שלח: ארץ הטובה

מלכות דוד

בפרשת שלח משה רבנו שולח משלחת כדי לחקור את הארץ המובטחת. פירושים נחלקים על מטרתו. יש אומרים שזה כדי לקבוע, כי הארץ שבני ישראל מגיעים ל'שם אכן טובה. אחרים אומרים שזה משימת סיור בהכנת פלישה צבאית. אחרים רואים אותו חסר תועלת לגמרי, וכישלון של אמונה. בכל מקרה אנו לומדים מהקטע הזה עניני על מהוא ארץ טובה.

החומש רשום שלושת פסוקים של הוראות (במדבר יג יח - כ) אשר כולם שואלים, "מה הארץ".הנושא המרכזי הוא הטבע הבסיסי של האדמה ואיזה סוג של אנשים שהיא מייצרת? האור החיים מסביר, "מהפעולות יודעו הכוחות מהעם היושב בה יתגלה כח הארץ אם העם חזק או רפה". אחרי כן משה שואל, "ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב". רש"י מפרש "את הארץ מה היא - (במ"ר) יש ארץ מגדלת גבורים ויש ארץ מגדלת חלשים יש מגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין". כמו כן הספורנו "וְאֶת הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ -  לָדַעַת אִם מושַׁב הָאָרֶץ טוב, כְּמו שֶׁהורוּ חַכְמֵי הָרופְאִים בִּבְחִירַת הַמִּשְׁכָּנִים, שֶׁנַּבִּיט אֶל יושְׁבֵי הָאָרֶץ אִם הֵם חֲזָקִים וּשְׁלֵמֵי הַגּוּף או הֵפֶךְ זֶה, וְכֵן נַבִּיט אִם הֵם רַבִּים או מְעַטִּים, כִּי אָמְנָם רִבּוּי הָעָם וְחָזְקָם יורֶה עַל הֱיות אֲוִיר הָאָרֶץ וְהַמְזונות טובִים, וְהַהֵפֶךְ יורֶה עַל הֶפְכָּם".

הפסוק הבאה שואל, "ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים". פירושים שונים ניתנו. אונקלוס תרגם "העתירא היא אם מסכנא". האור החיים אומר, "בנייני העיר והדירות והכלים אם טובה היא בבנין מפואר אם רעה בבנייניה". פרש"י "במעינות ותהומות טובים ובריאים". הספורנו "הַבְּמַחֲנִים - אִם הֵם יושְׁבִים בִּפְרָזות לָבֶטַח בְּלִי שׁוּם יִרְאַת מִלְחָמָה". נראה כי המושג של טוב ורע אפשרי להיות מובן מממד מוסרי; במיוחד אם הארץ הזאת השפיע לתושביה להיות צדיקים או רשעים?

ההוראה האחרונה היא לראות, "ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין" (במדבר יג כ). רש"י -  "היש בה עץ - אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו". פרושים אחרים, אם יש בה כל מין עץ (אור החיים), אַרְעָא הַשְׁמִינִין אִינוּן פִּרְיָהּ (יונתן).

מאוחר יותר כאשר משה משבח את ארץ ישראל הוא מתאר "ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר . . . אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת . . . ובתים טובים . . . ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה", (דברים ח:ז- יג). זה מתייחס לאדמה עצמה, ובוודאי את הצרכים ואת הנוחות של הגוף הוא חשובים. בנוסף, אם אדם זקוק לביצורים חזקים כדי להגן מפני איומים צבאיים ומנעולים ודלתות חזקים ובריחים על חלונות כדי להתגונן מפני פושעים, יש משהו השתבש מאוד. יש גם רגעים שהארץ עצמה תמשוך אדם כלפי בריאות, עושר, חוכמה, וצדקות. ארץ שיש לו את כל המעלות היא הארץ שאדם צריך רוצה לשכון בה. זו ארץ הקודש. זה המקום לבטוח "בה' . . . ורעה אמונה . . . וענוים יירשו ארץ והתענגו על רב שלום", (תהלים לז ג, יא).

 To view on YouTube click:   http://youtu.be/SaqrawwD4LA

אזכור הכבוד של תורמים ליד יוסף

אבי מורי פיליפ שרייבר, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר

לע"נ לייב הערש בן אהרן ז"ל  יז תמוז תשל"ב                                                לתרומות והנצחות: 08/9791824

Shlach: The Good Land

Kingdom of David and Solomon

In parshas Shlach Moshe rabenu sends a delegation to explore the Promised Land. The commentaries are divided about its purpose. Some say it is to establish that the land that the children of Israel are coming to is indeed a good one. Others say that it is a reconnaissance mission in preparation of a military invasion. Others reckon it as completely unnecessary and a failure of faith. In any case we learn from this passage aspects of what is a good land.

The Chumash records three verses of instructions (Numbers 13:18-20) all of which ask, "what is the land", (מה הארץ). The central issue is the fundamental nature of the land and what type of people it produces?  The Or HaChaim explains that by observing the people that dwell in the land, it reveals the properties of the land itself. Moshe then asks if the people are "strong or sickly are they few or many". Rashi comments on the phrase "the land what is it" (במדבר יג יח), that there are lands that grow strong men and lands that grow weaklings, there are those that increase the population and those that shrink the population". The Sforno has similar observations and focuses on knowing if a person's stay on the land is a good one, and is specifically interested in good air and healthy food.

The next posuk asks if it is a good or bad land and if the cities are fortified or open. Various interpretations are given. Onkolos sees it as wealthy or poor. The Or HaChaim suggests good construction. The Ramban understands it as rich fruits. Rashi suggests deep wellsprings with water that is healthy and good. The Sforno among other commentaries explains the idea of fortified or open cities as freedom from war. It seems that the concept of good and bad lends itself to a moral dimension; specifically does this land incline people to be tsadikim or rashaim?

The last instruction is to observe if the land is fat or lean and are their trees. Rashi compares a tree to a tsadik and asks if among the present inhabitants there is a proper person that can defend them through his merits. Others see it more literally and explain that it refers to a many species of trees which bear rich fruit.

When Moshe later praises the land of Israel (Deuteronomy 8:7-13), he describes gushing streams, abundant produce that is tasty and healthy, useful and valuable minerals, and nice houses. This is referring to the land itself, and indeed a person's physical needs and comforts are important. In addition if a person needs strong fortifications to defend against military threats and strong locks and doors and bars on windows to defend against criminals, there is something very wrong. Also, there are times when the land itself will draw a person towards good health, wealth, wisdom, and benevolence. A land that has all of the virtues is the land that a person should want to live in. This is the Holy land. It is where one trusts in G-d and nourishes the faith and ultimately the humble will inherit the land and delight in an abundance of peace (see Psalm 37:3, 11).

 To view on YouTube click:   http://youtu.be/SaqrawwD4LA

אזכור הכבוד של תורמים ליד יוסף

אבי מורי פיליפ שרייבר, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר

לע"נ לייב הערש בן אהרן ז"ל  יז תמוז תשל"ב                                                לתרומות והנצחות: 08/9791824

בהעלתך: אחריות חברתית

הסיפור של הקמת היסודות של מוסדות הדת מגיע לפרקים האחרונים ב פרשת בהעלתך. בזה הלוים התגייסו לעבודת בית המקדש. החנוכה מתחילה עם דיבור הקב"ה למשה רבינו, "קח את הלוים מתוך בני ישראל", (במדבר ח ו). התכס המשוכלל לאחר מכן המבטא את הרעיון שהם בחירתו של הקב"ה, וגם כן הנציגים שנבחרו על ידי העם. בעקיבות זה השם אמר,"כי נתנים נתנים המה לי מתוך בני ישראל", (במדבר ח טז). הפרושים מלציין שהמילה "נתנים" מכופל.

הספורנו דורש את הלשון הכפולה, "המה לי. נתונים מעצמם שנתנו את עצמם לעבודתי. . . . ונתונים גם כן מתוך בני ישראל שיתנו מחית הלוים במעשר ראשון חלף עבודתם למען תהיה עבודתי נעשית בין כולם". רש"י מפרש את הלשון הכפולה, "נתונים למשא נתונים לשיר". הוא גם מסביר, "קח את הלוים - קחם בדברים אשריכם שתזכו להיות שמשים למקום".

הכלי יקר מפתח הרעיונות האלה ומוסיף את המושג של כפרה שהלויים כבר נמסרו לשירות במשכן "לכפר על בני ישראל" (במדבר ח יט). בדבר "קח", הוא מלווה את הנמקתו של רש"י והספורנו שהלויים כבר הרימו ל "שררה". בנוגע ללשון הכפולה של "נתנים", הוא מפרש "ב' לשעבוד היינו [א] שעבוד טורח גופם לעבוד ולמשא ושעבוד מסירת גופם [ב] ולכפר על בני ישראל". הרעיון הוא שבגלל הלויים הם בחירה מעולה, שהוא משקף באופן חיובי על אנשים שבחרו אותם. לכן אם יש לאומה החולשות, אפשר להסתכל בנציגיהם, הלויים, ומוצא תקווה לשיפור ועתיד טוב יותר.

הכלי יקר מפרש גם את המושג של "טוביה החטא וזיגוד מינגד" ודוחה את תחולתו למצב הזה. עם זאת זה נראה לי קצת שיכיות כי הלויים הם השוערים בבית המקדש. כתוצאה מכך, אם אדם נכנס שלא כדין לאזור מוגבל של בית המקדש, ולוי היה ישן או בדרך אחרת מוזנח, הוא אחראי.

מהדברים האלה יש ללמד משהו על מנהיגות דתית בפרט ובאחריות חברתית בכלל. הלויים נבחרו לשירות בגלל המסירות והנאמנות בחטא העגל. הם לקחו את מקומו של הבכור ובכך קבלו המדות טובות שלהם. לנולד הראשון יש יתרון בחכמה על הצעירים ממנו בגלל עם זקנות בא ניסיון ושכל. זה עושה אותו לדוגמה ומפקד טבעית. עם מנהיגות מגיעה אחריות משום שכשל בהנהגה יכול לגרום לכשלים ברבים. עם זאת למנהיג כדי להצליח צריך תמיכה הכספית וכבוד מחסידיו. בנוסף הוא חייב להיות תקווה והשראה לכולם.

אזכור הכבוד של תורמים ליד יוסף

אבי מורי פיליפ שרייבר, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר

To view on YouTube click:         http://youtu.be/a1wqkHtI4cU

BaHa'aloscha: Social Responsibility

The story of the establishment of the foundations of the institutions of religion reaches its final chapters in BaHa'aloscha. In it the Levi'im are inducted into Temple service. The inauguration starts with Hashem commanding Moshe, "take the Levi'im from among the children of Israel", (Numbers 8:6). An elaborate service is then described which expresses the idea that they are not only G-d's choice the representatives chosen by the people as well. As such the Hashem states that, "they have certainly been given (נתנים נתנים) to Me from among the children of Israel", (BaMidbar 8:16). The commentaries note that the word "given" is doubled.

The Sforno symbolically interprets the double language as the Levi'im have given themselves over to sacred service and they have also been given by the children of Israel by means of their financial support. Rashi interprets the double language as, "given for labor, given for song". He also explains "take the Levi'im" as "take them with words [saying] happy are you that you have merited to be servants of the Omnipresent".

The Cli Yakar develops these ideas and adds the concept of atonement that the Levi'im have been given over to service in the Tabernacle to atone for the children of Israel (לכפר על בני ישראל) (BaMidbar 8:19). Concerning "taking" (קח), he follows the reasoning of Rashi and the Sforno that the Levi'im have been tapped for authority (שררה). Concerning the double language of "given", he renders one as given over to labor and servitude. The second one he sees as atonement. The idea is that because the Levi'im are such a fine choice, that it reflects positively on the people who have selected them. Therefore whatever the foibles of the nation may be, one can look to their representatives, the Levi'im, and find hope for improvement and a better future.

The Cli Yakar also discusses the concept of "Tuvia sinned and Zigud was punished" (טוביה חטא וזיגוד מינגד) and rejects its applicability to this situation. However it does seem to have some relevance as the Levi'im are to serve as gatekeepers in the Temple. Consequently if a person inappropriately enters into a restricted area of the Temple, and the Levi was sleeping or otherwise derelict, he is responsible.

From these passages we learn something about religious leadership in particular and social responsibility in general. The Levi'im were originally tapped for service because of the dedication and loyalty during the sin of the golden calf. They took the place of the first born thereby assuming their positive characteristics. The first born has an advantage in wisdom over those younger because age yields greater experience and education. This makes him a natural example and commander. With leadership comes responsibility because failure in leadership can result in failures in the general population. However for a leader to succeed he must be financially supported and honored by the ones he leads. In addition he must be the hope and inspiration for all.

 To view on YouTube click:         http://youtu.be/a1wqkHtI4cU

אזכור הכבוד של תורמים ליד יוסף

אבי מורי פיליפ שרייבר, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר

נשא: ברכת כהנים

בפרשת נישא ה 'אומר למשה איך הכהנים יברכו את בני ישראל (במדבר ו כב-כז). הנהו הגרסא, "יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחנך: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". הפירושים יתעמקו במשמעותה של ברכה זו. רש"י רואה ברכה כגמיליות רכושים 'לא יינזקו או יאבדו. הוא גם רואה בברכה, זה חן וכיבוש כעס.

האבן עזרא רואה ברכתו של חיים ארוכים ובעושר. ישמרך הוא ישועה בעת הצורך. יאר ה' פניו משמעות מלך מי שרוצה את החברה של אחר ומקבל אותו בחום. שלום הוא כטעם לא יגע בך רע לא מאבן ולא מחיה רעה ולא מאויב.

ספורנו גם רואה ברכה בעושר ונכסים ומביא אבות (ג: יז), ואם אין קמח אין תורה. ישמרך הוא מ גזלנים. לאחר ברכה מגיעה הארה. הוא מסביר "יאר" כחוזה הפניו של הקב"ה ולהיות מסוגל להביט על נפלאות התורה ומעשיו של הבורא. הוא מסביר " ישא ה' פניו אליך" שהו "לחיי עולם" ומביא גמ' וברכות מציינת כי הצדיקים יושבים ומתענגים מזיב השכינה. שלום הוא מנוחה מושלמת ונצחית, בלי תערובות עונש.

הכלי יקר רואה את נושא עלייה בברכה זו. הוא מזכיר שבשיר שירים, שבני ישראל נקראים בת, אחות, ואמא. של הבת הוא מתנות והגנה מן השמים כמו גוף בריא וחזק, חוש רוחני, והגנה מעוגמת הנפש. אחות היא נמשל לירח שמשקף את אור השמש. כביוכל רצונו של המקום העונק לקולט את האור של התורה. הבחינה של אם משאיל לרעיון של הצדיקים, ובפרט שהקב"ה מקיים את הגזרות של הצדיק.

האור החיים רואה ברכה זו כברכה שאין בה רע בכלל. פירוש " יאר ה' פניו אליך" שלא יהיה מסך בין ישראל לאביהם שבשמים, והאור השכינה תזרח על ישראל. " ישא ה' פניו אליך" פירושו שגם אם מעשים רעים גורמימ להפרדה קב"ה מזמין את תשובה. שלום הוא אחדות עם הקב"ה. בנוסף, אם אדם מסתכל עמוק לתוך מושג השלום שהוא יראה שזה הוא יסודו של העולם, שכולל גם למעלה וגם למטה, והוא הכלי שמחזיק את כל ברכות.

Naso – The Priestly Blessing

In parshas Naso Hashem tells Moshe how the Cohanim are to bless the children of Israel (Numbers 6:22-27). The text is

יְבָרֶכְךָ ה'	May the Hashem bless you
וְיִשְׁמְרֶךָ:	and protect you
יָאֵר ה' | פָּנָיו אֵלֶיךָ	May Hashem shine His face on you
וִיחֻנֶּךָּ:	and favor you
יִשָּׂא ה' | פָּנָיו אֵלֶיךָ	May the Hashem direct His countenance toward you
וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:	and grant you peace

The commentaries delve into the meaning of this blessing. Rashi sees a blessing as bestowment of physical possessions and that these possessions should not be damaged or lost. He also sees in this blessing, favor and suppression of anger.

The Ibn Ezra sees a blessing of long life and wealth. Protection refers to salvation in time of need. A shining face is like a king who desires the company of another and receives them warmly. Peace he describes as freedom from evil, shock, poverty, and enemies.

The Sforno also sees a blessing as wealth and possessions and quotes Ethics of our Fathers (3:17) that if there is no flour there will be no Torah. The protection is from thieves. After the blessing comes illumination. He explains "shine" as perception of the face of G-d and being able gaze on the wonders of the Torah and the deeds of heaven. He sees providence as everlasting life and cites Gemara Brachos that the righteous will sit and delight from the radiance of the divine presence. Peace is a perfect, permanent rest with no aspect of punishment.

The Cli Yakar sees an ascension theme in this bracha. He notes in the Song of Songs that the children of Israel are called a daughter, sister, and mother. The aspect of the daughter is gifts and protection from heaven such as a healthy strong body, intellectual acumen, and protection from aggravation. A sister is compared to the moon that reflects the light of the sun. So to say G-d's favor is bestowed upon one that reflects the light of the Torah. The aspect of a mother lends itself to the idea of the righteous, specifically that G-d fulfills the decrees of a tsadik.

The Or Hachaim sees this blessing as a blessing which has no bad in it. Hashem's shining face means that there will be no barrier between Israel and their father in heaven, and that the light of the divine presence will shine on Israel. G-d's providence means that even if bad deeds cause a separation G-d will beckon a return. Peace is unity with Hashem. In addition if a person looks deeply into the concept of peace he will see that it is the foundation of the world, includes both which is high and low, and is the vessel that holds all blessings.

מנהגי שבועות

מנהגי שבועות

חג השבועות בשנה זו חלה ביום שלישי בלילה וביום שלמחרת. מחוץ לישראל המנהג הוא לשמור אותו ליומיים. זהו חג מקראי ונחשב לאחד משלושת עולי רגל, יחד עם פסח וסוכות. לשלותם יש ענין של מצוות שתלויה בארץ. חג השבועות היא חגיגה של הביכורים. אע"פ לא הוזכר מפורש בחומש, הוא גם יום השנה להתגלות בהר סיני. לכן בתפילות זה נקרא "יום מתן תורתנו".

קריאות הקודש לשקף את הנושא של התגלות אלוקית. הקריאה בתורה היא סיפור ההתגלות בהר סיני שמצאה בשמות פרקים יט וכ. לפני הקריא יש הוא קדם ההקדמה בשם אקדמות פירוש הארמי "ההקדמה". הוא שיר הלל ארוך שמבטא הודיה להקב"ה על שנתן לנו את התורה. ההפטרה היא חזונו של יחזקאל על פתיחת שמיים, רואה את המלאכים של העולם הנסתר, ואת ה' על כסא כבודו.

מנהג הוא לקשט את בית הכנסת והבית עם צמחים. הסיבה לכך שהר סיני יש הרבה צמחייה. לכן עיטורים צמחיים זוכרים את ההתגלות ה'. המשנה הברורה מביא מנהג הצבת עצים בבתי ההכנסה ובבתים, כי העולם נידון לפרות על חג השבועות. אבל גם אומר שהגר"א התנגד מנהג זה משום שהוא היה דומה לעץ חג הניטול.

מסורתי לאכול מאכלי חלב ובלינצ'ס במיוחד. מסיבות שונות מקבלות. אחד מרמז בשיר שירים ד: יא "דבש וחלב תחת לשונך". סיבה נוספת היא שלאחר שבני ישראל קיבלנו את התורה ראו שההלכות הנוגעות לבשר היו מסובך וארוכות, ולכן הם אכלו רק חלב עד שיוכלו לקים אותם נכון.סיבה שלישית היא שבגלל בשר וחלב לא ניתן לאכול ביחד, זה מעודד אכילת שתי ארוחות שונות כלומר עוד אחד שהוא בשר. זה מזכיר את שני קרבנות על חג השבועות; המוסף שהוגשה על ידי הכוהנים, וקרבן חגיגה שהוגש על ידי העולי רגל לבית המקדש בירושלים.