אחת משמעויותיה של המילה פְקוּדִים היא דין וחשבון, ואכן פרשת פקודי נותן דו"ח כספי על החומרים היקרים ששימשו בבניית המשכן במדבר. זה מתחיל באומרו כי משה רבנו הורה כי דו"ח כזה ייעשה; החישובים נעשו על ידי איתמר בן אהרן הכהן הגדול; בצלאל, בן אורי בן חור, משבט יהודה, היה אחראי על הבנייה; וסגנו היה אהליאב בן אחיסמך, משבט דן.
הדו"ח הכספי מתחיל באומרו, "כל־הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש ויהי זהב התנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקדש", (שמות לח כד). הרב אריה קפלן ממיר את זה ל 1993.8636 ק"ג. וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש [ע"י] . . . בקע לגלגלת מחצית השקל", (שם כה כו), וזה 6858.5227 ק"ג. ונחשת התנופה שבעים ככר ואלפים וארבע־מאות שקל" (שם כט), וזה 40.3409 ק"ג. ואז החומש אומר מה הם שימשו. גם אומר על אבנים יקרות ובד צבוע יקר שימש אך אינו נותן את כמויות. פשתן מוזכר דרך אגב, עור ועץ אינם מוזכרים בכלל. עבודה ושימוש בציוד מתעלמים.
היו התקדמות משמעותית במימון ובדיווח מאז יציאת מצרים. לדוגמה פרויקט בהיקף כזה היום בהחלט היה נצרך להלוואות. עם זאת גורמים מרכזיים של דיווח כספי משמשים כאן. באופן ספציפי את המקור ואת השימוש במשאבים יקרים ניתנת וכן רשימה של הנכסים שיוצרו. הגישה של היום תהיה לכתוב דוח רווח והפסד ומאזן עם עדות המבקר על אמיתות שלהם.
בהתבסס על פסוק זה הב"ח על יורה דעה סעיף 257 אומר אנו לומדים למרות גבאי האחראי על קרנות צדקה הם אנשים כשרים ואנחנו לא [כל הזמן] שואלים אחריהם, ובכל זאת זה טוב להם לתת חשבונאות כמו שאנחנו מצא עם משה, המורה שלנו, שנתן דין וחשבון על הממון שנתרם למשכן.
מצד רוחני יש זמנים שבהם אדם צריך לקחת אחריות על מעשיהם ולתת חשבונאות. בהקשר זה הגמרא (שבת לא.) נותן דרשה על פי הפסוק, "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ", (ישעיהו לג ו). בקשר זה, "אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפריה ורביה צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר ואפילו הכי אי יראת ה׳ היא אוצרו אין אי לא לא".
יש גם את השאלה איך אדם השתמש המשאבים היקרים שלו, במיוחד אלה שקיבלו הקב"ה. גם מה יש להראות על זה. בעניין זה כתוב בקטע הראשונה של שמע לאהוב את הקדוש ברוך הוא עם שלושה דברים: כל הלב שלך (לְבָבְךָ) וכל נפשך (נַפְשְׁךָ), השלישי הוא קשה, התרגום המילולי הוא כל מה שיש לך (מְאֹדֶךָ). בדרך כלל הכונה כל הכוחות שלך. שתי הסברות של רש"י, "בְּכָל מָמוֹנְךָ, דָּ"אַ ובכל מאדך, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁמּוֹדֵד לְךָ". הכוונה של הפסוק נראה עם מיטב היכולות שלך.
כביכול תרומתו של אדם לבית המקדש צריכה להיות הזהב, הכסף, והאבנים היקרות אשר בחיים שלו. לפעמים זה מזומן, עם אחרים הם הכשרונות המיוחדים וגבהים. החשבון העליון הוא מה ההישג הגדול ביותר של האדם ואם הוא היה ראוי לכל הטוב ביותר שנמצא בו.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment