ההפטרה לשבת חנוכה היא חזון שראה הנביא זכריה. בתוכה הוא רואה מנורה. לצדו עצי זית המספקים שמן לאורותיו. בהמשך מלאך מעביר את המסר הזה מה' לזרבבל, "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות", (זכריה ד ו). חיבור ההפטרה לחנוכה הוא המנורה ואחר הנושא הנושא של יישוב מחדש של ארץ ישראל. זרבבל עמד בראש חידוש היישוב מחדש של היהודים בארץ הקודש בסוף גלות בבל. חנוכה מרחיב את הרעיונות הללו. כלומר, אספקת יום אחד של שמן זית למנורה במקדש נמשכה באורח פלא שמונה ימים. נושא נוסף הוא הניצחון הצבאי של המכבים על האימפרטור העוצמתי אנטיוכס. תוצר לוואי של ניצחון זה הוא שיהודה הפכה למדינה עצמאית ואילו לפני שהיא הייתה רק מחוז של אימפריה כזו או אחרת.
הניצחון של המכבים היה בלתי סביר. על היהודים היה מספר גדול של צבא מצויד היטב ומקצועי, ואנטיוכוס היה גנרל בכיר. מתתיהו וחמשת בניו היו מנהיגים טובים יותר. מחויבותם של היהודים למצוות וללמוד תורה העניקה להם את היתרון להיות הרבה יותר רוחניים. ברמה העמוקה ביותר היוונים התעקשו שאין שום דבר מעבר למדע, לטבע ולשכל האנושי. בניגוד לכך אמרו היהודים יש קל שלמעלה מן הטבע ושולט על הטבע ושניתן לתפוש אותו, אך לא להבינו לחלוטין.
תגובת ההלניסטים הייתה דיכוי, רדיפה והשפלה. לדוגמה, הם היו מקריבים בפומבי חזיר במקדש ומזמינים נכבדי קהילה לאכול את הבשר. זה היה לקנטר מאוד, בייחוד ליוחנן בנו של מתתיהו הכהן הגדול שהגיב בהריגתו של המושל הקיסרי, בגריס. זה היה למעשה קרב מנוף שהסתיים כאשר גנרל האויב דרש להיפגש עם יהודית בת יוחנן הכהן הגדול. תגובתה הייתה להביא אותו לשיכור וכשהוא התעלף היא כרתה את ראשו והביאה אותו לירושלים. צבאו של אנטיוכוס הוחלט על טרור, ברחו ומעולם לא חזר.
על סמך המכבים ניתן לחשוב שכוח אמיץ הוא הדרך ליהודים להשיג את ארץ ישראל והריבונות עליה. הנביא בא ליידע אותנו שאם אנו בוחנים את זה לעומק, לא באמצעות כוח צבאי ישראל תהיה מדינה עצמאית, אלא דרך רוחו של הקדוש ברוך הוא. השיבה לציון החלה בכך שהשם עורר את רוחו של כוֹרֶשׁ, מלך פרס, והצהיר כי כל יהודי שרוצה ליישב מחדש את ירושלים ויהודה עודד לעשות זאת. הוא גם הצהיר בגאווה שה' הפך אותו לשליט בעולם כדי לבנות את בית המקדש.
יש מקדימים. לקראת סוף שבעים השנים בגלות, דניאל מתוודה על חטאי העם היהודי ומתפלל שיש לקיים את דברי ירמיהו ולבנות מחדש את ירושלים. בעבר אסתר המלכה בפליטת קינות הלשון, "וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי", (אסתר ח ד). פירוש מולדת היא שטח אדמה או חבל ארץ אשר לעם יש זיקה היסטורית ארוכה אליו. לבסוף נחמיה מקונן על חורבן ירושלים, מתוודה על חטאי האומה ומבקש שתינתן לו רשות לחזור ליהודה. זו שיבת ציון והיא נעשית בשלום באמצעות תפילה, תשובה, ורצון המקום.
כתוב בחומש, "ה' איש מלחמה", (שמות טו ג); פירושה שלפעמים רצון ה' נגלה על ידי מלחמה והמכבים היו כלי לזה. אפילו הכי זה מכשל עם היהודים אומרים בחרב שלנו נירש הארץ והוא יושיענו. ואז הם מבוישים ונשחטים ככבשים על ידי מי ששונא אותם. בשלב מסוים, לעתים קרובות נמוך, היהודים נבוכים מהאשליות השווא שלהם, ומודים בכך שארץ ישראל היא מתנה מהקב"ה. אז הם הופכים למרכבה לכוחו של אלוקים ונגח על צריהם (פרפראזה תה' מד).
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment