שבת פרה - יופי, שכל, חן #306

שבת פרה הוא שבת מיוחדת שמקורם על ידי חכמינו ז"ל להתכונן לפסח. פָרָה פירושו פרה האדומה ששימשה לטהר אנשים שנטמאו באמצעות מגע עם מת. זה קורה כשמתעסקים לקבור את המתים ואת החיילים בקרב. החומש אוסר את הטמאים ללכת לבית המקדש או לאכול מן הקרבן כלל קורבן פסח. להיות טָמֵא לא מאוד לעכב פעילויות רגילות. כתוצאה מכך רבים יחכו לעבור את טקס הטיהור עד התקרב הפסח. היום הכינוי הזה מעניק לנו מצב רוח לפסח, הוא תזכורת לתהילת העבר ולתקווה לעתיד.

ישנם מספר סוגים של טומאה, מלבד מוות. הם כוללים אכילת מזון לא כשר, נגיעה בחיות מתות מגעילות כמו לטאה או חולדה, צרעת, ועוד. הדבר המשותף הוא שלכל אחד מהם יש היבט של סלידה. יש טקסי טיהור שונים. כולם מעורבים במים, ורחצה היא נפוצה. טומאה יש גם משמעות של קדושה, האדם המנהג בכיעור נקרא טמא. מבט של התנ"ך טמא לשון מגונה מאוד וטָהֳרָה לשון שבח גבוה, ואת ישראל הוא להוט להיות מומחים להבדיל בין שניהם.

לא מפתיע נושא ההפטרה לפרשת פרה הוא טומאה וטיהור. זה מתחיל באומרו שישראל הטמאה את הארץ הקדוש במעשיהם ודרכיהם. הם מושווים לנידה במיוחד לגבי הדת. פשעים ספציפיים הם שפיכת דם תמימים ועבודת אלילים. על כך הם נשפטים, גולים, מפוזרים בין העמים. זה נחשב חילול ה', כי הגויים אומרים, "עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ", (יחזקאל לו כ). בגלל זה הקדוש ברוך הוא אומר שהוא יאסף אותם, לא למענם, אלא למענו. לכן הוא יזרק אליהם מים לטהר אותם, להחליף את לב האבן שלהם עם לב של בשר, לתת להם רוח חדשה, ויתן להם לשמור על האמונה. אחרי זה הם לשכון בשגשוג בארץ אבותיהם. זה יגרום לעם ישראל להצטער על חטאיו ומעשי גועל שלהם. ולבסוף, ארץ ישראל תשתנה מחורבן לגן עדן.

בין הלקחים של פסח הוא  העזיבת את הגלות לארץ ישראל. אם האדם הוא מלוכלך הוא יהיה מרוחק מנותק מן החג. ההפטרה קצת שונה בכך שהיא מתחילה עם עם ישראל בארצם, ואיך הם מאבדים אותה. התהליך מתחיל עם אנשים עושים דברים שהם גסים, טיפשים, ומכוערים. דבר זה עולה בקנה אחד עם דחייה של המורשת היהודית והערכים הדתיים. התורה והקשר לאבות הם מקור כוחה של ישראל. בלעדיה הנטייה הלאומית היא לפנות לעוצמה צבאית ולכוח משטרתי, אשר מתדרדר לרצח. בשלב מסוים האנשים הופכים להיות מזוהמים לחלוטין וכל דבר שהם נוגעים בו נעשה מזוהם במיוחד את ארץ ישראל. בשלב זה הקדוש ברוך הוא לא יכול לסבול להסתכל בהם ואת הבלגן שלהם, אז הוא זורק אותם מארץ שלו. הרמז של מצרים הוא כי טומאה היא חלק מן היצר הרע היהודי לכן יש לשמר ממנו.

המעבר מתחיל על ידי טהור מבחינה פיזית ורוחנית. אחרי זה יש שינוי של בלב במיוחד להיות רגיש ולא קשה. השלב האחרון הוא קבלת התורה כמדריך וחרטה על מעשים הרעים. המאפיינים הנכונים לשמירת פסח הם יופי, שכל, וחן. עם אלה אדם הופך להיות כלי לקבל שפע ברכות מלמעלה.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Parshat Parah - Beauty, Intelligence, and Charm

Shabbos Parah is a special Shabbos that was originated by our sages of blessed memory to prepare for Passover. Parah פָרָה means cow in loshen hakodesh and it refers to the red cow that was used to purify (טהר) people who had become defiled (טמא) through contact with a dead body. Its normal application would be for things like burying the dead and soldiers in combat. The Chumash forbids the ritually impure from going to the Temple or eating from a sacrifice including the Passover sacrifice. Being tumei (טָמֵא) did not greatly hinder ordinary activities. As a result many would wait to undergo the purification ritual until the approach of Pesach. Today this designation gets us in the mood for Passover, is a reminder of past glory, and a hope for the future.

There are a number of types of defilement, other than death. They include eating eating unkosher food like pork and shellfish, touching disgusting dead animals like a lizard or a rat, masturbation, and venereal disease, and leprosy. Normal activities like ordinary coition and menstruation also impart impurity. The shared element is that they all seem to have an element of disgust in them. There are different purification rituals. All of them involve water and bathing and is common. Purity also has sexual connotations. A person who has only had relations within the framework of marriage is considered pure, outside of marriage impure. From the standpoint of the Tanakh tumah (טֻמְאַה defilement) is a strong pejorative and taharah (טָהֳרָה - purity) is high praise and Israel is exhorted to become experts in distinguishing between the two of them.

The subject of the haftorah for parshas Parah unsurprisingly is defilement and its purification. It starts by saying that Israel defiled the holy land through their exploits and their ways. They are compared to a woman during her period especially in regards to religion. Specific crimes are the shedding of innocent blood and idolatry. For this they are judged, exiled, and scattered among the nations. This is considered a desecration of God's name because the gentiles say, “this is the nation of Hashem and from His land they have departed”, (Ezekiel 36:20). Because of this HaKadosh Baruch Hu says He will gather them, no for their sake, rather His own. Therefore He will sprinkle them with water to purify them, replace their heart of stone with a heart of flesh, give them a new spirit, and have them keep the faith. After that they will dwell prosperously in the land of their fathers. This will cause the people of Israel to regret their sins and disgusting deeds. Finally the land of Israel will change from a desolation to a paradise.

Among the messages of Passover is leaving the exile for the land of Israel. If a person is dirty they will be distant and cut off from the holiday. The haftorah is a little different in that it starts with the people of Israel in their own land and how they lose it. The process starts with the people doing things that are rude, dumb, and ugly. This coincides with a rejection of Jewish heritage and religious values. Torah and the connection to the patriarchs is the source of Israel's strength. Without it the national tendency is to turn to military might and police power, which degenerates into murder. At some point the people become totally sleazy and make everything they come in contact with sleazy especially the land of Israel. At that point HaKadosh Baruch Hu can’t stand the sight of them and their mess, so he throws them out of his land. The hint of Egypt is that tumah is part of the Jewish inclination towards evil and therefore must be guarded against.

The transition starts with becoming both physically and spiritually pure. After that there is a change of heart specifically becoming sensitive and not hard. The final step is accepting the Torah as a guide and regretting past misdeeds. The ideal characteristics to observe Pesach are beauty, intelligence, and charm. With these a person becomes fit to receive a flow of blessings from above.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

פורים - הַסְתֵּר אַסְתִּיר # 305

הנושא של פורים הוא ההתקפה של עמלק על העם היהודי. ההיבט המיוחד של עמלק הוא שיש להם בדם יחס רצחני ליהודים. לעתים קרובות היחס הוא סמוי אבל הוא הביא על ידי אירוע מסוים. בסיפור אסתר, המן מחליט להרוג את כל היהודים כאשר מרדכי מסרב להשתחוות לו.

הסגנון של התנ"ך הוא שכאשר האויב תוקף את ישראל, זה לתת סיבה. בדרך כלל זה בגלל שעם ישראל פנה מעם ה' ומתורתו. בספר אסתר לא ניתנת שום סיבה מפורשת למשבר עם המן. פירושים רבים אומרים כי הסיבה היתה התבוללות, אבל יכול רק להביא רמזים מן המקור.

עוד צוין, כי ספר אסתר הוא יוצא דופן בכך ששמו של אלוקים אינו מוזכר כלל.הרעיון הוא שיש הסתרה גדולה על נוכחותו של הקדוש ברוך הוא. הפסוק ,"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהים אֲחֵרִים", (דברים לא יח), מובא על ידי פרשנויות כמו רמז לסיפור של אסתר. זה בגלל הביטוי "הַסְתֵּר אַסְתִּיר" הוא גרסה של השם אסתר. החזרה על המילה רומזת גם על הסתתרותו הגדולה של אלוקים בסיפור של אסתר.

בסגנון של ספרות דתית לפעמים לתת חומר שצריך לדרוש לעמק, ולהתבונן, וזה נראה המצב כאן. ניתן לומר כי עמלק מגיע כתגובה לרע המסתתר ביהודים, בייחוד מבחינת היחס לאמונה. עם ישראל זה אין יראת שמים. כלומר, הם הרגישו שהם יכולים להפר את התורה ללא השלכות שליליות. עם שאול המלך זה היה אפילו יותר גרוע, בנוסף הוא לפעמים חשב שהדבר ה' הוא מאוס. הרמז הוא שכאשר היהודים שונאים את הדת ומחזיקים אותה בבוז, התגובה בעולם להעלות שונאי ישראל בהחלית.

משמע שבספר אסתר שכל זמן עמדות אלה קיימות, לא ניתן לגבור על עמלק לא בדיון ולא בכוח. המפתח לניצחון הוא חיפוש נשמות ושינוי. לאחר מכן ניתן לפנות למורשת הדתית היהודית, למנהיגי התורה ולאלוהי ישראל בתפילה. עם זאת יום של אבדון ישתנה ליום של שמחה, מתנות, חגיגה.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Purim - Very Concealed

The theme of Purim is the attack of Amalek on the Jewish people. The unique aspect of Amalek is that they have a murderous attitude the Jews that is in the blood. Often the attitude is latent but is brought out by a specific incident. In the story of Esther, Haman resolves to kill all of the Jews when Mordechai refuses to bow to him.

The style of the Tanakh is that when an enemy attacks Israel, is to give a reason. Usually it is because Israel has turned away from Hashem and His Torah. In the book of Esther no reason is explicitly given for the crisis with Haman. Many commentaries say that the reason was assimilation, but can only bring hints from the text.

It is also noted that the book of Esther is unusual in that the name of God is not mentioned at all. The idea is that there is a great concealment of the presence of HaKadosh Baruch Hu. The verse, “I will surely hide my face on that day because of all the evil that they have done, because they have turned to other gods”, (Deuteronomy 31:18), is brought by the commentaries as containing a hint of the story of Esther. This is because the phrase, “I will surely hide”, is written “הַסְתֵּר אַסְתִּיר” which is a variant of the name Esther אֶסְתֵּר. The repetition of the word also hints at the great concealment of God in the story of Esther.

It is the style of religious literature at times to give material that is supposed to be pondered, and that seems to be the case here. It is possible to say that Amalek comes as a reaction to the evil that is hidden in the Jews, particularly in terms of attitude toward the faith. With Israel it was no fear of heaven. This means that they felt they could violate the Torah without adverse consequences. With King Saul it was even worse, in addition he at times viewed the word of God with disgust. The hint is that when the Jews hate religion and hold it in contempt the reaction in the world is dyed in the wool anti Semites become powerful.

The suggestion in the book of Esther is that as long as these attitudes are present it will be impossible to prevail over Amalek by words or by force. The key to victory is through soul searching and change. After that it is possible to turn to Jewish religious heritage, Torah leaders , and to the God of Israel in prayer. With that a day of doom will be changed into a day of joy, gifts, and celebration.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Zachor - Reversal

Reversal

The book of Esther in many ways is very modern. Its setting is the Jews in the diaspora and the enemy is anti Semitism basically as it is known today. There is also an undertone of assimilation. Haman, the villain of the story, is identified as an “Agagite” meaning he was of the people of Agag, the king of the nation of Amalek.

Amalek attacked Israel shortly after the exodus from Egypt and are reckoned as the first nation to make war on Israel. It is also prophesied that in the war before the final redemption they will be the last of the belligerents. There was a mitzvah that, when Israel first anointed a king, a major order of business would be for him to totally kill off Amalek. King Saul defeated Amalek but refused to wipe them out. Because of this he was afflicted with horrible thoughts then died in a very painful and humiliating way. Rashi explains that, “The Holy One, blessed be He, swears that His Name will not be perfect nor His throne perfect until the name of Amalek be entirely blotted out”, (Exodus 17:16).

The Purim joke is there is a mitzvah from the Torah to kill Amalek, but we don't know for sure who Amalek is. In the case of a doubt a Biblical commandment should be carried out. Therefore we should kill everybody. In fact most commentaries say this mitzvah is still in effect but we're strict about murder. Also because the tradition of patriarchal lineage has been lost, even if somebody had documented proof, it would not be accepted.

The theological question, as to why the Torah hates Amalek so much, remains. When Amalek attacked Israel in the desert Chumash states that he, “chanced upon you”, (Deuteronomy 25:18). Chanced (קָרְךָ) is similar to the word cold (קוֹר). There is a hint that it is the nature of Amalek to cool people down when they are enthusiastic about religion. A clue can be found in the verse, “it was reversed (וְנַהֲפוֹךְ) as to who should rule, the Jews or their enemies”, (Esther 9:1). The idea is that there is something in the way the world operates that when Israel is up Amalek is down and vica versa. This is because it is the nature of Amalek to do the opposite of whatever the Jews are doing. This can apply to individuals or the nation as a whole. Therefore, when Israel is bad, Amalek is good.

When HaKadosh Baruch Hu wants a religious precept to be taught or a particular tool to be used, his servant is the nation of Israel. If Israel accepts this and does a proper job everything is fine. However if Israel does neglects or distorts the matter then the task is given to another. For example if Israel does not give the issue sufficient attention or is sloppy about it, then the job or gift goes to a brother like Edom or Ishmael. Israel has a choice in the matter but they don't. They must do the job. Because it is not their job they have problems and tend to complain to the Jews saying you're better at this, you should do it. If the neglect and distortion is worse the spark falls to Yafet and Cham. The result is they have a job that they hate and the Jews start stealing the work of others, causing real anti Semitism. The bottom is when the task is totally rejected or distorted. Then the spark falls to Amalek. If the nation of Israel rejects Torah and mitzvot, all of the Kedusha goes to Amalek, who then tries to kill all the Jews.

When Haman became viceroy of the Persian empire, he quickly had a conflict with Mordechai and decided to kill all the Jews. He said to King Achashverosh,  “We have a nation scattered and cut off . . . , there religion is strange and the religion of the king they don't keep therefore it's not worth it for the king to tolerate them”, (Esther 3:8). According to the Gemara Achashverosh replied, “I am afraid of their God, lest He do to me as He did to those who stood against them before me. Haman answered, “They have been asleep to mitzvot”, (Megilla 13b); meaning because they have ceased to do the mitzvot, so there is no reason to be concerned. After that the Jews drew together and prayed to HaKadosh Baruch Hu, Haman and Amalek were defeated, and Mordechai became the viceroy.

Amalek has no life force except the sanctity that was abandoned by the Jews. As a result they view the sanctity as a blessing that they want to keep forever. However they know the Jews can get it back whenever they want. Consequently Amalek wants to kill all of the Jews to stop that from happening. In the end of days the nation of Israel will want to learn Torah and do mitzvahs as a result Amalek will have no life force and be evil and useless. The reason for a war is to permanently make an impression on Israel and imbue them with the feeling that Torah and mitzvot are their pride, joy, and life.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

זכור - וְנַהֲפוֹךְ # 304

מגילת אסתר במובנים רבים מאוד אקטואלית. הגדרתו היא היהודים בגולה והאויב הוא אנטישמיות ביסודה כפי שהיא ידועה כיום. יש גם נימה של התבוללות. המן, הנבל של הסיפור, מזוהה כ"אגגי", כלומר, מעם של אגג, המלך של עמלק.

עמלק תקף את ישראל זמן קצר לאחר יציאת מצרים, ונחשב כאומה הראשונה שתלחם על ישראל. הוא גם ניבא שבמלחמה לפני הגאולה הסופית הם יהיו האחרונים של הלוחמים. היתה מצווה כי, כאשר בפעם הראשונה שעם שיראל משחו מלך, סדר גדול של העסק יהיה לחסל לגמרי את עמלק. המלך שאול הביס את עמלק אך סירב לחסל אותם. בגלל זה הוא סבל ממחשבות איומות ואז מת בצורה מאוד כואבת ומשפילה. רש"י מסביר, "נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם", (שמות יז טז).

בצחוק אפשר לומר, בפורים יש מצוה מן התורה של מחית עמלק, אבל לא בטוח מי הוא עמלק. בספק דאורייתא חייב להחמיר, לכן צריך להרוג הכל. רב פוסקים אומרים המצוה הזה עדיין שייך אבל יש להחמיר ברצח. בכל אופן ההלכה שסנחריב עבר את האימים, לכן אפילו איש עם ראייה ליחוס בטל דעתו אצל הרבים.

יש לשאול למה הקב"ה שונא עמלק כל כך?  כתוב בחומש, "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ", (דברים כה יח). קָרְךָ לשון קוֹר. רמז שעמלק מקרר התלהבות לדת. ניתן למצוא רמז בפסוק, "וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ, הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם", (מגילת אסתר ט א). עניין שיש כוח בעולם כאשר ישראל למעלה אז עמלק למטה וגם להפך. זה בעקבות טבע של עמלק לעשות ההפך מישראל. זה לפי הלאום וגם לפי היחידים. לכן כאשר ישראל רע ממלא עמלק טוב.

כאשר הקדוש ברוך הוא רוצה הוראה דתית או ללמד כלי מסוים, משרתו הוא עם ישראל. אם ישראל מקבלת זאת ועושה עבודה נכונה הכל בסדר. אולם אם ישראל מזניחה או מעוותת את העניין, אזי המשימה ניתנת לאחרת. לדוגמה, אם ישראל לא נותנת את הנושא מספיק תשומת לב או מרושל על זה, אז העבודה או מתנה נופל על אח כמו אדום או ישמעאל. לישראל יש ברירה, אבל הם לא. הם חייבים לעשות את העבודה. כי זה לא התפקיד שלהם לכן יש להם בעיות ונוטים להתלונן בפני היהודים אומרים שאתה יותר טוב בזה, אתה צריך לעשות את זה. אם הזנחה והעיוות גרועים יותר, הניצוץ נופל ליפת ולחם. התוצאה היא שיש להם עבודה שהם שונאים והיהודים מתחילים לגנוב את עבודתם של אחרים, וזה גורם לאנטישמיות אמיתית. התחתון הוא כאשר המשימה נדחית  או מעוותת לחלוטין. ואז הניצוץ נופל לעמלק. אם עם ישראל דוחה תורה ומצוות, כל הקדושה נופל על עמלק, לאחר מכן הוא מנסה להרוג את כל היהודים.

כאשר המן הפך למשנה למלך באימפריה הפרסית, היה במהירות סכסוך עם מרדכי והחליט להרוג את כל היהודים. כמו שכתוב, "וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם־אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל־עָם וְאֶת־דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין־שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם," (אסתר ג ח). בגמרא משיב אחשורוש, "מסתפינא מאלהיו דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי [המן] אמר ליה ישנו מן המצות", (מגילה יג:). לאחר מכן התיחדו היהודים והתפללו לקדוש ברוך הוא, המן ועמלק הובסו, ומרדכי הפך למלך המשנה.

אין לעמלק כוח חיים מלבד הקדושה שננטשה על ידי היהודים. כתוצאה מכך הם מקבלים את הקדושה כברכה שהם רוצים לשמור לנצח. עם זאת, הם יודעים שהיהודים יכולים להחזיר אותו בכל עת שירצו. כתוצאה מכך עמלק רוצה להרוג את כל היהודים כדי למנוע את זה. בסופו של דבר, עם ישראל ירצה ללמוד תורה ולעשות מצוות וכתוצאה מכך לא יהיה לעמלק כוח חיים ויהיה מרושע וחסר תועלת. הסיבה למלחמה היא ליצור רושם לנצח על ישראל ולהשרת בהם את ההרגשה שתורה ומצוות הן גאווה, שמחה וחיים.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Pekudei - What have you done with your Life?

One of the meanings of the word פְקוּדִים is accounts and parshas Pekudei gives an accounting report on the precious materials that were used in the construction of the Tabernacle in the desert. It starts by saying that Moshe, our teacher, ordered that such a report be made and that the calculations were done by Ithamar the son of Aharon the high priest. Also that Bezalel, son of Uri son of Hur, of the tribe of Judah, was in charge of the construction; and that his deputy was Oholiab son of Ahisamach, of the tribe of Dan.

The financial report starts by saying that gold donated as wave offerings totalled 29 talents and 730 shekels using sanctuary measurements. Rabbi Aryeh Kaplan converts this to 4386.5 lbs (1993.8636 kg). Silver collected through the poll tax totalled 100 talents and 1,775 shekels or 15,088.75 lbs (6858.5227 kg). Copper offerings totalled 1775 shekels or 88.75 lbs (40.3409 kg). The Chumash then tells what they were used for. It also tells what the precious stones and expensive dyed cloth was used for but does not give the quantities. Linen is mentioned in passing and leather and wood are not mentioned at all. Labor and use of equipment is ignored.

There have been substantial advances in finance and its reporting since the exodus from Egypt. For example a project of this magnitude today would certainly make use of borrowing. However key elements of financial reporting are used here. Specifically the source and use of valuable resources is given as well as a listing of the assets that were produced. Today's approach would be to write a Profit & Loss Statement and a Balance Sheet with an auditor's attestation of their veracity.

Based on this verse the Bach on Yoreh Deah Section 257 says we learn that even though the people in charge of the charity funds are kosher people and we are not [constantly] inquiring after them, nevertheless it is good for them to give an accounting as we find with Moshe, our Teacher, who gave an accounting of the money that was donated for the tabernacle.

From a spiritual side there are times when a person must take responsibility for their actions and give an accounting. In connection with this the Gemara (Shabbat 31a) delivers a sermon based on the verse, “Your times shall be a steadfast storehouse of salvation, wisdom, and knowledge; and the fear of Hashem will be your treasure”, (Isaiah 33:6). Based on this the sage Raba says that at the time a man is judged in the world to come, they raise the following issues:

1. Did you conduct your business honestly?

2. Did you fix a regular time for Torah study?

3. Did you engage in being fruitful and multiplying?

4. Did you long for salvation?

5. Did you debate by means of wisdom and inferring one thing from another?

6. And even if all this is so; if fear of Hashem is your treasure, yes; if not, no.

There is also the issue of how did a person use their precious resources, especially those received from God. Also what do they have to show for it. In connection with this it says in the first paragraph of Shema to love HaKadosh Baruch Hu with with three things: all of your heart (לְבָבְךָ) and all of your soul (נַפְשְׁךָ). The third is difficult. The literal translation is all of what you have much of (מְאֹדֶךָ). It is often translated as all of your might. Rashi gives two explanations. The first is with all of your money and possessions. The second is with every measure that is meted out to you. The intent of the verse seems to be with the best of your abilities.

So to speak a person's donation to the Temple should be the gold, silver, and precious stones that are in their life. Sometimes this is money, with others it may be a special talent. The ultimate accounting is what a person's greatest accomplishment is and was it worthy of the best that is in them.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

פקודי - מה עשית עם החיים שלך? # 303

אחת משמעויותיה של המילה פְקוּדִים היא דין וחשבון, ואכן פרשת פקודי נותן דו"ח כספי על החומרים היקרים ששימשו בבניית המשכן במדבר. זה מתחיל באומרו כי משה רבנו הורה כי דו"ח כזה ייעשה; החישובים נעשו על ידי איתמר בן אהרן הכהן הגדול; בצלאל, בן אורי בן חור, משבט יהודה, היה אחראי על הבנייה; וסגנו היה אהליאב בן אחיסמך, משבט דן.

הדו"ח הכספי מתחיל באומרו, "כל־הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש ויהי זהב התנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקדש", (שמות לח כד). הרב אריה קפלן ממיר את זה ל 1993.8636 ק"ג. וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש [ע"י] . . . בקע לגלגלת מחצית השקל", (שם כה כו), וזה 6858.5227 ק"ג. ונחשת התנופה שבעים ככר ואלפים וארבע־מאות שקל" (שם כט), וזה 40.3409 ק"ג. ואז החומש אומר מה הם שימשו. גם אומר על אבנים יקרות ובד צבוע יקר שימש אך אינו נותן את כמויות. פשתן מוזכר דרך אגב, עור ועץ אינם מוזכרים בכלל. עבודה ושימוש בציוד מתעלמים.

היו התקדמות משמעותית במימון ובדיווח מאז יציאת מצרים. לדוגמה פרויקט בהיקף כזה היום בהחלט היה נצרך להלוואות. עם זאת גורמים מרכזיים של דיווח כספי משמשים כאן. באופן ספציפי את המקור ואת השימוש במשאבים יקרים ניתנת וכן רשימה של הנכסים שיוצרו. הגישה של היום תהיה לכתוב דוח רווח והפסד ומאזן עם עדות המבקר על אמיתות שלהם.

בהתבסס על פסוק זה הב"ח על יורה דעה סעיף 257 אומר אנו לומדים למרות גבאי האחראי על קרנות צדקה הם אנשים כשרים ואנחנו לא [כל הזמן] שואלים אחריהם, ובכל זאת זה טוב להם לתת חשבונאות כמו שאנחנו מצא עם משה, המורה שלנו, שנתן דין וחשבון על הממון שנתרם למשכן.

מצד רוחני יש זמנים שבהם אדם צריך לקחת אחריות על מעשיהם ולתת חשבונאות. בהקשר זה הגמרא (שבת לא.) נותן דרשה על פי הפסוק, "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ", (ישעיהו לג ו). בקשר זה, "אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפריה ורביה צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר ואפילו הכי אי יראת ה׳ היא אוצרו אין אי לא לא".

יש גם את השאלה איך אדם השתמש המשאבים היקרים שלו, במיוחד אלה שקיבלו הקב"ה. גם מה יש להראות על זה. בעניין זה כתוב בקטע הראשונה של שמע לאהוב את הקדוש ברוך הוא עם שלושה דברים: כל הלב שלך (לְבָבְךָ) וכל נפשך (נַפְשְׁךָ), השלישי הוא קשה, התרגום המילולי הוא כל מה שיש לך (מְאֹדֶךָ). בדרך כלל הכונה כל הכוחות שלך. שתי הסברות של רש"י, "בְּכָל מָמוֹנְךָ, דָּ"אַ ובכל מאדך, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁמּוֹדֵד לְךָ". הכוונה של הפסוק נראה עם מיטב היכולות שלך.

כביכול תרומתו של אדם לבית המקדש צריכה להיות הזהב, הכסף, והאבנים היקרות אשר בחיים שלו. לפעמים זה מזומן, עם אחרים הם הכשרונות המיוחדים וגבהים. החשבון העליון הוא מה ההישג הגדול ביותר של האדם ואם הוא היה ראוי לכל הטוב ביותר שנמצא בו.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com