Song of Unity (Shir HaYichud) - True Wisdom

Shir HaYichud (The Song of Unity - שיר היחוד) is a long poem that deals with perceptions of Hashem. It is customary to chant it responsively after evening services on Yom Kippur. The form is seven sections corresponding to the days of the week, each led by a different person; and rhymed couplets to be said responsively. The themes are descriptions and praises of the holy One, blessed be He.

Concerning the wisdom of the Almighty it says, "Except for his wisdom there is no wisdom", (זוּלַת חָכְמָתְךָ אֵין חָכְמָה). What this means is all true knowledge is knowledge of G-d and if it does not reveal something about G-d it really is not wisdom. This can be subtle and recondite. For example one can study the sciences and see the wonders of the Creator. As a result it will lead one to a good life. This cannot be compared to one who studies science then denies the wonders of the creation. The nature of wisdom is to arouse fear of heaven. If a person studies and hides from this, then the knowledge that was acquired will be corrupt. The observable facts are the same, but the one who is brought to belief will have a clear view of reality, while the one that pursues denial will have a distorted view of the world. Not only that in the end, they will not even understand their own area of expertise. This is because the signs of a wise creator exist, but these truths will be rejected in an attempt to cling to atheism.

Concerning understanding, the second half of the verse says, "without his understanding there is no strategy", (בִּלְתִּי בִינָתְךָ אֵין מְזִמָּה). The concept of understanding includes inferences, origins, and implications. Wisdom is having a lot of facts, while understanding means being able to relate to them. Facts tend to be more intellectual, while understanding adds an emotional component especially beauty. Foundations of understanding include a number of things. 1) Scientifically how does the world work? This would be things like life sciences especially the human body, nature of inanimate objects for example physics and chemistry, mathematics and abstract logic. 2) Human nature and psychology. 3) Concepts of good and bad, as well as a sense of purpose, particularly as described in the stories in the Chumash. All of them are important because the hand of G-d is revealed in the physical world, the soul, and the Tanakh.

The point is that there is to see the infinite living intelligence surrounding every endeavor. With this will come models and ideas that a person needs in his everyday life. If one goes with approaches that do not reflect, if it is possible to say, the thinking of the holy One, blessed be He. They will be flawed and fail. If they do reflect the thinking of the Creator, the plans will be sound and successful.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

שיר היחוד - חכמה אמיתית # 337

שיר היחוד הוא פיוט ארוך העוסק בתפיסות ה'. נהוג לשיר זאת לאחר תפילת ערבית ביום כיפור. הפיוט מורכב משבע חלקים המתאימים לימי השבוע. כל חלק נאמר על ידי אדם אחר, כאשר כל אחד מהם נאמר על ידי אדם אחר; והציבור עונה בתגובה את החרוז הבא. נושא הפיוטים הם תיאורים בשבחו של הקדוש ברוך הוא.

לגבי חכמת ה' יתברך נאמר, "זוּלַת חָכְמָתְךָ אֵין חָכְמָה". פירוש הדבר שכל הידע האמיתי הוא ידיעת אלוקים ואם זה לא מגלה משהו על אלוקים זה באמת לא חכמה. זה יכול להיות עדין ומופלא. למשל ניתן ללמוד את המדעים ולראות את נפלאות הבורא. כתוצאה מכך היא תוביל אדם לחיים טובים. אי אפשר להשוות את זה למי שלומד מדע ואז מכחיש את נפלאות הבריאה. טבעה של החכמה הוא לעורר יראת שמים. אם אדם לומד ומסתתר מכך, הידע שנרכש יהיה מושחת. העובדות הניתנות לצפייה זהות, אך למי שמובל לאמונה תהיה השקפת מציאות ברורה, ואילו זה הרודף הכחשה יהיה בעל השקפת עולם מעוותת. לא רק שבסופו של דבר, הם אפילו לא יבינו את תחום המומחיות שלהם. הסיבה לכך היא שסימניו של יוצר חכם קיימים, אך אמיתות אלה יידחו בניסיון להיצמד לכפירה.

בנוגע להבנה, המחצית השנייה של הפסוק אומרת, "בִּלְתִּי בִינָתְךָ אֵין מְזִמָּה". מושג ההבנה כולל מסקנות, מקורות והשלכות. בחכמה יש הרבה עובדות, בעוד שהבנה פירושה היכולת להתייחס אליהם. עובדות נוטות להיות אינטלקטואליות יותר, ואילו הבנה מוסיפה מרכיב רגשי במיוחד יופי. יסודות ההבנה כוללים מספר דברים. 1) באופן מדעי איך העולם עובד? זה יהיה דברים כמו מדעי החיים, במיוחד גוף האדם, טבעם של חפצים דוממים, למשל פיזיקה וכימיה, מתמטיקה והגיון מופשט. 2) טבע האדם ופסיכולוגיה. 3) מושגים של טוב ורע, כמו גם תחושת מטרה, במיוחד כמתואר בסיפורים בחומש. כולם חשובים מכיוון שיד אלוקים מתגלה בעולם הגשמי, בנפש ובתנ"ך.

העניין הוא שיש לראות את השכל החיה האינסופית סביב כל מאמץ. עם זה יגיעו דוגמאות ורעיונות שאדם זקוק להם בחיי היומיום שלו. אם הולכים עם גישות שאינן משקפות כביכול חשיבתו של הקדוש ברוך הוא. הם יהיו פגומים ונכשלים. אם הם אכן משקפים את חשיבותו של הבורא, התוכניות יהיו תקף ומוצלחות.

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

ישע' לח ולט - שמור על אבקה יבשה # 336

בישעיה לח מסופר על המלך חזקיהו שנחלה קשות. הנביא בא אליו ואומר שזמנו קרוב למות ועליו לסיים את ענייניו. חזקיהו, שהיה אז בן 39 בלבד, דואב מאוד ומתפלל לאלוקים. הוא לא מבקש ספציפית כלום, פשוט בוכה ואומר שהוא הלך לפני הקב"ה בלב שלם באמת ועשה את מה שטוב בעיניו. הקדוש ברוך הוא שמע לתפלתו ומעניק לו חמש עשרה שנות חיים נוספות.

מלך בבל שומע על מחלת חזקיהו ושמח שהייתה לו החלמה מלאה. כביטוי לשמחתו הוא שולח לו מכתבים ומתנה. חזקיהו מקבל בשמחה את השליחים ואז מראה להם את הזהב, הכסף וכל אוצרות ארמונו וממלכתו.

ה' צבקות אינו מרוצה מכך ושולח את ישעיהו לנזוף בו. הנביא מספר את ההודעה שאומרת כי יגיע הזמן בו כל חפצי הערך הללו יתפסו על ידי בבל יחד עם צאצאיו המלכותיים, שיהפכו לסריסים בארמונו של האויב. חזקיהו לא נבזז ובמקום זאת שם פנים בהירות על הנבואה העגומה הזו ומשיב שזו חדשות טובות מכיוון שזה אומר שבתקופתו יהיה שלום.

התגובה הרגועה מוזרה מכיוון שהנורמה היא להיות מוטרדת נורא. למרות שראוי לחפש את הטוב המוסתר בחדשות רעות, אבל יש כאן היבט של לקרוא לרע-טוב. תקופתו של חזקיהו הייתה טובה מאוד והוא היה מלך צדיק במיוחד. אולם חלק מהמסר של ישעיהו הוא שאפילו בתקופות טובות אלה היו ליקויים אנושיים שיגיעו לשיאם עם חורבן בית המקדש הראשון וזוועותיו הנלוות אליו. אמנם היה ראוי שחזקיהו יתרגש ממעשיו של מלך בבל, אך היה צריך להיות מודע לבעיות. כתוצאה מכך קבלת הפנים שהעניק לשליחים הייתה משתפך מדי.

ישנם נושאים דומים בספרי הנביאים. המלך הטוב של יהודה יהושפט נוזף בחריפות על ידי הנביא, בגלל חיבתו וסיועו כלפי אחאב, מלך ישראל הרע (ראו דברי הימים ב יט ב). בגלל מעשיו הטובים הרבים, הקדוש ברוך הוא אינו מעניש אותו, אך הנישואין בין בנו של יהושפט לבת אחאב הם אסון בלתי מוסמך. באופן דומה דוד המלך מתאבל חזק יותר מדי על מותו של בנו הסורר אבשלום. שורש השורש של כל זה עשוי להיות שאול המלך הוא שחמלה (ראה שמואל א 15: 9 וַיַּחְמֹל) על אגג, מלך עמלק. נראה כי תאוות העושר של העם טשטשו את תפיסתם כיצד באמת עמלק היה רשע. כתוצאה מכך הם לא ראו בגזוז כסף מלוכלך.

נראה שיש יצר הרע לשחק את השוטה כשמתמודד עם הרע ולומר שהוא לא כל כך גרוע כמו שזה נשמע. למעשה זו מצווה לומר את הברכה, "ברוך דין האמת", כשדברים רעים קורים, כי ברמה העמוקה ביותר הקב"ה עושה רק טוב ליצירתו. עם זאת אין להתבלבל בין הטובים המוסתרים בטרגדיה לבין הטוב המוחלט שנחשף גם אם היו בו כמה פגמים קטנים. כמו כן אין זה ראוי לאהוב בפרסי נחמה.

האמת העגומה היא בעידן זה של פרהיסטוריה, אנו חיים בעולם פגום עם אנשים פגומים. חשוב לדעת שכמו שהזמנים הרעים יעברו, כך גם הטובים. כתוצאה מכך ראוי להיות מעט זהירים בהתנהלותנו עם אחרים. יש לקרוא חוזים, יש לנעול דלתות, יש לבדוק סחורה לפני שקונים אותם. חוזה נישואין יהודי כיום קובע הסדר גירושין. בימים הבאים הדברים יהיו רשמיים בלבד ואז הפה שלנו יתמלא מצחוק ולשוננו בשיר.

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Isaiah 38 & 39 - Keep Your Powder Dry

In Isaiah 38 King Hezekiah becomes seriously ill and the prophet comes to him and says that the his time time of death is approaching and he should wind up his affairs. Hezekiah, who is only 39 at the time, becomes very upset and prays to G-d. He does not specifically ask for anything, simply cries and says that he has walked before G-d with a full heart in truth and has done that which is good in His eyes. The holy One, blessed be He, is moved and gives him fifteen more years of life.

The king of Babylon hears about the illness of Hezekiah and is happy that he had a full recovery. As an expression of his joy, he sends him letters and a gift. Hezekiah cheerfully receives the envoys and proceeds to show them his gold, silver, and all the treasures of his palace and his kingdom. 

The Lord of Hosts is not pleased with this and sends Isaiah to rebuke him. The prophet relates the message saying that the time will come when all these valuables will be seized by Babylon along with his royal descendants, who will be made into eunuchs in the palace of the enemy. Hezekiah is not chastened and instead puts a bright face on this dismal prophecy and replies that this is good news because it means that in his times there will be peace.

The calm reaction is peculiar as the norm would be to be terribly upset. It is appropriate to look for the concealed good in bad news, but there's an aspect here of calling bad, good. The times of Hezekiah were very good and he was an exceedingly righteous king. However part of the message of Isaiah is that even in these good times there were fatal flaws that would culminate with the destruction of the first Temple and its attendant horrors. While it was appropriate for Hezekiah to be moved by the actions of the King of Babylon, he should have been cognizant of the problems. Consequently the welcome that he gave to the envoys was too effusive. 

There are similar themes in the books of the prophets. Good King of Judah Yehoshafat is strongly scolded by the prophet, because of his affection and his assistance towards Ahav, the bad king of Israel (see 2 Chronicles 19:2). Because of his many good deeds, Hakadosh Baruch Hu does not punish him, but the marriage between the son of Jehoshaphat and the daughter of Ahav is an unqualified disaster. Similarly King David mourns too strongly over the death of his rebellious son Avshalom. The root of the root of all this may be King Saul having compassion (see 1 Samuel 15:9 וַיַּחְמֹל) on Agag, king of Amalek. It seems that the people's lust for wealth blurred their perception of how evil Amalek really was. Consequently they did not see the plunder as dirty money.

It seems there is an evil inclination to play the fool when faced with evil and say it's not as bad as it sounds. In fact it is a mitzvah to say the blessing, "blessed is the true Judge", when bad things happen, because at the deepest level G-d only does good for His creation. However the good concealed in tragedy should not be confused with revealed absolute good even if it had a few small flaws. Likewise it is inappropriate to pursue consolation prizes.

The sad truth is during this era of prehistory, we are living in a flawed world with flawed people. It is important to know that just like the bad times will pass, so too will the good. As a result it's appropriate to be a bit cautious in our dealings with others. Contracts must be read, doors must be locked, merchandise must be checked before buying it. A Jewish wedding contract today makes a provision for a divorce settlement. In the days to come these things will be mere formalities and then our mouths will be filled with laughter and our tongues with song.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

ישע' לג יג יד - עולם הבא # 335

הסתומה האחרונה של ישעיהו לג עוסקת בחיים בארץ הקודש לאחר הגאולה וסוג האנשים שינהלו אותה. אופי האנשים כמובן יהיה טוב ופסוק טו מתאר את תכונותיהם, שנאמר, "הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע". 

פירושו שלי יוסף: הֹלֵךְ צְדָקוֹת - התנהלות הכללית להיות עקרונית ומאוזנת.  וְדֹבֵר מֵישָׁרִים - הדיבור הוא כנה, אמת, ישר ובתמימות.  מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת - זה מדבר על כסף. האדם אינו מעוניין ברווח צדדי. במקום זאת מחיר הוגן הן מבחינת הקונה והמוכר הוא הרצוי. המשמעות היא שהיתרונות אינם מוגזמים יתר על המידה ואין כל חיטוט או אזמל.  נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד - המשמעות היא שלא ניתן לשחד אדם בשום מצב ולא בכסף, נשים או חנופה.  אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים - לא מעוניין לשמוע על מעשי עבירה או השמדת אחרים.  וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע - אין רצון ללמוד לעשות דברים רעים במיוחד שודדים או משפילים.

מייד בהמשך מופיעה רשימת ברכות לאנשים המקבלים את המוסר הזו והבטחות החיים העתידיים. ביתם יהיה מאובטח ובלתי נגיש מצבאות האויב עם אוכל ושתייה מובטחים. ה' יתגונן על ארץ ישראל כמו נהר אדיר שלא ניתן לעבור. הבתים המפוארים הרבים נצפו בכל רחבי העולם. לא יהיו זרים שממלמלים שפות מוזרות. השופטים, המחוקקים והמלך שלנו יהיו סמיכותיו של ה' ויהיו מושיעים שלנו. תהיה שגשוג כה רב שהיא תזרום אפילו לחלשים ביותר. איש לא יגיד, זה מגעיל, איך הפושעים האלה מסתלקים מזה ". כשהצדיקים רואים את הארץ הם יראו את יופיו של הקדוש ברוך הוא.

בחלקים של חומש יש נושאים אלה והם גם הגוף של תהילים טו ו -כד. ישנם הבדלים לא משמעותיים כתוצאה מכך הם ימשכו סוגים שונים של אנשים. מה שאנו רואים הוא בשלותו של האדם וסוג העולם שהוא יחיה יום אחד דרך המנסרות של ישעיהו הנביא, דוד המלך, ומשה רבנו.

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Isaiah 33:13-24 - The Next World

The last paragraph of Isaiah 33 deals with life in the Holy land after the redemption and the type of people who will lead it. The character of the people of course will be good and verse15 describes their qualities, as it says, "He who walks in righteousness (הֹלֵךְ צְדָקוֹת) Speaks uprightly (וְדֹבֵר מֵישָׁרִים), Spurns profit from fraudulent dealings (מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת), Waves away a bribe instead of grasping it (נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד), blocks his ears against listening to infamy (אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים) and, Shuts his eyes against looking at evil (וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע)". 

Yoseph's commentary:

הֹלֵךְ צְדָקוֹת -General conduct is to be principled and balanced. וְדֹבֵר מֵישָׁרִים - Speech is honest, truthful, straight and with integrity. מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת - This is talking about money. The person is not interested in one sided gain. Instead a fair price both from the standpoint of the buyer and seller are what is desired. This means that advantages are not overplayed and there is no gouging or chiseling. נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד - This means that a person cannot be bribed in any situation and not with money, sex, or flattery. אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים - There is no interest in hearing about the foul deeds or the denigration of others. וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע - There is no desire to learning how to do bad things particularly robbing or humiliating.

Immediately following is a list of blessings for the people who accept this exhortation and the promises of future life. Their home will be secure and inaccessible from enemy armies with assured food and drink. Hashem will protect the land of Israel like a mighty river that cannot be traversed. The many luxurious homes will be viewed with aqe. There will be no foreigners mumbling strange languages. Our judges, legislators, and king will be the vicar of Hashem and be our saviors. There will be so much prosperity that it will flow even to the weakest. Nobody will say, It's disgusting, how these criminals are getting away with it". When the righteous view the land they will see the beauty of the holy One, blessed be He. 

Various parts of the Chumash have these themes and they are also the body of Psalms 15 and 24. There are inconsequential differences as a result they will appeal to different types of people. What we see is the maturity of man and the type of world he will live in some day through the prisms of Isaiah the prophet, King David, and Moshe Rabenu.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Isaiah 19:24-25 - The Name of G-d

Ethics of our Fathers (3:3) praises those that talk about Torah as it says, "two who sit and exchange words of Torah, the Divine Presence rests among them". It then quotes the prophet Malachi (3:16), "Then the G‑d-fearing conversed with one another, and G‑d listened and heard; and it was inscribed before Him in a book of remembrance for those who fear G‑d and give thought to His name". The idea of thinking about G-d's name (וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ) is a major part of the praise. In this mishna, though, Torah is considered an expression of G-d's name. However the Ibn Ezra in his comment on the verse seems to take the word name literally, as he explains, "these are the wise of heart, those who know the secrets of the glorious and terrific name (השם הנכבד והנורא)". Similarly Psalm 69:37 states that those that love His name will dwell in Judea and Mount Zion. Likewise the Metzudat David comments, "those that love the name of the Omnipresent, may He be blessed, they will dwell there".

The word name has several definitions. A common usage is the term by which a person or object is identified. It often will be descriptive. A name can also be a title. More figuratively it can refer to reputation, renown or fame. 

The holy One, blessed be He, has many names. Some of the descriptive ones are Merciful one (רחמן), Mighty one (גבור), Omnipresent (מקום), and king (מלך). These names are only considered sacred when they refer to G-d. There are ten names that are always considered holy and they also also basically have meanings. A frequently used one is אֱ-לֹ-הִ-י-ם which means powers. The idea is that God is all powerful. The use of the plural comes to emphasize that He has many powers and use of the plural is a respectful way of referring to royalty. It does cause confusion because it refers to only one God. However another name that is forbidden to be erased is אֱ-ל-וֹ-הַ which is power in the singular. It is a variant of אֵ-ל which also is a singular term for power, but it refers more to a legal or moral right as opposed to supernatural abilities.

The most holy and the quintessential name is יְ-הֹ-וָ-ה. In biblical times it was pronounced the way it is written. The problem was that it was not treated with proper respect. Consequently its use was only permitted in the Temple and later not permitted at all. When it would appear in the Chumash and liturgy the sacred name אֲ-דֹ-נָ-י was used instead. It literally means my Lords using the royal plural. Lord also is a synonym for G-d. It basically means "boss", however it was imbued with respect in days long ago.

The unpronounceable name of G-d is a form of the word "to be" (לִהְיוֹת). A popular homily is that it is a combination of היה, הוה, יהיה meaning past, present, and future. This captures the timelessness of God. The pure meaning of the word הֹוֶה is "be". In Hebrew variations of grammatical forms are used to convey an idea. Here the יוד prefix kind of puts it in the future tense and the passive form. 

The idea conveyed by the essential name is that G-d is absolute existence and the source of all existence. The future tense implies that just like God presently and in the past has given the world existence, He will continue to do so in the future. This is the idea of faith. There is also the idea of kindness because the nature of a creator is to love his creation, particularly if it is an extension of himself. Also there is the idea that simply pondering the name of God will bring a person wisdom and good.

The book of Isaiah spends many chapters discussing the end of today's pre-messianic era. It starts by saying the people of Israel have done horrible things in connection to their shirking of religion. Because of this they will be punished with a cataclysmic war. Their enemies will not be righteous, rather they will attack Israel because they are the standard bearers of religion. Consequently they too will suffer harsh punishment. Those that believe and repent will survive and sing a song of thanksgiving. Part of it says that their soul has longed for G-d's name (see Isaiah 26:8). The idea is that they will be able to refer to G-d by his true name and not be required to use surrogates. This is the simple understanding of the quote from Zechariah 14:9 said at the end of the prayer Aleinu (עלינו), "And Y-H-V-H shall be King over all the earth; on that day shall the Y-H-V-H be one, and His name one".

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

ישעי' יט כד כה - שם הויה, ברוך הוא # 334

משנה אבות ג ג משבח אלו המדברים בדברי תורה: "שְׁנַֽיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם". לאחר מכן מובא מהנביא מלאכי ג טז, "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵֽהוּ, וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵֽפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ". הרעיון של דברי הנביא - לחשוב על שמו של הקב"ה הוא חלק עיקרי מהשבח. אולם במשנה זו, התורה נחשבת לביטוי לשמו של הקב"ה. עם זאת נראה כי אבן עזרא בפירושו לפסוק מבין את המילה "שם" כפשוטו, כפי שהוא מסביר, "ולחושבי שמו - הם חכמי לב, יודעי סוד השם הנכבד והנורא". באופן דומה, תהילים סט לז אומר כי אלה שאוהבים את שמו ישכנו ביהודה ובהר ציון. כך גם מצודת דוד, "ואוהבי שמו. של המקום ב״‎ה הם ישכנו בה".

למילה 'שם' מספר הגדרות. שימוש נפוץ הוא המונח שבאמצעותו מזוהים אדם או דבר. לעתים קרובות זה יהיה תיאורי. שם יכול להיות גם כותרת. באופן פיגורטיבי יותר זה יכול להתייחס למוניטין, שבח או תהילה.

הקדוש ברוך הוא בעל שמות רבים. חלק מהתיאורים הם רחמניים (רחמן), אדירים (גבור), אומניפרנסנט (מקום), ומלך (מלך). שמות אלה נחשבים לקדושים רק כאשר הם מתייחסים לאלוקים. ישנם עשרה שמות הנחשבים תמיד קדושים ויש להם גם באופן משמעותי משמעויות. אחד המשמש לעתים קרובות הוא אֱ-לֹ-ק-י-ם שפירושו כוחות. הרעיון הוא שאלוקים הוא כל העוצמה. השימוש בלשון רבים מדגיש כי יש לו כוחות רבים וגם רבים הם דרך מכבדת להתייחס לבני מלוכה. זה כן גורם לבלבול מכיוון שהוא מתייחס לקל אחד בלבד. עם זאת שם אחר שאסור למחוק הוא א-ל-וֹ-ק שהוא כוח ביחיד. זהו גרסה של ק-ל שהיא גם מונח יחיד לכוח, אך היא מתייחסת יותר לזכות חוקית או מוסרית לעומת יכולות למעלה מן הטבע.

השם הקדוש ביותר והשם המובהק הוא יְ-ד-וָ-ד. בימי התנ"ך נאמר הדבר כפי שהוא כתוב. הבעיה הייתה שלא התייחסו אליו בכבוד הראוי. כתוצאה מכך השימוש בו הותר רק במקדש ובהמשך לא הותר כלל. כאשר זה היה מופיע בחומש ובתפילה, השתמש במקום שם הקדוש אֲ-דֹ-נָ-י. זה ממש אומר אדונָי המשתמשים ברבים המלכותיים. זה הוא גם שם נרדף לאלוקים. זה בעצם פירושו "בוס", עם זאת הוא היה חדור בכבוד לפני ימים מזמן.

שמו הבלתי ניתן להכרזה של הקב"ה הוא צורה של המילה לִהְיוֹת. דרשה פופולרית היא שזה שילוב של היה, הוה, ויהיה כלומר פירושו עבר, הווה ועתיד. זה מציג את נצחיותו של האל. המשמעות הטהורה של המילה הוֹוֶה היא "קיימים". בעברית שנויים של צורות דקדוקיות משמשות להעברת רעיון. כאן הקידומת יו"ד מנסחת אותה בזמן העתידי ובצורה פועל עומד.

הרעיון המועבר בשם המהותי הוא הקב"ה הוא קיום מוחלט ומקור לכל הקיום. בזמן העתידי משתמע שכמו שהקב"ה העניק עכשיו ובעבר לקיום העולמי, הוא ימשיך לעשות זאת גם בעתיד. זה רעיון האמונה. יש גם רעיון של טוב לב כי טבעו של יוצר הוא לאהוב את היצירה שלו, במיוחד אם זה הרחבה של עצמו. יש גם הרעיון שפשוט להרהר בשם הקב"ה יביא לאדם חוכמה וטובה.

ספר ישעיהו דן בפרקים רבים בסוף עידן ימינו שלפני המשיח. זה מתחיל באומרו שעם ישראל עשה דברים רעים בקשר להתנערות שלהם מהדת. בגלל זה הם ייענשו במלחמה קטלנית. אויביהם לא יהיו צדיקים, אלא יתקפו את ישראל משום שהם נושאי התקן של הדת. כתוצאה מכך גם הם יסבלו בעונש קשה. אלה שמאמינים וחוזרים בתשובה ישרדו וישירו שיר הודיה. חלקו אומר שנשמתם השתוקקה לשמו של הקב"ה (ראה ישעיהו כו ח). הרעיון הוא שהם יוכלו להתייחס להקב"ה בשמו האמיתי ולא יידרשו להשתמש בפונדקאיות. זו ההבנה הפשוטה של הציטוט מזכריה ט יד שנאמר בסוף התפילה עלינו, "וְהָיָה יְ-ד-וָ-ד לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְ-ד-וָ-ד אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com