בשלח / טו בשבט: בהרמוניה עם הטבע # 108

חמש עשרה לחודש היהודי של שבט הוא שנקבע על ידי המשנה (ראש השנה א א) כשנה החדשה של העצים. זה נוגע לאיסור מן התורה על אכילת פירות מעץ שהוא פחות משלוש שנים והמצות הנוגעים למעשר שנתי. ההלכה אינה מונה השנים החל מהמועד ניטע העץ. במקום זה סופרת את השנים כמו כיתה בישיבה קטנה שיש בו מגוון קל של גילים.

בנוגע למעשר יש מחזור של שבע שנים. בארבע השנים נותנים את המעשר ללויים לתמוך בשירות בית המקדש שלהם. שתיים משנות מעשרותיהם להפריש לביקורים על ידי הבעלים לירושלים או לתמיכה בבן משפחתם שמתגורר בירושלים. בשנה השביעית כל הארץ נחשבת כהפקר ולכן אין המעשר נלקח. להבחין בין שנה אחת לשנייה, חמש עשרה בשבט מוגדר כקובע.

בנוגע ערלה כלומר הפירות מעץ פחות משלוש שנים, יש שלושה תאריכים חשוב לחישובו, חמש עשרה באב, הראשון בתשרי, וחמשה עשר בשבט. חמשה עשר בשבט הוא נקודת האמצע בין היום הקצר ביותר בשנה לציון תחילת החורף (היפוך חורף) וביום שבו יש שתים עשרה שעות של אור ושתים עשר שעות של הלילה לציון תחילת האביב (יום שוויון של האביב).

בממוצע ט"ו בשבט הוא היום הקר ביותר של השנה. הקור העונתי, אשר מתחיל בסתיו, גורם לסוגים רבים של עצים (נשירים) להיכנס למצב שינה. כשמזג האוויר מתחיל להיות חם, במיוחד לאחר עונת גשמים, העצים חוזרים לחיים. לאחר מכן הם מנצים  ומייצרים פירות.

הראשון של תשרי, שהוא גם היום הראשון של סתיו, מיועד כשנה החדשה של "נטיעות". הפירושים (ראה הברטנורא על משנה ראש השנה א א) מסבירים שאם העץ נטוע לפחות 30 ימים, לאחר מכן הראשון של תשרי הוא יום ההולדת הראשון שלו. עם זאת, שתיל צריך שבועיים כדי  להכות שורש. זה יוצא שהתאריך הקובע הוא 45 ימים קודם לכן או חמש עשרה באב. ט"ו באב הוא במקרה באמצע הקיץ ובממוצע ביום החם ביותר של השנה.

אפשר לשתול עצים בקיץ אבל זה זמן גרוע בגלל שהחום החזק מייבש אותם. אי אפשר לטעת עץ באדמה הקפואה האופיינית לחורף. אחרי שהחום של הקיץ הופך לטמפרטורות סתיו מתונות אפשר גם לטעת עץ אם החורף מתון ואין חשש של כפור קשה. בדרך כלל אם כי, הזמן הטוב לטעת עץ הוא באביב ובסוף החורף. לכן, כאשר ט"ו בשבט מתקרב, מן ראוי לשקול נטיעת עצים.

לוח השנה היהודי הוא בראש ובראשונה על ה פי הירח עם תיקון לשמש. משמעות הדבר היא כי ט"ו בשבט וכל התאריכים האחרים הם בדרך כלל לא מיושרים במדויק עם תופעות השמש. לדוגמא פסח היום המוקדם ביותר שיכול ליפול הוא היום הראשון של האביב כלומר מרץ 21. עם זאת זה נפל בתוך המאה שעברה מאוחר ב -25 באפריל. למעשה יש ויכוח במשנה בית שמאי אומרים שהשנה החדשה של עצים הוא שבועיים קודם לכן ביום הראשון של חודש שבט. לפעמים זה יהיה קרוב יותר ליום שבו העצים יוצאים ממצב השינה.

השימוש בשלושה התאריכים מפשט את החשבון של הזמן של ערלה וגם הוא קצת מקל. לדוגמא רוב העצים יינטעו בסביבות חודש ניסן. כחצי שנה לאחר מכן הראשון של תשרי יחול וכל העצים האלה ייחשבו בני שנה, ובשנה הבאה בני שנתיים, ובשנה הבאה בני שלוש שנים. עם זאת הפירות עדיין יהיו ערלה עד החמש עשרה בשבט. התוצאה היא שהעץ בדרך כלל יהיה קצת פחות משלוש שנים מהרגע שבו ניטע. החישוב הוא קצת מורכב, אבל זה טוב יותר משמירה על רשימה מתי כל עץ ועץ היה ניטע. אם נוטע עץ בסוף הקיץ או בסתיו, יכול העץ להיות כמו בן שלוש שנים ושישה חודשים לפני שהפירות לא יחשבו ערלה. זה יוצא שיש עונש קטן לשתילת עץ בזמן אחר מן האידאל. עם זאת, אי נוחות זו היא גברה מעט על ידי המצבים המקלים.

יוצא שהתורה מעודדת את אדם לחיות בהרמוניה עם העולם הגשמי ונוטה לצד חסד ומקל. חייב אדם להשתמש במוח שלו קצת, אבל זה אינו מכביד. בנוסף כמו החוקים של ט"ו בשבט מביא האיש לשלום עם הסביבה, תוך שהופך אותו קצת יותר חכם וחרוץ, כך הוא הדרך הכללית של הדת.

לע"נ, ה סבתא ,טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il