שקלים / משפטים: ציבור גאווה #110

פרשת שקלים הראשונה מארבעת הפרשיות. קוראים אותה בשבת מברכים אדר, והיא מסמנת את הזמן שמתחילים לחשוב על פסח. המקור שלה המשנה הראשון במסכת שקלים  שקובע ביום הראשון של אדר מגייסים כסף לתיקון כבישים, מתקנים מבנים ציבוריים אחרים, ולעסוק בניקיון כללי. הרעיון הוא שיהיו הרבה שנוסעים לירושלים לשם החג וזה הזמן להתחיל בהכנות.

בפורים ההלכה היא לתרום שלוש מטבעות מחצית שקל. יש שאומרים שזה קיום מצוות דאורייתא לתרום מחצית שקל בכל שנה. אבל הרמב"ם פסק שהחיוב רק כאשר הבית המקדש עומד. המנהג הפופולרי הוא לתרום שלושה מטבעות, רצוי כסף, שהם מחצית המטבע הרשמי. בישראל רבים נותנים שלושה מטבעות של חצי שקל כל אחד לקופת צדקה. משום השקל שבימי קדם היה כסף, יש מנהג פופולרי שיהיה קערת גיוס כספים לארגון צדקה עם שלושה חצאי שקלים. אז אדם ישים שקל וחצי לקערה ויוציא את חצי השקל כפריטה, ואז ישים את שלושת המטבעות אלה חזרה לתוך הקערה כתרומה.

המפטיר לפרשת שקלים בשמות ל יא - טז. בו הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו איך לקחת מפקד של עם ישראל. ספירה ישירה אסורה; אלא כל איש מעל עשרים צריך לתת מחצית שקל לבית המקדש. חישוב פשוט המבוסס על הסך יניב מספר האוכלוסייה. זה נקרא לעתים קרובות פדיון וחושב שהחומש הוא כתזכורת לפני ה' לכפר על נפשותיהם. עוד קטע חלק מההוראות כיצד לבנות את בית המקדש.

בספר נחמיה היהודים חוזרים לארץ הקודש מגלות בבל מבטיחים לעשות תרומה שנתית לשלם עבור קורבנות הקהילה ואת כל העבודה של בית המקדש (ראה נחמיה י לד - לה). מוקדם יותר בימיו של המלך יהוידע, הכסף מהמפקד משמש לבצע תיקונים לבניין בית המקדש.

נראה שהעניין של המפקד מרמז שזה הזמן לקחת חשבון נפש. יש תקווה שדברים השתפרו אך לא בהכרח כך. לדוגמא במפקד הראשון של עם ישראל סה"כ היה 603,550 (במדבר ב ל). במפקד השני סה"כ היה 601,730, ירידה בסכום 1,820, זה לא טוב. אפשר היה לקוות כי מספר היהודים יגדל תחת משה רבינו. לעומת זה, גם אם האוכלוסייה עולה זה יכול להזמין קנאה עם אלה אומרים איזה זכות גרמה רווח זה.

מחצית השקל היא כופר, כי זה שואל מה עשית עם הכסף שלך. ובהרחבה גם שואל מה עשינו עם חיינו. הרעיון של תיקון הכבישים כדי שאנשים יוכלו להגיע לירושלים כדי לחגוג את חג הפסח רומז שאנחנו צריכים להיות מעורבים בדברים לטובת הציבור המסייעים לאדם לעלות. זה יכול להיות דברים יומיומיים כמו תיקון מקוואות, שדות הגיזום שהפכו לפרא, או נוטים לבניין בית המקדש וחצירו. בכל הדברים הללו צריכים להיות כמו הקורבנות, שהם מעשים שמחים של מסירות. האידאל הגבוה ביותר הוא ללמוד תורה ולחיות על פי הוראותיה. כמו מחצית השקל שהוא מטבע צנוע המופעים של אמונה שלנו צריכים להיות צנועים גם כן.

  

לע"נ, ה סבתא ,טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2015/02/mishpatim-shekelim-civic-pride.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/02/blog-post.html

YouTube                http://youtu.be/3xGkoa4VZ5Y

Mishpatim / Shekelim: Civic Pride

Parshas Shekelim is the first of what is called the arba parshas (four Torah readings – (ארבע פרשות. It is read on the Shabbos before the month of Adar, and marks the time that we begin to think about Passover. Its source is the first Mishna is Mesechta Shekelim which states on the first of Adar we take up a collection for the repair of roads, other public facilities, and engage in a general clean-up. The idea is that there will be many who will be travelling to Jerusalem to observe the holiday and this is the time to start preparations.

On Purim the halacha is to donate three half shekel coins. Some say this is the fulfillment of the Biblical commandment to donate a half shekel every year. Maimonides, however, rules it is only an obligation when the Temple is standing. The popular practice is to donate three coins, preferably silver, that are half the currency denomination of the national government. In Israel many will put three coins of a half shekel each into a pushka (charity box). Because the shekel in ancient times was silver, another popular practice is to have a bowl soliciting funds for a particular charitable organization with three silver half dollars in it. A person will then put one and a half shekels into the bowl and take out the half dollars as change, then place these three coins back into the bowl as a donation.

The maftir (additional Torah reading) for parshas Shekelim is Exodus 30:11-16. In it HaKadosh Baruch Hu tells Moshe Rabenu how to take a census of the nation of Israel. A straight count is prohibited; rather every man over twenty is to give a half shekel to be used in the Temple. A simple calculation based on the total will yield the population. It’s often called a ransom and the Chumash reckons is as a reminder before Hashem to atone for their souls. The passage is part of the instructions on how to build the Temple.

In the book of Nehemiah the Jews returning to the holy land from exile in Babylon promise to make an annual contribution to pay for community sacrifices and all of the work of the Temple of G-d (see Nehemiah 10:34-35). Earlier during the days of King Jehoiada, the money from the census is used to make repairs to the Temple building.

The idea of the census seems to imply that it is a time of taking stock. Hopefully things have improved but not necessarily so. For example in the first census of the nation of Israel the total was 603,550 (Numbers 2:30). In the second census the total is 601,730, a decline of 1,820, not good. One would hope that the number of Jews would increase under Moshe Rabenu. However, even if the population rises it can invite jealousy with those saying what merit has caused this gain.

The half of a shekel is a ransom because it asks what you have done with your money. By extension it also asks what we have done with our lives. The idea of fixing the roads so people can go to Jerusalem to celebrate Pesach implies that we should be engaged in things for the good of the public that help a person to ascend. It can be mundane things like fixing the mikvahs, pruning fields that have become overgrown, or tending to the Temple building and grounds. In all cases these should be like the sacrifices which are joyful acts of dedication. The highest ideal is to study Torah and live according to its precepts. Like the half shekel is a modest coin our shows of faith should be modest as well.

לע"נ, הסבא ,אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2015/02/mishpatim-shekelim-civic-pride.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/02/blog-post.html

YouTube                http://youtu.be/3xGkoa4VZ5Y

בשלח / טו יתרו: להגיע עד לעתיד # 109

פסק השולחן ערוך (אורח חיים קלא ו) נהגו שלא ליפול על פניהם . . . לא בט"ו בשב. מוסיף המשנה ברורה (ס"ק לא) שהוא ר"ה לאילנות ונוהגין האשכנזים להרבות אז במיני פירות של אילנות.

הרב עדין שטיינזלץ מסביר כי לאחר שהיהודים יצאו לגלות, ט"ו בשבט הפך ליום לזכור את ארץ ישראל והדרך בה זכר הייתה על ידי אכילת פירות הקשורים לארץ ישראל במיוחד חרובים ותפוזים. הארי ז"ל יצר סדר לט"ו בשבט שבו כל סוגי הפירות נאכלו וארבעה כוסות של יין שתו. כמו כן פופולרי לאכול אתרוג מסוכר והתפלל לאתרוג יפה לסוכות. הרבי החליף את האכילה של הפירות באמירת שיר המעלות. מהודר לאכול הז' מינים שבו התורה משבחת את ארץ ישראל כמו שנאמר, "ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית-שמן ודבש" (דברים ח ח).

בשינה 1890 היו המזרחי הרב זאב יעבץ ותלמידיו נוטעים עצים בהתיישבות החקלאית הציונית של זיכרון יעקב בט"ו בשבט. הרעיון תפס ויהודים רבים היו קונים עץ שניטע בישראל וקבלו תעודה נחמדה מהקרן קיימת לישראל.

יש לשאול מדוע חרוב נאכל בט"ו בשבט. לפעמים הסיפור הוא נתון של איך רבי שמעון בר יוחאי חי על חרובים, כשהוא התחבא במערה מפני הרומאים. יש גם סיפור בתלמוד (תענית כג.) על הצדיק חוני המעגל.

אמר ר' יוחנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אמר מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא? זה היה רק לאחר חורבן בית המקדש הראשון שחוני נסע לירושלים. חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא אמר ליה האי עד כמה שנין טעין אמר ליה עד שבעין שנין אמר ליה פשיטא לך דחיית שבעין שנין אמר ליה האי [גברא] עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתי שתלי נמי לבראי יתיב קא כריך ריפתא אתא ליה שינתא נים אהדרא ליה משוניתא איכסי מעינא ונים שבעין שנין כי קם חזייה לההוא גברא דהוה קא מלקט מינייהו אמר ליה את הוא דשתלתיה א"ל בר בריה אנא אמר ליה שמע מינה דניימי שבעין שנין.

אחד הרעיונות העקרוניים של ט"ו בשבט הוא אהבת ארץ ישראל ארץ דווקא. זה דומה לחג הסוכות שנניף אתרוג יפה, וענפים מכף תמר טעים, הדס ריחני, וערבה עשירה במים. אנשים יחפשו קשה וישלמו הרבה כסף עבור אתרוג יפה ולקנות לולב שתואם בהקפדה להלכה. בט"ו בשבט הלקחים האלה ננקטו ללב ולכן אנו אוכלים פרותיה של הארץ ישראל ובמיוחד אלה שהם מתוקים מאוד. יש הבדל. בסוכות כביכול, הקדוש ברוך הוא אומר תסתכל על הארץ הגדולה הזאת במיוחד התוצרת הנפלאה שלה. בט"ו בשבט אנו טועמים את המתיקות של התוצרת של ארץ ישראל והודינו לקב"ה על שניהם. כביכול בסוכות הקב"ה הוא מגיע למטה אל העם היהודי ובט"ו בשבט העם היהודי מגיע למעלה עד ה '.

ביהדות יש עניין של עבר, הווה, ועתיד. התורה נגד העבר, כי זה מביא את סיפוריהם של הקדמונים. אם מישהו אוהב את ההווה, הם נוטים לאהוב את העם היהודי, משום שהם חיים איתם עכשיו. אם הוא מסתכל לעתיד, הוא אוהב את ארץ ישראל, כי זה מייצג את נחלתו של העם היהודי. זה רק בארץ שלנו שאנחנו יכולים להשיג את התקוות והחלומות הלאומיות שלנו. אפשר שחלומות אלה רחוקים מאוד, אבל בגלל שהקרקע נשארת לנצח עדיין אפשר לדבוק בציפייה שיום אחד הם יתגשמו.

לע"נ, ה סבתא ,טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2015/02/tu-bshevat-reaching-up-to-future.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/02/109.html

YouTube                http://youtu.be/Mr0FyQ-5CqU

Tu B’Shevat: Reaching up to the Future

The Shulchan Aruch (131:6) rules that the penitential prayers typically said during the week should not be said on Tu b’Shevat (the fifteenth day of the Jewish month of Shevat). Concerning this the Mishna Berura (paragraph 31) mentions that it is also the custom of Ashkenazim to eat many fruits on this day.

Rabbi Adin Steinsaltz explains that after the Jews went into exile Tu b’Shevat became a day for remembering the land of Israel and the way it was remembered was by eating fruits associated with the land of Israel particularly carobs and oranges. Rabbi Yitzchak Luria in the sixteenth century created a seder for Tu b’Shevat on which all types of fruits are eaten and four cups of wine are drank. It is also popular to eat candied esrog and doven for a nice esrog for Succos. Many people will alternate the eating of the fruits with saying the short Psalms going from 120 to 134, otherwise known as the Shir HaMa’alos. It is especially meritorious to eat the seven fruits by which the Torah praises the land of Israel as it says, “It is a land of wheat, barley, grape vines, figs, pomegranates, [date] honey, and olive oil”, (Deuteronomy 8:8).

In 1890 the religious nationalist Rabbi Ze'ev Yavetz had his students plant trees in the Zionist agricultural settlement of Zichron Yaakov on Tu b’Shevat. The idea caught on and many Jews would buy a tree to be planted in Israel for which they would receive a nice certificate from the Jewish National Fund.

It is often asked why carobs are popular on Tu b’Shevat. At times the story is given of how Rabbi Shimon bar Yochai lived on carobs, when he hid in a cave from the Romans. There is also a story in the Talmud (Ta’anis 23a) about the tsadik Honi HaMa’agel.

Honi HaMa’agel pondered the verse, “When the Lord brought back the captivity of Zion, it was like we were in a dream”, (Psalm 136:1). Who can keep dreaming for seventy years, he wondered. It was just after the destruction of the First Temple that Honi was traveling to Jerusalem, he chanced upon a man planting a carob tree. He asked the man how long before the tree will bear fruit and was told seventy years. He asked further do you think you will live another seventy years and was told, “I found a world with carob trees because my fathers planted them therefore I plant them for my sons”. Honi then sat down, ate something, and fell asleep for seventy years. When he awoke he saw a man gathering fruit from this tree. He asked him man if he was the one who planted this tree and was told that he was the grandson of the planter.

One of the main ideas of Tu b’Shevat is love of the land of Israel. It is similar to Succos in that we wave a beautiful esrog, and branches from a tasty date palm, fragrant myrtle, and water rich willow. People will search hard and pay a lot of money for a beautiful esrog and buy a lulav that strictly conforms to the halacha. In Tu b’Shevat these lessons have been taken to heart therefore we eat fruits of the land of Israel particularly ones that are very sweet. There is a difference though. With Succos if it’s possible to say HaKadosh Baruch Hu is saying look at this great land particularly its wonderful produce. With Tu b’Shevat we are tasting the sweetness of the produce of the land of Israel and giving thanks to G-d for both of them. So to speak on Succos G-d is reaching down to the Jewish people and on Tu b’Shevat the Jewish people are reaching up to G-d.

In Judaism there is the idea of past, present, and future. The Torah represents the past because it tells the stories of the ancients. If someone loves the present, they will tend to love the Jewish people, because they are living with them now. If one looks to the future, he will love the land of Israel because this represents the destiny of the Jewish people. It is only in our own land that we can obtain our national hopes and dreams. These dreams may be very distant, but because the land lasts forever one can still cling to the expectation that they someday they will be fulfilled.

לע"נ, הסבא ,אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2015/02/tu-bshevat-reaching-up-to-future.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/02/109.html

YouTube                http://youtu.be/Mr0FyQ-5CqU

בשלח / טו בשבט: בהרמוניה עם הטבע # 108

חמש עשרה לחודש היהודי של שבט הוא שנקבע על ידי המשנה (ראש השנה א א) כשנה החדשה של העצים. זה נוגע לאיסור מן התורה על אכילת פירות מעץ שהוא פחות משלוש שנים והמצות הנוגעים למעשר שנתי. ההלכה אינה מונה השנים החל מהמועד ניטע העץ. במקום זה סופרת את השנים כמו כיתה בישיבה קטנה שיש בו מגוון קל של גילים.

בנוגע למעשר יש מחזור של שבע שנים. בארבע השנים נותנים את המעשר ללויים לתמוך בשירות בית המקדש שלהם. שתיים משנות מעשרותיהם להפריש לביקורים על ידי הבעלים לירושלים או לתמיכה בבן משפחתם שמתגורר בירושלים. בשנה השביעית כל הארץ נחשבת כהפקר ולכן אין המעשר נלקח. להבחין בין שנה אחת לשנייה, חמש עשרה בשבט מוגדר כקובע.

בנוגע ערלה כלומר הפירות מעץ פחות משלוש שנים, יש שלושה תאריכים חשוב לחישובו, חמש עשרה באב, הראשון בתשרי, וחמשה עשר בשבט. חמשה עשר בשבט הוא נקודת האמצע בין היום הקצר ביותר בשנה לציון תחילת החורף (היפוך חורף) וביום שבו יש שתים עשרה שעות של אור ושתים עשר שעות של הלילה לציון תחילת האביב (יום שוויון של האביב).

בממוצע ט"ו בשבט הוא היום הקר ביותר של השנה. הקור העונתי, אשר מתחיל בסתיו, גורם לסוגים רבים של עצים (נשירים) להיכנס למצב שינה. כשמזג האוויר מתחיל להיות חם, במיוחד לאחר עונת גשמים, העצים חוזרים לחיים. לאחר מכן הם מנצים  ומייצרים פירות.

הראשון של תשרי, שהוא גם היום הראשון של סתיו, מיועד כשנה החדשה של "נטיעות". הפירושים (ראה הברטנורא על משנה ראש השנה א א) מסבירים שאם העץ נטוע לפחות 30 ימים, לאחר מכן הראשון של תשרי הוא יום ההולדת הראשון שלו. עם זאת, שתיל צריך שבועיים כדי  להכות שורש. זה יוצא שהתאריך הקובע הוא 45 ימים קודם לכן או חמש עשרה באב. ט"ו באב הוא במקרה באמצע הקיץ ובממוצע ביום החם ביותר של השנה.

אפשר לשתול עצים בקיץ אבל זה זמן גרוע בגלל שהחום החזק מייבש אותם. אי אפשר לטעת עץ באדמה הקפואה האופיינית לחורף. אחרי שהחום של הקיץ הופך לטמפרטורות סתיו מתונות אפשר גם לטעת עץ אם החורף מתון ואין חשש של כפור קשה. בדרך כלל אם כי, הזמן הטוב לטעת עץ הוא באביב ובסוף החורף. לכן, כאשר ט"ו בשבט מתקרב, מן ראוי לשקול נטיעת עצים.

לוח השנה היהודי הוא בראש ובראשונה על ה פי הירח עם תיקון לשמש. משמעות הדבר היא כי ט"ו בשבט וכל התאריכים האחרים הם בדרך כלל לא מיושרים במדויק עם תופעות השמש. לדוגמא פסח היום המוקדם ביותר שיכול ליפול הוא היום הראשון של האביב כלומר מרץ 21. עם זאת זה נפל בתוך המאה שעברה מאוחר ב -25 באפריל. למעשה יש ויכוח במשנה בית שמאי אומרים שהשנה החדשה של עצים הוא שבועיים קודם לכן ביום הראשון של חודש שבט. לפעמים זה יהיה קרוב יותר ליום שבו העצים יוצאים ממצב השינה.

השימוש בשלושה התאריכים מפשט את החשבון של הזמן של ערלה וגם הוא קצת מקל. לדוגמא רוב העצים יינטעו בסביבות חודש ניסן. כחצי שנה לאחר מכן הראשון של תשרי יחול וכל העצים האלה ייחשבו בני שנה, ובשנה הבאה בני שנתיים, ובשנה הבאה בני שלוש שנים. עם זאת הפירות עדיין יהיו ערלה עד החמש עשרה בשבט. התוצאה היא שהעץ בדרך כלל יהיה קצת פחות משלוש שנים מהרגע שבו ניטע. החישוב הוא קצת מורכב, אבל זה טוב יותר משמירה על רשימה מתי כל עץ ועץ היה ניטע. אם נוטע עץ בסוף הקיץ או בסתיו, יכול העץ להיות כמו בן שלוש שנים ושישה חודשים לפני שהפירות לא יחשבו ערלה. זה יוצא שיש עונש קטן לשתילת עץ בזמן אחר מן האידאל. עם זאת, אי נוחות זו היא גברה מעט על ידי המצבים המקלים.

יוצא שהתורה מעודדת את אדם לחיות בהרמוניה עם העולם הגשמי ונוטה לצד חסד ומקל. חייב אדם להשתמש במוח שלו קצת, אבל זה אינו מכביד. בנוסף כמו החוקים של ט"ו בשבט מביא האיש לשלום עם הסביבה, תוך שהופך אותו קצת יותר חכם וחרוץ, כך הוא הדרך הכללית של הדת.

לע"נ, ה סבתא ,טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Tu B’Shevat: In Harmony with Nature

The fifteenth of the Jewish month of Shevat is designated by the Mishna (Rosh Hashana 1:1) as the new year of trees. It is important to the Biblical prohibition against eating fruit from a tree that is less than three year old and the mitzvahs concerning annual tithing. The halacha does not number the years starting from the date the tree was planted. Rather it counts the years like the grade in grade school which allows for a slight range of ages.

Concerning tithes there is a seven year cycle. In four of the years the tithes are given to the Levites to support their Temple service. Two of the years the tithes are set aside for visits by the owners to Jerusalem or to support a member of their family who is residing in Jerusalem. In the seventh year all land is considered as ownerless therefore no tithe is taken. To distinguish between one year and another, the fifteenth of Shevat is set as a cut off.

Concerning orlah i.e. the fruits of a tree less than three years old, there are three dates relevant to its calculation, the fifteenth of Av, the first of Tishre, and the fifteenth of Shevat. The fifteenth of Shevat is the midpoint between the shortest day of the year marking the start of winter (winter solstice) and the day in which there is twelve hours of light and twelve hours of night marking the start of spring (spring equinox).

On the average Tu b’Shevat is the coldest day of the year. The seasonal cold, which starts in the autumn, causes many types of trees (deciduous) to go into hibernation. When the weather starts to become warm, especially after a season of rain, the trees come back to life. They will then bud and produce fruit.

The first of Tishre, which is also the first day of fall, is designated as the new year of “tree planting”. The commentaries (see the Bartenura on Mishna Rosh Hashana 1:1) explain that if the tree is rooted for at least 30 days then the first of Tishre is its first birthday. However, a newly planted sapling takes two weeks for it to take root. It comes out that the cutoff date is 45 days earlier or the fifteenth of Av. Tu b’Av is coincidentally the middle of summer and on the average the hottest day of the year.

While it’s possible to plant trees in the summer it’s a poor time to do so because the strong heat dries them out. It is impossible to plant a tree in the frozen ground typical in the winter. After the heat of the summer has turned to moderate autumn temperatures one can also plant a tree provided the winters are mild and there is no concern of a harsh frost. Generally though, the ideal time to plant a tree is in the spring and late winter. Therefore, when Tu b’Shevat is approaching, it is appropriate to consider planting trees.

The Jewish calendar, though, is primarily lunar with a solar correction. This means that Tu b’Shevat and all of the other dates are often not precisely aligned with the solar phenomena. For example the earliest day Passover can fall is the first day of spring i.e. March 21. However it has fallen within the last century as late as April 25. In fact there is a debate in the Mishna with Beit Shammai saying that the new year of trees is two weeks earlier on the first of Shevat. At times this will be closer to the day when trees come out of hibernation.

The use of the three dates tends to simplify the reckoning of the time of orlah as well as being a bit lenient. For example most trees will be planted around the month of Nissan. About six months later the first of Tishre will fall and all of these trees will be considered one year old, and the following year two years old, and the next year three years old. However the fruit will still be orlah until the fifteenth of Shevat falls. The result is that the tree will typically be a little less than three years old from the time it was actually planted. The calculation is a little elaborate but it’s better than keeping a record as to when each and every tree was planted. If somebody does plant a tree in the late summer or the fall, the tree may be as much as three years and six months old before the fruit is no longer considered orlah. It comes out that there is a small penalty for planting a tree at a time other than the ideal one. However, this inconvenience is outweighed slightly by the lenient situations.

It comes out that the Torah encourages a person to live in harmony with the physical world and tends to be kind and mild. A person will have to use his brain a bit, but it is not onerous. In addition just like the laws of Tu b’Shevat bring us to peace with our surroundings while making us a little bit wiser and hardworking, so to is the general way of the faith.

לע"נ, הסבא ,אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Bo: On the Road to Perfection

The first four parshas of the book of Shemos deal with the exodus of the nation of Israel from Egypt. In parshas Shemos Moshe Rabenu is appointed to lead this mission. Parshas VaEra deals with the humiliation of Pharaoh and Egypt in preparation for the actual exit. The exit begins in parshas Bo and ends in BeShalach when Israel crosses the Red Sea border and enters into the Sinai desert no man’s land.

None of the plagues or miracles is intended to force the release of Israel from Egypt. On the contrary they are intended to provoke defiance and in doing so put a magnifying glass on the most corrupt aspects of Egypt and its leader. The lesson to Israel is that their actions should in no way be like the actions that are being viciously mocked and harshly punished.

The haphtarah for parshas Bo is from the book of Jeramiah. It is similar to the haphtarah for parshas VaEra in that it is a prophecy of the destruction and exile of Egypt. However Egypt is also described as a beauty being bitten by a horsefly. Among the things that Egypt is being judged and punished for is their gods (אלהיה). The term gods often refers to values or sources of power for example military might, money, and guile.

The ending though is puzzling in that it in that it tells Jacob not to be frightened or distressed and assures him that his children will be returned to the Holy land from the lands of their captivity. There they will live in quiet tranquility and the nations that hounded them will be gone. However the last line is far from indulgent. While an assurance of survival is given, their violations will not be overlooked rather they will be fairly chastised.

The connection of the haphtarah to the parsha is a balanced evaluation of Egypt and Israel. While Egypt can be extremely wicked, never the less they also have their good points. For example they generously welcomed the house of Jacob during their time of need. In addition they greatly revered Joseph and placed him into a position of great power.

On the other hand Israel is reckoned as generally very good, however with some very severe meanderings. Unfortunately there is a little bit of Pharaoh in their national character which can only be removed by harsh means. When they behave like this it will not be ignored, but when the horrors occur the Holy One blessed be He will not overreact and certainly will not destroy the Jewish people. Rather those that remain will be more pure and will have advanced.

A new era in the world will begin when Israel is truly a tool in the hands of good Lord. At that time Israel will dwell in its own land in peace and prosperity and difficulties of the past will only be a faint memory.

לע"נ, ה סבתא ,טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2015/01/bo-on-road-to-perfection.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/01/107.html

YouTube                http://youtu.be/GumaTWgPT0I