יד יוסף: דברים – לתפוס את הרגע # 80

משה רבינו התחיל הרצאתו האחרון בזיכרון, "ה' אלקינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה. פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת", (דברים א ו ז). רש"י: "רב לכם שבת" - כפשוטו ויש מדרשי אגדה הרבה גדולה לכם ושכר על ישיבתכם בהר הזה עשיתם משכן מנורה וכלים קבלתם תורה מניתם לכם סנהדרין שרי אלפים ושרי מאות

יש פירושים שלמד "רב לכם" לגנאי. כלי יקר: וי"א שהאשימם על שברחו מן הר חורב כתינוק הבורח מבית הספר, וע"ז אמר רב לכם כי הימים אשר ישבתם בהר לא היו בעיניכם כימים אחדים באהבתם אותם, אלא כימים רבים של צער. . . כי אתם הסעתם דעתכם ומחשבותכם מכל וכל מן הר חורב, אבל אני תמיד מחשבתי משוטטת שמה כאילו עדיין אני שמה, כי המעמד הנכבד ההוא לנגד עיני הוא תמיד. בנין אריאל על התורה: הלא כמה טובות עשה להם, מן, ובאר, מתן תורה, יציאת מצרים. לכן אמר בערבה מול סוף כו', לומר שכל אלו חשבו לרעה.

אונקלוס משמעתו כפשוטו: סַגִי לְכוֹן דְאַקֶפְתּוּן יָת טוּרָא הָדֵין אִתְפְּנִיוּ לְכוֹן צִפּוּנָא. דומה לכלי יקר "רב לכם סב את ההר הזה": ענין סבוב זה שילכו סחור לכרם ה' צבאות לא יקרבו.

שליחת המרגלים הייתה למעשה דחייה מוסתר של משהו טוב כלומר, ארץ הקודש. אפשר לומר שהעם היה רע, אבל מה היה לא בסדר עם הרעיון עצמו? יהושע שלח מרגלים ליריחו לפני שיתקוף. גם, "וישלח משה לרגל את יעזר וילכדו בנתיה", (במדבר כא לב). אבל רש"י מסביר: המרגלים לכדוה אמרו לא נעשה כראשונים בטוחים אנו בכח תפלתו של משה להלחם.

היתה מלחמה ארוכה ע"י יהושע לכבוש ארץ הקדש. גם הגבוליים בחומש לא מגיע לנהר פרט. רש"י: "באו ורשו" - אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה אלו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין, (דברים א ח). ספרי: "ראה נתתי לפניכם את הארץ" אמר להם איני אומר לכם לא מאומד ולא ומשמועת אלה כשם שאתם נכנסים לארץ אין אתם צריכים כלי זיין אלא קובע דיופטין ומחלק.

לפני הציווי לכבוש א"י הקדים החומש, "אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי", (דברים א ד).

מדרש תנחומא (דברים ד): קשין היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו. . . קשה היה סיחון, כמגדל וחומה היה גבהו, והיה קשה מכל הבריות, וארוך מכל מגדל שבעולם, ורגליו מגיעות לארץ, ואין ברייה בעולם יכולה לעמוד בפניו. . . מה עשה הקדוש ברוך הוא? כפה שר שלו ושר ארצו והפילו ממקומו ומסרו לפני ישראל. . . "ויאמר ה' אלי ראה החילותי תת לפניך את סיחון" (דברים ב כד). וכתיב: ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם (עמוס ב ט), בזכות מה? בזכות התורה, שהחכמים מורין אותה.

סיפור שנס אחד גורר עוד נס: רשב"י ברך מן המלכות, ישב במערה ושם זן רק מחרוב ומים י"ב שנה. אחרי כך יצא בשלום עם חכמה יתירה. ממשיך בגמרה, "אמר הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא . . . אמר איכא מילתא דבעי לתקוני. אמרו ליה איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה ואית להו צערא לכהנים לאקופי. אמר איכא איניש דידע דאיתחזק הכא טהרה. א"ל ההוא סבא כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה עבד איהו נמי הכי כל היכא דהוה קשי טהריה וכל היכא דהוה רפי צייניה (שבת לג ב לד א).

יש ללמד לקח שלפעמים זכותו ותורתו מביא כח להשגה חדשה וצריך רק להוסיף אותו. אבל אפשר לבזבז התנופה והלהבות בדרך מאומד או חשבון טיפש. אפשר להיות זמן רב לפני יכול לקבל אפילו, אם פשוט תפס את הרגע. אולי אחרי זמן רב יש לקבל חלק ממה שהיה קודם בטרחה. אם תפס את הרגע אפשר לקבל את הכול מיד בקלות. זה בחינת הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העברה. שמצוה גוררת מצוה, ועברה גוררת עברה. ששכר מצוה, מצוה. ושכר עברה, עברה, (מס' אבות ד ב).

לע"נ, הדוד ,שמואל בן נח ז"ל נלב"ע ט"ו אב תשס"ט,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,,

וגם בדואר אלקטרוני ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.i

ביבליוגרפיה

כלי יקר

http://www.ateret4u.com/online/f_01428_part_1.html

בנין אריאל על התורה:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19443&st=&pgnum=110

ספרי דברים קיח

http://www.daat.ac.il/daat/vl/sifri/sifri06.pdf scroll to computer page 3

מדרש תנחומא דברים ד

http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/44.htm