בפרשת שלח משה רבנו שולח משלחת של בני ישראל לחקור את ארץ הקודש. בדרך כלל המילים של חומש הם ברורים על הנקודה, אבל כאן זה נוטה להיות מעורפל ומבלבל. הדברים אינם במקומם וחשדות מתעוררים, משתקף טון של הונאה ומניע נסתר. בתחילה זה נשמע כאילו זה אמור להיות מסע סיור צבאי, סודי. עם זאת הוא משוכנע ברמז כי המטרה היא לקבוע אם ארץ כנען מתאימה להיות מולדתו של עם ישראל. העובדה כי עם ישראל עזב את מצרים כדי לנסוע שם הוא התעלם.
ברגע שהמרגלים דוחים את הארץ, הדברים נעשים ברורים יותר. הקדוש ברוך הוא מצהיר, "ויאמר ה' אל־משה עד־אנה ינאצני העם הזה ועד־אנה לא־יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו?" (במדבר יד יא). במילים אחרים, הדחייה היתה מושרשת בזלזול בדת ובהכחשה. הרוב המכריע של האומה מסכים עם נקודת המבט הזאת, אבל יש חלק של ישראל שמקבל כראוי את ארץ ישראל. בנוסף עין יודע הכל רואה את הדור הבא לא יבצע את אותה טעות. לכן אלקים אומר, "במספר הימים אשר־תרתם את־הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את־עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את־תנואתי. אני ה' דברתי אם־לא זאת אעשה לכל־העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו", (במדבר יד לד לה).
המקרה היחיד שראוי לדווח עליו בארבעים השנים הוא מרד קורח ועוד יש מספר קטן של מצוות. לאחר מכן, עם מותה של מרים, מתחדשות ההכנות לכניסה לארץ כנען. זה דור חדש, אע"פ הם רחוק מלהיות מושלם, רוצים לגור בארץ הקודש. הם נאלצים להילחם במלחמות נגד הכנענים, שני המלכים אמורי, ואת המדיינים. הם גם מקבלים יחס עוין על ידי מואב ואדום, שצפוי שיהיו חברים ובעלי ברית. הם עומדים על הניסיונות האלו. אויביהם הם רשעים ואינם מעוניינים בכבוד השמים. במקום זאת הם מקל ביד הרבונו של עולם עולם להעניש את היהודים.
הנביא מיכה (ז ט יג) מתאר תהליך זה של חטא ואחריו תשובה חלקית וסליחה. הפסוק הראשון הוא הודאה ואמונה, "זעף ה' אשא כי חטאתי לו עד אשר יריב ריבי ועשה משפטי יוציאני לאור אראה בצדקתו". הפסוק הבא הוא סיפוק בנקמת השמים על האויב, "ותרא איבתי ותכסה בושה האמרה אלי איו ה' אלקיך עיני תראינה בה עתה תהיה למרמס כטיט חוצות". שלושת הפסוקים הבאים מכירים בכך שתהיה גאולה, אך עד אז יהיה חטא וסבל. "יום לבנות גדריך יום ההוא ירחק־חק. יום הוא ועדיך יבוא למני אשור וערי מצור, ולמני מצור ועד־נהר (פרת) וים מים והר ההר. והיתה הארץ לשממה על־ישביה מפרי מעלליהם".
בני דור המדבר יכבשו את ארץ הקודש והדורות הבאים יקימו את ממלכת דוד ויבנו את בית המקדש. הרבה מזה יאבדו בגלל חטאי האומה. תהיה שממה, אבל שרידים יישארו. עם זאת, לאחר שנים רבות, יילמדו הלקחים הנכונים וזה יביא את ימי שלום העולם.
לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment