בפרשתינו; "וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד א). מפרש רש"י: בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה. בהקשר לזה אברהם דן משרתו החשוב אליעזר וממנה אותו לשמש כשדכן בעד יצחק. הבנות של הכנענים השכנות לא צריך להיחשב בהם. אלא המשרת חייב לנסוע לארץ מולדתו של אברהם ולמצוא אישה ליצחק מבין בני דודיו. לחזק זאת דורש אברהם שהמשרת ישבע למלא את ההוראות.
לעשות רושם טוב המשרת לוקח איתו שיירה עמוסה מתנות. גם הוא חושב על הנושאים וממציא גישה שתמצא אישה עשירה במידת החסד. התוכנית מצליחה והוא מוצא את רבקה, שהיא בתולה יפה. אחר כך הוא נותן לה מתנות יקרות ומבקש לפגוש את משפחתה. רבקה מסכימה ומציגה אותו בפני אביה, אמה ואחיה. המשרת מספר את סיפורו ומבקש שרבקה תתארס ליצחק. המשפחה מסכימה. כאשר המשרת רוצה לצאת מיד, הם מבקשים קצת זמן להתכונן לחתונה. כאשר המשרת לוחץ לצאת מיד, הם מבקשים מרבקה על הסכמתה; והיא נותנת את זה. בני הזוג נפגשים, אוהבים את מה שהם רואים, ומתחתנים.
ההתנהגות כאן ניגוד מוחלט לפרעה ולאבימלך, שחושבו ששרה אינה נשואה, פשוט תפסו אותה להוסיף לנשותיהם. למעשה הם היו צריכים לדון כוונותיהם עם אברהם, לכאורה אחיה, ולה.
כל זה היבט של מילה, ברית, ואת תיקון חטא אדם הראשון. כתב ברגע שהובאה חוה לאדם הוא לקח אותה. בגלל זה הנחש קינא והיה מסוגל לפתות אותה. הנחש למעשה היה חכם ביותר והיה בעל התכונות הטובות ביותר מבין החיות. זוג נחשים יבצע את כל עבודת האיש, ובנוסף לכך יספקו לו בכסף, זהב ואבנים יקרות. אם אדם היה ממתין עד שבת, למחרת, ואז התחתן איתה; הנחש לא היה מקנא ואף אחד לא היה חוטא. המקובל הרב יצחק לוריא ז"ל, מוסיף כי עם האור של שבת הם אפילו יכלו לאכול בבטחה מעץ הדעת.
להסיק כי שורש החטא של האדם היה תאווה יתרה שגרם לו להתנהג בפחז ובאסון. בין התוצאות של חטא זה היה אדם גדל ערלה. כי אברהם למד להיות אבירי, הוא זכה למצווה להסר אותו. ישנן תשוקות בעייתיות אחרות לדוגמה לכסף או לאוכל עם זאת, תאווה הגוף היא השורש של הרוע לעידן הנוכחי.
חייב להיות מתונים בדין. אבל ברואת את הבשירת אפשר להיות ניסיון לשמור על השכל. אפילו אם היא היחידה בעולם צריך לחשוב ולדבר בעניינים חשובים; גם להתייעץ עם המשפחה, החברים והמורים. אחרי זה צריך לקבל ההסכמה הסופית.
תשוקה מוגזמת יכול להזיק אפילו דברים טובים. יותר מדי חסד הופך לשרירות. שעות ארוכות ללא הפסקות וחופשות עלולות לגרום לעובד פחות רווח. מסירות מוגזמת לאזה מצווה יכולה להפוך אותה ללעג. ברוב הדברים הדרך של איזון ומתינות היא הטובה ביותר.
יש סיפור, אולי לא בטוח, כאשר הרב חיים מוולוז'ין רצה להקים את הישיבה הראשונה בעת החדשה, הוא ביקש את הגאון מווילנה לאישורו. הוא הסביר שזה יהיה כמו הישיבות התלמודיות הגדולות בסורא ופומבדיתא, אבל להפתעתו סירב הגאון. זמן קצר לאחר מכן הרב חיים חזר ואמר שזה יציל את היהדות ושוב הגאון סירב. הוא חזר פעם שלישית והסביר כי ללמוד בחדר לא מספיק טוב. לתלמידים של היום שיעורים מאורגנים עם תוכנית הלימודים ואת המעונות היו נחוצים. עם זאת הגר"א נתן לו את ברכתו. רבי חיים שאל אז למה הוא נדחה פעמים אחרות. הגאון הסביר שהרעיון טוב, אבל כשמתחיל לעשות הגזמות גדולות, זה סימן לכישלון. אם יש כובד ראש, זה סימן של הצלחה.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com