סיפור יציאת מצרים הוא לעתים קרובות סתום. רבים שואלים שאלה מדוע הקדוש ברוך הוא מחזק את לב פרעה כך שהוא יסרב לשחרר את בני ישראל. זה נעשה מלכתחילה, כאשר משה הופך את המטה שלו לנחש; עד הסוף, כאשר פרעה רודף אחרי בני ישראל, אחרי אלוקים מכה את בנם הבכור.
יש פעמים שאלוהים אומר במפורש שהוא יקשה על לב פרעה. פעמים אחרות משה נשלח לדבר עם פרעה במיוחד בזמן שהוא עקשן. לפעמים פרעה מתגרה להיות עקשן. גם פרעה יכול להיות עקשן מעצמו דווקא לתן הזמן חופשי לישראל לחג יהודי. כאשר הוא לא עקשן בפני עצמו, כנראה לא הוגן לתת לו עונש, במיוחד אם הסיבה היא לשם כבוד ה'.
יש מחלוקת בין המפרשים על הקשחת לב פרעה. יש אומרים שהקשחת הלב היתה חלק מעונש. פרעה היה רשע גמור, השלכת הבנים של ישראל לים היתה זוועה נוראה, ולא היה לו שום סיבה לשעבד את ישראל מלכתחילה, והיה צריך להשאיר אותם חופשיים להנאתם. העונש לכך לא רק שיהיו לו צפרדעים וחרקים בכל מקום, מחלת עור, ארצו תהפוך להרוסה, ובנו ייהרג, אבל גם הוא יהיה קצת משוגע.
פירושים אחרים אומרים שפרעה וויתר כי הוא היה מותש לא בגלל שהוא ראה שהוא טועה. הוא באמת לא רצה לשחרר את ישראל, ולכן הקדוש ברוך הוא נתן לו את הכוח לעשות מה שהוא באמת רצה לעשות. הסיבה לכך היא שאלוקים רוצה שאנשים יעשו דברים כי זה הדבר הנכון לעשות. אדם שנמנע מרשע בגלל איום קרוב, אך בכל זאת נצמד לרע, אינו מוצא חן בעיני שמים כל כך.
הכישלונות של פרעה למרבה הצער הם לא יוצאי דופן. לא היה לו יראת שמים. הוא רק חשב על עצמו ולא על אף אחד אחר. הוא ייחס הטבות המתרחשות באופן טבעי למאמציו האישיים. הוא רק ירכין כוח פיסי. הוא דחה לחלוטין מושגים של טוב ורע. לא היתה לו שום בעיה להתכחש להתחייבויות. אפשר להאמין שהמאפיינים האלה כל כך גרועים שכדאי להרוס את מצרים לעקור אותם. אי נמי כי פעולות קיצוניות יילקחו כדי לעקור את הרוע העיקש.
עניין הקשחת לב פרעה היא לא הקושי היחיד בפרשת בא. כמו כן יש מצווה של לא לאכול חמץ בפסח. הסיבה שניתנה על ידי חומש היא שישראל עזבה את מצרים בחיפזון ולא המתינה לבצק הלחם להעלות. אפילו הכי נראה שעושה עסקה גדולה על פעולה קטנה. אך לומדים מתוך כך את הרעיון של ענווה והשלכת דברים שנעשו מעופשים או מרירים. לפרשה יש גם את מקור המצווה לתפילין אף על פי שיש להסביר את המלים.
רוב השפה בחומש ברורה, אך לעתים קרובות צריך להתבונן. כמו רש"י אומר על הפסוק הראשון של התורה, "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני". המילה תורה היא לשון של חינוך. לכן ראוי לשקול את הסיפורים והסמלים, להסיק מסקנות אישיות ולשתף אותן עם אחרים.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment