בפרשת חקת מתחיל סיפור כיבושה של ארץ הקודש על ידי בני ישראל. כאשר ראו הגוים קריעת ים סוף ונמוגו כל יושבי כנען היה לישראל לזכות את הארץ בלי מלחמה (ראה שמות טו טו). אבל המסקנה כמו רש"י על הפסוק הראשון של חומש. הוא מעיר, מה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
זה קצת חשיבה מעגלית. הרעיון הוא שאם אומה יכולה לשלוט בשטח, כולל במלחמה ובכוח פיזי, מבחינה מוסרית היא שייכת להם. כלומר, גבולות לאומיים עשויים להיות מבוססים על דם וברזל. רעיון הרכישה בשלום חל אם ישראל היתה אומה צדק. רש"י גם אומר על הבריאה כי השם ראה כי הצדיקים היו מעטים ולכן הוא שתל אותם בכל דור. הביטוי הפופולרי הוא, "ואם היו לי כנפיים הייתי מלאך".
הקרב הראשון של ישראל הוא כאשר הכנענים בנגב תוקפים אותם בעת שנסעו. ישראל נשבעת להרוס אותם ואת הערים שלהם לגמרי. הנדר מוצא חן בעיני ה' והוא נותן להם ניצחון. עם ישראל מבקש לעבור דרך אדום ומואב. הבקשה נידחת בעוינות. והקב"ה אומר להן לקבל את החלטותיהן. ישראל מבקשת מעבר מסיחון, מלך האמורי. בתגובה סיחון התקפות. ישראל כובשת את ארץ הסיחון ומשמידה את עמו. כאשר עוג המלך האמורי השני התקיף, החומש מספר, "ויאמר ה' אל־משה אל־תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת־כל־עמו ואת־ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון. ויכו אתו ואת־בניו ואת־כל־עמו עד־בלתי השאיר־לו שריד ויירשו את־ארצו", (במדבר כא לד לה).
בהמשך מבקשים שבטי ראובן וגד לקבל את הארץ הזאת במקום אדמה קדושה ממערב לנהר הירדן. משה רבנו מתנגד בטענה שהם לא ישתתפו עם אחיהם במלחמה לכבוש את ארץ כנען. כאשר הם מסכימים, הוא לא רק נותן להם את האדמה אבל גם חלק ממנה הוא נתן לחצי שבט מנשה. בספר יהושע יש קטטה נגד ראובן וגד כי הם מסרבים לקבל אפילו קצת ארץ במערב הירדן, אשר נחשב קדוש.
ההתנגדות לקרקעות מחוץ לגבולות ישראל, המתוארת בחומש, היא משום שאינה ארץ קדושה. נהפוך הוא נחשב טמא וחול. עם זאת, ישראל עשה קנין גמור במלחמות נגד שני המלכים אמורי. בנוסף, סיחון ועוג עשה קנין גמור כאשר הם תפסו אותה מעמון ומואב. ישראל חופשייה ליישב אותה ולהשתמש בה כרצונה. חומש רואה את אמורי להיות רע, ראוי להרוג כולם.
הלקח של התורה הוא שיש זמנים שבהם נדרשת מלחמה. לפעמים צדיק יכול למנוע מן המלחמה וזה יהיה נלחם על ידי מישהו אחר. יש לקחים שניתן ללמוד רק על ידי מלחמה מהצד של המנצחת או המנוצחים. לפעמים יש אנשים שחייבים להיהרס אפילו בצורה מכאיבה ומבישה. שיעור נוסף הוא כי שלל המלחמה כולל אדמה שנתפס הוא שכר ראוי עבור אנשים שהיו צריכים להילחם.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment