לעורר רדומים # 323

כתוב בבראשית רבה (נח, ג): רבי עקיבא היה יושב ודורש, והצבור מתנמנם. בקש לעוררן, אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא תבא אסתר שהיתה בת בתה של שרה, שחיתה מאה ועשרים ושבע, עכ"ל. הפרשנויות מוסיפות כי כל שנה של שרה הייתה טובה ולכל אחת מהן נוספה מדינה לממלכת אסתר.

בדרך כלל הגיל בזמן המוות כתוב בחומש בצורה פשוטה וישרה לקו של אדם עד תרח, אביו של אברהם. עם זאת כששרה מתה זה לא כתוב שגילה היה 127 שנים, אלא כתוב שגילה היה, "מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים", (בראשית כג א). בהמשך הוא משתמש באותה צורה עבור אברהם וישמעאל. לא משתמש בזה עבור יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ומרים. רש"י מעיר על "שני חיי שרה - כֻּלָּן שָׁוִין לְטוֹבָה". 

המספר 127 הוא גשר בין שרה לאסתר. ישנן דרכים שונות לדרוש את הרעיון שאנשים עשויים להירדם כשהמורה מרצה על שרה אך מתעוררים כשהם שומעים על אסתר. למרות שאנשים לא מקבלים החלטה מודעת להתנהג כך, הם לרוב ינמנמו, כאשר אין להם שום עניין בנושא, אלא יתעוררו כשהנושא מעניין.

דרך עגומה להסתכל על זה היא שדיון על אדם שהיה צדיק בכל יום בחייו עשוי להיות משעמם עד כאב עבור אנשים רבים. בספר דרך המלך מציין הרב קלונמוס קלמיש האבב"ד פיאסעצנא כי אם חיים מופתיים מזכירים את המאזין לכישלונותיו שלו, סביר להניח שהוא יגיב בהכחשה. אנשים עשויים להיות מסוגלים להקשיב למשהו כזה במינונים קטנים, אם זה כמו ספר קומיקס, או שהמורה מתנהגת כמו טיפש. אבל אם זו דוגמה מפורטת מהחיים האמיתיים, שינה עשויה להכריע את התלמיד. זה אפילו יותר סביר אם האדם מרגיש מחויב להופיע להרצאה ואף טוען שזו המטרה שאליה הוא שואף.

זו לא ,התחזות מוחלטת, מכיוון דרגות הגבוהות עשויים להיות נעימים מבחינה השכל אך קשים מבחינה רגשית ו 127 שנים מכל זה עשויים להישמע כמו עונש מאסר. מצד שני להיות שליט באימפריה גדולה כמו אסתר המלכה, עם כוחה, יוקרתה ועושרה, עשוי להיות מאוד נעים מבחינה רגשית. לכן זה מנטון יעורר במהירות את הישנים.

רעיון אופטימי יותר הוא שאנשים טובים אכן מתעייפים ומתייאשים אם מעשים טובים הם הגורם להחמרה וכאב. בשלב מסוים סיפורי צדיקים נעשים לא נעימים. הם יודעים מהי צדקנות, אך יעדיפו לישון במהלך הסיפורים כדי שלא יזכירו להם חוויות רעות. עם זאת, כשאומרים לנו שמעשים טובים מולידים בסופו של דבר פרס גדול, מעוררים מחשבות טובות ומעוררים אותם מתרדמתם.

אפשר לראות בצדקות ככשרון וכיתרון בפני עצמו. אף על פי כן אמר שלמה המלך בחוכמתו, "צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים", (קהלת ח יד), אבל להתעמק בזה אין תועלת. יוצא שכדי לשמור על התורה אנשים זקוקים לעידוד מסוים במונחים עולמיים שהם יכולים להעריך.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

לזכור עשרה נסיונות של אברהם # 322

במשנה אבות (ה ד) כתוב, "עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָה"ש". זה חלק מקבוצת אמרות שעוסקת במספר עשר. אחרי זה יש אמרות המקובצות סביב שבע ואז ארבע. החזרה על אותו מספר הופכת את החומר למהנה וקל לזכור אותו.

התנא רבי יהודה הנשיא לא מנה את המקרים שקרו לאברהם כאשר פירט מחדש את נוסח המשנה שנמצא בידינו כיום. הרמב"ם מונה את עשרת הניסויים באמצעות אירועים המפורשים בחומש לפי סדר התרחשותם. המפרש העיקרי למשנה, הברטנורה, מביא גם רשימה כסדר. עם זאת, ובניגוד לרמב"ם, הוא מתחיל במדרש בו אברהם נזרק לתנור הלוהט בילדותו באור כשדים, למרות שהוא לא נמצא בחומש. במקומו מונה הרמב"ם את הקשיים שאברהם נקלע כאשר התחתן עם הגר, שפחת שרה. כמו כן הרמב"ם שונה מונה את גירוש הגר וישמעאל לא כנסיון אחת אלא שתי נסיונות והוא משמיט את חזון הגולים.

הניסויים הרשומים על ידי הברטנורה זהים לאלה המנויים ב "אבות של רבי נתן", שחוברו מתוספתות בתקופת הגאונים. אבל זה מקובץ אחרת. זה מתחיל עם "לך לך", כלומר עזוב הכל ולך לארץ הקודש ואז אחר כך הרעב שגרם עזיבת א"י. בשלב הבא כתוב שני נסיונות הנוגעים לבניו של אברהם, המתייחסים לקרבן הקרוב של יצחק ולגירוש ישמעאל. להלן שני הניסויים בהם שרה התייחסה לחטיפות של פרעה ואבימלך. לבסוף מופיעים ארבעה: המלחמה של ארבעת המלכים נגד חמשת המלכים, חזון הסיוט של הטרגדיות המדהים את עם ישראל, נזרקים לתנור הלוהט באור כשדים והמילה.

זה יוצא עם רשימת הרמב"ם שיש שתי הרפתקאות הנוגעות להגר. לפיכך ניתן לצייר במרכז שלושה זוגות הכוללים את בני אברהם ושתי נשותיו. קל לזכור זאת. קל מאוד לזכור את לך לך והרעב מכיוון שהם מתרחשים ממש בתחילת פרשת לך לך ושניהם כרוכים בעזיבת מקומות חשובים. גם מבחן המילה קל לזכור. זה משאיר את מבחן מלחמת סדום. זה קצת קשה, אבל אם לוקחים בחשבון שזה בעצם קשור לאחיינו של אברהם לוט, הוא יבוא. בנוסף מגיע הרצף למחשבה. כמו כן התהליך מהנה ונותן לאדם משהו לחשוב עליו.

באופן אישי אני מחשיב את חזון הסיוט כמבחן מכיוון שאני יודע כמה חלומות והזיות חזקים יכולים להיות. גירוש ישמעאל והגר אני רואה כמבחן זהה לא שניים. אני לא רואה את הכבשן הלוהט כמבחן מכיוון שלפי הקריאה שלי במדרש, עבור אברהם כל העסק היה בדיחה פרועה. זה גם לא בחומש. כמה טוב אזכור את זה בעוד חצי שנה זו שאלה פתוחה. בכל מקרה זו הדרך ללמוד כמו שנאמר בקטע מענג בתלמוד, "סימנין עשה בתורה וקנה אותה", (שבת קד.).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Remembering the Ten Tests of Abraham

The Mishna in Ethics of our Fathers (5:4) states that the holy One, blessed be He, tested Avraham, our patriarch, ten times. It is part of a group of aphorisms involving the number ten. After that there are aphorisms grouped around seven then four. The repetition of the same number makes the material enjoyable and easier to remember.

Rabbi Judah the Prince  (c. 135 to 217 CE) did not enumerate the incidents that happened to Abraham when he redacted the standard Mishna that is in our hands today. Maimonides does enumerate the ten trials using events explicit in the Chumash in the order in which they occur. The prime commentary on the Mishnah, the Bartenura, also gives chronological listing. However, and unlike the Rambam, he starts with the Midrash about Abraham being thrown into the fiery furnace as a child in Or Casdim, even though it is not in the Chumash. In its place Maimonides lists the difficulties Abraham encountered when he married Sarah's servant Hagar. Also different the Rambam lists the expulsion of Hagar and Ishmael not as one but two trials and he omits the vision of the exiles.

The trials listed by the Bartenura are the same as those listed "Avot (Fathers) of Rabbi Nathan", which was compiled c. 700-900 CE from material contemporary to but omitted by Rabbi Yehuda HaNasi. It is grouped differently though. It starts with "Lech l'cha" (לך לך), meaning leave everything and go to the holy land and then the famine that forced Abraham to leave the land of Israel. Next it mentions two trials involving Abraham's sons, referring to the the near sacrifice of Yitzchak And the expulsion of Ishmael. Next are the two trials involving Sarah referring to seizures by Pharaoh and Avimelech. Finally four are listed: the war of the four Kings against the five kings, the nightmare vision of the tragedies strikingly the people of Israel, being thrown into the fiery furnace in Ur Casdim, and the circumcision.

It comes out with the listing of Maimonides there are two trials involving Hagar. Therefore one can picture three pairs in the center involving Abraham's sons and two wives. This is easy to remember. Lech lecha and the famine are also easy to remember because they occur right at the beginning of parshas Lech Lecha and both involve leaving important places. The test of circumcision is also easy to remember. That leaves the test of the war of Sedom. That one is a bit difficult, but if one considers that it was basically about Abraham's nephew Lot, it will come. In addition the chronology upon thought comes. Also the process is fun and gives a person something to think about. 

Personally I consider the nightmare vision as a test because I know how powerful dreams and hallucinations can be. The expulsion of Ishmael and Hagar I see as the same test not two. I don't consider the fiery furnace as a test because, according to my reading of the Midrash, for Abraham the whole thing was a rambunctious joke. It's also not in the Chumash. How well I'll remember this in six months is an open question. In any case this is the way to learn as it says in a delightful passage in the Talmud, "Make mnemonic signs [simanim aseh - סימנין עשה] to remember the Torah and acquire it", (Shabbos 104a).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

מתם בשר # 321

תהלים פרק ו מתחיל בהקדמה מוזיקלית קצרה ומיד עובר להתחנן "ה' אַל־בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וְאַל־בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי". וממשיך ואומר שהוא מבועת לחלוטין ובמצב אומלל. כמעשה חן וחסד הוא מבקש להירפא ממחלותיו. באופן ספציפי עיניו התעמעמו בגלל כעס והתיישנו בגלל ייסורים. אין אזכור על עבירה מסוימת. בבקשה מחזרתו אל האלוקים והצלתו אך משתמע שזהו חזרה בתשובה כלשהי, כלומר הדת חסרה בחייו והוא זקוק להגנתו.

במזמור לח הנושא זהה ועושה שימוש בשפה כמעט זהה, "ה' אַל־בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי". החטא מוזכר במפורש ונחשב כמקור לבריאות לקויה כמו גם לסערת רגשות ויחסי אנוש רעים. הדובר מקונן כי אין גופו נקודה לא נפגעת (מְתֹם), האור בעיניו נעלם והוא נוטה לצלוע. תחילה רואים בכך גמול ישיר מאלוקים נעלב ובהמשך כתוצאה טבעית של איוולת.

המונח "מְתֹם" כפי שהוא מתייחס לגוף משמש רק שלשה פעמים בתנ"ך,"מִכַּף־רֶגֶל וְעַד־רֹאשׁ אֵין־בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא־זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן", (ישעיה א ו). כאן הוא דברי מוסר של הנביא. זה כולל מצב בו ארץ ישראל הפכה לשממה. כל זה נובע מחטאי האומה ועונשים שלאחר מכן. האנשים ננזפים על נטישת האמונה באלוהים חי ובזלזול בדת באופן כללי. נראה שחלק מהעונש הוא חוסר יכולת לנקוט בצעדים הרגילים לריפוי הפצעים. לאחר מכן ישעיהו מרתיע מפגני ראווה של אדיקות חלולה. במקום זאת עליהם להיות עם לב ותודעה הרודפים אחר טוב ומטפלים בעצמם במערכת משפט נכונה, ספציפית כזו המסייעת לאנשים שנעשה להם עוול, ובמיוחד לחלשים.

הרעיון הבסיסי הוא שהתנהלות לא ראויה עושה דברים רעים לאדם ולחברה. כתוצאה מכך אם אדם חולה, מוזר או שנוא; עליהם לשקול אם הם עשו משהו רע בפעולה או אפילו בשיטה. יכול להיות ששינוי בגישה יתקן את מה שמזיק להם. לעיתים ניתן למצוא הדרכה בספרי הקודש כפי שמובא פרקי אבות ו ז: גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא. וְאוֹמֵר (שם ג) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. וְאוֹמֵר (שם ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

A Sound Body

After a short musical introduction Psalm 6 beseeches the Creator not to be rebuked in anger nor be chastened in fury (ה' אַל־בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וְאַל־בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי). The penitent then states that he is absolutely terrified and in a miserable state. As an act of grace and kindness he asks to be cured of his ailments. Specifically his eyes have become dim due to  anger and aged due to torment. No mention of a particular transgression is made. In requesting that God's return and rescue some sort of repentance is implied, namely that religion is lacking in his life and he needs God's protection.

Psalm 38 has a similar theme and makes use of almost identical language, "In your provocation do not rebuke me and in your fury do not chasten me (ה' אַל־בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי). Sin is explicitly acknowledged and reckoned as the source of ill health as well as emotional turbulence and bad human relationships. The speaker laments that there is no unmarred spot (מְתֹם) on his body, the light in his eyes has gone, and he is prone to limp. This is first viewed as a direct retribution from an offended God and later on as a natural result of folly.

The term מְתֹם (unmarred) as it relates to the body is only used a third time in the Tanakh. "From head to foot no spot is sound (מְתֹם): All bruises, and welts, And festering sores— Not squeezed out, not bound up, Not softened with oil", (Isaiah 1:6). The context here is a harangue by the prophet. It includes a situation in which the land of Israel has become a wasteland. All of this is because of the sins of the nation and subsequent punishments. The people are reprimanded for abandonment of belief in a living God and general scorn of religion. It would seem that part of the punishment is an inability to take the ordinary steps to cure the wounds. Isaiah then discourages showy displays of hollow piety. Instead they should have a heart and a mind that pursues good and concern themselves with a proper system of justice, specifically one that aids people who have been wronged, especially the weak.

The basic idea is that improper conduct does bad things to a person and society. As a result if a person becomes sick, strange, or hated; they should consider if they have done something bad in action or even attitude. It could be that a change in approach will remedy that which is harming them. Sometimes guidance is to be found in the sacred texts as is brought in Ethics of our Fathers 6:7, "Great is Torah for it gives life to those that practice it, in this world, and in the world to come. As it is said: “For it is life for those that find it, and cure for all their flesh” (Proverbs 4:22), And it says: “It will be health for your body and strength for your bones” (ibid. 3:8), And it says: “She is a tree of life to those that grasp her, and happy are those that support her" (ibid. 3:18),

 "נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Rosh Hashanah 5780 - Absolute Beginning

Ignoring any historical tradition, the Gemara(Rosh HaShanah 10b-11a) brings a debate as to the date of creation of the universe. Rabbi Eliezer holds that the world was created on the first of Tishrei while, Rabbi Yehoshua holds it was created on the first of Nisan. A theological proof based on nature is brought. Nissan is at the start of spring. That is the time dry trees start to grow and produce fruit. This mimics creation from nothing, therefore nature testifies that the world was created in Nissan. Rabbi Eliezer rejects this analysis and says that God creates things in their state of perfection and a tree only achieves perfection when it has fruit. This occurs in the fall, which begins with Tishre. 

Rabbi Eliezer's position is the one that is accepted and the date of Rosh Hashanah is the first of Tishrei. Three times in the liturgy, typically sung, it is stated, "today the world was born", (הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם). The word הֲרַת is a form of the word "pregnant" and a more precise translation would be "delivered". Man was created in the afternoon of the sixth day of creation. This is the birthday of the world, before that is reckoned as pregnancy. Some say the start was forty days before on the fifteenth of Av. Others say there were 974 generations before creation (see Gemara Chagiga 13b-14a). The proofs teach lessons, can be fanciful, and may even describe what actually happened. 

There is a hint of evolution in Rabbi Yehoshua's position because an inert tree comes to life, develops, and changes. Some Kabalists have a similar idea in that light becomes gas which becomes water which becomes earth. Others start the process with thought. However, thought evolving into light or anything physical is not scientific. There is a legend that only the boulder in the Dome of the Rock on the Temple Mount, known as the foundation stone, was created from nothing. From it spread out Mount Zion, then Jerusalem, then Israel, then the whole world. 

The big bang theory, popular today, revolves around evolution. It basically says the first thing in the universe was hydrogen ions, because of all atoms this is the simplest. They combined into chemicals then into stars, planets, plants, and man. The idea is of something simple evolving into something complex. Atom is a derivative of the Greek word for uncuttable meaning that this was the smallest and simplest building block, thus uncuttable. Rocks, trees, and animals are much more complex than atoms. The problem is atoms are infinitely complex. Another problem is that no matter how small something is there is always something smaller and that also is very complex. In other words smallness is infinite. It also hints that at the end of the chain of smallness is HaKadosh baruch Hu.

Another difficulty of the big bang is that it is logical to ask what happened before the big bang. One answer is that the universe alternately expands into the cosmos and contracts into a dot and this cycle has always been going on. In other words the universe is eternal. People often don't like that idea and when pressed will sheepishly say something like blessed is He, who spoke, and there was a world. One can ask, where did God come from. The answer is that He is supernatural, transcends time, and we really don't understand Him.

It is reasonable to ask if God created trees perfectly why didn't He create man perfectly? After all war and disease seem to be obvious imperfections. In addition places like deserts and smelly swamps, where man is absent, also seem to be very imperfect. The answer is that man was in fact created in a state of perfection. This included the ability to shirk his duty to properly take care of the world and to be generally rebellious. The consequences of such a course, though, may be extremely painful.

Man also has the ability to learn what is the proper way and correct his errors. The lesson of the Tree of Knowledge of Good and Evil and the last 5780 years is that bad ideas should be rejected both in practice and intellectually, as well. The lesson of Rosh Hashanah is to remember our deeds and the deeds of our fathers until the year zero. With this we should cling to the good and reject the bad whether they happened today or thousands of years ago. These are other lessons of the holiday such as there is a creator who runs the world; the Torah is His revealed will; and he speaks to every individual through his environment and his soul. Finally we should celebrate this with songs, festive meals, and by loudly sounding the shofar.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

ראש השנה - התחלה מוחלטת # 320

תוך התעלמות מכל מסורת היסטורית, הגמרא (ראש השנה י: יא.) מביא דיון באשר לתאריך בריאת היקום. ר' אליעזר סבור שהעולם נברא א' בתשרי וכנגדו ר' יהושע סובר שהוא נברא בא' בניסן. הוכחה תיאולוגית המבוססת על הטבע מובאת. ניסן בתחילת האביב. זה הזמן שעצים יבשים מתחילים לגדול ולהניב פירות. יצירה זו מחקה יש מאין, ולכן הטבע מעיד שהעולם נברא בניסן. הרב אליעזר דוחה ניתוח זה ואומר שה' יוצר דברים במצב השלמות שלהם ועץ משיג שלמות רק כאשר יש לו פרי. זה מתרחש בסתיו, שמתחיל בתשרי.

עמדתו של ר' אליעזר היא זו המקובלת ותאריך ראש השנה הוא הראשון בתשרי. שלוש פעמים בתפילה, המושרות בדרך כלל, נאמר "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם". המילה הֲרַת היא לשון "בהריון" ותרגום מדויק יותר היה "מועבר". האדם נברא אחר הצהריים של היום השישי לבריאה. זהו יום הולדתו של העולם, לפני כן נחשב כהריון. יש אומרים שההתחלה הייתה ארבעים יום לפני כן בחמש עשרה באב. אחרים אומרים שהיו 974 דורות לפני הבריאה (ראו גמרא חגיגה יג, ע"ב-ע"א). ההוכחות מלמדות לקחים, יכולות להיות חמוד ואף עשויות לתאר את מה שקרה בפועל.

יש רמז להתפתחות במעמדו של רבי יהושע מכיוון שעץ חסר חיים מתעורר לחיים, מתפתח ומשתנה. ישנם מקובלים שיש להם רעיון דומה בכך שהאור הופך לגז ההופך למים שהופכים לעפר. אחרים מתחילים את התהליך במחשבה. עם זאת, מחשבה המתפתחת לאור או כל דבר פיזי אינה מדעית. יש אגדה שרק הסלע בכיפת הסלע בהר הבית, המכונה אבן השתייה‎, נוצר יש מאין. משם פרשה הר ציון, אחר כך ירושלים, אז ארץ ישראל, ואז כל העולם.

תיאוריית המפץ הגדול, הפופולרי כיום, דומה לאבולוציה. בעיקרון זה אומר שהדבר הראשון ביקום היה יוני מימן, מכיוון שכל האטומים זה הפשוט ביותר. הם שילבו לכימיקלים ואז לכוכבים, כוכבי לכת, צמחים ואדם. הרעיון הוא של משהו פשוט שמתפתח למשהו מורכב. האטום הוא נגזרת של המילה היוונית למשמעות בלתי ניתנת לניתוק, ומשמעותו שמדובר באבן הבניין הקטנה והפשוטה ביותר, ובכך לא ניתנת לניתוק. סלעים, עצים ובעלי חיים מורכבים בהרבה מאטומים. הבעיה היא שהאטומים מורכבים עד אינסוף. בעיה נוספת היא שלא משנה כמה משהו קטן תמיד יש משהו קטן יותר וזה גם מאוד מורכב. במילים אחרות הקטנות היא אינסופית. זה גם רומז כי בסוף שרשרת הקטנות נמצא הקדוש ברוך הוא.

קושי נוסף של המפץ הגדול הוא שהגיוני לשאול מה קרה לפני המפץ הגדול. תשובה אחת היא שהיקום מתרחב לסירוגין אל תוך הקוסמוס ומתכווץ לנקודה ומעגל זה נמשך מאז ומתמיד. במילים אחרות, היקום נצחי. אנשים לרוב לא אוהבים את הרעיון הזה וכאשר לוחצים עליו יאמרו בביישנות משהו כמו ברוך הוא, שדיבר, והיה עולם. אפשר לשאול, מאיפה אלוקים הגיע. התשובה היא שהוא על טבעי, מתעלה על הזמן ואנחנו באמת לא מבינים אותו.

סביר לשאול אם הקב"ה ברא עצים בצורה מושלמת מדוע הוא לא ברא את האדם בצורה מושלמת? אחרי כל המלחמה והמחלות נדמה שהם פגמים ברורים. בנוסף מקומות כמו מדבריות וביצות מסריחות, בהן האדם נעדר, נראים גם הם מאוד לא מושלמים. התשובה היא שהאדם נוצר למעשה במצב של שלמות. זה כלל את היכולת לבטל את חובתו לטפל כראוי בעולם ולהיות מרדני באופן כללי. עם זאת, ההשלכות של מסלול כזה עלולות להיות כואבות ביותר.

לאדם יש גם את היכולת ללמוד מהי הדרך הנכונה ולתקן את טעויותיו. הלקח של עץ הדעת טוב ורע ושנת 5780 השנים האחרונות הוא שיש לדחות רעיונות רעים גם בפועל וגם במחשבה. הלקח של ראש השנה הוא לזכור את מעשינו ואת מעשי אבותינו עד שנת אפס. עם זה עלינו להיצמד לטובים ולדחות את הרעים בין אם הם התרחשו היום או לפני אלפי שנים. אלה לקחים אחרים של החג כמו שיש יוצר שמנהל את העולם; התורה היא רצונו הנגלה; והוא מדבר לכל אדם דרך סביבתו ונפשו. סוף סוף עלינו לחגוג את זה בשירים, בארוחות מפוארות ובשמיעת שופר בקול רם.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com