בס"ד
ההפטרה לפרשת חקת עוסקת בשופט יפתח. הסיפור בעצם מתחיל בשופטים ו י והולך ל ז יב הוא אומר שבני ישראל עשו רע בעיני ה' על ידי דחייתו וסגידה לאלים זרים. כתוצאה מכך האלוקים נרדף אותם על ידי המדינות השכנות, במיוחד עמון. עמון היה בעצם שבט שירד מלוט אחיינו של אברהם. התפיסה הכללית של החומש כלפיהם הייתה שהם מופקרים וחסרים את המאפיין של הכרת תודה. ישראל מצווה בתורה לא לחפש את טובתם או את שלוםם.
ישנם קשיים ספרותיים בהבנת הסיפור הזה. הוא מכיל את מה שמסתכם בשיחה מתמשכת בין ישראל לאלוקים. באופן ספציפי הקב"ה מתעקש לעבוד את ישראל באופן בלעדי ומביא עליהם צרות אם הם לא יעשו זאת. ישראל מתפללת לאלוקים כאשר הם נרדפים ואף יתוודו על חטאיהם וייפטרו מהאלים הזרים, אולם רק במשך כמה עשורים. זה מוצג כלא בדיוני. הרעיון של אלוקים לדבר עם כל אחד ונביאים הוא זר מאוד למחשבה המודרנית. יהודים חילונים בהתמודדות עם זה יפטפטו על תורת האבולוציה. יהודים אורתודוכסים יגידו, באיזה פרשנות השתמשת ולפעמים אלוקים דיבר עם משה בלבד ואף אחד אחר. מעטים מאוד יבינו את הטקסט על סמך מה שהוא אומר בפועל. גם כאן ישראל מתוודה, מתפללת לגאול מאויביהם ומסלקת את אליליהם הזרים; ואלוקים נרגשים מסבלם.
הסיפור מתרחש גלעד שנמצא ממזרח לנהר הירדן בשטח שנכבש על ידי משה רבנו מן עוג ו סיחון. האנשים שם מתכוננים למלחמה והיחיד שמסוגל להוביל אותה הוא יפתח. הבעיה היא שהוא הוחרם והגורש בגלל לידתו הלא לגיטימית. למרות זאת העם מבקש ממנו להיות הגנרל שלהם ואף מסכים להפוך אותו למנהיג.
ההתנהגות כלפי יפתח נחשבת לחטא קהילתי מכיוון אין להכפיש את הגברים בגלל ההורות שלהם, כל עוד מעלתם האישית מגלגלת כל תוכחה. למרות שזה לא נאמר במפורש, נראה שזה תיקון ליקויים בקהילה.
יפתח מתחיל את המלחמה בשליחת עמון מכתב ושואל מדוע הם מתנהגים בצורה כה עוינת ואלימה. הם עונים שישראל מיישבת אדמות שנגנבו מהם כשעזבו את מצרים. יפתח מתמודד על כך. הוא מעלה טענה המבוססת על חוק ועובדה היסטורית. השורה התחתונה היא תיאולוגית, כלומר שישראל נמצאת על הארץ שה' נתן להם, הם נמצאים על הארץ שאלוהים נתן להם, וכי ה' יודיע על שיקול דעתו באמצעות תוצאות המלחמה שהוא עומד לפתוח נגדם. זה לא עושה שום רושם על עמון ונראה שזה לא היה צפוי. אלא מטרתה היא ישראל ומטרתה להנחיל אותם ללמוד את התורה ולחיות על פי הוראותיה.
יפתח מנצח במלחמה, אך הסיפור לא נגמר. לפני שהוא יוצא לקרב הוא מתחייב בנדר בטיפשותו כי עם חזרתו הדבר הראשון שיוצא מדלת ביתו הוא יעשה קרבן שרפה. זה מתגלה כבתו שמקבלת אותו בחדווה. כזכור אחרים נדרו נדרים דומים, אך מה שקיבל את פניהם היה חיה. נאמן לדבריו יפתח מצהיר על כוונתו לשחוט את בתו כמעשה דתי. כל העניין הוא אבסורדי לחלוטין שכן הנדרים הדורשים התנהגות אסורה אינם תקפים. אם לומר זאת בצורה קלילה, החומש מפורש ומוקפד בקורבנות. הם כוללים רק בקר, כבשים, עזים, יונים, קמח, שמן, יין ולבונה. ניתן לתרום דברים אחרים למקדש והכהנים יתמודדו איתם כראות עיניהם. שמואל הנביא, למעשה, נתרם על ידי אמו כמשרת לכהן הגדול. הקרבה אנושית נחשבת לזוועה.
פרשנויות יש הטוענים כי יפתח אינו ממש להרוג את בתו, אלא הוא מעמיד אותה בבידוד במה מסתכם למנזר. יש תמיכה מקראית דלה לכך ואת ההיגיון מסתכם פלפול. זה נראה כמו אחד מניסיונות רבים לטייח את ההיסטוריה היהודית בגלל יהירות קטנה. יש דיון בפרשנויות ואמרו כי יפתח צריך בצע את המצוות שנקבעו התרת נדרים. בהיעדר זה היה הכהן הגדול צריך להמליץ לו לעשות זאת.
הדברים לא הולכים טוב ליפתח. בהמשך ניגש אליו חבורה של אנשים משבט אפרים מתוך כוונה מוצהרת לשרוף את ביתו איתו בו, על סמך סיבה קלת דעת כלשהי. אז מתחילה מלחמת אזרחים עקובה מדם. יפתח שופט את ישראל רק שבע שנים ואז מת. שיפוט התלמוד הוא שהוא לא היה מנהיג טוב.
זה סיפור עצוב. נראה שאלו הלקחים שלה. נטישה והשחתת התורה גורמות למלחמות. קורבנות רדיפה חברתית יקבלו פיצוי צודק משמיים כולל עונשם של מי שפגע בהם.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment