Shavuos - Celebrating our Standards

The sixth of Sivan is the holiday of Shavuos. It is mentioned a number of times in the Chumash as the festival of weeks and the festival of the first fruits. The Talmud makes a calculation which shows that it was the date that the Holy One blessed be He spoke to the nation if Israel on Mount Sinai and told them the Ten Commandments. The prayer book gives it the appellation of the giving of the Torah.

The Ten Commandments are of supreme importance. They simply and concisely give a person a code of conduct and focussing on them results in a moral compass. Not to steal or murder is obvious. Even so, there are those that go astray often to their own detriment. These standards can also be at the root of honesty and peace. Even for a promiscuous person, there should be limits and a start would be respecting the exclusivity in marriage. Looking at it wider provides thought for proper physical conduct. A person should always be truthful, however the standard should be higher in a court proceeding or when a promise is given.

Respect for parents safeguards the most basic of human relationships. It's important to take a day off from work to rest and use it in the pursuit of religion. Religion should be taken seriously, and one should have basic and exclusive faith in God.

The point is that there is something in a man that requires external standards and it is important that they be rooted in religion. For some they are a matter of morality. For others it is a matter of sanity. It is important for them to be on a person's mind all the time and be used when evaluating a situation and arriving at a decision. Without them we are lost. For this reason there is ample reason to celebrate the receiving of the law.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

ל"ג בעומר בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ

ל"ג בעומר הוא יום משמעותי על לוח השנה היהודי ועל ידי החסידים הוא מצוין בהתלהבות. אנשים מדליקים מדורות ושרים את שבחי רבי עקיבא ורבי שמעון בר יוחאי.

ספירת העומר היא התקופה שבין פסח לשבועות. עומר הוא צרור תבואה. ביום השני של חג הפסח מתקרבת עומר של שעורה בבית המקדש ובשבתות מובאים שתי כיכרות לחם מחיטה איכותית. יש מצווה לספור את 49 ימים מפסח לחג השבועות, ומכאן המונח "ספירת העומר".

במקור היו ימי העומר נחשבים מאושרים. אבל, מגיפה שהכה את תלמידיו של רבי עקיבא בתקופה זו, יש היבט של אבל הקשורים אליהם עכשיו.

המגיפה הסתיימה ביום השלושים ושלושים לעומר, ולכן הלכות האבל מסתיימים באותו יום, והיום עצמו נחשב כמו חג. באותה עת היה רבי עקיבא, צעיר יחסית, והיה לו 24 אלף תלמידים, אך אחד מהם לא הצליח. כזקן היו לו קומץ תלמידים: רבי שמעון, רבי מאיר, רבי יהודה, ורבי יוסי, והתלמוד מזכיר אותם כל הזמן.

רבי שמעון בר יוחאי נחשב לגמרא הענקית, והוא היה העורך של עבודת הקבלה הגדולה, הזוהר. משמעתו כפשוטו. ובגלל ברק תורתו של רבי שמעון נהוג להדליק מדורות בל"ג בעומר ולשיר את שבחו. אחד הפופולריים, המכונה פשוט "בר יוחאי", פורש את שמו באמצעות האות הראשונה של כל בית. הוא עשיר בדימויים ויש לו מטאפורות רבות מן הקבלה.

החֲרוּזָה הראשונה משבח אותו על קדושתו ומשווה אותו לכהן הגדול. בין כל חכמי הגמרא, רבי שמעון הוא מוכר להיות המומחה הגדול ביותר על החומש וזה כנראה המקור שלו לקדושה. הבית השני מתמקד במסתוריו במערה מהרומאים. הוא מכנה זאת "מוֹשַׁב טוֹב" כי שם הוא קנה את יוקרתו ויופיתו. ונראה שבמצוקתו הוא זכה לגדולה, ולאחר מכן מתפתחים היבטים שונים של אישיותו, במיוחד האינטלקט שלו: מטאפורות תכופות הם המקדש כהן גדול, ואור.

הבית הקשור ליופי (תפארת), תוך שימוש ברמז קבלי, מעמיד אותו בשדה של עצי תפוח, שם הוא יכול לקטוף תבלינים ריחניים. בו סודות התורה זמינים כמו פרחים וצמחי בר. רבי שמעון הוא שיבח באומרו, "נעשה אדם" נאמר בשל אותו. סעיפים אחרים מזכירים את תובנותיו הגבוהות ואת התפתחותן. הוא מורם לכוכבים במיוחד לגולת הכותרת הגדולה (הדוב הגדול כולל הכוכב הצפוני) ולפניו אל האריה. הוא גם נחשב לוחם חזק עם חרב שלו נמשך כלפי אויביו.

השיר מסתיים אַחֲרִית דָבָר: "בַּר יוֹחַאי אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ לְבוּשֵׁי חֹשֶׁן תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ".

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Lag B'Omer - Happy are those that Anointed You

Lag B'Omer is a significant day on the Jewish calendar and and by Hasidim it is enthusiastically observed. People will light bonfires and sing the praises of Rabbi Akiva and Rabbi Shimon bar Yochai.

The counting of the Omer is the period between Passover and Shavuos.  An omer (עומר) is a bundle of grain. On the second day of Passover an omer of barley is offered in the Temple on Shavuos two loaves of bread made from fine wheat are offered. It is a mitzvah to count the 49 days from Passover to Shavuos, hence the term "counting of the Omer".

Originally the days of the omer were considered happy. But, because a plague struck the students of Rabbi Akiva during this time there is an aspect of mourning associated with them now. The plague ended on the thirty third day of the omer therefore the laws of mourning end on that day and the day itself is considered a festival. At the time Rabbi Akiva, who was relatively young, had 24,000 students, but none of them were successful. As an old man he had a handful of students: Rabbi Shimon, Rabbi Meir, Rabbi Yehuda, and Rabbi Yosi, and the Talmud mentions them constantly.

Rabbi Shimon bar Yochai is considered the giant of the Gemara, plus he was the redactor of the major work of the Jewish mysticism, the Zohar. זוֹהֵר means radiant and because of the radiance of Rabbi Shimon's Torah it is customary to light bonfires on Lag B'Omer and sing his praises. A popular one, simply called "bar Yochai" spells out his name the through the first letter of each stanza. It is rich in imagery and has many metaphors from Jewish mysticism.

The first stanza praises him for his holiness and compares him to the high priest. Of all the sages of the Gemara, Rabbi Shimon is accredited with being the biggest expert in the Chumash and this seems to be his source of sanctity. The second stanza focuses on his hiding out in a cave from the Romans. It calls it a goodly dwelling (מוֹשַׁב טוֹב) and says that it was there that he acquired his prestige and splendor. It would seem that through his adversity, he gained greatness. After that various aspects of his personality, particularly his intellect are developed. The Temple, Cohen Gadol, and light are frequent metaphors.

The stanza associated with beauty (תפארת), using a Kabbalistic allusion, places him in a field of apple trees where he can pick fragrant spices. In it the secrets of Torah are as available as flowers and wild plants. Rabbi Shimon is praised by saying, "let us make a man" was said because of him. Other verses mention his high insights and their development. He is elevated to the stars specifically crowning Ursa major (the Big Bear including the north star) and facing Leo the lion. He is also reckoned a powerful warrior with his sword drawn towards his enemies.

The song ends with an epilogue. Happy is she who bore you. Happy is the nation that learns from you. Happy are those that delve into your secrets. They are clothed in your breastplate, honesty, and light (חשֶׁן תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

To my family and friends: 

My good friend Baruch Rosenfeld asked me to send this email to the people close to me. He is the son of the Pinsk-Karlin Rebbe and the rabbi of the Pinsk-Karlin synagogue in my neighborhood. He has been very kind to me in word and deed as has been the congregation and the rebbe himself. 

This is a general fund raising drive. He asked me to make a contribution as well as circularise the request. I made a ₪50 donation (about $14). I'd consider it a personal favor if my family and friends also made a contribution, however small, and may they receive a share in my Torah learning and mitzvahs for doing so. Below is the original email and a translation.

Take care,

David Yoseph

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ידידי היקר, Dear Friend

אנחנו מכירים ולא מהיום... נכון?

We are friends and not from today . . . Correct

מדי פעם יוצא לנו לשוחח על הא ועל דא, ואתה יודע שהדעה שלך תמיד חשובה בעיניי...

Now and then we talk about this and that, and you know that your opinion is always important to me …

רציתי לדעת כעת, מה דעתך על הקהילה אליה אני משתייך, קהילת פינסק קארלין?

I wanted to know now, what do you think of the community I belong to, the Pinsk Karlin community?

מה דעתך על המוסדות בירושלים, בני ברק, בית שמש וביתר?

What do you think of the institutions in Jerusalem, Bnei Brak, Bet Shemesh and Betar?

מה דעתך על 18 שנות ההנהגה של כ"ק אדמו"ר שליט"א האחרונות?

What do you think about the 18 years of leadership of the Rebbe Shlita?

מה דעתך על ההתפתחות שלנו בכל המובנים, רוחנית וגשמית?

What do you think of our development in every sense, spiritually and physically?

כן, זה לא בא לנו בקלות.

Yes, it does not come easy to us

הם, מנהלי המוסדות, עושים את זה במאמץ גדול ובניה סיזיפית, ללא הפסקה, יום יום, שעה שעה.

They, the directors of the institutions, are doing it with great effort and sizeable construction, non-stop, day by day, hour by hour.

בימים האחרונים החלטנו לקחת קצת אחריות ולשאת איתם את העול...

In recent days we have decided to take some responsibility and carry the burden ...

האדמו"ר שליט"א הורה לנו לעשות זאת, אז התייצבנו לבצע זאת בכל כוחינו.

The Admor shlit'a instructed us to do so, so we set out to do so with all our might.

בשביל זה, אני צריך את עזרתך, היום יותר מכל פעם אחרת...

For this, I need your help, today more than any other time ...

לקחתי על עצמי יעד של  12,000 ₪

I took a target of 12,000 NIS

בזכותך, אוכל לעשות צעד נוסף משמעותי לעבר היעד הסופי.

Thanks to you, I can make another significant step towards the final destination.

תוכל לתת לי סכום כל שהוא?

Can you give me any amount?

בקישור כאן, תוכל לתרום ישירות ללינק של הקמפיין.

In the link here, you can contribute directly to the campaign.

https://www.liveraiser.co.il/en/link/0527673042

שים לב, אני זמין פה במייל, לכל שאלה.

Please note, I am available here by email, for any questions.

תוכל גם לתרום במוקד הטלפוני שמספרו 0799-316-052

You can also contribute to the call center at 0799-316-052

ולציין את מספר המתרים שלי שהוא: 0527673042

Note my cellphone number for contributors is 0527673042

תוכל להעביר את העזרה שלך, עוד היום?

Can you give your help today?

מסכום של 100 ₪ תוכל לקבל קבלה מוכרת לצרכי מס סעיף 46.

From the sum of 100 NIS, you can receive a recognized receipt for tax purposes.

מעריך אותך מאד, Appreciate you very much

ברוך רוזנפלד Baruch Rosenfeld

BeHar - A Time that is Completely Shabbos

The theme of parshas Behar is the agricultural laws concerning the land of Israel. Essentially they require that the land be left fallow during the seventh and fiftieth years. Sowing and plowing are specifically prohibited. Trees are basically to be unattended. Any person can pick anything they want for themselves, family, or friend; however, there is to be no professional harvest.

The Chumash refers to this as a "Shabbos to Hashem". The idea is that just like a Jew refrains from work and engages in religious pursuits on every seventh day something similar is done on every seventh year. In addition just like there are holidays that are devoted to a specific theme and no professional work is done likewise there is the Jubilee which comes every fifty years. The simple understanding of the Chumash is that the Jubilee immediately follows a seventh year meaning that for two consecutive years the land is not worked. However the Talmud and many commentaries say that this is not necessarily the situation.

The Chumash anticipates the obvious question, "“What are we to eat in the seventh year, if we may neither sow nor gather in our crops?” (Leviticus 25:20). The answer is that HaKadosh Baruch Hu will command His blessing for you in the sixth year, so that it shall yield a crop sufficient for three years. will command His blessing for you in the sixth year, so that it shall yield a crop sufficient for three years.

Various reasons are given for the Sabbatical. A person needs a long period of rest from time to time. In a year one accomplish things not possible in a shorter time. The land needs rest so as to keep producing. A person should see the world in its pristine state and get close to nature.

The Midrash Agada explains that when man sins the earth is struck for his sake as it says, "Cursed be the ground because of you, "By toil shall you eat of it All the days of your life", (Genesis 3:17). The Redak explains, "you will have to work the soil until you will be able, finally, to eat its produce, whereas up until now you did not have to toil in order to assure yourself of your food supply. All you had to do was to pluck the fruit from the trees in Gan Eden. When the Torah had spoken of Adam’s task in Gan Eden as to work it and protect it, the amount of physical work required to attend to that task was minimal. Now he would have to work intensively, as illustrated by the metaphor “you will eat your bread in the sweat of your brow”.

The idea is that with war, pestilence, and famine, man is in fact living in prehistory. The Sabbatical is one sixtieth of the Messianic era. It will be in a day that is entirely Shabbos that man will truly begin to live.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

אמור - מתנות אל הקב"ה # 310

בפרשת אמור הקדוש ברוך הוא הורה לכהנים להקפיד על המתנות שהם מקבלים מטעמו, מעם ישראל. הם צריכים להיות זהירים במיוחד שלא לעשות חילול הקודש. רש"י מציין, "יִפְרְשׁוּ מִן הַקֳּדָשִׁים בִּימֵי טֻמְאָתָן (ספרא)".

חומש מציין כ"ב מתנות אשר יתקבלו על ידי הכהנים. רובם הם חלק מן הקורבנות שנתן בבית המקדש אשר יכול להיות מרצון או חובה. הרעיון הוא שהקורבנות הם מתנה כלשהי לקדוש ברוך הוא, והכהנים לא רק מקבלים אותם בשמו אלא גם צורכים אותם בשמו. מעשרות הם כמו מסים. חלקים של מאפים, חלקים של חיות שנשחטו, הראשון של הצמר, ואת הפירות הראשונים הם סוג של מתנות בפועל. הכסף שניתן לפדיון בן ראשון הוא מתנה חובה. דברים שנתרמו לבית המקדש הם מתנות אמיתיות.

אנשים צריכים כסף כדי לחיות. יש לו מגוון של שמות בהתאם הסיבה איך זה היה נתון. אדם מקבל שכר אם הוא בעצם משולם על זמנו. משכורת משולמת למישהו האחראי למשימה מסוימת. לכן הוא יכול לעזוב מוקדם אם אין הרבה מה לעשות, אבל צריך להישאר מאוחר אם יש הרבה מה לעשות, למרות שזה אותו כסף. חבר דירקטוריון מקבל אות הוקרה על קבלת האחריות הכוללת לארגון, למרות שהוא רק משתתף בכמה פגישות בשנה.

רב ותלמיד חכם מקבלים צדקה. הרעיון הוא שכאשר אדם זקוק לעזרה שרק חכם או חבר יכול לתת או לתת לכתר לאירוע שמח מאוד, אלה האנשים שצריכים להיות שם. גם אדם לא יכול לחייב עבור היותו דוגמה טובה. בנוסף ישנם שירותים אשר תשלום ניתן לדרוש אבל זה יהיה מכוער.

פעמים אחרות הנושאים יכולים להיות עדינים או רגישים. לכך מתנה שניתנה ללא סיבה היא המתאימה. זה נכון במיוחד עם בעיות דתיות עמוקות הנוגעות ללב.

כדי להיות מסוגל לעשות את הדברים האלו אדם צריך להקדיש זמן רב בלימוד ובהתבוננות כדי להצליח בשירות כמו זה צריך לדעת איך לקבל מתנה כראוי ולעשות אותו קל עבור אדם לתת . זה מתחיל עם קבלת המתנה בנעימות ובכבוד. משמעות הדבר היא כי תלמיד חכם צריך להיות לא מגעיל. ככל שהוא מתלכלך, הוא צריך להתרחץ מיד.

את המתנות עצמן יש להתייחס בכבוד. זה הכי טוב אם הנמען משתמש בהם בעצמו אבל יש מהם כמו ממון. במובן האמיתי צדיק מקבל את המתנה כי הוא התגשמות של ערכים דתיים התורם יקירתי של התורם. כתוצאה מכך מתנה היא מתנה אל הקדוש ברוך הוא. לכן הטיפול הנכון שלהם הוא קידוש השם של ה'.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Emor - Gifts to God

In parshas Emor HaKadosh Baruch Hu instructs the cohanim to be meticulous about the gifts that they receive on his behalf from the people of Israel. They are to be specifically cautious about making a sacrilege. Rashi comments that they should not take them when in a state of ritual impurity.

The Chumash specifies 24 items that are to be received by the cohanim. Most of them are a portion of the sacrifices that are offered in the Temple which can be voluntary or obligatory. The idea is that the sacrifices are a gift of some sort to HaKadosh Baruch Hu and the cohanim are not only receiving them on His behalf but also consuming them on His behalf. Tithes are kind of like taxes. Portions of baked goods, parts of butchered animals, the first of the fleece, and the first fruits are kind of like actual gifts. The money given to redeem a first born son is an obligatory gift. Things donated to the Temple are true gifts.

People need money to live. It has a variety of names depending on the reason and way it was given. A person receives wages if he is basically being paid for his time. A salary is paid to someone responsible for a particular task. Therefore he can leave early if there is not much to do, but must stay late if there is much to do, even though it's the same money. A member of the board of directors receives an honorarium for accepting overall responsibility for an organization, even though he may only attend a few meetings a year.

A rabbi and a talmid chacham receive charity. The idea is that, when a person needs help that only a sage or a friend can give or to give a crown to a very happy occasion, these are the people who should be there. Also a person cannot charge for being a good example. In addition there are services for which payment can be demanded but it would be crass to handle it that way. Other times the issues can be subtle or sensitive. For this reason a love gift or a gift given without a reason is appropriate. This is particularly true with deep religious issues that touch the heart. To be able to do these things a person must spend much time in study and meditation.

To succeed in this line of service one needs to know how to properly receive a gift and make it easy for a person to give one. This starts with accepting the gift pleasantly and honorably. This means that a talmid chacham should not be disgusting. To the extent he gets dirty, he should promptly wash.

The gifts themselves should be treated with respect. It is best if the recipient uses them by himself. In a true sense a tsaddik is receiving the gift because he is the personification of the religious values the donor holds dear. As a result the gift is a gift to HaKadosh Baruch Hu. Therefore their proper treatment is a sanctification of the name of Hashem.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

פר' קדושים - האמת הקירחת # 309

בפרשת קדושים יש מצוה, "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ", (ויקרא יט כז). פירוש רש"י, "זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו, ונמצא הקף ראשו עגול סביב, שעל אחורי אזניו עקרי שערו למעלה מצדעיו הרבה". פירוש ספורנו, "וצוה שלא נחללם בהקפת הראש כמעשה שוטים ושכורים או כומרים, ולא בגלוח הזקן כאמרם הדרת פנים זקן ולא בשרט לנפש כמחשיבים מאד מיתת האדם ומתאבלים מאד עליה. וכן בכתובת קעקע לתת אות בבשרנו מלבד אות הברית".

הרעיון של טיפוח נאות חשוב לחומש. כאשר יוסף, הצדיק, נלקח מהכלא, נאמר במפורש כי הוא לקח תספורת. זה נעשה כמו סימן של כבוד פרעה לעשות רושם טוב עליו. לעטר ביצירת הפרשנות הראויה לחלומו של פרעה, התוצאה היתה שיוסף הלך ישר מאסיר בצינוק כדי לנהל את האומה החשובה ביותר בעול.

ההפך הוא הנכון, כלומר, להיות פרוע נתפסת שלילית. מסיבה זו כהן עם שיער פרוע אסור לשרת בבית המקדש. יש זמנים שבהם זה מתאים להיראות רע, למשל בזמן האבל. לכן אסור להסתפר או לקצץ את הזקן כאשר מתאבלים על קרוב משפחה, על חורבן בית המקדש בין הי"ז לתמוז ותשעה באב, או בעד תלמידיו של רבי עקיבא בזמן ספירת העומר.

כמו כן מצורע, שהוא חוטא חשוד, גדל בשיער פרוע. כמו כן, נזיר, שחשש לנצל את היופי שלו, גדל בשיער פרוע, כדי להיות פחות יפה. את הברכה, "כי הוא שם את זה לתוך העולם שלו", הוא אמר על דברים שהם יפים להפליא. לעומת זאת, על דברים מזעזעים או מכוערים, מברכים את הברכה, "הוא מעוות את הבריאה", והיא מתייחסת למספר דברים כמו פריקים וקופים, גם היא כוללת גם אדם עם שיער מחוספס.

יש גם הלכה כי בעת שטיפת הגוף, ראוי לשטוף את הראש הראשון כי הראש הוא מלך הגוף. דרך המוח ניתן להתחבר אל הקדוש ברוך הוא. לכן על ידי היופי של הראש, הוא מכבד את המקום. תספורת יפה מייפה את הפנים. כמה תספורות להביא את היופי של אדם ייחודי. אחרים מביאים את היופי של כל האנשים. כמו כן כמה תספורות מכוערות לכולם. שיער על הפנים - זקן, ועל הקרקפת - תספורת יפה, להביא את היופי של הראש. עם זאת הוא בעצם קישוט במיוחד לעור החשוף. השפתיים יפות. העיניים יפות; ואת המצח יפה.

המקובלים במיוחד משבחים מצח יפה, במיוחד שלווה ושלווה. הם אפילו טוענים כי האישיות יכולה להתגלות באמצעות תצפית על מצחו של אדם. על פי צורת הצורה והמכות על הראש, אמנות הפירנולוגיה משמשת לחשוף את המנטליות של האדם ואפילו לחזות את העתיד. עם זאת הוא נחשב בדרך כלל באבע מעשיה. שיער נחשב קישוט יפה. הרעיון של זקן ולא עיגול הראש יכול להיות להדגיש את הקרקפת העליונה. בספרות הפופולרית, לעתים קרובות רואים את זקני הקהילה החכמים והנדיבים כקירחים. זה יכול להיות כי הקדוש ברוך הוא רואה אדם קירח להיות מכובד. לכן משאירים כיסוי על החלק העליון של הראש תוך גילוי כי הוא מתחת אולי נחשב כמו מסתיר כי הוא יפה וחושף משהו בעל חשיבות פחותה. כתוצאה מכך גילוח הפנים ואת הצד של הראש תוך השארת הראש העליון מוסתר עשוי להיות כמו לרדוף אחרי הטפל ומניח העיקר.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Kiddoshim - The Bald Truth

In parshas Kedoshim Israel is commanded, "You shall not round off the side on your head, or destroy the side of your beard", (Leviticus 19:27). Rashi explains, "this refers to someone who [cuts his hair in such a way that he] makes [the hair on] his temples even with that behind his ear and on his forehead [i.e., the front hairline], thereby causing the surrounding [hairline] of his head to become a circle, since the main hairline behind the ears is at a much higher level than [the hair on] his temples. — [Makos 20b].  The Sforno explains, "He commanded us not to profane themselves by rounding the head like fools, drunks, or pagan priests. Also not to shave the beard, as if they said that the splendor of the face is the beard". 

They idea of proper grooming is important to the Chumash. When Joseph, the tsaddik, is taken out of jail, it is explicitly stated that he took a haircut. This was done as a sign of respect to Pharaoh and to make a good impression on him. In embellishing  the proper interpretation of Pharaoh's dream, the result was that Joseph went directly from being a prisoner in a dungeon to running the most important nation in the world. 

The opposite is also true, namely that being disheveled is viewed negatively. For this reason a cohen with unruly hair can not serve in the Temple. There are times when it's appropriate to look bad, for example during times of mourning. Therefore it is forbidden to take a haircut or trim the beard when mourning for a relative, the destruction of the Temple between the Seventeenth of Tammuz and Tisha b'Av, or the  students of Rabbi Akiva during the counting of the Omer. Likewise a leper, who is a suspected sinner, lets his hair become disheveled. Also a nazir, who fears misusing his beauty, lets his hair grow wild so as to be less attractive.  The blessing, "that He put this into His world", is said on things that are extraordinarily beautiful. Opposite that, on things shocking or ugly, one recites the blessing,"He distorts the creation". It applies to a number of things like freaks and gorillas. It also includes a person with matted hair. 

There is also a halacha that when washing the body, it is appropriate to wash the head first because the head is the king of the body. Through the mind it is possible to connect to the Holy One Blessed be He. Therefore by beautification of the head God is honored. A beautiful haircut beautifies the face. Some haircuts bring out the beaubeaut of a unique individual. Others bring out the beauty of all people. Likewise some haircuts are universally ugly. Hair on the face -- a beard, and on the scalp -- a nice haircut, bring out the beauty of the head. However it is basically and ornament especially to the bare skin. The lips are beautiful; the eyes are beautiful; and the forehead is beautiful. 

The mystics especially praise a beautiful forehead, particularly one that is peaceful and calm. They even go so far as to claim that personality can be revealed through observation of a person's forehead. By mean of the shape and the bumps on the head, the  art of phrenology is used to reveal a person's mentality and even predict the future. However it is generally considered a pseudoscience. Hair is considered a beautiful embellishment. The idea of a beard and not rounding the head may be to emphasize the upper scalp. In popular literature the wise and benevolent community elders are often pictured as bald. It could be that HaKadosh Baruch Hu considers a person who is bald to be distinguished. Therefore leaving a covering on the top of the head while revealing that which is below maybe considered as hiding that which is beautiful and exposing something of lesser importance. As a result shaving the face and the side of the head while leaving the upper head hidden may be like chasing after that which is secondary and ignoring the essence.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com