רשמי - טיול צְפַת

 בס"ד

בשבת פרשת שלח שהיתי בעיר צפַת. ביקרתי בעיר בשלושת נסיעותי לישראל כתייר. בביקור האחרון, כשהייתי תלמיד ישיבת אור שמח, הייתי אורח של שבתאי קובין. אחרי שעשיתי עלייה הייתי מתארח אצלו באופן קבוע לשבת. הוא היה תלמיד חכם גדול אשר התפרנס דרך העסק שלו מכירת לולבים באיכות גבוהה מאוד עבור סוכות. למרבה הצער הוא נפטר לפני שנת 2000 ומאז עשיתי מעט מאוד טיולים לשם. 

הידע שלי בצפת חוזר לחינוך היהודי בילדותי בקהילת בית שלום. למדנו על המסורת המיסטית שלו, כלומר היה מקום קבורתו של מלחין הפזמון לכה דודי הרב שלמה אלקבץ, אווירו טהור ההר, וקרבתו להר מירון. בהמשך קראתי סיפור היסטורי בדיוני המתרחש שם בספר, "המקור" מאת רוברט מיכנר.

העיר חוזרת לתקופת המקרא וכנראה קודמת לאבות. יש לו קסם חזק והרגשתי אותו צעיר מאוד. שם נערך קרב גדול במהלך מלחמת השחרור בשנת 1948. מאוחר יותר הקימה מדינת ישראל הצעירה מושבת אמנים בעיר העתיקה. הבניינים שם לרוב פנויים, ישנים ומשופצים. ציורי קיר רבים צבועים על הקירות ויצירות האמנות שם באופן כללי מזכירות את הקומפוזיציות שלי.

צפת נחשב לאחת מארבע הערים הקדושות בישראל המתאימות לארבע היסודות; ירושלים תואמת אש, חברון לאבק וטבריה למים, צפת מתאימה לאוויר. המסורת המיסטית קיימת בכל מקום ואפשר לחוש אותה באוויר ההר הטהור. הנוף די יפה. האווירה בדרך כלל מרגיעה מאוד. יש אוכלוסיית תלמידי ישיבה גדולה בדרך כלל מאוד אידיאליסטית. זהו ביתם של ילדי פרחים רבים משנות ה -70 (אולי אני ביניהם), רבים מהם רווקים שמשפיעים באמת על האווירה.

הוזמנתי לצפת על ידי ידידי מיכאל. נפגשנו לראשונה כשהייתי עולה חדש. חבר משותף, ג'ק, עבר לאחרונה התמוטטות עצבים. אדם אחר בקבוצה שלנו, בן ציון, לקח את שנינו לראות אותו ולהעביר את המסר שאם הוא זקוק לעזרה כלשהי, הוא צריך להרגיש חופשי לדבר איתנו.

לאחר מכן מיכאל הזמין אותי לביתו לשבת פעמים רבות. כשגר בבית שמש הוא בנה תוספת לביתו כדי להיות דירת סטודיו עבור אמו, כשהייתה אלמנה וזקנה. הוא שימש כיו"ר ועדת הבנייה, בדרך כלל התפקיד דורש הרבה  מומחיות. כשילדיו התחתנו הוא עבר לגור בצפת, והשכיר את מקומו, ואני לקחתי את החלק הקטן יותר. הוא נולד באנגליה ועבד כמנהל מחשבים.

היה לי הכבוד להיות האורח הראשון שלו בשבת במקומו החדש. שלחנו אימיילים זה לזה בדבר הסדרים. זה הולך להיות משהו כמו סצנת הסינגלים שהייתי חלק ממנה באפר ווסט סייד במנהטן בתחילת שנות ה -80. יום חמישי בשעה 10:00 התחלתי את הנסיעה, תפסתי את אוטובוס 597 לבני ברק ואז עברתי ל 981 לצפת. השעה הייתה קרוב 2:00 כשהגעתי. 

העיר העתיקה יכולה להיות מסובכת ועברו שנים מאז שביליתי בה זמן, אז מיכאל פגש אותי בתחנת האוטובוס. יצאנו לשווארמה ואז הורדתי את התיק אצלו ונחתי קצת.

הלכנו לקניות לשבת באותו ערב ולמחרת בבוקר. רחוב ירושלים הוא רובע העסקים המרכזי והיו חנויות בהמשך הרחוב מדירתו. קיבלנו אוכל קייטרינג ובישלנו. לשחרית  הלכתי לבית הכנסת אר"י אשכנזי. מזמן זה היה המקום של הכולל של הרב פייבלזון כשהיה אחד מן מקומות שביקרתי בה הרבה. בערב הלכתי לברסלב. מיכאל ואני אכלנו ארוחת שבת נחמדה בדירה. למחרת בבוקר הוא התפלל בנץ. ישנתי אחר כך והלכתי למקווה של האר"י ואז לבית המדרש של שם ועבר.

המקווה של אר"י נקרא על שמו של המקובל הבולט הרב יצחק לוריא (1534-1572). הוא התגורר בצפת ומוערך שהשתמש בה באופן קבוע. מקור המים שלהם הוא מעיין תת קרקעי טהור שזורם כל הזמן. הוא ממוקם בקצה בית העלמין העתיק. על פי הסברה הדתית לטבול בה היא סגולה לתשובה. זה פופולרי במיוחד בקרב תלמידי ישיבות, חסידים וסוגי היפים. כל זה אכן עושה רושם על מישהו שנכנס אליו.

ישיבת שם ועבר מוזכרת באופן בולט בפירושים למקרא, במיוחד בפסוק שאומר שרבקה, אמנו, דרשה את ה' בגלל הריונה הקשה. רש"י מסביר שזו הייתה הישיבה של שם בן נח (ראה בראשית כ"ה, כ"ג). יש גם מדרשים שאומרים שכל שלושת האבות למדו שם.

עשיתי הפסקה במהלך התפילה ושאלתי את המקומיים אם בית הכנסת היה מקום הישיבה הזו. הופניתי למערה גדולה בחצר בה קידשו קידוש גדול. הם הסבירו שיש שם קמרון קבורה עתיק אך באופן כללי לא ברור.

לארוחת הצהריים של שבת היינו אורחים של לורי חברו של מיכאל היו עשרה אנשים לשולחן שלה. היה זוג אחד והשאר לא היו נשואים בסביבות גילי למעט סטודנט אחד במכללה. כולם היו דוברי אנגלית שפת אם. השולחן הגדול של שבת עם אורחים רבים הוא נוהג ידוע. המארחים שעושים את זה אוהבים את זה ומקבלים בעליצות את הכבוד שמוטל עליהם בצדק על כך. זו הייתה ארוחה של מזון בריאות צמחוני עם דגים, גבינה, מגוון סלטים ויין שופע. בעקבות הנוהג הפופולרי, כל אדם התבקש לדבר על עצמו ועל כל מה שבראש. מכיוון שפוליטיקה יכולה להיות חדה למדי, הדיון שלה צומצם.

השתמשתי בזה כהזדמנות לתרגל טכניקות זיכרון כדי לזכור שמות. שניים מהדוברים אכן משכו את תשומת ליבי. סוזן הייתה מוציאה לאור של כתב עת מקומי ובקיאה בסיפורי צפת. שאלתי אותה על המערה של שם ועבר. היא הציגה בגאווה את הלימוד שלה והשיבה כי על פי האגדה המקומית זהו האתר בפועל. היא המשיכה שזה ראוי לציון כמקום הראשון שבני אדם התכנסו מדי יום ללימוד. נראה שהייתה שם פעילות ארכיאולוגית, אבל הייתי ספקן לגבי עמדת מחלקת העתיקות של מדינת ישראל.

היה עוד מבט כוכבים כמוני. הערתי שראיתי כוכב בהיר במערב עם השקיעה והצעתי שזו כנראה ונוס. לא הייתי בטוח כי כשנמוך היה לו גוון אדום. פיליס, שככל הנראה עקב אחריו, נתן זיהוי חיובי והצביע על כך שכוכבים כשהם מתקרבים לאופק יכולים להפוך לאדמדמים, לעתים קרובות בגלל האווירה.

למחרת בבוקר לקחתי את "גרם המדרגות לגן עדן" למקווה ארי ואז התפללתי בבית הכנסת של חסידות צאנז. היו לו מניינים שנקבעו כל שעה והיה ברחוב של מיכאל. השתמשתי בבוקר כדי לסייר קצת ולהצטלם. כשחזרנו לדירה נפרדנו מיכאל ואני ואמרנו שלום ותודה, ואני פניתי לעבר התחנה המרכזית בצפת. להפתעתי 981 יש כל שעתיים, בניגוד לכל חצי שעה מבני ברק. רחמנא ליצלן הייתי צריך לחכות רק 45 דקות.

לקראת סוף הטיול הצלחתי להשתמש בטאבלט שלי כדי להצטרף לכנס הזום השבועי של משפחתי. חזרתי למקום שלי בזמן ללכת למסיבת אירוסין. לצערי הייתי עייף ונרדם ולא התעוררתי עד אמצע הלילה. בסך הכל זה היה טיול נחמד מאוד ואני מאחל למיכאל ישוּב טוֹב במקומו החדש.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com