במסכת עבודה זרה מתואר חגי רומא. רובם קשורים להאדרת המלך. האלילים האמיתיים, המשמשים את האדם כפי שאנו מכירים אותו כיום, הם בדרך כלל פסלים של אנשים. האמונה כי הם הדימוי של האבות והאישים הנכבדים של האומה. פעמים רבות נקראים כוכבי לכת וכוכבים על שמם לכבודם. כבוד, תפילות וקורבנות מוגשים לאלילים. השמש, הירח והכוכבים עצמם היו גם מושאי פולחן, אך באופן פחות משמעותי.
אולם שניים מהחגים, סטרנורא וקלנדא התרכזו סביב סופת הימים החורפים שנפלה אז ב -21 בדצמבר. קלנדא היה שמונה ימים אחרי, וסטרנורא הייתה ארבעה ימים לפני כן ב -17 בדצמבר ויכולה להימשך שבעה ימים עד ה -23. זה היה חג רומאי מאוד שמח ופופולרי עם נקודות טובות ורעות. בצד השלילי היו השתוללות מוגזמת, אכילה ושתייה חסרת מעצורים, הימורים וגלדיאטורים שנחשבו כקרבנות אנוש. בצד החיובי הייתה מתנות, מתנה בעיקר לילדים, שירה בקהילה, בתים עוטרו ונרות דולקו כסמל לאור. מבחינה השקפה זו הייתה כמיהה להחזרתו של תור זהב עתיק. החג נקרא על שם האל הרומי סטורן הנושא דמיון רבים לנח.
עם התפוגגות של עבודה זרה רומאית, סאטורנליה השתנה לחג המולד הנוצרי. התנהגויות טובות נשמרו והרעים צמצמו. זה נחגג ב- 25 בדצמבר, שנחשב ליום הולדתו של ישו מנצרת. בצד האפל הכומרים היו מסיתים אלימות כלפי היהודים בזעקם שהם חוטאים שהרגו נביאים כמו גם אדונם והרב שלהם יהושע הנוצרי. עם זאת הנושא העיקרי שלו היה שלום בעולם ורצון טוב לאדם.
התלמוד מייחס את מקורו לאדם הראשון. כשראה שהימים הולכים ומתקצרים, הוא חשב שזה עונש על חטאו, וחשש שהעולם חוזר למהומה ושממה. בעקבות כך ישב וצם שמונה ימים. כאשר התרחש סופת היום החורפי, הוא ראה שהימים מתארכים והבין שזה המחזור הטבעי של העולם. לאחר מכן הוא גזר על שמונה ימי חגיגה. אדם חגג לשם שמים, אך לדורות מאוחרים יותר היה לשם ע"ז.
המידע על האדם לפני המבול דליל. קיימות מנהרות עם חדר קטן בסוף בהרים בהן נמצאה השמש רק עם זריחת השמש החורפית. יש עיצוב דומה לקמפוס האבן הענק בסטונהנג', שהיה אתר עליה לרגל מרכזית. קרנאק עם אלפי אבני אבן שמשקלם טונות רבות מוסיף את שלושת ארבעת חמשת המשולש הימני כנושא. יש גם יצירות גדולות מאוד שנראות כמוקדשות והכוכבים, למשל הפירמידות במצרים המשכפלות את חגורתו של כסיל. משערים שהקרבה אנושית הושגה בכמה מהמראות הללו. בכל מקרה הגודל העצום של אנדרטאות אלה נראה כהגזמה ושִׁטוּי על הדברים שהם המופארים.
היהדות לא מדגישה מאוד את הדיוק בטבע. חג הפסח חייב להיות באביב וסוכות חייבות להיות בסתיו, אך היום המדויק אינו חשוב. בחומש אין חג שבקיץ. משתמשים בלוח שנה ירחי אך אפילו ניתן להתאים אותו לנוחות הקהילה. יש שיטות שאוסרות לימודי חול ודוחים את המדעים.
אף על פי כן הייתי חושב שחג שהתחיל על ידי אדם הראשון היה מקיים את היהודים. יכול להיות שהעודפים והחוויות הרעות של העבר גרמו לדחייתו ושכחתו, והשאירו רתיעה מרעיון הטבע באופן כללי. אולם מעניין לציין כי סופת היומנים בחורף נופלת בדרך כלל בחג שמונת הימים של חנוכה. הקפדה העיקרית שלו היא הדלקת נרות. ההלכה היא לתת מתנות במזומן ללומדי תורה. יהודים חילונים מחליפים מתנות. אנשים מהמרים סוכריות על סביבון. מסיבות נערכות אך האוכל פשוט. הרעיון הבסיסי הוא שיש אלוקים השולט על הטבע.
התובנה של אדם הייתה שחטא שאינו מתוקן יכול להחזיר את העולם לתהו ובהו. יכול להיות שההכרה הזו לבדה יכולה לסיים את החושך המתארך ולהתחיל תקופה של אור מתארך. יש סיבה לשמחה על כך. למרבה הצער הצחוק הנוֹאָל נובע מזולל וסובא, השתוללות, ואכזריות. גם זה יסתיים ומפנה את מקומו לחגיגה נאותה עם משפחה, מוזיקה מקסימה ונרות לאור ויופי. גם רעיון זה משובץ בטבע ובדרך בה ה' יצר את העולם. יכול להיות שחטאי העבר כבר אינם חזקים וכי שמים החל לסלוח ולחדש את החג הראשון של האדם בקרב העם היהודי.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment