בלק \ יז תמוז \ בניית בית המקדש השלישי # 271

בסוף פרשת בלק המואבים מפתים את בני ישראל בכדי לגרום להם לעבוד עבודת אלילים. התוכנית היא להשתמש בו ככלי כדי להביא אותו לעבוד את אליל מואב, בעל פעור. יש לתוכנית מידה של הצלחה, כולל אחד גדול עם זמרי, נסיך שבט שמעון, שקבל את ההצעה של כזבי, נסיכה מדינית. זמרי הוא חצוף במיוחד שמתגרה בפומבי בנוכחות משה ואהרון. בסופו של דבר הוא נדקר על ידי פנחס. הקדוש ברוך הוא הורג 24,000 בני ישראל במגפה וגם מחייב את ישראל להשמיד את מדין.

גמרא יומא ט., "מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים". שפיכות דמים נחשבת לגרסה של יהירות. אלה המאפיינים שנראו באירוע עם הנשים המדיאניות, בייחוד עם זמרי. זהו הגורם לחורבן בית המקדש.

משנה תענית ד ו, "חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והבקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר".

הנביא חגי עוסק בבניית המקדש השני. הוא חי בתקופת שלטונו של דריוש מלך פרס. באותו זמן חזרו היהודים לארץ הקודש. הם התחילו לבנות מחדש את בית המקדש, אבל העבודה היתה לאט ונעצרה לעתים קרובות. הדבר ה' היה עם הנביא לומר, האם עכשיו הזמן לשבת בבית השקט שלך, והבית בקדוש בחורבנו? הקדוש ברוך הוא ממשיך כי העם עבד קשה אבל מקבל מעט. אפילו העבודה שהם עושים על המקדש, הוא בוז. הסיבה לכך היא כי בעוד ביתו הוא ההריסות, כולם רצים לבית שלהם (ראה חגי א ג ד). זה רומז להגזים את החשיבות של המלוכה של האדם, לרדוף אחרי תאווה. בנוסף הדת היא עדיפות נמוכה. במלים אחרות יש כמות שאריות שנותרה מהתאוה, גאוה, והעבודה הזרה של זמרי וכזבי, וקצת מהזלזול ה' של המרגלים. עם זאת, הדור של עזרא הוא טוב והם בונים את בית המקדש השני.

חורבן בית המקדש קשור לכל סבל של ישראל. מסיבה זו תשעה באב הוא יום אבל על כל האסונות שנפלו על העם היהודי מימי קדם ועד ימינו. התלמוד הירושלמי (ראה ברכות ב ד) אומר שהמשיח ייוולד בתשעה באב. לכן היום יש היבטים של חג וקשורה בבניין בית המקדש השלישי. ובניית בית המקדש השלישי קשורה לתיקון של כל הבעיות בישראל ותחילת עידן חדש של שלום בעולם ורצון טוב לאדם.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

17 Tammuz / Balak - Building the Third Temple

At the end of parshas Balak the Moabite women physically seduce the Israelite men for the purpose of inducing them to serve idolatry. The scheme is to use this as a vehicle to bringing him to worship the Moabite idol, Baal-peor. The plan has a degree of success including a spectacular one with Zimri, a prince of the tribe of Shimon, accepting the offer of Cozbi, a Midianite princess. Zimri is particularly brazen and publicly flaunts the girl in the presence of Moshe and Aharon. In the end he is impaled by a religious zealot. HaKadosh Baruch Hu kills 24,000 Israelites in a plague and also requires Israel to annihilate Midian.

The Gemara in tractate Yoma 9b discusses the destruction of the first and second Temples. It reckons gratuitous hatred as cause of the destruction of the second temple. The first temple was destroyed because of idol worship, forbidden sexual relations and bloodshed. Bloodshed is considered a variant of arrogance. These are the characteristics seen in the incident with the Midianite women, particularly with Zimri. This is the seed of the destruction of the Temple.

The Mishna in Ta’anit 4:6 states, five [calamitous] events happened to our ancestors on the 17th of Tamuz, and five on the 9th of Ab. On the 17th of Tamuz, the tablets, on which the Ten Commandments were written, were broken; the daily sacrifice was stopped; the walls of Jerusalem were breached; Opostamos burnt a sefer Torah; and an idol was set up in the in the Holy Temple. On the 9th of Ab, it was decreed that our ancestors would not enter the Holy Land; the first and second Temples were destroyed; the city of Bethar was vanquished; and Jerusalem was levelled.

The prophet Haggai deals with the construction of the second temple. He lived during the reign of Darius the king of Persia. At that time the Jews had returned to the holy land. They had started to rebuild the Temple but the work often was stalled. The word of Hashem was with the prophet to say, Is now the time to sit in your tranquil homes, and this house is in ruins. HaKadosh Baruch Hu continues that the people work hard but achieve little. Even the work they do on the temple, he scorns. This is because while His house is in ruins, everybody is running to their own house (see Haggai 1:3-4). This hints at making a fetish of their own home, exaggerating the importance of a man's own domain, and chasing after lust. In addition religion is a low priority. In other words there is a residual amount remaining of the lust, arrogance, and idolatry of Zimri and Cozbi and a little bit of the scorn of Hashem of the spies. Nevertheless the generation of Ezra is a good one and they do build the second temple.

The destruction of the Temple is associated with all of the suffering of Israel. For this reason the ninth of Av is a day of mourning for all of the tragedies that have fallen on the Jewish people stretching from ancient times to the present day. The Jerusalem Talmud (see Brachot 2:4) says that the Messiah will be born on the Ninth of Av. Therefore the day has aspects of a festival and is associated with the building of the third temple. And construction of the third Temple is associated with a rectification of all of the problems in Israel and the beginning of a new era of peace on earth and good will to man.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Chukath - The Wars of Hashem

Parshas Chukat begins the story of the conquest of the Holy Land by the children of Israel. There is a presupposition that when the nations saw the parting of the Red Sea that they would melt away and Israel would take possession of the land of Canaan without war (see Exodus 15:15). However the conclusion is like Rashi on the first verse of the Chumash. He comments what is the reason that the Torah starts with the creation of the world? It is because of the verse in Psalms, “The power of His deeds He told to His people in order to give them the heritage of the nations”, (Psalm 110:1). Therefore if the nations of the world accuse Israel of being thieves saying you robbed the land of the seven nations; the correct reply would be the world belongs to the Holy One blessed be He. He created it and he can give it to whoever He pleases. He wanted to give it to them and He wanted to take it from them and give it to us.

It is somewhat of a tautology. The idea is that if a nation can control territory, including by war and physical force, morally it belongs to them. In other words, concerning national territory, might makes right. The idea of the peaceful acquisition applied, if Israel was a saintly nation. The commentaries also say that Hashem saw that the righteous were few therefore he planted them in every generation. The popular expression is, “and if I had wings I'd be an angel”.

Israel’s first battle is when the Canaanites in the Negev desert attack them while travelling. Israel vows to totally destroy them and their cities. The vow finds favor in the eyes of Hashem and He gives them victory. Next Israel requests passage through the nations of Edom and Moab. The requests are denied with hostility and God tells them to respect their decisions. Next Israel requests safe passage from Sichon, king of the Amorites. In response Sichon attacks. Israel conquers the land of Sichon and annihilates the people. When Og the second Amorite king attacks, the Chumash recounts, “Hashem said to Moses, ‘Do not fear him, for I give him and all his people and his land into your hand. You shall do to him as you did to Sihon king of the Amorites who dwelt in Heshbon’. They defeated him and his sons and all his people, until no remnant was left him; and they took possession of his country”, (Numbers 21:34-5).

Later on the tribes of Reuben and Gad ask to be given this land in lieu of sacred land west of the Jordan River. Moshe rabenu objects on the grounds that they will not participate with their brothers in the war to conquer the land of Canaan. When they agree he not only gives the land to them but also a portion of it is given to half of the tribe of Manasseh. In the book of Joshua there is ill will against Reuven and Gad because they refuse to accept any land west of the Jordan, which is considered sacred.

The objection to land outside the borders of Israel, delineated in the Chumash, is because it is not holy land. On the contrary it is considered dirty and profane. However Israel acquired good title to it in the wars against the two Amorite kings. In addition Sichon and Og acquired good title to it when they seized it from Ammon and Moav. Israel is free to settle it and use it as they see fit. The Chumash considers the Amorites to be evil and it is appropriate to kill them off.

The lesson of the Torah is that there are times when a war is required. Sometimes a tsadik can avoid a war and it will be fought by somebody else. There are certain lessons that can only be learned by war be it the victor or the vanquished. Sometimes there are people who must be destroyed perhaps even in a painful and humiliating way. Another lesson is that war booty including land that is seized is just compensation for the people who had to fight.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

חקת - מלחמות ה' # 270

בפרשת חקת מתחיל סיפור כיבושה של ארץ הקודש על ידי בני ישראל. כאשר ראו הגוים קריעת ים סוף ונמוגו כל יושבי כנען היה לישראל לזכות את הארץ בלי מלחמה (ראה שמות טו טו). אבל המסקנה כמו רש"י על הפסוק הראשון של חומש. הוא מעיר, מה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

זה קצת חשיבה מעגלית. הרעיון הוא שאם אומה יכולה לשלוט בשטח, כולל במלחמה ובכוח פיזי, מבחינה מוסרית היא שייכת להם. כלומר, גבולות לאומיים עשויים להיות מבוססים על דם וברזל. רעיון הרכישה בשלום חל אם ישראל היתה אומה צדק. רש"י גם אומר על הבריאה כי השם ראה כי הצדיקים היו מעטים ולכן הוא שתל אותם בכל דור. הביטוי הפופולרי הוא, "ואם היו לי כנפיים הייתי מלאך".

הקרב הראשון של ישראל הוא כאשר הכנענים בנגב תוקפים אותם בעת שנסעו. ישראל נשבעת להרוס אותם ואת הערים שלהם לגמרי. הנדר מוצא חן בעיני ה' והוא נותן להם ניצחון. עם ישראל מבקש לעבור דרך אדום ומואב. הבקשה נידחת בעוינות. והקב"ה אומר להן לקבל את החלטותיהן. ישראל מבקשת מעבר מסיחון, מלך האמורי. בתגובה סיחון התקפות. ישראל כובשת את ארץ הסיחון ומשמידה את עמו. כאשר עוג המלך האמורי השני התקיף, החומש מספר, "ויאמר ה' אל־משה אל־תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת־כל־עמו ואת־ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון. ויכו אתו ואת־בניו ואת־כל־עמו עד־בלתי השאיר־לו שריד ויירשו את־ארצו", (במדבר כא לד לה).

בהמשך מבקשים שבטי ראובן וגד לקבל את הארץ הזאת במקום אדמה קדושה ממערב לנהר הירדן. משה רבנו מתנגד בטענה שהם לא ישתתפו עם אחיהם במלחמה לכבוש את ארץ כנען. כאשר הם מסכימים, הוא לא רק נותן להם את האדמה אבל גם חלק ממנה הוא נתן לחצי שבט מנשה. בספר יהושע יש קטטה נגד ראובן וגד כי הם מסרבים לקבל אפילו קצת ארץ במערב הירדן, אשר נחשב קדוש.

ההתנגדות לקרקעות מחוץ לגבולות ישראל, המתוארת בחומש, היא משום שאינה ארץ קדושה. נהפוך הוא נחשב טמא וחול. עם זאת, ישראל עשה קנין גמור במלחמות נגד שני המלכים אמורי. בנוסף, סיחון ועוג עשה קנין גמור כאשר הם תפסו אותה מעמון ומואב. ישראל חופשייה ליישב אותה ולהשתמש בה כרצונה. חומש רואה את אמורי להיות רע, ראוי להרוג כולם.

הלקח של התורה הוא שיש זמנים שבהם נדרשת מלחמה. לפעמים צדיק יכול למנוע מן המלחמה וזה יהיה נלחם על ידי מישהו אחר. יש לקחים שניתן ללמוד רק על ידי מלחמה מהצד של המנצחת או המנוצחים. לפעמים יש אנשים שחייבים להיהרס אפילו בצורה מכאיבה ומבישה. שיעור נוסף הוא כי שלל המלחמה כולל אדמה שנתפס הוא שכר ראוי עבור אנשים שהיו צריכים להילחם.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

קרח - עם קשי עורף # 269

בפרשת הנושאת את שמו, קורח מוביל מרד נגד משה רבנו. אליו מצטרפים גם דותן ואבירם ועוד 250 נכבדים. למרד היתה תמיכה רחבה בקרב כלל האוכלוסייה. קורח מקנא בעמדת הכוהן הגדול בגלל מעמדו הגבוה, ומטרתו לחטוף את מעמדו של אהרן. 250 הנכבדים הם בעיקר משבט לוי. כוונתם היא לבטל את מעמדו של הכהן הגדול ולהפוך את תפקידיו בחלוקה רחבה, אשר תאפשר גם להם לבצע את העבודות האלה.

דתן ואבירם הם רק צרות ומורדים. אם מישהו רוצה שהם יעשו משהו הם עושים את ההפך, במיוחד אם זה יעורר כעס. לא אכפת לעם ישראל לא אכפת קורח או טענות שלו, ולא מעוניינים לבצע את העבודה של הכהן הגדול כהן. אבל המרדנות, העקשנות והשפה הצורמת של דתן ואבירם מצאה חן גדול בעיניהם.

קורח ו 250 איש מקבלים הזדמנות להתחרות נגד אהרון. כולם יביאו קטורת במשכן והקב"ה יבחור את אחד שהוא מעדיף. משה מנסה לדון בטענות עם דתן ואבירם. תגובתם היא לסרב לפגוש את משה ובמקום זאת לעולל עליו עלבונות. לא הפתעה שהקב"ה בחר אהרן. כמו כן הוא שורף למוות את 250 המתמודדים. קורח, דתן ואבירם נבלעים על ידי האדמה בנס המאשר את רשעותם.

התגובה של העם היא להאשים משה על הריגת קהילת ה' ולהפגין נגדו. ה' מוכן להרוג את כולם, אבל הוא נרגע כאשר אהרון מקריב קטורת כראוי. הולך צעד נוסף, הקדוש ברוך הוא אומר את ראשי שנים עשר שבטים עם אהרון המייצג לוי לשים את המטות שלהם לתוך המשכן. מטה הבחירה של האלוקים יפרח. למחרת בנוכחות כולם, מטה של אהרון פורח ועושה פרי. התגובה של העם היא להתנהג כמו טיפשים ותינוקים גדולים. אבל הם מסיימים את תעלוליהם והמרד נגמר.

הלקח הוא שיש יצר הרע חזק לקנטר ולהיות עקשנית. זה יתלבש באיזו תלונה, אולי אמת או אולי שקר. פעמים אחרות הוא מתחזה לדת כאשר הוא כפירה או חילול ה'. במקום זאת, אדם צריך להיות מנומס, מדבר ברור, וותרן. התורה נותנת לנו את הקורח כדוגמה רעה ועלינו ללמוד אותו היטב כדי שלא נהיה כמוהו או קהילתו. הדוגמה הטובה היא אהרון כהן הגדול כמו שכתוב בפרקי אבות א יב, "הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Korach - An Obstinate People

In the parsha that bears his name, Korach leads a rebellion against Moshe rabenu. He is joined by Dathan and Aviram plus another 250 dignitaries. The rebellion had broad support among the general population. Korach covets the position of high priest because of its high status and his intention is to seize the position from Aharon. The 250 dignitaries are mainly from the tribe of Levy. Their intention is to abolish the position of high priest and have its functions broadly distributed, which would allow them to perform these functions as well.

Dathan and Aviram are simply troublemakers and rebels. If somebody wants them to do something they do the opposite, especially if it will arouse anger. The people of Israel do not particularly care about Korach one way or another, nor are greatly interested in performing the duties of the Cohen gadol. However the rebelliousness, obstinateness, and shrill language of of Dathan and Aviram does have broad appeal.

Korach and the 250 men are given their opportunity to compete against Aharon concern. All are to bring incense at the Tabernacle and HaKadosh Baruch Hu will choose the one He favors. Moshe tries to discuss the issues with Dathan and Aviram. Their response is to refuse to meet Moshe and instead to heap insults on him. HaKadosh Baruch Hu unsurprisingly chooses Aharon. He also burns to death the 250 pretenders. Korach, Dathan, and Aviram are swallowed up by the earth in a miracle that confirms their wickedness.

The reaction of the people is to accuse Moshe of killing the congregation of Hashem and to demonstrate against him. Hashem is ready to kill them all, but is calmed down when Aharon properly makes an incense offering. Going the extra mile HaKadosh Baruch Hu has the chief of each of the twelve tribes with Aharon representing Levy put their staffs into the Mishkan. The staff of G-d’s choice will bloom. The next day in front of everyone Aharon’s staff flowers and produces fruit. The reaction of the nation is to act like fools and big babies. They do end their antics and the rebellion is over.

The lesson is that there is a strong evil inclination to be provocative and obstinate. It can clothe itself in some sort of grievance which may or may not have some truth in it. Other times it masquerades as religion when in fact it is blatant denial or even worse a sacrilege. Rather a person should be polite, articulate, and accommodating. The Torah gives us Korach as a bad example and we should study him well so that we shouldn't be like him or his congregation. The good example is Aharon the Cohen Gadol as it is written in Ethics of our Fathers (1:12), “Hillel says be like the students of Aharon love peace, chase after peace, love the creation, and bring them close to Torah”.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

Shelach / Micha 7:9-13 Mending Walls -- Far Off

In parshas Shelach Moshe rabenu sends out a delegation of the children of Israel to explore the Holy Land. The text of the Chumash is typically clear and focused, but here it tends to be vague and confusing. Things are out of place and suspicions are aroused. Upon reflection it has the tone of deception and a sinister ulterior motive. Initially it sounds as if this is meant to be a clandestine, military, reconnaissance expedition. However it hedges with a hint that the purpose is to establish whether the the land of Canaan is suitable to be the homeland of the nation of Israel. The fact that the people of Israel left Egypt to go there is ignored.

Once the spies reject the land things become more clear. HaKadosh Baruch Hu declares, “How long will this people spurn Me, and how long will they have no faith in Me despite all the signs that I have performed in their midst? (Numbers 14:11). In other words the rejection was rooted in scorn of religion and denial. The overwhelming majority of the nation share this point of view, but there is a segment of Israel which properly accepts the land of Israel. In addition the omniscient eye can see the next generation will not commit the same mistake. Therefore God declares, “According to the number of days, forty days, that you toured the land, a year for each day, you will suffer for your iniquity.Then you shall know what my frustration is. I Hashem have spoken. Thus will I do to that entire wicked mob that has ganged up against Me.  In this very wilderness they will die to the last man”, (Bamidbar 14:34-5).

The only incident worth reporting during the forty years is the rebellion of Korach plus a small number of mitzvahs are given. After that with the death of Mariam, the preparations for entering the the land of Canaan resume. It is a new generation, although far from perfect, it wishes to live in the Holy land. They are forced to fight wars against the Canaanites, the two Amorite kings, and the Midianites. They are also treated hostilely by Moav and Edom, who would be expected to be friends and allies. Through all of this they prevail. Their enemies are rashaim and not interested in the glory of heaven. Rather they are a rod in the hand of the Ribono shel Olam to punish the Jews.

The prophet Micha (7:9-13) describes this process of sin followed by partial repentance and forgiveness. The first verse is confession and faith, “I will bear the fury of the Lord,for I have sinned against Him, until He pleads my cause and executes justice for me. He shall take me out into the light; I will see His righteousness”. The next verse is satisfaction with the vengeance of heaven on the enemy, “My enemy shall see, and shame shall cover, her, the one who said to me, ‘Where is the Lord your God?’ My eyes shall look at her now that she has become trodden as the mud in the streets”. The next three verses recognizes that there will be a redemption, but until then there will be sin and suffering. “That day for the mending your walls, it is very far off. That day  to you they will come from Ashur and the fortified cities, and from the fortress until the river (Euphrates), and the Sea from the west, and Hor Mountain (burial place of Aharon). But the land will be a desolation for its inhabitants as the fruit of their exploits”.

The children of the desert generation will conquer the Holy Land and future generations will establish the throne of David and build the Temple. Much of this will be lost because of the sins of the nation. There will be a desolation but a remnant will remain. However after many, many years the proper lessons will be learned and this will usher in the days of universal peace.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com

שלח \ מיכה ז ט יג לבנות גדריך - ירחק-חק # 268

בפרשת שלח משה רבנו שולח משלחת של בני ישראל לחקור את ארץ הקודש. בדרך כלל המילים של חומש הם ברורים על הנקודה, אבל כאן זה נוטה להיות מעורפל ומבלבל. הדברים אינם במקומם וחשדות מתעוררים, משתקף טון של הונאה ומניע נסתר. בתחילה זה נשמע כאילו זה אמור להיות מסע סיור צבאי, סודי. עם זאת הוא משוכנע ברמז כי המטרה היא לקבוע אם ארץ כנען מתאימה להיות מולדתו של עם ישראל. העובדה כי עם ישראל עזב את מצרים כדי לנסוע שם הוא התעלם.

ברגע שהמרגלים דוחים את הארץ, הדברים נעשים ברורים יותר. הקדוש ברוך הוא מצהיר, "ויאמר ה' אל־משה עד־אנה ינאצני העם הזה ועד־אנה לא־יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו?" (במדבר יד יא). במילים אחרים, הדחייה היתה מושרשת בזלזול בדת ובהכחשה. הרוב המכריע של האומה מסכים עם נקודת המבט הזאת, אבל יש חלק של ישראל שמקבל כראוי את ארץ ישראל. בנוסף עין יודע הכל רואה את הדור הבא לא יבצע את אותה טעות. לכן אלקים אומר, "במספר הימים אשר־תרתם את־הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את־עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את־תנואתי. אני ה' דברתי אם־לא זאת אעשה לכל־העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו", (במדבר יד לד לה).

המקרה היחיד שראוי לדווח עליו בארבעים השנים הוא מרד קורח ועוד יש מספר קטן של מצוות. לאחר מכן, עם מותה של מרים, מתחדשות ההכנות לכניסה לארץ כנען. זה דור חדש, אע"פ הם רחוק מלהיות מושלם, רוצים לגור בארץ הקודש. הם נאלצים להילחם במלחמות נגד הכנענים, שני המלכים אמורי, ואת המדיינים. הם גם מקבלים יחס עוין על ידי מואב ואדום, שצפוי שיהיו חברים ובעלי ברית. הם עומדים על הניסיונות האלו. אויביהם הם רשעים ואינם מעוניינים בכבוד השמים. במקום זאת הם מקל ביד הרבונו של עולם עולם להעניש את היהודים.

הנביא מיכה (ז ט יג) מתאר תהליך זה של חטא ואחריו תשובה חלקית וסליחה. הפסוק הראשון הוא הודאה ואמונה, "זעף ה' אשא כי חטאתי לו עד אשר יריב ריבי ועשה משפטי יוציאני לאור אראה בצדקתו". הפסוק הבא הוא סיפוק בנקמת השמים על האויב, "ותרא איבתי ותכסה בושה האמרה אלי איו ה' אלקיך עיני תראינה בה עתה תהיה למרמס כטיט חוצות". שלושת הפסוקים הבאים מכירים בכך שתהיה גאולה, אך עד אז יהיה חטא וסבל. "יום לבנות גדריך יום ההוא ירחק־חק. יום הוא ועדיך יבוא למני אשור וערי מצור, ולמני מצור ועד־נהר (פרת) וים מים והר ההר. והיתה הארץ לשממה על־ישביה מפרי מעלליהם".

בני דור המדבר יכבשו את ארץ הקודש והדורות הבאים יקימו את ממלכת דוד ויבנו את בית המקדש. הרבה מזה יאבדו בגלל חטאי האומה. תהיה שממה, אבל שרידים יישארו. עם זאת, לאחר שנים רבות, יילמדו הלקחים הנכונים וזה יביא את ימי שלום העולם.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com