בס"ד
בפרשת בלק מבקשים בלק מלך מואב ובלעם לקלל את בני ישראל ולהשמיד אותם. בכל המקרים הקדוש ברוך הוא מכריח את הנביא הרשע בלעם להשמיע ברכה. הפעם הראשונה הוא אומר, "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה קל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'". הוא מתאר את ישראל כאומה מבודדת שאינה מעורבת בענייני מדינות אחרות. הוא משבח אותם באומר, "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת־רֹבַע יִשְׂרָאֵל". בלעם רואה את ישראל מרחוק ומקווה שסופו יהיה כמו שלהם (ראה במדבר כג ז י). עפר הוא סמל של נכונות לעזור ועניוות כי זה שפל וגדל דברים. הזיווגים כאן הם ביטוי ליופי במשפחה.
הברכה השנייה מתחילה עם עקיצה באמצעות אמירת המילה ויכזב וזה באמת מה שבלעם רוצה לעשות. האשם ממשיך שהוא לא רואה זדון או פריצות בישראל וגם לא משתמשים בתחבולות, שהם דברים שבלעם ובלק מואשמים בהם, להפך הם כמו אריות. בברכה השלישית בלעם משבח את בתיהם ומקומות הלימוד של עם ישראל (במדבר ה כד). הוא אמר זאת מכיוון שראה שכניסות אוהליהם אינן פונות בדיוק זו לזו (בבא בתרא ס.), ולכן הן מכבדות פרטיות. לבסוף בלעם נותן נבואה שכוכב עם מוט חזק ייצא מישראל אך זה לא יקרה בקרוב.
אולם סוף הפרשה שונה ברצינות. בו מואב שולחות זונות למחנה ישראל. הכוונה היא כי קדוש ברוך הוא יכעס על ישראל כאשר הם הופכים מופקרים. העלילה מצליחה ו -24,000 מתים במכת מגיפה גזירה משמיים. עם זאת הוא מפסיק כאשר פנחס, נכדו של הכהן הגדול, בהתקף של קנאות, תוקע חרב בזוג מלכותי שהיו מופקרים.
ההפטרה של מיכה הנביא מרחיבה על נושאים אלה. זה מתחיל באמירה כי שריד מישראל יהיה בקרב האומות. הרעיון של שארית הוא שתהיה עיקוב דמי בישראל עד שיגיעו לגורלם. הם יהיו כמו טל וטיפות על צמחים, כלומר הם יעזרו מאוד לאנושות, אך באופן שבקושי שמים לב אליו.
מצד שני הם יהיו כמו גור אריה צעיר שאף אחד לא מעז להתגרות בו. כדי להשיג זאת הם ינטשו את האמונה בכוח פיזי ובתחבולות הטבע, גם יראה ככלי של אלוקים ולא הכוח העצמאי האולטימטיבי. דבקות דתית לא תראה כמעשה של הלקאה עצמית. יותר נכון לישראל יהיו סטנדרטים מפותחים של נכון ולא נכון, יאהבו להיות אדיבים ולהיות צנועים מבחינת תצוגות דתיות.
No comments:
Post a Comment