בפרשת דברים משה רבנו מתחיל להסביר את החוק לבני ישראל.דברים
הספר נקראים גם משנת תורה. משמעות הדבר היא, פשוטו כמשמעו, "סקירת
הוראה" והיא השורש של השם באנגלית של ספר זה. ממנו אנו מקבלים רמזים כיצד
ללמד תורה לאחרים, כמו גם איך ללמוד אותו בעצמנו. נושאים שונים שזורה כמו הכיבוש
של ארץ הקודש, טוענים כי הם קשורים מבחינה מושגית.
החומש מתחיל על ידי מתן המיקום שלהם במדבר כבדיוק מעבר
לגבולה של ארץ ישראל. אותו הפסוק מזכיר את השמות של מקומות שאינם קיימים. המפרשים
מסבירים את השמות מרמזים על חטאים שונים שהעם חטא בעבר, אבל עם צעיף דק של הסתרה. המרחק
הקצר ממצרים למיקום הנוכחי שלהם יצוין ומזמין ניגוד לתקופה של זמן הארוכה שהם היו
במדבר. את המלחמות עם סיחן ועוג גם מתוארות.
יש להסיק מכך שאדם שעומד ללמוד הוא כמו איש במדבר אבל על
הגבול של קדושה. טעויות שבעבר חייבות להיות יישרו כדי ללמוד, אבל המורה צריך רק
להזכיר בקלות את הטעויות לתלמיד.ימי זמן הנסיעה הרגילה של אחת עשר ימים בין שני
המקומות מציין כמה קל אפשר ללמוד החומר אם נעשה כראוי. בארבעים השנים למעשה בילו
במדבר מספרת איך מחדלי מזיקים יכולים להיות. בכל מקרה תהיו קרבות. עם זאת, כאשר
גבר יהיה שכר עשיר.
משה אומר לאנשים שהם היו טרחנים, נרגנים, ועיקשים, בעיקר
בסירובם להיכנס לארץ המובטחת ארבעים שנה קודם לכן. זה אמר בקשר של לחזק את העם
לכבוש את ארץ ישראל עכשיו .הרמב"ן מסביר שזה היה כדי להודיע להם שהקדוש
ברוך הוא רחום ומוכן לחכות. לכן אין להגיד שבלתי אפשרי לשמור על החוק וכל הזמן
ייענשו. למדים מכך שבחינוך שצריך זמן וגם לקחת את הראיה היותר רחבה. יש מושגים
שקשה לקלוט. אולם עם התמדה וזמן ילמודו.
הרמב"ן מפרש את הפסוק הראשון, "אלה הדברים שמשה
דיבר אל כל ישראל", (דברים א א) מתייחסת חוזר של עשרה הדיברות ע"י משה
רבינו (דברים ה ו - יח). בחזרה אש שינוים קטנים
ממה שנאמר בהר סיני. זה אומר במלמד שאנחנו צריך להסביר במילים שלנו ולתקן אותו להתלמידים.
משה פותח ואומר שהם ישבו בהר סיני מספיק זמן והגיע הזמן
להיכנס לארץ המובטחת. לאחר מכן הוא מתאר את האזורים השונים שלו ומפציר בהם להתקדם
לנהר הפרת שהרבה מעבר לגבולותיה, ומזכיר להם שזו היא הארץ שנתן ה' לאבותיהם. לאחר
מכן הוא מברך את העם שהם יהיו מאוכלס כמו מספר רב של הכוכבים בשמים.
הרעיון לעזוב את ההר סיני לארץ ישראל מצביע שיש זמן לצאת מהבית
ספר וליישם את הידע שרכש שם למצבי חיים אמיתיים וצריך לדעת את המרכיבים השונים,
שואף לגדולה, ולזכור, כי זו מורשת מאבותינו. המורה צריך רוצה שהידע של תלמידיו יהיה
גבוה ורב ככוכבים בשמים.
הרמב"ן מסביר שהקדמתו של משה מסתיימת בפסוק, "ושמרת
את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים
על האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך כל הימים", (דברים ד מ). הענין ש שמירת
המצווה גורמת הטוב לאדם וביתו. לכן יש לראות למידה
כברכה עצמה ומביא ברכות אחרות.
החומש אומרת, "הואיל משה באר את התורה", (דברים א
ה). פירוש "הואיל" שמח ורצוי. מסביר הרמב"ן: "הואיל משה"
שרצה לבאר להם את התורה והזכיר כן להודיע כי מעצמו ראה לעשות. למדים מכך שבמלמדים
את הערכים דתיים מורה צריך להאמין להם את עצמו ורוצים להנחיל אותם בתלמידיו.
לע"נ שמואל בן נח ז"ל - טו באב תשס"ט
To view on YouTube click:
A discussion of how to teach religious values
וגם
בדואר אלקטרוני http://dyschreiber.blogspot.co.il
ניתן באתר
No comments:
Post a Comment