דברים / ט באב # 186 - עבור מה שהיה יכול להיות

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה אוֹמֵר, כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

ספר איכה ע"י הנביא ירמיה שנקרא בט' באב אשר חוזה את חורבן בית המקדש, לעתים קרובות בפירוט מחריד. הוא מתאר את הסבל של עם ישראל ומזכיר את חטאיהם. הוא כולל את הפסוק, "נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת", (איכה ד מב). זה סיים עם תפילה להשבת תהילת העבר.

הפסוקים מתארים את הנפילה מן השיא של פאר אל תהום וקלון. לדוגמה המעודן והיפה ביותר הפך להיות וולגרי ודוחה. אלה שחיו בארמונות ישנים במרזב. אמהות יהודיות אכלו בשר ילדיהם. הנקודה היא ביטול מוחלט ועיוות של המטרה.

היסוד הוא כבוד נגד בזיון. בזמן שדוד המלך היה שכיב מרע הוא נתן מלכותו לשלמה בנו עם ברכה והמים של פאר ואהבה שהיה בלבו. בהגיע זמנו של שאול המלך להפטר מן העולם הוא הובס בקרב, ניסה ללא הצלחה לדקור את עצמו, ולבסוף הוא נהרג על ידי עמלקי. שניהם מתו, אבל אין מה להשוות את האופן שבו הם מתו.

הדור של רבי יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא אשר ראה את חורבן בית השני היה פשוט מת כמו הדור של עזרא כי ראה הבנייה שלו. הדור של שלמה המלך אשר בנה את בית המקדש היה דור של תהילה והדור של צדקיהו היה דור קלון, אלא שניהם עברו מן העולם הזה.

אפילו אם בית המקדש מעולם לא היה נהרס, זה עדיין לא יהיה מורכב החומר המקורי שלה. סביר להניח שזה היה הולך בדרך של בגדי כהונה משומשים ששמשו פתילות לפידים של חגים יהודיים. שהעץ ואבן היה נשרף על ידי הבבלים והרומאים והכלי הקודש היה שלל שונה לחלוטין. כמו כן, נראה כי הכאב הגופני גדול מאוד באסונות הללו לעתים קרובות היה גילוי חיצוני של עוול פנימי.

יש להתאבל קצת על בניינים שהכילו פעם בתי כנסת בניוארק, ניו ג'רזי. עם זאת יש נחמה בגלל הישיבה הגדולה מאוד בלייקווד, ניו ג'רזי. הסיבה לשינוי הייתה שהיהודים לא רוצים להמשיך לחיות בקרב כושים בסביבה עירונית אלא הם העדיפו את ההסתגרות. מה שהיה מהנה ורווחי כבר לא היה, ובמקום משהו חדש ומשופר היה צורך. משאבים יהודים לא אבדו אלא עברו למקום חדש והמשיכו לגדול.

עם זה אנחנו מתחילים להבין את חורבן השואה, האינקוויזיציה הספרדית, וטרגדיות רבות אחרות שפקדו את העם היהודי. אין ספק שחייבים להתאבל על הזוועות הגדולות שהכו את האנשים האלה, כמו גם חכמים וצדיקים שנספו באסונות האלה. אבל האובדן הגדול הוא בזבוז המשאבים  על שמירת מצבים שזמנם חלף או יותר גרוע היו טעות גמורה.

למה הדבר דומה? יש להרגיש רע קצת על דחיית בקשה ללא סייג. יש להרגיש רע מאוד על פיטורי תלמיד או עובד כושל אחרי כסף, זמן, ומאמץ שהושקע בהם. דחייה מתווספת אם אדם שבאמת היה לו כישרון אבל סירב להשתמש בו, או בזבז אותו, או השתמש בו לרע.

בתשעה באב מתאבלים על שני החורבנות של בית המקדש וכן על כל הזוועות שעברו על עם ישראל לאורך הדורות. גם להתאבל על החיים כי נגדעו והסבל האמיתי מאוד שליווה אסונות אלה. מעל לכל מתאבלים על החיים המבוזבזים ועבור מה שהיה יכול להיות אם השתמשנו בכשרון שלנו בחוכמה.

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/devarim-ninth-of-av-lamentations-what.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/186.html

YouTube               https://youtu.be/PVzcLY2sRF4