כתוב בבראשית רבה (נח, ג): רבי עקיבא היה יושב ודורש, והצבור מתנמנם. בקש לעוררן, אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא תבא אסתר שהיתה בת בתה של שרה, שחיתה מאה ועשרים ושבע, עכ"ל. הפרשנויות מוסיפות כי כל שנה של שרה הייתה טובה ולכל אחת מהן נוספה מדינה לממלכת אסתר.
בדרך כלל הגיל בזמן המוות כתוב בחומש בצורה פשוטה וישרה לקו של אדם עד תרח, אביו של אברהם. עם זאת כששרה מתה זה לא כתוב שגילה היה 127 שנים, אלא כתוב שגילה היה, "מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים", (בראשית כג א). בהמשך הוא משתמש באותה צורה עבור אברהם וישמעאל. לא משתמש בזה עבור יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ומרים. רש"י מעיר על "שני חיי שרה - כֻּלָּן שָׁוִין לְטוֹבָה".
המספר 127 הוא גשר בין שרה לאסתר. ישנן דרכים שונות לדרוש את הרעיון שאנשים עשויים להירדם כשהמורה מרצה על שרה אך מתעוררים כשהם שומעים על אסתר. למרות שאנשים לא מקבלים החלטה מודעת להתנהג כך, הם לרוב ינמנמו, כאשר אין להם שום עניין בנושא, אלא יתעוררו כשהנושא מעניין.
דרך עגומה להסתכל על זה היא שדיון על אדם שהיה צדיק בכל יום בחייו עשוי להיות משעמם עד כאב עבור אנשים רבים. בספר דרך המלך מציין הרב קלונמוס קלמיש האבב"ד פיאסעצנא כי אם חיים מופתיים מזכירים את המאזין לכישלונותיו שלו, סביר להניח שהוא יגיב בהכחשה. אנשים עשויים להיות מסוגלים להקשיב למשהו כזה במינונים קטנים, אם זה כמו ספר קומיקס, או שהמורה מתנהגת כמו טיפש. אבל אם זו דוגמה מפורטת מהחיים האמיתיים, שינה עשויה להכריע את התלמיד. זה אפילו יותר סביר אם האדם מרגיש מחויב להופיע להרצאה ואף טוען שזו המטרה שאליה הוא שואף.
זו לא ,התחזות מוחלטת, מכיוון דרגות הגבוהות עשויים להיות נעימים מבחינה השכל אך קשים מבחינה רגשית ו 127 שנים מכל זה עשויים להישמע כמו עונש מאסר. מצד שני להיות שליט באימפריה גדולה כמו אסתר המלכה, עם כוחה, יוקרתה ועושרה, עשוי להיות מאוד נעים מבחינה רגשית. לכן זה מנטון יעורר במהירות את הישנים.
רעיון אופטימי יותר הוא שאנשים טובים אכן מתעייפים ומתייאשים אם מעשים טובים הם הגורם להחמרה וכאב. בשלב מסוים סיפורי צדיקים נעשים לא נעימים. הם יודעים מהי צדקנות, אך יעדיפו לישון במהלך הסיפורים כדי שלא יזכירו להם חוויות רעות. עם זאת, כשאומרים לנו שמעשים טובים מולידים בסופו של דבר פרס גדול, מעוררים מחשבות טובות ומעוררים אותם מתרדמתם.
אפשר לראות בצדקות ככשרון וכיתרון בפני עצמו. אף על פי כן אמר שלמה המלך בחוכמתו, "צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים", (קהלת ח יד), אבל להתעמק בזה אין תועלת. יוצא שכדי לשמור על התורה אנשים זקוקים לעידוד מסוים במונחים עולמיים שהם יכולים להעריך.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment