משפטים - זה בגלל השופט

פרשת משפטים כוללת מספר מצוות בנוגע לצדק. חלקם, לא מקבלים עד אחד עד שקר ולא ללכת עם הקהל לעשות הרע. כהטפות להדיוט הם מובנים מאוד. כמו כן ניתן לראות בהם הרחבה של המצווה התשיעית נגד שבועת שקר. אבל הם מכוונים גם לשופט. זה קשה כי יש לצפות ששופט יהיה ברמה כי משהו כזה יהיה ברור, אבל כנראה לא.

בעבר דיבר החומש על תוכניתו של יתרו למערכת משפטית בדרגות. בתוכה יהיו שרים של עשרות, מאות

ואלפים, והשיפוטים העליונים נקבע על ידי משה רבינו עצמו. דאגתו היתה שבגלל מספרם העצום של דיונים יתעייף משה אם הוא השופט היחיד. לא רק זה, אלא גם העם בגלל ההמתנה הארוכה. זה אומר, "וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל־מֹשֶׁה מִן־הַבֹּקֶר עַד־הָעָרֶב", (שמות יח יג). מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: וכי מבקר ועד ערב היה משה יושב ודן את ישראל והלא אין הדינין יושבין אלא עד זמן סעודה אלא כל הדן דין אמת לאמתו מעלה עליו הכתוב כאלו שותף במעשה בראשית, עכ"ל. רש"י מוסיף "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום".יתרו ציין כי השופטים צריכים להיות מוסמכים בעל תכונות של יראת ה', אנשי אמת, ושונא רווח לא צודק. עם זאת, כאשר משה בוחר אותם חומש פשוט אומר שהם היו מוסמכים. ההערות הספורנו כי זה בגלל שהוא לא מצא אנשים עם כל התכונות האחרות.

בנאומו האחרון לאומה משה רבנו נזף באומה על מערכת זו. הוא מתחיל באומרו, "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם", (שברים א יב). הרב אלי חיים קרליבך ז"ל, הדגיש כי המילה הראשונה כאן היא "אֵיכָה". הוא הסביר כי זו גם המילה הראשונה בספר איכה וזה לא מקרי. אלא רמז שבגלל תוכנית זו נהרס בית המקדש. הוא המשיך שאם אדם מדבר אפילו פעם אחת עם מישהו כמו משה רבנו, זה יכול להשפיע עליו כל שארית חייו.

כמו כן יש סיפור על חסיד שהיו לו שלוש שאלות עקשניות שהטרידו אותו מאוד. לאחר זמן רב החליט לנסוע אל הרב הגדול שניאור זלמן מליאדי, הרבי מליובאוויטש הראשון, לשאול את השאלות. ברגע שהוא קיבל את ההחלטה אחת השאלות הוא מיד נפתרה. כשנכנס למרכבה נכנסה דעתו לשאלה שנייה. וכשהוא עמד לדפוק על דלתו של הרבי, הגיעה אליו התשובה לשאלה השלישית. עצם המחשבה לדון בסוגיות אלה עם חכם וקדוש כזה הספיקה לו להגיע למסקנות הנכונות.

פעם הלכתי לשיחתו של הרב מאיר כהנא ז"ל. קראתי כמה מספריו ומצאתי אותם ראויה לאמתם ולכנותם. כרזות אלה מפרסמות את ההרצאה, אמר כי לראות אותו פעם אחת יכול לשנות את חייך. אחרי השיחה הרבה עמדו בתור ושאלו אותו שאלות. התשובות היו חודרות מאוד, אף שהשיחות לא נמשכו זמן רב כל כך, ויכולתי לראות שהשבח הזה הוא אמת.

רבנים גדולים אחרים עושים את אותו הדבר. האדמו"ר מליובאוויטש, הרב מנחם מנדל שניאורסון, היה משוחח עם אנשים שעברו משבר רגשי להחזירם למצב נפשי רגוע. הקמיעות שכתב רבי יצחק כדורי אולי שמרו על כמה אנשים שפויים.

משמעות הדבר היא אדם רע לפעמים הופך להיות טוב ונשאר טוב בגלל שיחה אחת. בנוסף, ישנם מקרים שבהם אדם הוא מאוד להתרשם ואת המפגש עם החוק לפעמים הוא אחד מהם. אם השופט והאנשים האחרים במערכת המשפטית טובים, הם באמת יכולים לקבוע פלילי ישר. אם הם רעים הנטייה היא להחמיר את המצב.

לגבאי הפסוק, "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם", (דברים א יג), רש"י מציין את המילה "ואשימם" ואומר, "לִמֵּד שֶׁאַשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיוֹת בְּרָאשֵׁי דַּיָּנֵיהֶם, שֶׁהָיָה לָהֶם לִמְחוֹת וּלְכַוֵּן אוֹתָם לַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה (ספרי)".

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Mishpatim It's Because of the Judge

Parshas Mishpatim contains a number of mitzvahs concerning justice. Some of them are don't accept a one sided false report and don't go along with the crowd to do evil. As exhortations for the ordinary man they are very understandable. Also one can see them as extensions of the ninth commandment against perjury. However they also are aimed at the judge. This is difficult because one would expect a judge to be at a level that something like this would be obvious, but apparently it is not.

Previously the Chumash talked about Yisro's plan for a hierarchical legal system. In it there would be ministers of tens, hundreds, and thousands with the top cases being decided by Moshe himself. His concern was that because of the huge number of cases Moshe would wear himself out if he was the only judge. Not only that but so would the nation because of the long wait. It does say, “the people stood about Moshe from morning until evening”, (Exodus 18:13). However the Mekhilta of Rabbi Shimon bar Yochai says that this is a metaphor because judges only sit until dinner time. He then brings a proof that any judge that judges a case entirely truthfully is reckoned as a partner in the creation if the world. Rashi brings this source and adds that even if judging the case truthfully, just took an hour, Scripture reckons him as if he was busy with Torah all day.

Yitro specified that the judges should be qualified possessing the characteristics of fear of the Powers that be, men of truth, and that hate unjust gain. However when Moshe picks them the Chumash simply says they were qualified. The Seforno comments that this is because he did not find people with all of the other qualities.

In his last address to the nation Moshe rabbeinu rebukes the nation for this system. He starts by saying, “How can I bear alone your aggravations, burdens, and quarrels”, (Deuteronomy 1:12). My rabbi Eli Chaim Carlebach, of blessed memory, emphasized that the first word here is “אֵיכָה”. He explained that this is also the first word in the book of Lamentations and it is not accidental. Rather this is a hint that because of this plan the Temple was destroyed. He continued that if a person talks once to someone like Moshe rabbeinu, it may influence him the rest of his life.

Similarly there is a story about a hasid who had three persistent questions that troubled him very much. After a long time he decided to travel to the great Rabbi Shneur Zalman of Liadi, the first Lubavitcher Rebbe, to ask the questions. As soon as he made the decision one of the questions he had immediately became resolved. As he was entering the coach the answer to a second question entered his mind. And when he was about to knock on the rebbe's door, the answer to the third question came to him. Simply the thought of discussing these issues with such a sage and saint was enough for him to arrive at the correct conclusions.

One time I went to a talk given by Rabbi Meir Kahane, ז”ל. I had read a number of his books and found them notable for their truthfulness and honesty. These poster advertising the lecture said that seeing him once could change your life. After the talk people lined up to ask him questions. The answers were very penetrating even though the conversations did not last that long, and I could see that this praise of him was true.

Other big rabbis do the same. The Lubavitcher Rebbe, Rabbi Menachem Mendel Schneerson would talk to people going through an emotional crisis to restore them to a calm state of mind. The amulets written by Rabbi Yitzchak Kaduri may have kept a number of people sane.

What this means is a bad person can become good and stay good because of a single conversation. In addition there are times when a person is very impressionable and an encounter with the law can be one of them. If the judge and the other people in the legal system are good, they really can set a criminal straight. If they are bad the tendency is to make the situation worse.

On the verse, “Bring from each of your tribes, men who are wise, understanding, and experienced, and I will place them as your heads”, (Deuteronomy 1:13), Rashi notes the use of the word “and I will place” in Hebrew ואשמם. He explains that it resembles the word אשם or blame. He then comments, “this teaches that the transgressions (אשם) of Israel are hung on the heads of their judges, because it is their duty to prevent them from sinning, and to direct them onto the straight path (Sifrei Devarim 13:6)”.

 לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

יתרו - התבוללות # 297

כשהתגוררתי בצד המערבי העליון של מנהטן. שימש כרב של בית הכנסת לינקולן סקוור, הרב הפופולרי משה מרדוכוביץ. בעת  שנשא הרצאה על שידוכים. הוא ניתח ושיבח את מערכות היחסים של האבות. הוא עודד אותם כדוגמאות לאהבה ראויה לנישואין. הוא גם ניתח את נישואיו של משה רבנו, אבל באופן בלתי צפוי עמדתו היתה שזה היה כישלון. הוא הסביר כי משה היה לבוש ודיבר כמו מצרי, הוא זוהה ככזה ולא כישראלי על ידי צפורה, אשתו לעתיד. פירוש הטור הארוך: "איש מצרי - ומתנכר על שהיה בורח. ובמדרש - משה שלא קרא שמו על שם עברי לכן לא זכה ליקבר בארץ אבל יוסף שקרא שמו על שם עברי דכתיב ושם אתנו נער עברי זכה ליקבר בארץ". מאוחר יותר, כאשר יתרו פוגש משה במדבר, אשתו צפורה ואת הילדים של משה מקבלים שיקול משני. הרב מרדכיוביץ הסביר שמשה אהב את חותנו, אבל כלפי אשתו וילדיו היתה איזו אדישות.

יש לחשוב כי ציפורה, גרשום ואליעזר יהיו למשה דומה לבת שבע ושלמה היו דוד המלך. במקום זאת, סגניו של משה הם אחותו מרים, אחיו אהרון ובניו, ותלמידו יהושע. מה קרה? יש קשיים אחרים. כאשר יתרו מחליט לעזוב, משה מנסה ללא הצלחה לשכנע אותו להישאר, מסביר הוא זקוק והוא יקבל חלק בארץ ישראל. עם זאת יתרו מרגיש מחויבות גדולה יותר לעם מולדתו. כמו כן מציע יתרו היררכיה בין משה לעם. מאוחר יותר משה נזף באומה על קבלתם המהירה של רעיון זה, כאשר הם היו צריכים למחות על הרחקתו מן האיש הקדוש.

רש"י מביא מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי י״ח:ב׳: "אמר [אהרן] מה טיב אלו בני אדם שעמך אמר לו [משה] אשתי ובני הן ואמר לו להיכן אתה מוליכן אמר לו למצרים אמר לו על הראשונים אנו מצטערין עכשו אתה מביא את האחרונים מיד אמר לה חזרי לבית אביך מיד נטלה שני בניה וחזרה לבית אביה". גם, "ר' אלעזר המודעי אומר . . . וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו". זאת בניגוד לסיפור של רות המואבי. כאשר נדחפה על ידי נעמי וסיפרה על קשיי החיים בישראל, היא מחתה בחריפות ואמרה עמך יהיו עמי ואלוקיכם יהיה אלוקי.

מצד אחר בראשית רבה פ״ה:א׳: וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו (בראשית לח, א), (מלאכי ב, יא): בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה וגו', אֲמַר לֵיהּ כָּפַרְתְּ יְהוּדָה שְׁקַרְתְּ יְהוּדָה, וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְּיִשְׂרָאֵל, יְהוּדָה נַעֲשָׂה חֻלִּין . . . רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַח (ירמיה כט, יא): כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת, שְׁבָטִים הָיוּ עֲסוּקִין בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְיוֹסֵף הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, רְאוּבֵן הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וְתַעֲנִיתוֹ, וְיַעֲקֹב הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, וִיהוּדָה הָיָה עָסוּק לִקַּח לוֹ אִשָּׁה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה עוֹסֵק בּוֹרֵא אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, עכ"ל. הרעיון הוא שהמשיח יבוא בדרך של נסיבות חריגות. הקושי הוא איך מתחיל שלשלת המשיח ממשהו כזה. יש סיפורים אחרים כמו זה לדוגמה דוד ובת שבע. אחרת היא אסתר מתחתנת אחשורוש, כמובן הוא לא יהודי. אבל בנם הוא כורש שאישר את שיבת היהודים לארץ הקודש ואת בנין הבית המקדש.

מסתבר שיש צורך בנחישות רבה להיות יהודי דתי ואף יותר מכך להיות חרדי. לעתים נראה שההלכות מטרידים ולא הגיוניים. האנשים לפעמים וולגרי ובור. עם זאת יש ניצוצות של קדושה שניתן למצוא והם לא נמצאים בשום מקום אחר. רק צריך לשמור על האמונה, ללמוד מה שיכול, ולתקן את מה יכול. מן הצד השני, נטישתם של היהודים, כולל השערוריות הגרועות ביותר, לפעמים כלי החזק ביותר לקרב את אלו אשר רחוקים מאוד.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Yithro - Assimilation

When I was living on the upper west side of Manhattan, the popular rabbi of Lincoln Square Synagogue, Moshe Morduchowitz, gave a talk on shidduchim. He analyzed and praised the relationships of the patriarchs. He encouraged their use as examples of a proper love in marriage. He also analyzed the marriage of Moshe rabbeinu but unexpectedly took the position that this was a failure. He explained that because Moshe was dressed and spoke like an Egyptian, he was identified as such and not as an Israelite by Tsipora, his future wife. The Tor Ha'aruch, “brings a legend Moshe did not call himself a Hebrew, therefore he did not merit to be buried in Eretz [Yisrael], but Yosef, who did call himself a Hebrew . . . merited to be buried in the land”. Later on when Yisro meets Moshe in the desert, his wife Tsipora and Moshe's children receive secondary consideration. Rabbi Morduchowitz explained that Moshe loved his father in law, but towards his wife and children there was some indifference.

Your would think that Tsipora, Gershom and Eliezer would be to Moshe what Batsheva and Shlomo were to King David. Instead Moshe's lieutenants are his sister Miriam, his brother Aaron and his sons, and his student Joshua. What happened? There are other difficulties. When Yisro decides to leave, Moshe unsuccessfully tries to persuade him to stay, explaining he is needed and will receive a parcel of the land of Israel. However Yisro feels a greater commitment to his native people. Also Yisro proposes a hierarchy be set up between Moshe and the nation. Moshe later reprimands the nation for their prompt acceptance of this idea, when they should have protested about being distanced from the holy man.

Rashi brings a Mechilta of Rabbi Shimon bar Yochai that when Moshe was returning from Midian, he met Aharon. After being introduced to Tsipora and her children, he said, “We are suffering with the first ones, and you come to add to them?” He [Moses] said to her [Zipporah], “Go home to your father.” She immediately took her two sons and returned to her father's house. It also brings an opinion that he gave her a bill of divorce. This contrasts with the story of Ruth the Moabite. When pushed away by Naomi and told about the hardships of living in Israel, she strongly protested saying your people will be my people and your God will be my God.

From a different angle the Midrash Raba says concerning the affair of Yehuda and Tamar (see Genesis 38) that the Holy One blessed be He, “was busy creating the light of the King Messiah”. The idea is that the messiah will come by means of highly unusual circumstances. The difficulty is how can the messianic line start with something like this. There are other stories like this for example David and Batsheva. Another is Esther marrying Achashverosh, obviously not Jewish. However, their son is Cyrus who authorized the return of the Jews to the Holy Land and the rebuilding of the Temple.

It comes out that it takes a lot of determination to be a religious Jew and even more so to be Haredi. The laws can be bothersome and illogical. The people can be vulgar and ignorant. Nevertheless there are sparks of holiness to be found and they are not to be found anywhere else. You just have to keep the faith, learn what you can, and fix what you can. From the other side the meanderings of the Jews including the worst scandals may be the strongest vehicles to bring closer to God those who may be very distant.

 לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

בשלח - מלחמת האור # 296

משפט הפתיחה בפרשת בשלח אומר, "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת־הָעָם וְלֹא־נָחָם אֱלֹקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹקים פֶּן־יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה", (שמות יג יז). רש"י; פן ינחם. יַחְשְׁבוּ מַחֲשָׁבָה עַל שֶׁיָּצְאוּ וְיִתְּנוּ לֵב לָשׁוּב. מאוחר  בחומש, משה רבנו מעיר שנסיעה ישירה ממצרים לכנען בדרך כלל יהיה אחד עשר ימים. עם זאת, במקום לנסוע דרך חוף הים התיכון בצפון, נסעה ישראל דרומה לאורך חוף ים סוף, ובכך הכפילה את זמן הנסיעה. ברוב המקומות היתה מצרים רחוקה הרבה יותר.

המצב במצרים היה איום ונורא. תינוקות ישראלים נהרגו על ידי שכניהם המצרים; העבודה היתה מפרכת; הבוסים היו מתעללים לחלוטין; וזה נמשך יותר משמונים שנה. עשר המכות הראו בבירור כי הקדוש ברוך הוא עם בני ישראל. האם יש ספק כלשהו לניצחון במלחמה? איך יכול להיות אפילו רצון קטן לחזור למצרים?

דוד המלך בתהילים ע"ח וק"ו דן על חטאים של אבותינו בדרך כלל בהקשר ליציאת מצרים. זהו צירוף של פרטים שמתחיל להסביר כיצד אדם יכול להיות מעוות כל כך שיהיה לו רצון לחזור למצרים. הוא מתחיל עם מדות רעות. הם היו מקנטרים ומרדניים. לבם היה במקום הלא נכון. רוחם לא היתה נכונה לאלוקים. הם היו גרגורים. הם היו חמדנים. דוגמאות ספציפיות כוללות התעלמות מניסים כאשר הם היו צריכים להרהר בהם, לדחות את התורה ואת ארץ ישראל, ולזלזל בדת ובהאדרת המוות.

אבל הציפייה למלחמה היתה נכונה. עם זאת, היהדות במידה מסוימת היא דת הלוחם. הרעיון מושרש בקבלה שהיקום נברא בחושך ואז קרנה בו קרן אור שלעולם התרחבה. כמו כן המשימה של היהודים היא להאיר את האור של ה' במיוחד במקומות החשוכים ביותר. הקדוש ברוך הוא נתן ליהודים מתנות רבות לביצוע המשימה הזאת, אבל הדבר היחיד שהוא מתעקש מהם הוא אומץ.

יש צורך בגבריות ובאומץ כדי להתמודד עם יריב חזק. גם לפעמים צריך יותר אומץ לדבר עם חכם על משהו רגיש שמשפיע, לקרוא ספר שיגרום לשנות דעה ממושכת, או לדון האמונה של ישראל עם מישהו עם נקודת השקפה מאד אחרת.

כך היה במצרים. ישראל נצטווה לשחוט ולאכל טלה במיוחד משום שהיה אלוהי מצרים. הבסיס לדת מצרים היה אסטרונומיה ואסטרולוגיה. הכבש הוא המזל לאביב. הם לא טעו לחלוטין, אבל הם היו מופרזים. כתוצאה מכך הם עשו דברים נוראים, דברים איומים שקרו להם, והיה להם מאבק עם היהודים. ישראל למדה דברים, קיבלה פיצוי על עבודתם, ובסופו של דבר מצרים תהיה חברה.

אז זה עבר את הגילאים וכך זה היום. כשהייתי ילד הילדים הגויים היו זורקים אבנים על הילדים היהודים וצועקים, "עמך נהרוג אדוננו ישוע המשיח". הילדים היהודים לא חזרו לזרוק אבנים, אבל היתה להם תשובה חריפה. "אם היינו יכולים להרוג אותו הוא לא היה אלוהים גדול".

אולי במקרה, עשרות שנים לאחר מכן הנוצרים עשו תרגום חדש של התנ"ך. זה היה ראוי לציון, כי בניגוד לעבר, הם עשו השתמשו הגרסאות של היהודים ,שבידינו כולל "כֶּתֶר אֲרָם צוֹבָא" שאושר על ידי הרמב"ם.

ישראל נקראת לפתוח את עיני העיוורים, לשחרר אנשים מכבלי הבורות, ולהבריק אור על אלה השוכבים בחושך. לפעמים זה עזרה פיזית פעמים אחרות שלה על ידי חינוך, דיון, ודוגמה. עם זאת אסור לנו לאכול חמץ בפסח, כדי לדעת שהדברים האלה נעשים בצורה הטובה ביותר בענווה ובצניעות.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

BeShalach - War of Light

The opening statement in parshas BeShalach states, “When Pharaoh let the people go, God did not lead them by way of the land of the Philistines, even though it was nearer; for God said, “The people may have a change of heart when they see war, and return to Egypt”, Exodus 13:17). Later on in the Chumash, Moshe rabbeinu comments that traveling directly from Egypt to Canaan normally would take eleven days. However instead of going along the Mediterranean coast in the north, Israel went south along the Red Sea coast, substantially multiplying the travel time. In most places Egypt was much farther away.

The situation in Egypt was obviously horrible. Israelite babies were being killed their Egyptian neighbors; the work was backbreaking; the bosses were absolutely abusive; and this had been going on for over eighty years. The Ten Plagues clearly showed that HaKadosh Baruch Hu was on the side of Israel. Could there be any doubt about victory in war? How could there be any desire to return to Egypt?

King David in Psalms 78 and 106 discusses the sins of our fathers often in connection with the Exodus from Egypt. It is a bill of particulars that starts to explain how a person can become so twisted as to desire to return to Egypt. He starts with bad character. They were infuriating and rebellious. Their hearts were in the wrong place. Their spirit was not true to God. They were gluttons. They were greedy. Specific examples include ignoring miracles when they should have contemplated them, rejection of the Torah and the land of Israel, and scorn of religion and glorification of death.

The expectation of war, though, was legitimate. However, Judaism to a certain extent is a warrior religion. The idea is rooted in the Kabbalah that the universe was created in darkness then a ray of light was shined into it that was ever expanding. Likewise the mission of the Jews is to shine the light of Hashem especially in the darkest places. HaKadosh Baruch Hu has given the Jews many gifts to accomplish this task, but the one thing He insists on from them is courage.

Character and courage is needed to face a powerful adversary. Sometimes it takes more courage to talk to a wise man about something sensitive that makes a difference, to read a book that might make you change a long held opinion, or debate the faith of Israel with someone with a very different point of view.

Thus it was in Egypt. Israel was commanded to slaughter and eat a lamb specifically because it was the God of Egypt. The religion of Egypt revolved around astronomy and astrology. The lamb is the constellation for spring. They were not entirely wrong but they carried it too far. As a result they did horrible things, horrible things happened to them, and they had a fight with the Jews. Israel also learned things, was compensated for their work, and in the end Egypt will be a friend.

So it has been through the ages and so it is today. When I was a boy the gentile children would throw rocks at the Jewish children and shout, “Your people killed our Lord Jesus Christ”. The Jewish kids did not throw rocks back, but they had a sharp answer. “If we could kill him he wasn't much of a God”. Perhaps coincidentally decades later the Christians made a new translation of the Bible. It was notable because, unlike the past, they made use of normative Orthodox Jewish texts. Among them was the Aleppo Codex, (כֶּתֶר אֲרָם צוֹבָא‎), which was endorsed for its accuracy by Maimonides. Some would say that Jesus was the word of God in the flesh and he was attached to God like the three leaves of a clover make one plant. However the name of the Creator, who created the world in six days, was Yod-Hei-Vov-Hei. When I made it to Yeshiva sometimes they would praise a really big rabbi as a living sefer Torah and say the Torah, HaKadosh Baruch Hu, and Israel are one (see Zohar 2:92).

Israel is called upon to open the eyes of the blind, release people from the chains of ignorance, and shine a light on those that dwell in darkness. Sometimes it's physical help other times its by education, debate, and example. Nevertheless we must not eat chametz on Passover so as to know these things are best done humbly and modestly.

 לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

בא - מה למדנו # 295

סיפור יציאת מצרים הוא לעתים קרובות סתום. רבים שואלים שאלה מדוע הקדוש ברוך הוא מחזק את לב פרעה כך שהוא יסרב לשחרר את בני ישראל. זה נעשה מלכתחילה, כאשר משה הופך את המטה שלו לנחש; עד הסוף, כאשר פרעה רודף אחרי בני ישראל, אחרי אלוקים מכה את בנם הבכור.

יש פעמים שאלוהים אומר במפורש שהוא יקשה על לב פרעה. פעמים אחרות משה נשלח לדבר עם פרעה במיוחד בזמן שהוא עקשן. לפעמים פרעה מתגרה להיות עקשן. גם פרעה יכול להיות עקשן מעצמו דווקא לתן הזמן חופשי לישראל לחג יהודי. כאשר הוא לא עקשן בפני עצמו, כנראה לא  הוגן לתת לו עונש, במיוחד אם הסיבה היא לשם כבוד ה'.

יש מחלוקת בין המפרשים על הקשחת לב פרעה. יש אומרים שהקשחת הלב היתה חלק מעונש. פרעה היה רשע גמור, השלכת הבנים של ישראל לים היתה זוועה נוראה, ולא היה לו שום סיבה לשעבד את ישראל מלכתחילה, והיה צריך להשאיר אותם חופשיים להנאתם. העונש לכך לא רק שיהיו לו צפרדעים וחרקים בכל מקום, מחלת עור, ארצו תהפוך להרוסה, ובנו ייהרג, אבל גם הוא יהיה קצת משוגע.

פירושים אחרים אומרים שפרעה וויתר כי הוא היה מותש לא בגלל שהוא ראה שהוא טועה. הוא באמת לא רצה לשחרר את ישראל, ולכן הקדוש ברוך הוא נתן לו את הכוח לעשות מה שהוא באמת רצה לעשות. הסיבה לכך היא שאלוקים רוצה שאנשים יעשו דברים כי זה הדבר הנכון לעשות. אדם שנמנע מרשע בגלל איום קרוב, אך בכל זאת נצמד לרע, אינו מוצא חן בעיני שמים כל כך.

הכישלונות של פרעה למרבה הצער הם לא יוצאי דופן. לא היה לו יראת שמים. הוא רק חשב על עצמו ולא על אף אחד אחר. הוא ייחס הטבות המתרחשות באופן טבעי למאמציו האישיים. הוא רק ירכין כוח פיסי. הוא דחה לחלוטין מושגים של טוב ורע. לא היתה לו שום בעיה להתכחש להתחייבויות. אפשר להאמין שהמאפיינים האלה כל כך גרועים שכדאי להרוס את מצרים לעקור אותם. אי נמי כי פעולות קיצוניות יילקחו כדי לעקור את הרוע העיקש.

עניין הקשחת לב פרעה היא לא הקושי היחיד בפרשת בא. כמו כן יש מצווה של לא לאכול חמץ בפסח. הסיבה שניתנה על ידי חומש היא שישראל עזבה את מצרים בחיפזון ולא המתינה לבצק הלחם להעלות. אפילו הכי נראה שעושה עסקה גדולה על פעולה קטנה. אך לומדים מתוך כך את הרעיון של ענווה והשלכת דברים שנעשו מעופשים או מרירים. לפרשה יש גם את מקור המצווה לתפילין אף על פי שיש להסביר את המלים.

רוב השפה בחומש ברורה, אך לעתים קרובות צריך להתבונן. כמו רש"י אומר על הפסוק הראשון של התורה, "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני". המילה תורה היא לשון של חינוך. לכן ראוי לשקול את הסיפורים והסמלים, להסיק מסקנות אישיות ולשתף אותן עם אחרים.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Bo - What Do We Learn

The story of the exodus from Egypt is often cryptic. Many raise a question about HaKadosh Baruch Hu strengthening the heart of Pharaoh so that he would refuse to release the children of Israel. This is done from the start, when Moshe turns his staff into a snake; until the end, when Pharaoh pursues the children of Israel, after God strikes dead their first born.

There are times that God says explicitly that He will harden Pharaoh's heart. Other times Moshe is sent to talk to Pharaoh specifically at a time when he is stubborn. Sometimes Pharaoh is provoked into being stubborn. Also Pharaoh can be stubborn on his own about giving the Israel time off from work for a Jewish holiday. When he is not being stubborn on his own, it does not seem fair to give him a punishment, especially if the reason is for the glory of God.

There is a debate among the commentaries about the hardening of Pharaoh's heart. Some say that the hardening of the heart was part of a punishment. Pharaoh was a rasha in general, the throwing of the baby boys of Israel was a horrible atrocity, and he had no business enslaving Israel to begin as they should have been free to leave at their pleasure. Consequently not only would he have frogs and bugs all over the place, skin disease, his country made into a wreck, and his son killed, but he'd be a bit crazy as well.

Other commentaries say Pharaoh conceded because he was exhausted not because he saw that he was wrong. He really did not want to release Israel, therefore HaKadosh Baruch Hu gave him the strength to do what he really wanted to do. This is because God wants people to do things because it is the right thing to do. A person who refrains from evil because of an imminent threat, but nevertheless clings to evil, doesn't find much favor in the eyes of heaven.

The failings of Pharaoh unfortunately are not unusual. He had no fear of heaven. He only considered himself and nobody else. He attributed benefits that occur naturally to his own personal efforts. He would only bow to physical force. He totally rejected concepts of morality. He had no problem reneging on commitments. It's possible to believe these characteristics are so bad it was worth wrecking Egypt to uproot them. Another way to look at this is that extreme actions will be taken to uproot a stubborn evil.

The issue of hardening Pharaoh's heart is not the only difficulty in parshas Bo. It also contains the mitzvah of not eating chametz on Passover. The reason given by the Chumash is that Israel left Egypt in a hurry and did not wait for the bread dough to raise. Even so it seems to be making a big deal over a trivial action. People do learn out from this the idea humility and disposing of things that have become stale or bitter. The parsha also contains the source of the mitzvah for tefillin even though the language needs to be explained.

Much of the language in the Chumash is clear, nevertheless it is often a meditative document. As Rashi says on the first verse of the Torah, “This verse says nothing but explore me”. The word Torah is language of education. Therefore it is appropriate to ponder its stories and symbols, draw personal conclusions, and share them with others.

 לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

וארא / מקץ - מרחיב דעת # 294

כאשר העיניים שלי נפתחו לראשונה לגדולתו של התורה הקדושה. הקדוש ברוך הוא שלח לי רב מכובד את רבח אלי חיים קרליבך זצוק"ל כדי להדריך אותי  בדרכי תשובה. הוא בא ממשפחה רבנית גדולה שהתפרסמה בחכמתם ומסירותם. רבי אלי חיים היה בן בית אצל הרבי הקדוש מליובאוויטש רבי יוסף יצחק שניאורסון ונישא לאחותו, הרבנית הדסה. אחיו היה הרב המשורר הפופולרי, ר' שלמה קרליבך.

כמו הרבה חוזרים בתשובה הייתי מלא התלהבות דתית, והאמנתי כי האמיתות של התורה הקדושה היא כל כך חזקה וברורה כי הם פשוט עמדו בעצמם. לא רק זה גם האמנתי שכל אמת חזקה תעמוד בפני עצמה, וכי ההצגה ובוודאי לא הבגדים של המציג לא שינו דבר.

רבי אלי חיים עם שנות הניסיון שלו ידע שזה לא היה נכון. גם הוא ידע שהרגשות שלי היו תקינים ולכן הוא התחיל לתקן אותי בעדינות. זה היה פרשת מקץ והוא צטט את הפסוק, "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת־יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן־הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל־פַּרְעֹה", (בראשית מא יד). לאחר מכן הציג הרב את השאלה, מדוע התורה הזכירה משהו כל כך משעמם וקטן כמו להתלבש ולהתגלח. הוא הסביר כי כאשר רואה אדם גדול על משהו חשוב חייב להיראות מתאים. עם רשע כמו פרעה באם הוא היה נראה כמו רשלן ולא מריח כל כך טוב, הוא עלול לזרוק אותו על הרצפה, היה מבקש ממנו לפרש את החלום, ואז להחזירו לכלא. הרמז היה כי אמיתות יפה של התורה צריך להיות מוצג יפה.

אנו רואים זאת גם בפרשת וארא. משה רבינו מביא את המילה השמחה של הקדוש ברוך הוא לבני ישראל, כי הוא שמע את זעקותיהם, מוציא אותם מבית העבדים שנקרא מצרים, נותן להם את הארץ המובטחת לאברהם, יצחק ויעקב. עם זאת, הם לא מקשיבים לו בגלל היותם קצר רוח בגלל עבודה קשה.

פירוש רש"י: ולא שמעו אל משה: לא קבלו תנחומין. רמב"ן: מקוצר רוח ומעבודה קשה לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח, כאדם שתקצר נפשו בעמלו, ולא ירצה לחיות רגע בצערו, מדעתו שירוח לו אחרי כן וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה. ועבודה קשה, הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו. ספורנו: ולא שמעו אל משה. להתבונן בכל זה בענין שיבטחו בישועת הקל יתברך ויחשבה להם צדקה, כענין באברהם, וכן לא נתקיים בהם ונתתי אותה לכם אבל נתנה לבניהם. מקצר רוח כי לא נאמנה את אל רוחם, ולא נתנו לב להתבונן.

בגמרא איתא, "שלשה מרחיבין דעתו של אדם אלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים", (ברכות נז:).

לא רק זה, אם יהודי רוצה להתייחס אליו ברצינות הוא צריך חליפה יפה, זקן יפה וכובע יפה. זה יוצא אם אדם מוסח מדברים כמו רמקולים גסים, פטישים רועמים, זבל בכל מקום, ושכנים מתועבים, זה יפגע ביכולתו ללמוד תורה. אמיתות עדינות עלולות ליפול על אוזניים ערלות ותקוות לעתיד מאושר יכולות להישמע כמו בְּדַאִי מטופשים. מאידך גיסא, בית נוח, משפחה מקסימה ושכונה נחמדה פותח את השכל לחוכמה מופלא וגבוהה, ולחזיונות של נביאי עולם מופלא לבוא, ולסייע לו לתת את התובנות האלה לאחרים.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

VaEra / Mikaytz - Expanding the Mind

When my eyes first became opened to the greatness of the holy Torah, HaKadosh Baruch Hu sent me the distinguished rabbi Eli Chaim Carlebach זצוק”ל to shepherd me through the ways of tshuvah. He came from a major rabbinic family who were famous for their wisdom and devotion. Eli Chaim was a ben bayit of the Lubavitcher Rebbe Yosef Yitzchak Schneersohn and married his beautiful niece, Hadassah. His brother was the popular singing rabbi, Shlomo Carlebach.

Like many chozrei b'teshuva I was filled with religious enthusiasm, and I believed that the truths of the holy Torah were so strong and apparent that they simply stood by themselves. Not only that I believed any powerful truth would stand by itself and that presentation and certainly not the clothes of the presenter made any difference.

Rabbi Eli Chaim with his years of experience knew was not true. He knew my feelings were firm so he started to correct me gently. It was parshas Mikaytz and he quoted the verse, “Pharaoh sent a messenger and called for Joseph, and he was quickly brought out of the dungeon; and he shaved and changed his clothes, then came to Pharaoh”, (Genesis 41:14). The rabbi then posed the question, why did the Torah mention something so mundane and trivial like dressing up and taking a shave. He explained that when you see a big man about something important you must look the part. With a rasha like Pharaoh if you look like a slob and don't smell so good, he may throw you on the floor, say interpret the dream, then put you back in jail. The hint was that the beautiful truths of the Torah should be beautifully presented.

We see that also in parshas VaEra. Moshe brings the happy word of HaKadosh Baruch Hu to the children of Israel saying that He has heard their cries, is taking them out of the sweat shop called Egypt, giving them the land promised to Abraham, Isaac, and Jacob. However, they don't listen to him because of being short spirited and because off hard work.

Rashi explains that the children of Israel were so overworked that they could not even take a deep breath. As a result they had despaired of ever being redeemed and could not accept consolation. Nachmanides comments that they did not lack faith in God or His prophet. Rather they didn't pay attention because they were constantly in pain, fearful of getting killed by Pharaoh, and always under pressure. The Sforno says that they did not contemplate on what they heard from Moshe and that to believe at this point in the salvation of the Almighty would have been an act of charity.

It says in the Talmud (Brachos 57:) three things expand the mind of a man: a nice apartment, a nice wife, and nice possessions. Not only that if a Jew wants to be taken seriously he needs a nice suit, a nice beard, and a nice hat. It comes out if a person is subjected to things like crude loudspeakers, blaring jackhammers, garbage all over the place, and obnoxious neighbors, it will impair his ability to learn Torah. Subtle truths may fall on deaf ears and hopes for a happy future may sound like foolish fantasies. On the other hand a comfortable home, lovely family, and a nice neighborhood opens the mind to high heavenly wisdom, and to the visions of the prophets of a wonderful world to come and allows him to share these insights with others.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com