את המשך המשנה מפרש הרמב"ם: ואל תחמוד כבוד -
להתכבד בתורתך, שמתוך כך אתה נראה כמי שעושה שלא לשמה. גם הרמב"ם מעיר:
שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם – הוא השכר שתקבל על למודך של תורה.
פרשנותו של מרדכי דב רבינוביץ על הרמב"ם מסביר את דברי
הרמב"ם בדקדוק בלשון המשנה - באומרו, "וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד, יוֹתֵר
מִלִּמּוּדְךָ", מלמודך דייקא. הוא מעיר, "והכוונה: שאין כבוד יותר גדול
מן הלימוד עצמו, ויאן ראוי לך שלא תחמוד כלל כבוד אחר יותר מהשגת הלימוד. פירושו
דומה לפירוש הלחם משנה שמפרש: ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך - פירוש יותר מהרגלך. לא
תחמוד להוסיף עליו. שכל המוסיף גורע. ואמר המשל גמלא אזיל למבעי קרני. אודני דהוו
ליה גזזי מניה. אבל הכבוד שאתה למוד ורגיל בו לא תניחהו. והחזק בו. שכך אמרו חכמים
לעולם אל ישנה אדם מן הרבנות שלו.
אחד הלקחים של המשנה הוא שדברים כמו גדלות וכבוד אינם כשלעצמם מטרות
ראויות. אעפ"כ הם עדיין רצויים במיוחד אם הם באים כתוצאת החוכמה של אדם. יותר
מכך גורמת נזק ושמצה בלבד. עם זאת, כאשר הם עולים בקנה אחד עם הישגים ויכולות
נכונים, אין לוותר עליהם.
לגבי השולחן בבית המקדש הערות הכלי יקר על הפסוק, "וצפית אתו
זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב", (שמות כה כד). פירושו: בכל מה שיזמין לו ה'
לאכול משלחן גבוה ידמה בנפשו כאילו הוא מלך בעטרה שעטרה לו מדת ההסתפקות וכן
ארז"ל (אבות ו.ה) ואל תתאוה לשלחנם של מלכים כי שלחנך גדול משלחנם וכתרך גדול
מכתרם, עכ"ל. המשמעות היא כי הקב"ה נותן לו כל מה שהוא צריך.
זה כמו הרמב"ם במשנה תורה, "רשות כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק,
הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו. אל יעבור
במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר
על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע.
אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם,
או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כיליי או שוע; וכן שאר כל הדעות", (ספר
יסודי התורה הלכות תשובה ה א ב).
היוצא מכל זה - כי אדם צריך
לדעת מה העבודה שלו ומה העבודה של האחר. כמו כן צריך להכיר את מקומו ואת המקום של
אחרים. יחד עם זה מגיע הכרת חובות, רשעות, שמחה, הרגזות, של היחיד. שררה, רכוש,
ויוקרה הם נוצצים, כתוצאה קל לטעות ולרדוף אחרי הדברים השייכים לאחרים ולהתעלם מן
המתנות שאדם יכול להשיג עם המאמץ הראוי. המשנה זו באה לומר לנו כי הקובע הסופי הוא
מה שאדם לומד ואיך הוא מעביר את הידע שלו לפעולה. אם יש לאדם תכונה זו הוא לא
ירדוף אחרי גדלות וכבוד ולא מקנא מנת חלקם של עשירים ורבי עוצמה, אשר למעשה לא
עושה להם טוב. אלא יראה את המתנות די והותר שהוא קיבל מן השמים ואיך מתאימים הם לו
באמת.
לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב
Blogger
Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/189.html
YouTube https://youtu.be/UGUGrOb_qdo
No comments:
Post a Comment