מסורות הישיבה - החלפת מדות

 בס"ד

רעיון פופולרי שמסתובב בישיבות הוא שאם אדם פוגע בחברו, החבר לוקח את אחד הזכויות של העבריין ונותן לו את אחד מהחסרונות של הנפגע. אולם אם אדם עושה חסד עם חברו הם מחליפים מאפיינים טובים בעוד מעלותיהם נותרות בעינן. זה דומה לדיון במתן משה רבנו על נבואתו לשבעים זקנים. רוב הפרשנויות הן כמו ספרי במדבר צ״ג:א׳, "ואצלתי מן הרוח. למה משה דומה באותה שעה? – לנר שמונח על גבי מנורה, ודלקו ממנו נרות הרבה ולא חסר אורו כלום; כך לא היתה חכמתו של משה חסרה כלום". יש דעה אחר שקצת מן השמן שהיה בנר של משה נשפך לכוסות של הע' זקנים. לכן משה אבד משהו. כל זה תלוי במחלוקת אם היה הוגן הבקשה לעזרה של מרע"ה.

היסוד של הפתגם הישיבה הוא עניין שכר ועונש. שייך לזה הראיון שיש דין ודיין והקב"ה דיין של כל העולם כולל מעשיות בין אדם וחברו. לכן המזיק חברו מקבל קנס והקנס נתון לנִזָּק. זו נחמה עוצמתית, משום שהיא פונה לתחושת הצדק והנקמה של האדם. מצד שני חסד זה מתנה לזולת. בעקבות שזה מוציא חן בעיני שמים לכן גומל חסד מקבל פרס מן השמים. תגמול טוב יהיה ללמוד משהו מהאדם שקיבל את החסד.

הדברים האלה הם עדינים מאוד ובדרך כלל לא נראים לעין בשר ודם באופן נרחב. יש אנשים שרואים את זה בבירור. לאחרים זה נראה לעין בלב ונתפס דרך אספקלריה האמונה. אולי אפילו יש כמה סיפורים מְפוּקפָּק על זה. מנקודת מבט של פסיכולוגיה וטבע אנושי זה הגיוני. לא הצלחתי למצוא את המקור לפתגם זה. זה יכול להיות תעמולה שהפיץ ההנהלה כדי לעודד את התלמידים להתנהג היטב. בכל מקרה זו סגולה שאנשים יהיו בעלי אמונה כזו ושהיא תהיה רחבה.

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Yeshiva Lore - Exchanging Character Traits

 בס"ד

A popular idea circulating in the yeshivas is that if a person harms his comrade, the comrade takes one of the offender's merits and gives him one of the victim's failings. However if a person is kind to his friend they exchange good characteristics while their own merits remain intact. It is similar to the discussion of Moshe rebenu giving of his prophecy to the seventy elders. Most commentaries are like the Sifrei (Bamidbar 93) which says, "What was Moses like at that moment? He was like a light that is placed in a candlestick from which everybody lights his candles and yet its illuminating power is not the least diminished; so too the wisdom of Moshe did not lose anything". There is another opinion that a small amount of the oil that was in Moshe's candle was poured into the cups of the seventy elders. In other words Moshe did lose something. The debate would seem to depend on the propriety of Moshe's request for assistance.

The basic idea for the yeshivish maxim revolves around the principle that G-d rewards people who keep the Torah and punishes those that don't. Part of this idea is that G-d is the judge of the world including all actions between people. Therefore if one harms another a penalty is exacted from the offender and given to the victim. It's a powerful conciliation, because it appeals to a person's sense of justice and vengeance. On the other hand an act of kindness is a gift to the recipient. It is also commendable conduct therefore the bestower receives remuneration from heaven. A good remuneration would be learning something from the person he was kind to.

These things though are very subtle and ordinarily not widely visible to the eye of flesh and blood. Some people do see it clearly. To others it is visible to the eye in the heart and perceived through the prism of faith. There may even be some apocryphal stories about it. From the standpoint of psychology and human nature it does make sense. I was not able to find the original source for this maxim. It could be propaganda spread by the administration to encourage the students to be well behaved. In any case it's a virtue that people will have such a belief and that it would be widespread.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

בראשית ג ד - המשיכה של רשעות

 בס"ד

ספר בראשית מתאר את נפילת האדם. זה מתחיל כאשר אלוקים אומר לאדם שהוא רשאי לאכול כל צמח בגן עדן למעט עץ הדעת טוב ורע ומזהיר אותו שהוא ימות מוות אם יעשה זאת (ראה בראשית ב יז). לגבי העץ עצמו, כאשר חווה שוקלת לאכול ממנו, החומש מתאר את הפירות כטובים לאכילה ומושכים לעיניים. היה גם מרכיב מהורהר, בכך שהוא מתואר כ נֶחְמָד. המילה מובנת בדרך כלל כ"רצויה ". וריאציה היא חָמוּד שהיא מקטין המופעל לעתים קרובות על ילדים (ראה בראשית ג  ו).

ההשפעה על אדם וחוה של אכילה מעץ הדעת טוב ורע היא התפיסה המיידית שהם עירומים, ולכן הם מכינים בגדים. זאת בניגוד להיעדר בושה של גופם לפני שאוכלים את הפרי האסור.

קטע זה מתאר את מרכיבי הרוע השונים. בדיוק כמו שפרי עץ הטוב והרע היה אכיל ובאמצע הגן, כך גם אפשר לעשות רע וההזדמנות זמינה באופן חופשי. נוסף על כך זה מושך. החומש משתמש במילה תַאֲוָה שמשמעותה לעיתים קרובות תאוות הגוף. הרמז כאן הוא שיש להשיג הנאה פיזית באמצעות רשעות.

הרעיון לצאת להרפתקה זו מתואר כ נֶחְמָד. לעתים קרובות זה מובן כרצוי. משמעות המילה היא גם קנאה ויש לה משמעות מיני. גרסה אחר היא חָמוּד שמשמעותו חמודה. כאן מתחילה להופיע הדרך החלקה לרוע. חמוד הוא צוּרַת הַקטָנָה. תינוקות חמודים, גורים חמודים, אוגרים חמודים. איך הם יכולים לפגוע בנפש גם אם נקניט אותם. באופן דומה, כיצד יכול היה סבא חביב, אוהב ומיטיב להביא מלחמה, מגפה ורעב על העולם מכיוון שבני אדם מתעלמים ממנו ולא מתנהגים כרצונו? לא רק שהמחשבה על הפרת מצווה של התורה מעוררת עתים קרובות צחוק ונראית חסרת משמעות. הפנטזיות של האדם הן לרוב מגרש משחקים לשטויות. כתוצאה מכך דברים כמו חנופה, זנות, הבל, שוד, ונדליזם, ולהשתולל נשמעים בתחילה כמו כיף שלא מזיק. לפעמים אנשים אכן יוצאים מזה. לעתים קרובות יותר דפיקה קשה צפויה היא בפתח.

הנסיון של חוה ואדם לא היה חמור. צריך היה לדחות את החנופה של הנחש. חוה הייתה יכולה לומר לנחש שהיא לא מעוניינת בדברים מסוג זה, להרצות אותו מעט על כוחו של הקב"ה ולהקניט אותו באומרו שאולי אפילו ננזף בגלל השניניגן הזה.

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Bereshis 3:6 - The Appeal of Evil

 בס"ד

The book of Genesis describes the fall of man. It starts when G-d tells Adam that he may eat any plant in the Garden of Eden except for the tree of knowledge of good and evil and warns him that he will die a death if he does (see Genesis 2:17). Concerning the tree itself, when Eve considers eating from it, the Chumash describes the fruit as being good to eat and attractive to the eyes. There was a contemplative component also, in that is described as נֶחְמָד. The word is generally understood as "desirable". A variant is חָמוּד which is a diminutive that is often applied to children (see Genesis 3:6).

The effect on Adam and Eve of eating from the tree of knowledge of good and evil is the immediate perception that they are naked, therefore they make clothes. This is in contrast to the absence of shame of their bodies before eating the forbidden fruit.

Previously the seduction of Eve into evil by the snake is described. The snake is described as being עָרוּם. The word is often translated as clever meaning he was smart but not greatly wise. It also has connotations of being deceptive and manipulative. He opens up a conversation with her about the tree, lies to her that she will not die as a consequence of eating from the tree, and on the contrary she will be a goddess if she does. 

This passage describes the various components of evil. Just like the fruit of the tree of good and evil was edible and in the middle of the garden, so too it is possible to do evil and the opportunity is freely available. On top of that it is attractive. The Chumash uses the word תַאֲוָה which frequently means lust. The hint here is that some physical pleasure is to be obtained through the medium of evil. 

The idea of embarking on this adventure is described as נֶחְמָד. It's often understood as desirable. The word also means envious and has erotic connotations. A variant of it is חָמוּד meaning cute. It is here that the slippery path into evil begins to appear. Cute is a diminutive. Babies are cute, puppies are cute, hamsters are cute. How could they hurt a soul even if we tease them.  Similarly how could this kind, loving, benevolent grandfather bring war, pestilence, and famine on the world because human beings are ignoring Him and not behaving to his liking? Not only that the thought of violating a mitzvah of the Torah often evokes laughter and is seen as inconsequential. A person's fantasies are often a playground for nonsense. As a result things like flattery, fornication, vanity, robbery, vandalism, and generally going wild initially sound like nothing but harmless fun. Sometimes people do get away with it. More often a predictable hard knock is in the offing.

The test of Eve and Adam was not a severe one. The flattery of the snake should have been rejected. Eve could have told the snake she wasn't interested in this type of thing, lectured him a bit on the power of the Almighty, and teased him saying that he may even get scolded for this shenanigan.

 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

סוכות - יהיה נעים להיזכר אפילו בזה # 352

 בס"ד

סוכות משויך למלחמה האחרונה של האנושות. המקור הוא הפרק האחרון (יד) בספר זכריה הנביא, שהוא ההפטרה ליום הראשון של סוכות. היא מתארת מלחמה פּוּרעָנִי בה כל אומות המלחמה צועדות נגד ירושלים. באופן מוזר מוזכר יהודה כאחת האומות שתוקפות את ירושלים. כולם מפסידים כי הקב"ה מכה אותם במגפה איומה. אולם אלו שישרדו את הקטל הזה יעלו לרגל שנתי לירושלים כדי לחג את חג הסוכות (ראו פסוק טז). רעיונות דומים באים לידי ביטוי בקריאת הנביאים יחזקאל לח יח - לט טז לשבת חול המועד. הסיפורים אכן מסתיימים בשמחה בכך שהניצולים אוספים עושר חומרי עצום וספוגים באמונה רבה.

השאלה היא מדוע יש לחבר את סוכות למלחמה המהווה מבשר לעידן המשיח. אפשר ללקט רעיונות מהנוהגים של החג. מצווה עיקרית שלה היא לשהות בסוכה במשך שבעה ימים כזכר המקלטים בהם חיו בני ישראל כשהיו במדבר, לאחר שעזבו את מצרים, בדרך לארץ המובטחת. סוכה היא דירה זמנית. הגג חייב להיות דקיק מספיק בכדי להכניס את הגשם. זה בעצם צְרִיף עֲלוּב קטן. אף על פי כן היהודים מקשטים אותם, אוכלים בהם ומזמינים אורחים במיוחד. החג הוא שמח מאוד עם הרבה מסיבות והוא מקבל את הכינוי "יום שמחתנו".

לאחר ששהה שבוע בבקתה זו, היהודים נכנסים לבתיהם לחג שְמִינִי עֲצֶרֶת. פירושו מסיבה חגיגית ביום השמיני. ההלכה היא לערוך שבע תהלוכות מעגליות. בפועל מדובר בשירה וריקודים נמרצים שנמשכים שעות. מקובל בישיבות להפריש חצי שעה לכל הקפה. מזנון מוגדר לרוב עם משקאות חריפים בשפע. נושא נוסף הוא השלמה והפעלה מחדש של המחזור השנתי של קריאת חמשת ספרי משה. זה נחשב לכבוד רב לבצע את הברכות על הקריאה האחרונה או הקריאה הראשונה, בין היתר בהצטיינות.

מצווה בולטת נוספת של סוכות היא לנפנף בארבעת המינים. הראשון הוא אֶתְרוֹג. זהו הפרשנות התלמודית לביטוי פרי עץ הדר. הדר פירושו לעיתים קרובות נהדר אך פירושו גם הדר כמו תפוז או אשכולית. בין הרעיונות הוא שהוא מזין וטעים. השני הוא ענף דקלים בגלל המתיקות הגדולה של התמרים. השלישי הוא ההדס הבולט בניחוחו הנעים. הרביעית היא ערבה מכיוון שהיא דורשת הרבה מים. הנושא הכללי הוא להתפאר בגדולתה של ארץ ישראל. כביכול להצהיר תסתכל על הצמחים הגדולים האלה וגם זה עשיר במים.

זה מביא אותנו לנושא השלישי של סוכות שהוא מים וגשם. בישראל האביב והקיץ יבשים. יורד גשם רק בסתיו ובחורף, שמתחיל בסוכות. המסורת היא שבסוכות הקדוש ברוך הוא שופט את העולם בנוגע לגשם, ובקריאת זכריה נאמר שלאומות שלא יתנערו מחובתם לחגוג את חג הסוכות לא יהיה גשם. גשם הוא גם סמל ללימוד תורה. בדיוק כמו שהגוף צמא למים, הנשמה צמאה לדבר האלוקים.

המסר של סוכות כפי שהוא חל על מלחמת גוג ומגוג הוא שהימים שאנו חיים בהם עכשיו יהיו כמו צריף בהשוואה לימים שלאחר הגאולה. שפע העניים של מחר יעלה בהרבה על זה של העשירים ביותר בימינו. בנוסף, אנשים יהיו הרבה יותר חכמים עד שאפילו המשכילים ביותר של ימינו נראה אנאלפביתים בהשוואה. והכי חשוב הידע והדבקות הדתיים יהיו גדולים מאוד והאידיאלים שלו יתממשו. הגנבים והבריונים המעטים שקיימים יתוקנו מייד. לאנשים יהיו משפחות מאושרות עם הנפש התאומה שהם אוהבים. כולם יהיו אדיבים ויקבלו החלטות טובות. ההחמרה והטיפשות שמשגעים אותנו וחולים יהיו נחלת העבר. סכסוכים כולל סכסוכים בין עמים ייפתרו על ידי שופטים חכמים וצדיקים. מלחמה לא תהיה. אנשים יסתכלו על המלחמה האחרונה והנוראה ביותר ויגידו שהיא נעלמה, וכך גם האנשים הרעים שהפכו את העולם למקום מרושע. תן לנו לשמוח!

מאחלת לקוראי חורף בריא

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

ראש השנה - בהלה בשנת אפס # 351

 בס"ד

בראש השנה אנו חוגגים יום הולדת לעולם. זה נאמר מספר פעמים בתפילות בליווי השמעת שופר. השנה הוא מציין 5781 שנה. כשחקרתי כיצד קיבלנו את המספר הזה, הופתעתי לגלות שזה לא מסורת שמקורו של אדם האדם הראשון ששמור על ידי היהודים. במקום זאת זה פחות או יותר פופולרי על ידי הרמב"ם שרצה לקבוע כמה שנים לאחר בריאת העולם נכתב ספרו "משנה תורה". לשם כך הוא ערך חישוב המבוסס על אירועים בהיסטוריה היהודית. זה היה זהה לחישוב בספר סדר עולם רבה של החכם התלמודי יוסי בן חלפתא. יצירה אחרת סדר עולם זוטה מחשיב את העולם כמבוגר ב -578 שנים.

הנוצרים עשו כמה חישובים. העיקרית הייתה של הבישוף ג'יימס אושר, שמחשיב את העולם מבוגר מזה של היהודים ב -243 שנים. כמה חישובים יוונים ורומיים היו אומרים שהעולם צעיר ב -485 שנים. הבבלים הקדומים אומרים שהעולם בן 245,000 שנה. המצרים הקדמונים אומרים בן 45,000 שנה. הסינים קרובים עם 41,000 שנה. לפני 1500 שנה בהודו קבעו את גיל כדור הארץ ל -4.3 מיליארד שנה. המדענים באנגליה לפני 200 שנה היו משוכנעים שהעולם בן 100 מיליון שנה. ההערכה העתיקה ביותר היא של בני המאיה באמריקה בגיל 24 טריליון שנה. כיום מדענים מציבים את עידן היקום על 15 מיליארד שנה, אך הם ממשיכים להסתפק בחישובים עקב שיפורים בציוד, במיוחד בטלסקופים.

יש גם דיון מתי צריך להתחיל את לוח השנה. נראה לי שהעמדה היהודית ההגיונית צריכה להיות כאשר אדם הוצב בגן עדן או אולי כאשר נוצרה חוה. קודקס יודאיקה מאת הרב מאטיס קנטור (אורתודוכסי) נותן את היום הראשון לבריאה בתאריך 25 באלול, אך השנה עשויה להיות -1, 0 או 1, כאשר אדם וחוה נוצרו ב -א בתשרי. המדענים של ימינו מתחילים במפץ גדול שהביא את היקום כפי שאנו מכירים אותו. בנוגע לאדם הם אומרים, "בעוד אבותינו קיימים כשש מיליון שנה, הצורה המודרנית של בני האדם התפתחה רק לפני כ- 200,000 שנה. ציוויליזאַציע כפי שאנו מכירים היא בת כ- 6,000 שנה בלבד", ראה:   https://www.universetoday.com/38125/how-long-have-humans-been-on-earth/

בסופו של דבר מבחינות מסוימות זה קרוב מאוד לרמב"ם.

מאחלת לקוראי שנה נוספת של אושר וחיים

לשנה טובה תכתבו ותחתמו

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Sukkot - It will be Pleasant to Remember even This

 בס"ד

Succos is associated with humanity's last war. The source is the last chapter (14) in the book of the prophet Zachariah, which is the haftarah for the first day of Sukkot. It describes a cataclysmic war in which all the nations of the war march against Jerusalem. Peculiarly Judah is mentioned as one of the nations attacking Jerusalem. They all lose because G-d strikes them with a horrible plague. However those that survive this carnage will make an annual pilgrimage to Jerusalem to observe the holiday of Sukkot (see verse 16). Similar ideas are expressed in the reading from the prophets, Ezekiel 38:18 - 39:16, for Shabbat Chol HaMoed. The stories do end happily with the survivors gathering huge material wealth and being imbued with great faith.

The question is why should Sukkot be associated with the war that is a harbinger to the messianic age. Ideas can be gleaned from the practices of the holiday. A major mitzvah of it is to dwell in a succa for seven days as a remembrance of the shelters the children of Israel lived in when they were in the wilderness, after leaving Egypt, en route to the promised land. A succa is a temporary dwelling. The roof must be sufficiently flimsy to let in the rain. It is basically a small shack. Nevertheless the Jews decorate them, eat in them, and specifically invite guests. The holiday is a very happy one with many parties and is given the appellation, "the day of our joy". 

After living a week in this hut, the Jews enter their homes for the holiday of Shmini Atseret, שְמִינִי עֲצֶרֶת. Shmini means eighth and Atseret means a festive party. The halacha is to make seven circular processions. In practice it is vigorous singing and dancing that goes on for hours. It is common for yeshivas to set aside a half hour for each hakafa. A buffet is often set aside with plentiful hard liquor. An additional theme is the completion and restarting of the annual cycle of the reading of the Five Books of Moses. It is considered a high honor to make the blessings over the final reading or the first reading, among other honors.

Another prominent mitzvah of Sukkot is to wave "the four species". The first is an ethrog (אֶתְרוֹג - citron). This is the Talmudic interpretation of the phrase the fruit of the hadar (הָדָר) tree. Hadar often means splendid but also means citrus like an orange or a grapefruit. Among the ideas is that it is nutritious and tasty. The second is a palm branch because of the acute sweetness of dates. The third is the myrtle which is notable for its pleasing fragrance. The fourth is a willow because it requires much water. The overall theme is to brag about the greatness of the land of Israel. So to speak to say look at these great plants and it's water rich.

This brings us to the third theme of Sukkot which is water and rain. In Israel spring and summer are dry. It only rains in the fall and winter, which start with Sukkot. The tradition is that on Sukkot the Holy One, blessed be He, judges the world concerning rain, and it says in the reading from Zechariah that nations that shirk their obligation to celebrate the holiday of Sukkot will have no rain. Rain is also a symbol for the study of Torah. Just like the body thirsts for water, the soul thirsts for the word of G-d.

The message of Sukkot as it applies to the War of Gog and Magog is that the days that we are living in now will be like a shack compared to the days after the redemption. The opulence of the poor of tomorrow will far exceed that of even the richest of today. In addition people will be much wiser to the extent that even the most educated of today will seem to be an illiterate by comparison. Most importantly religious knowledge and adherence will be very great and its ideals will be realized. The few thieves and thugs that exist will promptly be set straight. People will have happy families with the person they love. Everybody will be kind and make good decisions. The aggravation and stupidity that makes us crazy and sick will be a thing of the past. Disputes including disputes between nations will be resolved by wise and righteous judges. War will not exist. People will look at the last and most horrible war and say it's gone, and so too are the evil people who made the world into an evil place. Let us rejoice!

Wishing my readers a healthy winter!

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com