Key Points: VaYetze ויצא He Left

 

1. חלום

2. רחל

3. לאה

4. צאן

5. ברִיהה

Zechariah 3:10 - Sweet and Intoxicating

בס"ד

In connection with the return of the Jews to the Holy land from exile in Babylon, the prophet Zechariah receives a multifaceted prophecy. It’s like a dream sequence that seems to express the hopes of heaven concerning the resettlement of Judea. There is a blending of the ideas of the immediate future of the Jews in the land of Israel and the advent of the messiah. It seems to be saying that the day of universal peace could be starting with this event or instead will occur at some unspecified future date.

The vision includes the dwelling of the shechina (שׁכִינַה - tangible presence of G-d) among the children of Israel in their ancestral land, purification of the High Priest, an image of the menorah, and the rebuilding of the Temple. The High Priest, Yehoshua is exhorted to heed the Torah of Moshe and the words of the prophets. The political leader, Zerubavel, is reminded that he will succeed by accessing the spirit of G-d and not through military might.   

There is also a glimpse of life in the new age saying, on that day every man shall call to his neighbour to join him under his grape vine and fig tree (see Zechariah 3:10). The imagery of the vine and fig tree is also used in the prophet Mikha (4:4) and the stories of the greatness of King Solomon (1 Kings 5:5). In Micha it is a vision of universal peace between nations. Concerning King Solomon it, too, is the image of a nation at peace. Also the reign of Solomon is considered as a sketch of the messianic era.  

Under the vine and fig tree is the emblem of tranquil prosperity. Dried foods like figs are very sweet and wine is intoxicating. Candy gladdens the heart. Alcoholic beverages are a vehicle for expressing and deepening friendship. In a time when fruits are many a man’s eye is good towards his neighbor and there is peace in the world. As such they will be inviting each other to relax in the shade of vines and fig trees.  

The Midrash Lekach Tov brings the verse from Zechariah in connection with a discussion of the dream of Pharaoh that was interpreted by Joseph. He expounds on the verse, “and they grazed in the reed grass” וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ, (Genesis 41:2) explaining that it is the language of companionship and brotherhood. This is because the root of the word graze וַתִּ רְעֶ ינָה is the same as the word for neighbor לְ רֵעֵ הוּ in Zechariah 3:10. The word for companionship is רֵעוּת. Again the root is רע. In addition the root of the word for reed grass בָּאָחוּ contains the word for brother אָח whose variant אַחֲוָה means brotherhood. The lesson he draws is that when there is satisfaction in the world, people become companions and brothers to each other. To multiply the brotherhood that is between them, they invite each other to their backyard to eat, drink, and relax. The depiction of the dream also uses the words good, good looking, and healthy. The description of the wheat is seven panicles on one stalk suggesting togetherness and unity. 

The stories of Yosef tend to conjure up images of the messianic era. Interestingly the story of Joseph getting out of jail and interpreting Pharaoh’s dream always falls on Shabbos Hanuka. It’s name מִקֵץ means from the end. The term “end of days” also is an expression of the messianic era meaning the end of this era in human history with a new and better era to follow. 

However the symbolism of the vine and fig tree is not really about financial prosperity. Religion is the true vine and the righteous sit under its shade and delight in its precious fruits to which others are invited to partake of. They converse in private, join in public worship, and feast together at the Lord's table. They give each other encouragement and everything they do is crowned with the presence of G-d and fellowship with Him. 

This is also the perfection of the Jewish people as hinted in the Gemara in the story of Rabbi Yosi’s encounter with the ghost of Elijah, the prophet, who will herald the coming of the messiah. In it Rabbi Yosi chanced upon a haunted house in Jerusalem. Inside he hears a heavenly voice cooing like a dove saying, “Woe to the children, due to whose sins I destroyed My house, burned My Temple, and exiled them among the nations. Elijah adds, not only did that voice cry out in that moment, but it cries out three times each and every day. Moreover, any time that God’s greatness is evoked, such as when Israel enters synagogues and study halls and answers in the kaddish prayer, May His great name be blessed, the Holy One, Blessed be He, shakes His head and says: Happy is the king who is thus praised in His house. When the Temple stood, this praise was recited there, but now, how great is the pain of the father who exiled his children, and woe to the children who were exiled from their father’s table,” (Brachot 3a).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

זכריה ג י - מתוק ומשכר # 393

 בס"ד

בקשר לחזרת היהודים לארץ הקודש מגלות בבל, מקבל זכריה הנביא נבואה רבת פנים. זה כמו חלום שכמו מבטא את תקוות השמים לגבי יישוב מחדש של יהודה. יש מיזוג של רעיונות העתיד המיידי של היהודים בארץ ישראל והגעת המשיח. נראה שאומרים שיום השלום לכל העולם יכול להתחיל באירוע הזה או במקום זה להתרחש באיזה תאריך עתידי לא מוגדר.

החזון כולל את שיכון השכינה בין בני ישראל בארץ אבותיהם, טיהור הכהן הגדול, דמות המנורה ובניית בית המקדש מחדש. הכהן הגדול, יהושע מוזמן להקשיב לתורת משה ולדברי הנביאים. המנהיג הפוליטי, זרובבל, נזכר שהוא יצליח בגישה לרוח ה' ולא באמצעות כוח צבאי.

יש גם הצצה לחיים בעידן החדש כפי שנאמר, "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל־תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל־תַּחַת תְּאֵנָה", (זכרי' ג י). הדימויים של הגפן והתאנה משמשים גם בנביא מיכה (ד ד) ובסיפורי גדולתו של שלמה המלך (מלכים א ה ה). אצל מיכה זהו חזון של שלום אוניברסלי בין העמים. גם לגבי שלמה המלך זה דימוי של אומה שלווה. גם מלכות שלמה נחשבת לשרטוט של התקופה המשיחית.

מתחת לגפן ולתאנה נמצא סמל השגשוג השליו. מזון יבש כמו תאנים מתוק מאוד ויין משכר. סוכריות משמחות את הלב. משקאות אלכוהוליים הם כלי להבעת ידידות ולהעמקת החברות. בזמן שהפירות רבים עין אדם טובה כלפי רעהו ויש שלום בעולם. לכן הם יזמינו זה את זה להירגע בצל הגפנים ועצי התאנה.

מדרש לקח טוב מביא את הפסוק מזכריה בקשר לדיון בחלום פרעה שפירש יוסף. הוא דורש את הפסוק, "וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ", (בראשית מא ב), ומסביר שזה לשון רעות ואחוה. הלקח שהוא מפיק הוא כשיש שפע בעולם, אנשים הופכים לבני לוויה ואחים זה לזה. כדי להרבות את האחווה שיש ביניהם, הם מזמינים זה את זה לחצר שלהם לאכול, לשתות ולהירגע. תיאור החלום משתמש גם במילים טוב, יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹות,  תיאור החיטה הוא שבעה שיבלים על גבעול אחד המצביעים על ביחד ואחדות.

סיפורי יוסף נוטים להעלות תמונות של התקופה המשיחית. מעניין שהסיפור על יוסף שיצא מהכלא ומפרש את חלומו של פרעה נופל תמיד בשבת חנוכה. פירוש השם מִקֵץ הוא בסוף. המונח "אחרית הימים" הוא גם ביטוי לעידן המשיחי שמשמעותו סוף עידן זה בהיסטוריה האנושית עם עידן חדש וטוב יותר שיגיע.

עם זאת, הסמליות של הגפן והתאנה אינה באמת נוגעת לשגשוג כלכלי. הדת היא הגפן האמיתית והצדיקים יושבים בצילה ומתענגים מפירותיה היקרים אליהם מוזמנים אחרים להשתתף. הם משוחחים ביחידות, מצטרפים לפולחן פומבי וחוגים יחד על שולחן ה'. הם נותנים זה לזה עידוד וכל מה שהם עושים מוכתר בנוכחות ה' ובהתאחדות עמו.

זוהי גם השלמות של העם היהודי כפי שנרמז בגמרא בסיפור המפגש של רבי יוסי עם אליהו הנביא, אשר יבשר על ביאת המשיח שנ' אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְנִכְנַסְתִּי לחוּרבָּה אַחַת מֵחוּרבוֹת יְרוּשָׁלַיִם להִתְפַּלֵּל. בָּא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב וְשָׁמַר לִי עַל הַפֶּתַח . . . ואָמַר לִי: בְּנִי, מָה קוֹל שָׁמַעְתָּ בְּחוּרבָּה זוֹ? ואָמַרְתִּי לוֹ: שָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁמְּנַהֶמֶת כְּיוֹנָה וְאוֹמֶרֶת: ״אוֹי לבָנִים שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי והִגְלִיתִים לבֵין הָאוּמּוֹת״. ואָמַר לִי . . . לֹא שָׁעָה זוֹ בִּלְבַד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ. ולֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת ועוֹנִין ״יְהֵא שְׁמֵיהּ הַגָּדוֹל מְבֹורָךְ״, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ, ואוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ, מַה לּוֹ לָאָב שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו, ואוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שׁוּלחַן אֲבִיהֶם, (גמ' ברכות ג.).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Zechariah 9:9 - Riding on a Donkey

בס"ד

At various propitious moments Scripture gives us a glimpse of the Messiah. One is by Bilaam when the Israelites in fact began the conquest of the Holy Land. He says, “I see him but not now. I view him but not near. A star will stride from Jacob and a scepter will arise from Israel”, (Numbers 24:17). After that is a description of the war to end all wars that the messiah will fight. The book of Zechariah is similar. Its main subject is the return of the Jews to the Holy Land. It then gives a glimpse of the messiah. 

“Rejoice greatly, daughter of Zion;

Trumpet, daughter of Jerusalem!

Behold, your king is coming to you.

righteous and salvation he is

Poor and riding on a donkey,

On a foal the son of she-donkeys”, (Zechariah 9:9).

After that it's a picture of the war to end all wars. The vision of Bilaam is of a glorious warrior. The vision of Zechariah is of a man of peace, very humble, and loved by his people. The general message of Zechariah is that Israel will be decent and peace will be obtained through knowledge of G-d. The function of war will be to destroy the wicked. The messiah will help people  not so much by coercion or money but rather by making the right decisions.

The commentaries contrast a donkey with a horse. A horse is valuable in war. Today it’s been replaced by motor vehicles, but the police still use them against demonstrators. A donkey is good to carry a rider or two and a heavy load. It is not a glorious animal and is known to be a bit stupid. Often it is viewed as cute and with some affection.  The idea is that the messiah is coming in peace.  

Zion is an expression for the Temple and an elite. Jerusalem is the entire city which is mainly ordinary people. The donkey is a symbol for the entire nation. It conveys the idea that peace loving simple people will be the ones to bring the messiah. A foal is a young donkey, about a year old, meaning that the decency of the nation is relatively recent. Obviously a donkey comes from a line of mother donkeys. Here it hints of a righteous generation coming after generations that as a whole were not so righteous. The hint is that peace will come when there are enough people who wish to live according to what is right and wrong even if they could obtain an objective by force or stubbornness. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

זכריה ט ט - רוכב על חמור

בס"ד

ברגעים מתאימים אחדים הכתוב נותן לנו הצצה למשיח. האחת היא על ידי בלעם כאשר בני ישראל החלו למעשה בכיבוש ארץ הקודש. הוא אומר,"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל", (במדבר כד יז). לאחר מכן תיאור המלחמה לסיום כל המלחמות שהמשיח יילחם בהן. ספר זכריה דומה. נושאו העיקרי הוא שיבת היהודים לארץ הקודש. אז זה נותן הצצה למשיח. "גִּילִי מְאֹד בַּת־צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַ͏ִם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר וְעַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנוֹת" (זכריה ט ט).

אחרי זה זו תמונה של המלחמה שתסיים את כל המלחמות. החזון של בלעם הוא של לוחם מפואר. חזונו של זכריה הוא איש שלום, עניו מאוד ואהוב על עמו. המסר הכללי של זכריה הוא שישראל יהיו הגונים והשלום יתקבל על ידי ידיעת ה'. תפקיד המלחמה יהיה להשמיד את הרשעים. המשיח יעזור לאנשים לא כל כך על ידי כפייה או כסף אלא על ידי קבלת ההחלטות הנכונות.

ציון הוא ביטוי לבית המקדש ולאליטה. ירושלים היא כל העיר שהיא בעיקר אנשים רגילים. החמור הוא סמל לכל העם. זה מעביר את הרעיון שאנשים פשוטים אוהבי שלום יהיו אלה שיביאו את המשיח.

עַיִר הוא חמור צעיר, בן כשנה, כלומר הגינות האומה היא יחסית חדשה. ברור שחמור מגיע משורה של אמא חמורים. כאן מרמז על דור צדיק שבא אחרי דורות שלא היו כל כך צדיק. הרמז הוא שהשלום יבוא כשיהיו מספיק אנשים שרוצים לחיות לפי מה שנכון ולא נכון, גם אם הם יכלו להשיג מטרה בכוח או בעקשנות. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

חודש כסלו - שני עצי הזית

בס"ד

יש קשר בין זכריה הנביא לחג החנוכה וחודש כסלו בו הוא חל. התאריכים של שלוש מנבואותיו מוזכרים במפורש. הראשון מתרחש בחודש השמיני שהוא חשון החודש שלפני כסלו. נראה שהייתה תשובה בישראל בכך שהם הודו שאכן מילא ה' צבקות את דבריו לנהוג בהם על פי דרכיהם ומעשיהם. הקב"ה משיב שאם ישובו אליו, ילכו בתורה, ישמעו לנביאים וימנעו מרשעותם, אז הוא ישוב אליהם.

הנבואה הבאה בשבט שהוא חודשיים אחרי כסלו. היום הוא ה-24 שבערב, 25, יהיה אותו תאריך בחודש כמו חנוכה. לזה יש צורה של חלום צלול. בה ה' מדבר אליו, מספר מלאכים מדברים אליו, ויש מספר חזונות. המסר אופטימי שהיהודים ישובו ליהודה כולל ירושלים וכי בית המקדש ייבנה מחדש. ישנו חזון מפורט של החנוכייה בה היא מסופקת בשמן משני עצי זית סמוכים.

נבואה נוספת מתרחשת ביום ד' בכסלו. זוהי תשובה לשאלת חברי הקהילה הנכבדים האם עליהם לצום בימים לזכר חורבן בית המקדש הראשון. התשובה היא שברגע שבית המקדש נבנה מחדש בימים אלה צריכות להיות חגיגות.

חג החנוכה מציין את ההתגשמות הגבוהה ביותר של נבואות אלו. למרות שהיהודים חזרו לציון, ארץ יהודה נותרה פרובינציה של אימפריה כזו או אחרת. אולם עם ניצחון המכבים הוחזרה הריבונות המלאה.

חלק מחזון המנורה הוא שני עצי זית המספקים לה שמן. זכריה שואל מה הם מייצגים והמלאך משיב אלו הם שני בְנֵי־הַיִּצְהָר העומדים עם ריבונו של עולם" (זכריה ד יד). ניתנים הסברים שונים להסבר פסוק זה. עד לניצול המסחרי של חשמל, נרות שימשו לספק אור ולעתים קרובות דלקו אותם בשמן זית. בשל כך, עצי זית סימלו תפיסה, חינוך ואינטליגנציה. פירושים רבים אומרים שכאן היו אלה זרובבל המנהיג הפוליטי ויהושע הכהן הגדול. תוך שימוש בנושא דומה אחרים אומרים שזה היה משה רבנו ודוד המלך. יש כאלה שאוהבים את אהרון כי הוא ממש נמשח.

מבחינה קונספטואלית זה עשוי להיות תובנות דתיות שנרכשו באמצעות מדיטציה פנימית למעמקי הנשמה ומדיטציה חיצונית לפסגות המדע. באופן דומה זה יכול להתכוון לרעיונות נכונים שבאים לידי ביטוי בפעולות תקינות. כאן זה יכול להיות התנ"ך וארץ ישראל. הרמז יכול להיות שהיהודים יהיו באמת ריבונים ועצמאיים, הם חייבים להיות מומחים במקרא וגם עם זה, זה חייב להיות בארץ ישראל.

 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Month of Kislev - The Two Olive Trees

בס"ד

There is a connection between the prophet Zechariah and the festival of Hanuka and the month of Kislev in which it falls. The dates of three of his prophecies are explicitly mentioned. The first one occurs in the eighth month which is Heshvon. This is the month before Kislev. It would seem that there has been repentance in Israel in that they admitted that the Lord of Hosts has indeed carried out His threats to deal with them according to their ways and deeds. G-d responds that if they return to Him, follow the Torah, listen to the prophets, and eschew their wickedness, then He will return to them. 

The next prophecy is in Shvat which is two months after Kislev. The day is the 24th which in the  evening, 25, would be the same date of the month as Hanuka. This one has the form of a lucid dream. In it G-d speaks to him, several angels speak to him, and there are a number of visions. The message is upbeat that the Jews will be returning to Judea including Jerusalem and that the Temple will be rebuilt. There is a detailed vision of the menorah in which it is being supplied with oil from two nearby olive trees.  

Another prophecy occurs on the fourth of Kislev. It is a response to a question by distinguished members of the community concerning if they should fast on the days commemorating the destruction of the first temple. The answer is that once the Temple is rebuilt these days should be celebrations. 

Hanukkah marks the highest fulfillment of these prophecies. Even though the Jews returned to Zion, Judea remained a province of one empire or another. However with the victory of the Maccabees full sovereignty was regained. 

Part of the vision of the menorah is two olive trees which supply it with oil. Zecharia asks what do they represent and the angel replies these are the two ‘sons of oil’ (בְנֵי־הַיִּצְהָר) who stand with the Lord of all the world”, (Zecharia 4:14). Various explanations are given to explain this verse. Until the commercial harnessing of electricity, candles were used to provide light and these often were fueled with olive oil. Because of this, olive trees symbolized perception, education, and intelligence. Many commentaries say that here it was Zerubavel, the political leader, and Yehoshua, the high priest. Using a similar theme others say it was Moshe rabenu and King David. Some like Aharon because he was actually annointed.

Conceptually it may be religious insights gained through internal meditation to the depths of the soul and external meditation to the heights of science. Similarly it could mean sound ideas which are manifested in sound actions. Here it could be the Tanakh and the land of Israel. The hint may be for the Jews to truly be sovereign and independent, they must be experts in scripture and even with this, it must be in the land of Israel. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

חודש כסלו - אות ברית נח # 390

בס"ד

כשהתחלתי ללמוד דת בתור מבוגר, שמעתי רב מספר סיפור משעשע. הוא הסביר שהאדם נוצר כצמחוני. יום אחד ראה הקדוש-ברוך-הוא את אדם האדם הראשון זועף. הוא שאל למה אתה כל כך עצוב. אדם הסביר שהוא לא יכול לחיות רק על ירקות, הוא צריך קצת בשר. ה' השיב בחביבות שעליו לצאת ולתפוס דג לארוחת ערב. אדם עשה זאת אבל הדג מחה באומרו שאדם אתה יצירה עליונה איך יכולת להרוג אותי בשביל בשרי. עם זה אדם זרק את הדג בחזרה למים. זמן לא רב לאחר מכן הוא שוב נזוף וה' שאל אותו שוב על כך. כאשר אדם חזר על המחאה על הדג, אלוקים אמר לו לשתות ואז לתפוס את הדג. אדם עשה זאת ולפני שהדג הספיק להוציא מילה הוא היה על הצלחת של אדם. זמן קצר לאחר מכן, אדם היה נגוע ברגשות אשמה. כאשר ה' ראה שהיצירה האהובה עליו עצובה הוא הבין את הסיבה ואמר לאדם לקחת עוד משקה ולשכוח מכל העניין. מסיבה זו יהודים עושים קידוש על יין לשבת, אוכלים דגים, ואז שותים וויסקי.

יש בזה היבט בחודש כסלו. בכסלו מתחילה באמת העונה הגשומה בישראל. בסיפור נח, כשנגמר המבול הגדול הוא עזב את התיבה ונכנס שוב לעולם בכ"ח בחשוון. לאחר מכן הוא הביא קורבנות לה' כביטוי להודיה על כך שהניסיון הזה הסתיים ושניתנה לו המשימה להניע מחדש את המין האנושי. ביום הראשון של כסלו הגיב ה' על מעשה זה בברכת נח ומשפחתו. בו מקבל ה' את ההשלכות של העובדה שיש באדם פס של רוע. לאחר מכן הוא נותן לאדם את הזכות לאכול בשר ואומר שלא יביא עוד מבול. הקשת מיועדת כסימן להבטחה זו. לכן כאשר עננים מתאספים וגם אם יש סופת הוריקן נוראית, האדם צריך להסתכל על הקשת ולהזכיר שזה לא סוף העולם.

זו מצווה כאשר רואים קשת בענן לומר את הברכה, "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֶלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם זוֹכֵר הַבְּרִית וְנֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָם בְּמַאֲמָרוֹ". ישנן שתי דעות בגמרא שיש להציץ רק בקשת (ראה שולחן ערוך, אורח חיים רכט). מקורות מובאים אבל הם בעצם דרשה. הספרות המודרנית נוטה להיות מקלה. למי שרוצה לבלות קצת זמן בהתפעלות מיופיה של קשת בענן, אפשר להיות קוצני ולנקוט בעמדה שההלכה אינה כמו כל דעה המובאת בתלמוד וגם לא תמיד כמו המשנה ברורה. אולם הכינוי בן תורה והחרדי נשען ביתר שאת על מי שמקפיד על כך.

הוריקן מאוד הרסני אבל הוא מסתיים בקשת יפה. הרעיון הוא שכמו שהאדם יכול להיות מאוד מכוער, בכל זאת יש לו גם צד מאוד יפה. לגבי הכיעור יתיר ה' לזמן מה. החכמים והצדיקים בכוחות עצמם יזהו בסופו של דבר את הרע ויתרחקו ממנו. עבור האנשים הדבקים ברוע יבוא אסון. האנשים שלא יכולים לחיות בלי הרוע הזה יושמדו במידה רבה, אבל אחרים יפיקו את הלקח המתאים. התוצאה תהיה שכל האנושות תהיה טובה יותר והאדם ימשיך לגורל יפה.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

 

Month of Kislev - Sign of Noah’s Covenant

 בס"ד

When I started studying religion as a young adult, I heard a rabbi tell an amusing story. He explained that man was created as a vegetarian. One day the Holy One, blessed be He, saw Adam the first man sulking. He asked why are you so sad. Adam explained that he couldn't live on just vegetables, he needed some meat. G-d replied kindly that he should go out and catch a fish for supper. Adam did so but the fish protested saying Adam you are a higher creation how could you kill me for my flesh. With that Adam threw the fish back into the water. Not long after that he was sulking again and G-d asked him about it again. When Adam repeated protest of the fish, G-d told him to take a drink then catch the fish. Adam did so and before the fish could utter a word he was on Adam’s plate. Shortly after that though, Adam was plagued by feelings of guilt. When G-d saw that his favorite creation was sad He understood the reason and told Adam to take another drink and forget about the whole thing. For that reason Jews make kiddush on wine for Shabbos, eat fish, then have a shot of whiskey.

There is an aspect of this in the month of Kislev. Kislev is when the rainy season in Israel really starts going. In the story of Noah, when the Great Flood is over he left the ark and re-entered the world on the 28th of Cheshvan. After that he brought sacrifices to Hashem as an expression of thanksgiving that this ordeal was over and that he had been given the mission of restarting the human race. On the first day of Kislev, God responded to this act by blessing Noah and his family. In it G-d accepts the implications of the fact that man has a streak of evil in him. He then gives man the right to eat meat and says that He will not bring about another flood. The rainbow is designated as a sign of this promise. Therefore when clouds gather and even if there is a terrific hurricane, man should look at the rainbow and be reminded that this is not the end of the world.

It's a mitzvah upon seeing a rainbow to say the blessing, “Blessed are you Hashem our G-d, king of the universe, who remembers His covenant, is faithful to His covenant, and keeps His word”. There are two opinions in the Gemara that one should only glance at a rainbow (see Shulchan Aruch, Orech Chaim 229). Sources are brought but are basically homilies. Modern literature tends to be lenient. For those who wish to spend some time admiring the beauty of a rainbow, it’s possible to be thorny and take the position that the halacha is not like every opinion expressed in the Talmud nor is it always like the Mishna Brura. However the appellation ben Torah (בן תורה - member of the yeshiva community) and Haredi (חרדי, ultra-Orthodox) more strongly rests on those who are meticulous about this.

A hurricane is very destructive but it ends with a beautiful rainbow. The idea is that just like man can be very ugly, he nevertheless has a very beautiful side too. Concerning the ugliness G-d will permit for a while. The wise and righteous on their own will eventually recognize the bad and turn away from it. For the people who cling to evil a calamity will come. The people who cannot live without this evil will be largely destroyed, but others will draw the appropriate lesson. The result will be that all humanity will be better and man will proceed to a beautiful destiny.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com