יד יוסף

Thursday, August 21, 2014

ראה – נחמה ותקווה # 83

ההפטרה לפרשה ראה ממשיכה את הנושא נחמת ישראל על חורבן בית המקדש. המקור ספר של ישעיהו נד יא עד נה ה. הנביא פנה לאנשים שנקראים " עֲנִיָּה", פירושו עני או נגוע. הם נקראים סערה לא נחמה. מפרשים: מצודת דוד - על ירושלים יאמר שהיא כעניה מרעדת כמרוח סערה ואין מי לנחמה. רד"ק - סוערת בסערת הגלות. רש"י - שלבה סוער ברובי צרות. (ר' ישעיהו נד יא).

המוקד של נבואה זו המאמינים צדיקים, שהפכו איש בלי איל מוטרד, מחורבן בית המקדש והזוועות שבאו בגללו. הנחמה הבסיסית היא שטוב ייצא מהאסון הזה. לדוגמא הצדיקים האלה יקבלו שכאר גדול. בנוסף הרע שהם ראו היה תמיד תחת שליטתו של הקדוש ברוך הוא, וכלי בידו, גם כן. הקול הוא כמו בעל מלאכה מוסמך שסיפר פרטים מענק שיגיע לעובדים שעשה עבודה קשה מאוד.

הפרס הראשון בלשון קבלנות לדוגמא מלט, יסודות, תריסים, שערים, גדרות. אלה יכילו או אפילו להיות מורכבים מאבנים יקרות כגון ספיר ואודם. המוטבים יהיו יחידים והאומה. במידה מסוימת אפשר להבין אותה כמליצה והגזמה. בכל מקרה המסר הוא שהחיים בבית דירות יהיו מעל ושכונות העוני במדינה כבר לא יהיה. אפשר להבין אותה כמליצה והגזמה. בכל מקרה המסר הוא שהחיים בדירה רעה יעבר ושכונות העוני במדינה כבר לא יהיה.

נוסף על עניין חוסר דלות: אוכל יהיה חינם. דוגמא בהפטרה יין וחלב משמעותם צרכים ומותרות. גם האוכל יהיה בריא, טעים, ושובע.

אלו הברכות הרוחניות ליחידים צדיקים:

· בצדקה תכונני – החלטות עבדי ה' ייסד במידה צדקות.

· רחקי מעשק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך – צרות ופחד תהיה רחוקה וגם כן יברחו.

· "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך, למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה'", (ישעיהו נד יז) – כמו שהוא

· וצדקתם מאתי - שמים להוכיח שמעשיהם ובמילות שלהם שבעבר אכן היו נכונים.

· וכל בניך למודי ה' - הילדים שלהם ילמדו דת ודת יהיה המורה שלהם והם ילמדו בשקט ומסודר.

· ורב שלום בניך - והם ילמדו בשקט ומסודר. (ר' ישעיהו נד יד יז)

אלו הברכות הרוחניות לעם בזכות הצדיקים:

· ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים - הברכות הבטיחו לדוד המלך תתממשנה.

· הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאמים - מנהיג מבית דוד יקומו שיהיה דוגמא, דובר, ומפקד של עמים רבים.

· הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו למען יהוה אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך – תחת יגור גויים יהיה עבודת גויים רבים ורחוקים למען כבוד ה'. (ר' ישעיהו נה)

הנביא מורה על מהו התקווה ומהו העתיד. בשממה הבאה לאחר אסון, געגועי לעושר וכבוד בעתיד נראה נלעג. אבל הכוח שהיא השממה יביא בנין יותר גדול. באמת השממה רק הפלת רשעים לפנות מקום לגדל צדיקים. הלקח של הנביא שיש תקווה וציפוי טוב להתנגד הרגשות של ייאוש ועצבות שטבעי במצב כזה.

לע"נ, הדוד ,שמואל בן נח ז"ל נלב"ע ט"ו אב תשס"ט,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,,

וגם בדואר אלקטרוני ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English http://dyschreiber.blogspot.com/2014/08/reeh-comfort-and-hope.html

Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2014/08/83.html

Re’eh רְאֵה – Comfort and Hope

The haphtarah for parshas Re’eh continues the theme of consoling Israel for the destruction of the Temple. The source is the book of Isaiah 54:11 – 55:5. The people the prophet is addressing are called עֲנִיָּה (ah-niy-ah) which is typically understood as poor or afflicted. They are also storm-tossed and unconsoled. The Metsudas David comments that this is referring to Jerusalem which was like a shaky ship buffeted by storm winds without anybody to comfort her. The Radak sees it as those who were buffeted by the storm winds of the exile. Rashi renders it as one whose heart storms because of many troubles (see Isaiah 57:11).

The focus of this prophesy is righteous believers, who have become a harried wreck, because of the destruction of the Temple and the horrors surrounding it. The basic consolation is that good will generally come out of this disaster. They will personally be greatly remunerated. In addition the evil that they saw was always under the control of the holy One, blessed be He, and a tool in is hand as well. The tone is like that of a reliable employer enumerating the details of a bonus that will be given to employees that have been involved with a very difficult assignment.

The first compensation involves the language of construction, for example cement, foundations, shutters, gates, fences. These will contain or even be composed of precious stones such as sapphires and rubies. The object seems to be both individuals and the nation as a whole. To a certain extent it can be understood as a metaphor and an exaggeration. In any case the message is that life in a tenement will be over and slums in the nation will be gone.

Extending on the idea of a release from poverty food will be free. Wine and milk are mentioned as examples, emphasizing this applies to both staples and luxuries. In addition food will be healthy, tasty, and satisfying.

Spiritual blessings are listed. Decisions made by the servants of Hashem will be on the right foundations. Heaven will demonstrate that their past actions and words indeed were correct. Aggravation and intimidation will be far away and will evaporate as well. Every weapon raised against the just of Israel will fail and every tongue raised against them will be condemned. Their children will be taught religion and religion will be their teacher and they will learn quietly and orderly.

These are the blessings for the nation of Israel. The blessings promised to King David will be realized. A leader from the house of David will arise who will be an example, spokesman, and commander of many nations. Instead of being persecuted by many nations, Israel will be served by many nations, including nations they never heard of, because of the glory of G-d.

To a certain extent the prophet is telling us what we should hope for and what will eventually be. In the desolation following a catastrophe yearnings for future wealth and glory may seem to be ridiculous. However the same power that brought about the destruction will bring about an even greater construction. In fact the destruction was simply the destruction of the evil so as to make space for the good to grow. The message of the prophet is a message of hope and optimism to counter reaction of despair and depression which would be natural in the aftermath of devastation.

לע"נ, הדוד ,שמואל בן נח ז"ל נלב"ע ט"ו אב תשס"ט,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English http://dyschreiber.blogspot.com/2014/08/reeh-comfort-and-hope.html

Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2014/08/83.html

Tuesday, August 12, 2014

עקב – נחמה לטובים # 82

ההפטרה לפרשה עקב היא שני משבע קריאות של נחמה מן הנביאים. תקופתם מצום התשעה באב עד ראש השנה. בשבוע כביכול ציון בוכה כי ה' נטש ושכח אותה. ציון הוא שמו של הר הבית ובזה משל לאנשים טובים ששמרו את האמונה בתלאות של העם עד אסון של חורבן בית המדרש.

חלק הנחמה לנביא, אבל בעיקר למאמינים פשוטים שאהבו את האומה, מקדשיה, והחגים. הם נמשלים לרבי אריה לייב שנקרא שפולער זיידע. הוא תאר ב "מורה חסידות", ע"י אליעזר שטיינמן כצדיק נסתר ששיר שירים, עשה שלום במשפחות, ולהגן על חלשים. יש אגדה שהייתה לו חיבה מיוחדת למשוגנערס, גנבים, ושלמילס , יהודים שנפלו על זמנים קשים, אבל בכל זאת היו גוטע נשמות וטוב לב.

יש סיפור מעשיה שהיה רעב גדול ברוסיה. היה לרב כואב לב על העניים ואביונים. היה ידוע שהוא בעל נס לכן הרביים שאלו ממנו להיות סנגר בשמים בעד עם ישראל. בקשר זה הוא בקש שעשר צדיקים חשובים בזמנו להקים דין תורה כי הוא מזמין הקב"ה למשפט. טענתו כשיטתו שבגלות המר הזה עם אחר לא ישמרו אפילו מצוה אחד אבל עם ישראל עסוק במצוות וג"ח. הב"ד היה מתונים בדין ופסק כמו הסבא משפולע. אחרי ימים אחדים היה נס, הקיסר שלח מסיביר הרבה עגלות מלא חיטה והרעב עבר.

לצאן הפשוטים ההפטרה מגידה כי מעשיו הקב"ה אכן למען ירושלים. אם מסתכל היטב יש לראות מהרו באו בניך ומחרביך ממך יצאו. כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה. מלכים ושרותיהם יהיו הפטרונים שלך ואפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבשו קוי. ה' מזכיר אותם שאין גברו ועריץ כמוהו והוא יעניש מוניך וכעסיך וידעו כל בשר כי ה' מושיעך וגאלך אביר יעקב, (ר' ישעיהו מט).

חיזוק ניתן גם לנביא וכמוהו. ישעיהו לא רק להקים נצורי ישראל אלא הוא יהיה לאור גוים להיות ישועתי עד קצה הארץ. אע"פ שעכשיו הוא לבזה נפש למתעב גוי הוא ימשול על מלכים כי ה' נאמן וקדש ישראל ויבחרו, (שם). ה' יעיר לו אזן לשמע נתן לו לשון למודים לדעת לתמוך העייף, (שם נ ד). הוא לא מרד לא נסוג אחור אע"פ גוי נתתו למכים ולחיו למרטים פניו לא הסתר מכלמות ורק. ה' עזר לו על כן לא נכלם על כן שם פניו כחלמיש וידע כי לא יבוש. ה' הצדיק משפטו והאויבים כלם כבגד יבלו עש יאכלם, (שם נ ו ט). לאחר מכן הוא מביע אמון כי ינחם ה' ציון נחם כל חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה, (שם נא ג).

לע"נ, הדוד ,שמואל בן נח ז"ל נלב"ע ט"ו אב תשס"ט,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,,

וגם בדואר אלקטרוני ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.i

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/08/ekev-comfort-for-good.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/08/82.html

YouTube

http://youtu.be/yU3eN9Bj-ps

Ekev עקב – Comfort for the Good

The haphtarah for parshas Ekev is the second of seven readings of consolation from the prophets. These seven haphtarahs extend from the fast of the ninth of Av until Rosh Hashanah. This week so to speak Zion cries that it has been abandoned and forgotten by Hashem. Zion is the name of the Temple Mount and in this case a metaphor for the good people who have kept the faith through the tribulations of the nation culminating with the destruction of the Beis Mikdash.

This consolation is partially for the prophet but primarily for the simple believers who loved the nation, its shrines, and holidays. The common folk could be compared to Rabbi Aryeh Leib also known as the “Shpoli Zeide”, literally the grandpa from Shpoli. He is described in “Morei HaChassidus”, by Eliezer Steinman as a hidden tzadik who would sing songs, make peace in families, and defend the weak. A frequently repeated legend is brought that he had a special fondness for misfits, thieves, and scoundrels, Jews who had fallen on hard times, but who were nonetheless good-hearted souls.

In a particularly famous story about him takes place during a major famine in Russia. The rabbi was heartsick because of the plight of the poor and needy. Because he was known as a miracle worker, other rabbis asked him to intercede in heaven on behalf of the Jewish people. With that he requested the ten most righteous rabbis of the time to act as a Din Torah because he was taking the All Mighty to court. With that he stated his case which basically revolved around his weltanschauung that in such a bitter exile, another people would not keep one commandment. Yet Israel does keep the commandments and performs so many good deeds. After due deliberation, the court found in his favor, and days later a miracle occurred. The government decided to ship in tons of wheat from Siberia and the famine was over.

For the common people the haphtarah assures them that actions of G-d are for the sake of Jerusalem. If they look carefully they will see that their children are hastening towards them just as their enemies are hastening away. All will be bedecked like a bride and the wedding will be so crowded people will wonder where so many guests came from. Kings and ministers will be your patrons and will bow to the ground and lick the dust of your feet. They, themselves will recognize the holy One, blessed be He, and those that hope to Him will never be put to shame. They are reminded that G-d is more powerful than the strongest man. He will severely punish their enemies and all mankind will know that their savior is the Mighty One of Jacob.

Encouragement is also given to the prophet and like-minded souls. Hashem tells Isaiah that not only we he restore Israel but he will be a light to the nations as well. Even though he has be disgraced by man and loathed by his nation at a proper time he will rule over kings because G-d is faithful to His word and has chosen him. The prophet declares that G-d has given him a sharp ear and a learned tongue to sustain the weary. He did not rebel in the face of pain and abuse; rather G-d gave him forbearance and courage. Heaven vindicated his actions and his enemies became like and old garment, tattered and moth eaten. He then expresses confidence that G-d will return to Zion. The desolations will become delights as pleasant as the garden of Hashem. Joy and gladness will be found in it with thanksgiving and the sound of music.

לע"נ, הדוד ,שמואל בן נח ז"ל נלב"ע ט"ו אב תשס"ט,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/08/ekev-comfort-for-good.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/08/82.html

YouTube

http://youtu.be/yU3eN9Bj-ps

Thursday, August 7, 2014

ואתחנן – שפכי כמים ליבך # 81

פרשת ואתחנן תמיד נופל אחרי ט' באב לכן נקרא שבתו "נחמו". זה מלה הראשונה בהפטרה כי ניתן בה מילי ניחומה על חרבן הבית.

הנביא מונה מספר החטאים עם זאת, העובדה שהם עשו זאת בזדון במיוחד מתועבת. המילים והמעשים שלהם היו בחילול ה' בוטה והם ידעו מה הם עושים וזה היה ניתן לראות על פניהם. לאחר מכן הוא מקונן על מצבם האומלל של הרשעים, כי גמול ידיו בא עליו.בנות ציון, משל, אבל לא לגמרי, הם מגונה ליהירות, החוצפה, והגידופים שלהם.

לאחר התבוסה במלחמה, כל מה שהם עשו ליופי יהיה מכוערים ומגעיל. העם אז יקוננו ויתאבלו בפומבי בזה הלב ישתנה מאוד. זאגט דנביא: והחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לאמר לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו אסף חרפתנו. ביום ההוא יהיה צמח יהוה לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל," (ישעיהו ג טז - ד ב). זאת היא התשובה.

היסוד התאשמות דתית. יש שרוץ לרע לשם צחוק. יש שיתדבק לעבירה בעקבות גאווה, תאוות הגוף, ותאוות הכסף. יש שיתבולל בעקבית העבירה החמורה של ביטול תורה. הראשונים להוכיח הם הרבנים, המשפחה, והידידים. והתוכחה היא מתוך האהבה ודרישת טובתם.

בדרך כלל העבירן יכול להמציא סבירה פגום להצדיק את טעותו, אבל אחרי זמן ברור בהחלט שהוא שקר גמור. נכון לעשות תשובה אעפ"כ ממשיך בצד רע. בגלל זה הוא יהיה לכוד. אפילו אם רוצה ללכת בדרך הישר יהיה כבד ומוזר. אולי אסון יהיה ראוי לשבח , כי זוועות תכפר על עוונות. אחרי כך אפשר לצאת מן העבר של כסילות ומקבל הזמנה לעתיד יותר טוב. העקוב יהיה מישור, הרכסים שמסכים הלב תתעלמו, כל גיא וגבעה יהיו בקעה.

הלקח של שבת נחמו הוא שהפשעים שלנו אכן יכולים להרוס את בית המקדש. אבל כל הנאבד אפשר להחזר. אין להבין יסורים ככאב חסר טעם אלא ככלי לטיהור, כי זמן יבוא שאפשר לשאת, "מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר", (ישעיהו מ כו).

לע"נ, הדוד ,שמואל בן נח ז"ל נלב"ע ט"ו אב תשס"ט,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,,

וגם בדואר אלקטרוני ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.i

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/08/vaeschanan-religious-guilt.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/08/81.html

YouTube

http://youtu.be/O8wmcwXOpFc

VaEschanan ואתחנן – Religious Guilt

Parshas VaEschanan always falls right after the fast of the Ninth of Av and is called Shabbos Nachamu (consolation (נחמו. This is the first word of the haphtarah in which words of consolation because of the destruction of the Temple are given. So to speak the nation of Israel is being comforted because of this national tragedy.

The prophet, Isaiah, lists a number of sins, however, the fact that they were done so wantonly is what makes them particularly heinous. Their words and deeds were blatant sacrileges, they knew what they were doing, and it could be seen on their faces. He then laments the miserable situation of the malevolent because the recompense of their hands has come upon them. The daughters of Zion, a metaphor but not totally, are condemned for their vanity, brazenness, and invective.

The prophet continues that after defeat in war, everything they did for beauty will be ugly and putrid. The people will then publicly lament and mourn. With this attitudes will drastically change, “Seven women shall take hold of one man on that day, saying, ‘Our bread we will eat, and our clothing we will wear. Only let your name be called on us; take away our reproach’. On that day, the sprout of Hashem shall be for a prize and an honor, and the fruit of the land for pride and beauty for the survivors of Israel," (see Isaiah 3:16 – 4:1). This is the repentance.

The haphtarah is the consolation. The prophet Isaiah is told to speak to the heart of Jerusalem and tell them that they have been sternly punished but, holy One, blessed be He, is burying the hatchet. He has been appeased and everything they lost will be recovered. The prophet continues that the way to Hashem has been cleared. The wilderness has become a straight path, the chasms have been raised, the mountains have been flattened, and the scrub land has become a field (see Isaiah 40:2).

The basic idea seems to revolve around religious guilt. People will run to do evil because it may be good for a very big laugh. Others will cling to transgressions out of vanity, lust, or greed. There are those who assimilate purely because of the serious sin of neglect of Torah. The first people to point out these shortcomings are their family, friends, and teachers, because they love them and desire their good.

Usually the violator can come up with a flawed rationale to justify errant behavior, but over time even this is proved to be an absolute lie. The people should change but never the less cling to their errors. At this point they become trapped. Even if they try to follow the correct path they become clumsy and strange. A calamity may even be welcome, because the attendant horrors may expiate guilt. After that they can walk away from their old lives of stupidity and accept the invitation extended to them for something better. All of their crooked ways become straight. The thicket blocking them from their hearts vanishes. The mountains and chasms become a plain.

The message of Shabbos Nachamu is that our crimes can indeed destroy the Temple. However what we lost is recoverable. We should not view chastisements as pointless pain but rather as a vehicle for purification because the time will come when our past well-being and glory will be restored.

לע"נ, הדוד ,שמואל בן נח ז"ל נלב"ע ט"ו אב תשס"ט,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/08/vaeschanan-religious-guilt.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/08/81.html

YouTube

http://youtu.be/O8wmcwXOpFc

Wednesday, July 30, 2014

Devarim דברים - Momentum and Enthusiasm

Moshe Rabenu begins his final address by recalling that when the nation of Israel was at Horev, the holy One blessed be He, said that they had spent plenty of time (רב לכם) at this mountain and that they should now go to the Promised Land. The people are exhorted take possession of it from the Negev desert to Lebanon and from the sea to the Euphrates River. Rashi brings a legend that plenty refers to the many great things and the great reward for the things that they had done by Mount Sinai. Specifically that they received the Torah, built the Temple, and appointed the Sanhedrin (see Deuteronomy 1:6).

Other commentaries have a negative understanding of the verse. The Kli Yakar comments that the people fled from Mount Horev like a child flees from school. For them the time did not feel like the short time a person feels when he is doing something he likes. Rather it felt like the long time (רב לכם) a person feels when involved with something unpleasant. The people quickly forgot the joy of the receiving of the Ten Commandments; however for Hashem it was constantly present before Him.

Similarly the Benyan Ariel finds this Rashi difficult. He explains that all of the goodness that was done for them like the manna, fountain of water, the giving of the Torah, and the exodus from Egypt, they all considered negatively. The simple explanation, though, is like Onkelos that they had been around the mountain enough and it was time to move on. The Kli Yakar sees a hint that they had circled the garden of Hashem but had not yet entered it.

The sending of the spies was in fact a concealed rejection of something good namely, the Holy Land. One can say that the people were bad, but what was wrong with the idea itself? Joshua does send spies to Jericho before attacking. In the mop up after the victory over Sichon, Moshe sends spies to the cities not yet defeated. However the spies themselves conquer the cities and on this Rashi comments that these spies said that they are not like the earlier ones rather they are confident in the prayer of Moshe to wage war (Numbers 21:32).

The campaign to win the Holy Land by Joshua turns out to be a lengthy one. In addition the borders of Israel enumerated in the Chumash do not even come close to the Euphrates River. Rashi (Devarim 1:8) explains that if the nation of Israel had taken possession of the land of Israel right after they left Mount Sinai that nobody would have contested them. They would not have needed to go to war if they had not sent out the spies and there would have been no need for weapons. The Sifre here comments that G-d told them He is not giving estimates or explanations. When you enter the land you will not need weapons, just use a compass and divide it.

In the preface before the command to conquer the land of Israel the Chumash mentions the defeat of the two Amorite kings. The Midrash Tanchuma comments that Sichon and Og were more powerful the Pharaoh. Sichon was the more powerful that anybody in the world and that nobody could prevail against him. What did the holy One blessed be He do? He bent the ministering angels of Sichon and his nation, toppled them from their place, and gave them over to Moshe. What was the merit for which they were able to destroy the Amorites? It was the merit of Torah and the sages that teach it.

At times if a person experiences a miracle he will have the ability to perform another. There is a legend in the Talmud about Rabbi Shimon bar Yochai. After fleeing from the Romans who wanted to kill him, surviving in a cave on carobs and water for twelve years, he emerged in peace and much wiser than before. Noting that he had seen one miracle, he wondered if another could be done through him. It happened the area that he was standing in had unmarked graves. At that point an old man told him that all places where the ground is hard can be assumed to be pure and places where the ground is soft should be marked.

The message seems to be that at times our knowledge and past accomplishments will give us the ability for a new achievement and the only thing needed is to take it. If we fritter away the momentum and enthusiasm with silly calculations and estimates, it may be a long time before we can get even part of what we could have had, if we had simply seized the moment. This is what is meant by Ben Azai, “run to a small mitzvah and flee from a transgression because one mitzvah drags in another mitzvah and a sin leads to another sin. The recompense of a mitzvah is a mitzvah and the recompense of a sin is a sin (Pirkei Avot 4:2).

לע"נ, הדוד ,שמואל בן נח ז"ל נלב"ע ט"ו אב תשס"ט,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Bibliography:

כלי יקר

http://www.ateret4u.com/online/f_01428_part_1.html

בנין אריאל על התורה:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19443&st=&pgnum=110

ספרי דברים קיח scroll to computer page 3

http://www.daat.ac.il/daat/vl/sifri/sifri06.pdf

מדרש תנחומא דברים ד

http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/44.htm