פרשת ואתחנן תמיד נופל אחרי ט' באב לכן נקרא שבתו "נחמו".
זה מלה הראשונה בהפטרה כי ניתן בה מילי ניחומה על חרבן הבית.
הנביא מונה מספר החטאים עם זאת, העובדה שהם עשו זאת בזדון במיוחד מתועבת.
המילים והמעשים שלהם היו בחילול ה' בוטה והם ידעו מה הם עושים וזה היה ניתן לראות על
פניהם. לאחר מכן הוא מקונן על מצבם האומלל של הרשעים, כי גמול ידיו בא עליו.בנות ציון,
משל, אבל לא לגמרי, הם מגונה ליהירות, החוצפה, והגידופים שלהם.
לאחר התבוסה במלחמה, כל מה שהם עשו ליופי יהיה מכוערים ומגעיל. העם אז
יקוננו ויתאבלו בפומבי בזה הלב ישתנה מאוד. זאגט דנביא: והחזיקו שבע נשים באיש אחד
ביום ההוא לאמר לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו אסף חרפתנו. ביום
ההוא יהיה צמח יהוה לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל," (ישעיהו
ג טז - ד ב). זאת היא התשובה.
היסוד התאשמות דתית. יש שרוץ לרע לשם צחוק. יש שיתדבק לעבירה בעקבות
גאווה, תאוות הגוף, ותאוות הכסף. יש שיתבולל בעקבית העבירה החמורה של ביטול תורה. הראשונים
להוכיח הם הרבנים, המשפחה, והידידים. והתוכחה היא מתוך האהבה ודרישת טובתם.
בדרך כלל העבירן יכול להמציא סבירה פגום להצדיק את טעותו, אבל אחרי זמן
ברור בהחלט שהוא שקר גמור. נכון לעשות תשובה אעפ"כ ממשיך בצד רע. בגלל זה
הוא יהיה לכוד. אפילו אם רוצה ללכת בדרך הישר יהיה כבד ומוזר. אולי אסון יהיה ראוי
לשבח , כי זוועות תכפר על עוונות. אחרי כך אפשר לצאת מן העבר של כסילות ומקבל
הזמנה לעתיד יותר טוב. העקוב יהיה מישור, הרכסים שמסכים הלב תתעלמו, כל גיא וגבעה
יהיו בקעה.
הלקח של שבת נחמו הוא שהפשעים שלנו אכן
יכולים להרוס את בית המקדש. אבל כל הנאבד אפשר להחזר. אין להבין יסורים ככאב חסר טעם
אלא ככלי לטיהור, כי זמן יבוא שאפשר לשאת, "מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא
במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר", (ישעיהו מ כו).
לע"נ, הדוד ,שמואל בן נח ז"ל
נלב"ע ט"ו אב תשס"ט,
Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,,
Blogger Hebrew
YouTube
No comments:
Post a Comment